צמחים — מקור יקר־ערך לתרופות
מומחים מעריכים כי רבע מכלל התרכובות הרפואיות המודרניות שאנשים נוטלים מקורן — במלואן או בחלקן — בכימיקלים המצויים בצמחים. עובדה זו לא אחת מועלת על נס בידי חסידי השימוש בצמחי־מרפא שונים.
רוב המחקרים שנעשו בצמחי־מרפא מתמקדים בבידוד התרכובות הפעילות. דוגמה ראשונה בחשיבותה לתרכובת כזו היא האספירין, שמופק מסליצין המצוי בקליפת עץ הערבה.
ברגע שמבודדים את התרכובות הפעילות בצמח, ניתן לספק את המינון הדרוש במידה מדויקת יותר. ספר עיון אחד מציין: ”הרבה יותר קל ונוח לבלוע כדור אספירין מאשר לצרוך כמות מספקת של עץ הערבה או ליטול תרופה המופקת מחומר הדיגטיליס שבאצבעונית מאשר לצרוך כמות מספקת מהצמח על מנת להפיק ממנו את החומר מציל החיים — ולקבל אותה תוצאה”.
מצד שני, לבידוד התרכובת הפעילה בצמח המרפא יש המגרעות שלו. ראשית כול, פירוש הדבר שלא ניתן להפיק מחומרים נוספים בצמח כל תועלת תזונתית או רפואית. יותר מזה, חלק מהאורגניזמים מחוללי המחלות פיתחו עמידות בפני התרופות שנועדו לחסל אותם.
יש טוענים שבבידוד התרכובת הפעילה בצמחי מרפא טמונים חסרונות. הם מזכירים לדוגמה את הכינין, המופק מקליפת עצי הכִּינְכּוֹנָה. בעוד שהכינין מחסל אחוז ניכר של טפילים מחוללי מלריה, הטפילים ששורדים מתרבים במידה הולכת וגוברת. ספר עיון אחד מציין: ”עמידות זו הפכה לנושא המרכזי ברפואה”.
[תמונות בעמוד 15]
האספירין מופק מעץ הערבה הזה
[שלמי תודה]
USDA-NRCS PLANTS Database/Herman, D.E. et al. 1996. North Dakota tree handbok
[תמונה בעמוד 15]
מעץ הכִּינְכּוֹנָה, מופק הכינין
[שלמי תודה]
Courtesy of Satoru Yoshimoto