מנקודת המבט המקראית

האם השנאה האתנית מוצדקת?‏

כיצד היית מרגיש לו נחשבת לאדם ערמומי,‏ אלים,‏ טיפש,‏ או לא־מוסרי פשוט משום שאתה משתייך לקבוצה אתנית מסוימת?‏a ודאי היית מוחה על כך.‏ למרבה הצער,‏ זוהי המציאות שבה חיים מיליוני אנשים.‏ נוסף על כך,‏ לאורך ההיסטוריה מספר עצום של אנשים חפים מפשע נוצלו ואף נרצחו רק מחמת הגזע או הלאום שלהם.‏ אכן,‏ השנאה האתנית הינה שורש מרבית העימותים העקובים מדם המתרחשים כיום.‏ אולם,‏ רבים התומכים באלימות זו מתיימרים להאמין באלוהים ובמקרא.‏ ויש הטוענים שהגזענות תישאר עימנו לנצח — כחלק מהטבע האנושי.‏

האם המקרא מתייחס בסלחנות לשנאה אתנית שכזו?‏ האם קיימות נסיבות המצדיקות שנאה כלפי אנשים ממוצא תרבותי או גזעי שונה?‏ היש בסיס לתקווה שהשנאה האתנית תחלוף בעתיד לבלי שוב?‏ מהי נקודת המבט המקראית?‏

נשפטים על־פי מעשיהם

סקירה שטחית של יחסיו המוקדמים של אלוהים עם המין האנושי עלולה להוביל למסקנה מוטעית — והיא,‏ שאלוהים למעשה תמך בשנאה על רקע אתני.‏ האם המקרא אינו מתאר את אלוהים כמי שאחראי להשמדתם של שבטים ולאומים שלמים?‏ אומנם כן,‏ אך בחינה מדוקדקת יותר מעלה כי אלוהים שפט את העמים הללו על שום התעלמותם הבלתי מוסרית מחוקיו ולא בגלל הרקע האתני שלהם.‏

לדוגמה,‏ אלוהים דן את הכנענים לכף חובה בשל טקסיהם המיניים והדמוניים המושחתים.‏ הם אפילו שרפו ילדים והקריבו אותם לאלילי כזב!‏ (‏דברים ז׳:‏5;‏ י״ח:‏9–12‏)‏ אך במקרים מסוימים,‏ היו כנענים שגילו אמונה באלוהים ונטשו את דרכם הפסולה.‏ בעקבות כך,‏ חס אלוהים על חייהם ובירך אותם (‏יהושע ט׳:‏3,‏ 25–27;‏ עברים י״א:‏31‏)‏.‏ כנענית אחת,‏ רחב שמה,‏ אפילו הפכה ברבות הימים לאחת מאמהותיו של המשיח המובטח,‏ ישוע (‏מתי א׳:‏5‏)‏.‏

התורה שהעניק אלוהים לבני ישראל הוכיחה כי אין הוא נושא פנים.‏ אדרבה,‏ הוא גילה דאגה כנה לרווחתם של כל העמים.‏ בספר ויקרא י״ט:‏33–34 אנו מוצאים את המצווה הרחמנית הבאה שניתנה לבני ישראל:‏ ”‏וכי יגור איתך גֵר בארצכם,‏ לא תונו אותו.‏ כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר הגר איתכם,‏ ואהבת לו כמוך,‏ כי גֵרים הייתם בארץ מצרים.‏ אני יהוה אלוהיכם”‏.‏ מצוות דומות מופיעות בספרים שמות ודברים.‏ ברור,‏ אם כן,‏ שיהוה לא הצדיק שנאה אתנית.‏ הוא דרש בתוקף שתישמר אחדות אתנית.‏

ישוע תמך בסובלנות אתנית

בתקופת חייו של ישוע עלי אדמות,‏ שררו יחסי איבה בין היהודים והשומרונים.‏ במקרה אחד,‏ תושבי כפר שומרוני דחו אותו רק משום היותו יהודי שפניו מועדות לירושלים.‏ כיצד היית מגיב לדחייה שכזו?‏ ייתכן שכהד לדעות הקדומות שרווחו בימים ההם,‏ שאלו אותו תלמידיו:‏ ”‏אדוננו,‏ רצונך כי נצווה שתרד אש מן השמים ותאכל אותם?‏”‏ (‏לוקס ט׳:‏51–56‏)‏ האם הושפע ישוע ממרירותם?‏ ההיפך הוא הנכון,‏ הוא גער בהם וחיפש בשקט מקום לינה בכפר אחר.‏ זמן קצר לאחר מכן,‏ סיפר ישוע את המשל על השומרוני הטוב.‏ המשל המחיש מעל לכל ספק כי מוצאו האתני של הפרט אינו הופך אותו לאויב.‏ למעשה,‏ ייתכן שהוא דווקא אדם מאוד טוב.‏

קבוצות אתניות בקהילה המשיחית

במרוצת שירותו הארצי התמקד ישוע בעיקר בעשיית תלמידים מקרב בני עמו.‏ אולם,‏ הוא הצביע על כך שבסופו של דבר גם אנשים אחרים יהפכו לתלמידיו (‏מתי כ״ח:‏19‏)‏.‏ האם יתקבלו אנשים בני כל הגזעים?‏ כן!‏ השליח פטרוס ציין:‏ ”‏באמת רואה אני שאלוהים איננו נושא פנים,‏ אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו”‏ (‏מעשי השליחים י׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏ מאוחר יותר חיזק השליח פאולוס את דבריו והצהיר באופן חד משמעי כי בקהילה המשיחית אין כל חשיבות למוצאו האתני של הפרט (‏קולוסים ג׳:‏11‏)‏.‏

עדות נוספת לכך שאלוהים מקבל בני אדם מכל הקבוצות האתניות מצויה בספר ההתגלות.‏ בחזון אלוהי,‏ ראה השליח יוחנן ”‏המון רב.‏.‏.‏ מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות”‏,‏ אשר זכה לישועה מאלוהים (‏ההתגלות ז׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ ”‏המון רב”‏ זה יהיה היסוד לחברה אנושית חדשה בה אנשים מכל הרקעים יחיו בשלום,‏ ויהיו מאוחדים באהבת אלוהים.‏

עד אז,‏ על המשיחיים לדחות את הנטייה לשפוט אחרים על־פי מוצאם האתני.‏ יהיה זה צודק ואוהב מצידנו להתייחס לכל אדם כאל פרט יחידני,‏ כפי שאלוהים עושה,‏ ולא כמי שמשתייך לקבוצה אתנית מסוימת.‏ האם לא היית רוצה שיתייחסו אליך בצורה כזו?‏ ישוע האיץ בנו:‏ ”‏לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם,‏ כן גם אתם עשו להם,‏ כי זאת התורה והנביאים”‏ (‏מתי ז׳:‏12‏)‏.‏ נעים יותר לחיות ללא שנאה על רקע אתני.‏ זה מוביל לשלוות נפש גדולה יותר ולשלום עם אחרים.‏ חשוב מכך,‏ זה מאחד אותנו עם בוראנו חסר הפניות,‏ יהוה אלוהים.‏ וזו בהחלט סיבה משכנעת לדחות על הסף את השנאה האתנית!‏

‏[‏הערת שוליים]‏