מהו הפתרון לאי־סובלנות אתנית?
השופט הפסיק את משחק הכדורגל בספרד. מדוע? מפני שצופים רבים כל כך הטיחו עלבונות באחד השחקנים מקמרון עד שהוא איים לעזוב את המגרש. ברוסיה, התקפות אלימות נגד אנשים מאפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית, הפכו לדבר שבשגרה. במהלך שנת 2004 נרשמה שם עלייה של 55 אחוזים בתקריות אלימות על רקע גזעני, ובשנת 2005 עלה מספרן ל־394 תקריות. בסקר שנערך בבריטניה, ענו שליש מהנסקרים השחורים והאסיאתים שלדעתם הם פוטרו ממקום העבודה שלהם כתוצאה מאפליה גזעית. הדוגמאות שלעיל מצביעות על מגמה כלל עולמית.
אי־סובלנות אתנית משתנה בחומרתה — החל בהערות פוגעות ובלתי מתחשבות, וכלה בקו פעולה מדיני להשמדת קבוצה אתנית זו או אחרת.a מהו הגורם העיקרי לאי־סובלנות אתנית? כיצד נוכל להימנע מכך? האם התקווה שיום אחד כל עמי העולם יחיו יחד בשלום היא חלום באספמיא ותו לא? המקרא שופך אור בנושא.
עושק ושנאה
”יֵצֶר לב האדם רע מנעוריו”, אומר המקרא (בראשית ח׳:21). זו הסיבה שיש שנהנים לעשוק אחרים. עוד הוא מציין: ”הנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם; ומיד עושקיהם כוח, ואין להם מנחם” (קהלת ד׳:1).
בכתבי־הקודש גם נאמר ששנאה על רקע אתני — מקורה משכבר הימים. למשל, במאה ה־18 לפני הספירה, הזמין אחד הפרעונים המצרים את יעקב העברי ואת משפחתו הענפה להתיישב בארצו. ואולם, מאוחר יותר חש פרעה אחר מאויים למראה קבוצת המהגרים הגדולה. הכתוב מספר מה היו ההשלכות: ”ויאמר אל עמו: ’הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו, פן ירבה.’ ... וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם” (שמות א׳:9–11). המצרים אפילו ציוו להמית את כל הבנים הנולדים מצאצאי יעקב (שמות א׳:15, 16).
מהו הגורם העיקרי?
מעטות הפעמים שבהן עזרו דתות העולם במאבק נגד אי־סובלנות אתנית. אומנם יש מתי מעט שבגבורה יצאו נגד מעשי עושק, אבל שכיחים המקרים שבהם הדת ככלל צידדה בעושקים. בארצות־הברית למשל, נאכף דיכוי השחורים בחוק ויושב במעשי לינץ’. עד שנת 1967, נמשכו התקנות האוסרות נישואי תערובת. מקרים כאלה היו גם בדרום אפריקה, תחת מדיניות האפרטהייד, כאשר קבוצה אחת עיגנה בחוק את מעמדה כמיעוט שולט, לרבות חוק האוסר על נישואין בין גזעים. בכל אחד מהמקרים חלק מהמצדדים בדיכוי היו דתיים מאוד.
עם זאת, המקרא מצביע על סיבה עמוקה יותר לאי־סובלנות אתנית. הוא מסביר למה יש קבוצות אתניות שרודות באחרות. שם נאמר: ”מי שאינו אוהב אינו יודע את אלוהים, שכן האלוהים הוא אהבה. איש אם יאמר ’אוהב אני את אלוהים’ והוא שונא את אחיו, שקרן הוא; כי מי שאיננו אוהב את אחיו אשר הוא רואה אותו לא יוכל לאהוב את האלוהים אשר הוא איננו רואה אותו” (יוחנן א׳. ד׳:8, 20). בהצהרה שלעיל מופיע הגורם העיקרי לאי־סובלנות אתנית. בין אם הם טוענים להיות דתיים ובין אם לאו, אנשים מגלים חוסר סובלנות מכיוון שהם אינם יודעים את אלוהים או אוהבים אותו.
דעת אלוהים — הבסיס לאחדות אתנית
כיצד דעת אלוהים ואהבה כלפיו מצמיחות אחדות אתנית? איזו מין דעת אצורה בדבר־אלוהים ויכולה להשפיע על אדם שלא לפגוע באחרים רק משום שהם נראים אחרת? המקרא מגלה שיהוה הוא אב לכל אדם. שם כתוב: ”הרי לנו יש אלוהים אחד, האב אשר הכול ממנו” (קורינתים א׳. ח׳:6). המקרא מוסיף ואומר: ”מאדם אחד הוא יצר את כל עממי בני אדם” (מעשי השליחים י״ז:26). יוצא אפוא שלמעשה כל בני האדם הם אחים.
כל הקבוצות האתניות יכולות להיות אסירות תודה לאלוהים על חייהן, אך לכולן יש גם סיבה להצר על מעשי אבותיהן. פאולוס, אחד מכותבי המקרא, אמר: ”על־ידי אדם אחד בא החטא לעולם”, והתוצאה: ”הכול חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה” (רומים ג׳:23; ה׳:12). יהוה אלוהים אוהב רבגוניות — אין בעולם שני יצורים שהם זהים בדיוק. עם זאת, הוא לא נתן לאף קבוצה סיבה להרגיש עליונות על אחרת. התחושה הרווחת שהקבוצה האתנית של מישהו מסוים טובה משל אחר עומדת בסתירה עם העובדות הכתובות בכתבי־הקודש. מכאן שהידע שמספק אלוהים מעודד אחדות אתנית.
לאלוהים אכפת מבני כל העמים
יש התוהים אם אלוהים עודד להפלות בין קבוצות שונות בכך שהעדיף את עם ישראל על פני עמים אחרים ולימדם להישמר מהם (שמות ל״ד:12). בגלל אמונתו היוצאת דופן של אברהם, אבי האומה, בחר אלוהים בעם ישראל הקדום להיות לו לעם סגולה. אלוהים היה שליטם, הוא שם עליהם מלכים וסיפק להם קובץ חוקים. כל זמן שהם קיבלו את הסידור הזה, יכלו עמים אחרים לראות הלכה למעשה את ההבדל בין שלטון אלוהים לשלטונות האדם. בנוסף, לימד יהוה את עם ישראל על הצורך בקורבן כדי לשקם את היחסים בין בני האדם לאלוהים. אם כן, מגעי יהוה עם בני ישראל הועילו לכל העמים. זה עולה בקנה אחד עם מה שאמר לאברהם: ”והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי” (בראשית כ״ב:18).
זאת ועוד, היהודים זכו לקבל את מסרי אלוהים ולהיות האומה שממנה יצא המשיח. אך גם זה היה במטרה להועיל לכל האומות. התנ״ך, ספר שניתן ליהודים, מכיל תיאור מלבב על תקופה שבה יזכו כל הקבוצות האתניות לרוב ברכות: ”והלכו גויים רבים ואמרו: ’לכו ונעלה אל הר יהוה ואל בית אלוהי יעקב; ויורנו מדרכיו’... לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה. ויָשבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד” (מיכה ד׳:2–4).
נכון שישוע המשיח בישר ליהודים, אך הוא גם אמר: ”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים” (מתי כ״ד:14). אין אומה שלא תשמע את הבשורה הטובה. אם כן, יהוה הוא אכן דוגמה מושלמת ליחסים ללא משוא פנים עם כל הקבוצות האתניות. ”אלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:34, 35).
גם החוקים שנתן יהוה לעם ישראל הקדום מצביעים על העובדה שאכפת לו מכל העמים. שים לב שהתורה דרשה לא רק גילוי של סובלנות כלפי הלא־ישראלים הגרים בארצם: ”כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר הגר איתכם, ואהבת לו כמוך, כי גֵרים הייתם בארץ מצרים” (ויקרא י״ט:34). רבים מחוקי אלוהים הורו לבני ישראל להיטיב עם מהגרים. לכן, כאשר בועז, שהיה מאבות אבותיו של ישוע, ראה אישה נוכריה ונזקקת מלקטת בשדה הוא פעל בהתאם למה שלמד מאלוהים — הוא וידא שהקוצרים שלו יניחו לה לאסוף תבואה רבה (רות ב׳:1, 10, 16).
ישוע מלמד חסד
ישוע גילה לאחרים את דעת אלוהים יותר מכל אחד אחר. הוא הראה לתלמידיו כיצד לנהוג בשונים מהם ברוחב לב. פעם אחת הוא פתח בשיחה עם אישה שומרונית. אותה אישה הופתעה, שהרי השומרונים היו קבוצה אתנית שרבים מהיהודים תיעבו. במהלך השיחה ביניהם, עזר לה ישוע באדיבות להבין כיצד תוכל לזכות לחיי נצח (יוחנן ד׳:7–14).
כשישוע סיפר את המשל על השומרוני הטוב הוא גם לימד אותנו באיזה אופן עלינו לנהוג באנשים מקבוצות אתניות אחרות. אותו שומרוני ראה בדרך יהודי פצוע קשה שהותקף על־ידי שודדים. השומרוני יכול היה בקלות לחשוב: ’מדוע עליי לעזור ליהודי? היהודים בזים לבני עמי’. אך ישוע הציג את השומרוני כבעל דעה אחרת על זרים. למרות שהיו כמה עוברי אורח שראו את הפצוע, השומרוני ”נתמלא רחמים” ועזר לו מאוד. ישוע סיכם את המשל באומרו שכל החפץ בחסדו של אלוהים צריך לחקות את דוגמתו של השומרוני הטוב (לוקס י׳:30–37).
השליח פאולוס לימד אנשים שרצו לשאת חן בעיני אלוהים שעליהם לשנות את אישיותם ולנהוג כדוגמת אלוהים ביחסיו עם אנשים. פאולוס כתב: ”פשטתם את האדם הישן עם מעשיו ולבשתם את האדם החדש, ההולך ומתחדש בדעת לפי צלם בוראו. במצב הזה אין יווני ויהודי, אין מילה ועורלה, אין לועז וסקיתי... מעל לכל אלה תשרור האהבה, שהיא קשר השלמות” (קולוסים ג׳:9–14).
האם דעת אלוהים משנה אנשים?
האם באמת יכולים אנשים לשנות את יחסם כלפי קבוצות אתניות אחרות מפני שהם מכירים את יהוה אלוהים? שים לב לדוגמתה של מהגרת אסיאתית בקנדה שהתאכזבה לנוכח האפליה שחוותה שם. היא פגשה את עדי־יהוה והם החלו ללמד אותה את המקרא. מאוחר יותר כתבה להם מכתב הערכה. היא כתבה: ’הייתם אנשים לבנים נחמדים מאוד וטובים. כשהבנתי שאתם באמת שונים מאנשים לבנים אחרים, תהיתי מדוע כך הדבר. חשבתי וחשבתי, והגעתי למסקנה שאתם העדים של אלוהים. צריך להיות משהו במקרא. באסיפות שלכם ראיתי המון לבנים, שחורים, חומים וצהובים. בגלל שהם היו אחים ואחיות, היה ללבם אותו צבע — טהור. כעת אני יודעת מי עשה אותם כך, האלוהים שלכם’.
דבר־אלוהים מנבא על תקופה שבה ’תימלא הארץ דעה את יהוה’ (ישעיהו י״א:9). אפילו כיום, כחלק מהתגשמות נבואת המקרא, המון רב של מיליוני אנשים ”מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות” מאוחדים בעבודת האל האמיתית (ההתגלות ז׳:9). הם מצפים לראות בקרוב את השנאה מוחלפת באהבה בין עמי העולם כולו, כאשר מטרת יהוה כפי שגילה לאברהם תתממש: ”ונברכו בזרעך כל משפחות האדמה” (מעשי השליחים ג׳:25).
[הערת שוליים]
a המונח ”אתני”, עניינו בכל השייך לקבוצה אנושית מסוימת או במאפיין של קבוצת בני אדם, שיש לה סימני היכר משותפים, תרבותיים, דתיים, לשוניים וכד’.
[תמונה בעמודים 4, 5]
תורת אלוהים הורתה לבני ישראל לאהוב את הגֵרים
[תמונה בעמוד 5]
מה נוכל ללמוד מהמשל על השומרוני הטוב?
[תמונות בעמוד 6]
אלוהים לא נתן לאף קבוצה אתנית סיבה להרגיש עליונות על אחרת