מנקודת המבט המקראית
מהי חומרנות?
בני האדם ניחנו מטבע ברייתם ביכולת להיות רוחניים ובצורך לעבוד את אלוהים. אך יחד עם זאת, האדם נברא מיסודות גשמיים, ויש לו צרכים גופניים ויכולת ליהנות מדברים חומריים. יש משיחיים שנהנים משפע חומרי. האם עובדה זו כשלעצמה מעידה על חומרנות וחוסר רוחניות? בניגוד לכך, האם סביר להניח שמי שאין הפרוטה מצויה בכיסו יהיה פחות חומרני ויותר רוחני?
ודאי תסכים שחומרנות מקפלת בתוכה הרבה יותר מעושר ונכסים גרידא. להלן דוגמאות מקראיות המצביעות על משמעותה האמיתית של החומרנות. דוגמאות אלו גם מראות כיצד ניתן להימנע מן הסכנות הנשקפות לרוחניות עקב החומרנות.
הם היו עשירים ומכובדים
בין משרתיו הנאמנים של אלוהים בתקופת המקרא היו אנשים עשירים ומכובדים. לדוגמה, אברהם היה ”כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב” (בראשית י״ג:2). איוב היה ידוע בתור ’האיש הגדול מכל בני־קדם’ בשל הצאן והבקר הרבים שהיו ברשותו וכן בשל משרתיו הרבים (איוב א׳:3). מלכי ישראל, כמו דוד ושלמה, החזיקו בהון עצום (דברי הימים א׳. כ״ט:1–5; דברי הימים ב׳. א׳:11, 12; קהלת ב׳:4–9).
משיחיים אמידים היו חלק מהקהילה במאה הראשונה לספירה (טימותיאוס א׳. ו׳:17). על לידיה מסופר כי היתה ’יראת אלוהים, מוכרת ארגמן מן העיר תיאטירה’ (מעשי השליחים ט״ז:14). צבע הארגמן ובגדים בצבע זה היו יקרים ונחשבו על־פי־רוב לנחלתם הבלעדית של אנשי הסולתה והשַמנה. לכן, ייתכן שלידיה היתה אישה אמידה בעצמה.
לעומת זאת, חלק מעובדיו הנאמנים של יהוה בתקופת המקרא היו עניים מרודים. עקב אסונות טבע, תאונות ומקרי מוות פתאומיים שקעו משפחות מסוימות בעוני (קהלת ט׳:11, 12). עד כמה קשה היה זה עבור הנזקקים לראות אחרים הנהנים מעושר או נכסים! למרות זאת, היתה זו טעות מצידם אילו היו שופטים את העשירים כאנשים חומרניים או מסיקים שהאנשים שאינם עשירים משרתים את אלוהים בצורה טובה יותר. מדוע? תן דעתך לשורש החומרנות.
אהבת הכסף
מילון אחד מגדיר את החומרנות כ”העסקת המחשבות או שימת דגש בחומר יותר מאשר בעניינים שכליים או רוחניים”. לכן, החומרנות נעוצה בתשוקות שלנו, בסדר עדיפויותינו ובדברים שאנו מתמקדים בהם בחיים. ניתן להבין זאת היטב בעזרת שתי דוגמאות מקראיות.
יהוה נתן לברוך, מזכירו של ירמיהו, תוכחה תקיפה. סביר להניח שברוך היה עני עקב התנאים ששררו בירושלים דאז ובשל קרבתו לירמיהו שלא היה אהוד על בני עמו. אף־על־פי־כן, אמר יהוה: ”ואתה, תבקש לך גדולות, אל תבקש”. ייתכן שברוך התחיל לגלות גישה חומרנית ולחשוב יותר מדי על עושרם או ביטחונם החומריים של אחרים. יהוה הזכיר לברוך כי יגאל את נפשו מההשמדה הקרבה ובאה על ירושלים, אך הוא לא יציל את רכושו (ירמיהו מ״ה:4, 5).
ישוע סיפר משל על אדם שהיה שקוע ראשו ורובו בעניינים חומריים. אדם זה התרכז בעושרו במקום לנצל את מה שכבר היה לו כדי להרחיב את שירותו לאלוהים. האיש העשיר אמר: ”אהרוס את אסמיי ואבנה גדולים מהם, ... ואומר לנפשי: ’נפשי, יש לך הרבה דברים טובים שנאגרו לשנים רבות. הינפשי, איכלי, שתי ושימחי’”. אחר כך ציין ישוע: ”אלא שאלוהים אמר לו: ’כסיל! בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את נפשך, והדברים שהכנת למי יהיו?’ ככה הוא מי שאוצר בשביל עצמו ואינו מעשיר למען אלוהים” (לוקס י״ב:16–21).
מהו הרעיון בשני מקרים אלו? הם עוזרים לנו להבין שאין זו כמות ההון שמעידה אם הפרט הוא חומרני, כי אם מתן העדיפות לדברים חומריים. השליח פאולוס אמר: ”אבל השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון. הלא שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף, ויש להוטים אחריו שסטו מן האמונה וגרמו לעצמם מכאובים רבים” (טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10). ההחלטה הנחושה להתעשר והאהבה לדברים חומריים הן שגורמות לבעיות.
הצורך בבחינה עצמית
משיחיים מקפידים להימנע ממלכודת החומרנות ללא קשר למצבם הכלכלי. מדוחי העושר מוליכים שולל ועלולים לחנוק את הרוחניות (מתי י״ג:22). אנו עלולים, בלי משים, למצוא את עצמנו מתמקדים בדברים חומריים יותר מאשר בדברים רוחניים, והדבר עלול להוביל לתוצאות עגומות (משלי כ״ח:20; קהלת ה׳:9).
אשר על כן, על המשיחיים לבדוק מהו סדר העדיפויות שלהם ובמה הם מתמקדים. גם אם הפרט סובל ממחסור חומרי וגם אם יש לו שפע חומרי, אנשים המתמקדים בדברים רוחניים משתדלים להישמע לאזהרתו של פאולוס ולתלות את תקוותם לא ”בעושר שאין בו ביטחון, אלא באלוהים המעניק לנו את הכול בשפע להנאתנו” (טימותיאוס א׳. ו׳:17–19).