מבט על העולם
נתגלו תנינים לבנים
”שומרי יערות בשמורת הטבע ביטרקניקה שבמדינת אוֹרִיסָה גילו 15 תנינים לבנים נדירים... במסגרת ספירת התנינים השנתית”, דיווח העיתון ההודי ההינדוּ (The Hindu). התנינים הלבנים נדירים מאוד ”ואינם נמצאים באף מקום אחר בעולם”. תניני המים המלוחים באזור היו בסכנת הכחדה בשנות ה־70 עקב ציד לא־חוקי. אך בסיוע תוכניות מטעם האו״ם החל הממשל ביוזמות גידול תנינים בתוך השמורה. שפע עצי מנגרובה, מים לא מזוהמים, אספקת מזון עשירה וצמצום ההתערבות מצד בני אדם תורמים להצלחת תוכנית הגידול. לפי העיתון ההינדו, יש כיום בשמורה כ־500,1 תנינים — הן בעלי צבעים רגילים והן תנינים לבנים נדירים.
טבק, עוני ומחלות
”ארגון הבריאות העולמי (WHO) מתריע כי כמעט 84 אחוז מן המעשנים חיים בארצות עניות, שבהן עישון ועוני חברו למעגל קסמים אכזרי”, מציין העיתון הספרדי דיאריו מדיקו (Diario Medico). בנוסף לכך, בכל מדינה שהיא, ”המעשנים הכבדים יותר ואלה המתנסים ביותר בעיות הקשורות לצריכת טבק באים מהשכבות החלשות ביותר בחברה”. צריכת הטבק אומנם פחתה ברוב הארצות המפותחות, אך מבחינה גלובלית, היא ”הרביעית בגודלה בעולם בין גורמי המחלות”, מדווח העיתון. בספרד, שבה שיעור התמותה מסיבות הקשורות לצריכת טבק הגיע ל־000,60 איש בשנה, הפך העישון ל”גורם העיקרי למחלות, נכות ומוות בטרם עת”.
כבשים זוכרים פרצופים
”גילינו שכבשים יכולים לזהות את פניהם של לפחות 50 כבשים אחרים ושל עשרה בני אדם”, כותב נוירוביולוג בשם קית’ קנדריק בכתב העת ניו סיינטיסט. קנדריק והצוות שלו מצאו שאחרי חשיפה בת מספר שבועות ל־60 פנים שונות, זכרו הכבשים את כולן ”במשך שנתיים לפחות”. לא רק שהכבשים זיהו את הפנים, אלא שבדומה לבני אדם הם גם היו מסוגלים ”לזהות סימני רגש בהבעות הפנים”. כתב העת מדווח שהכבשים ”יכולים להבחין בין הבעות פנים שונות אצל בני אדם וגם לזהות שינויים בהבעות הפנים של כבשים במצוקה. כמו כן, הם מעדיפים פנים מחייכות על פני פרצופים זעופים”. החוקרים גילו כי ”בסופו של דבר, הכבשים עשויים לסווג פנים של אדם המטפל בצאן באותה קטגוריה של כבש ותיק ומוכר בעדר”. קנדריק אומר: ”אנשים מסבירי פנים יגיעו למעמד כבש של כבוד. המשתמע מכך הוא שהכבשים נקשרים לרועים שלהם”.
אפקט החממה המזהם באוסטרליה
”באוסטרליה, שיעור פליטת גזי החממה לאיש הוא הגבוה ביותר מבין כל המדינות המתועשות”, מציין מכון המחקר האוסטרלי. אוסטרליה פלטה במהלך 2001 ממוצע של 2.27 טון פחמן דו־חמצני וגזי חממה אחרים לאיש. דו״ח מטעם מכון המחקר מציין כי השיעור הגבוה נובע מהתלות הגדולה של אוסטרליה בחשמל המופק משריפת פחם ובכלי תחבורה ממונעים, וגם בשל תעשיית האלומיניום שלה. המדינות הבאות ברשימת השיעורים הגבוהים של פליטת גזי חממה לאיש היו קנדה (22 טון) וארצות־הברית (4.21 טון). במקום האחרון ברשימה של שנת 2001 הופיעה לטביה, שפלטה 95.0 טון של גזי חממה לאיש. אף־על־פי שמספר התושבים באוסטרליה קטן יחסית, השיעור הכללי של פליטת גזי החממה בה ”עולה על זה של מעצמות כלכליות אירופאיות כגון צרפת ואיטליה (שמספר התושבים בהן גדול פי שלושה מאוכלוסיית אוסטרליה)”, ציין הדו״ח.
הזמיר מתחרה בתנועה הסואנת
”כשהרעש גובר, גם הזמיר מגביר את קולו”, מציין העיתון הגרמני ברלינר צייטונג. מחקר שניהל הנריק ברוּם מטעם המכון לביולוגיה באוניברסיטה החופשית בברלין, מצא כי בעוצמת הקול של שירת הזמיר — שמטרתה להכריז על גבולות טריטוריה ולמשוך נקבות — נרשמו הבדלים של 14 דציבלים בהתאמה לרמת הרעש הסביבתי. ”אולי זה לא נשמע הרבה”, אמר ברום, ”אבל מדובר בעלייה פי 5 בלחץ הקול. פירוש הדבר שהלחץ בריאותיה של הציפור גדל פי חמישה”. בסביבה שקטה, עוצמת הקול של שירת הזמיר הייתה 75 דציבלים. אך במקומות סואנים הגיעה עוצמת השירה ל־89 דציבלים. ”מה שבמיוחד הפתיע את החוקרים”, נאמר בעיתון, ”היא העובדה שמדי יום מסתגלות הציפורים למצב החדש. בסופי שבוע זימרו הציפורים בקול שקט יותר לעומת ימי חול”.
פשיעה בבתי־הספר בפולין
”עשרים אלף מעשי שוד בוצעו בבתי־ספר [בפולין]” בשנת 2003, מדווח כתב העת הפולני זוִירְצ׳יָדְווֹ, ומוסיף: ”80 אחוז מן התלמידים [בפולין] לא אוהבים את בית־הספר משום שהם מרגישים שם בודדים ואינם מסתדרים עם המורים ותלמידים אחרים”. מהי הסיבה לכל הבעיות הללו? ”בתי־הספר אינם מובלעות מבודדות. הם משקפים את מצבה של החברה”, אומר ווֹיְצֶ’ק איקלברגר, עובד בתחום בריאות הנפש. ”אנו יוצרים עולם של נורמות חברתיות וערכים המעצבים גם את בתי־הספר”. איקלברגר ממליץ שבתור מענה לבעיה, על ההורים להקדיש זמן לילדיהם וללמד אותם שהם חשובים להם.
בעיית דימוי הגוף
”צעירים, ובמיוחד צעירות, מתחילים בשלב מאוד מוקדם בחייהם להתחבט בסוגיית דימוי גופם, תופעה שעלולות להיות לה השלכות בריאותיות חמורות”, אומר העיתון הקנדי גלובּ אנד מֵייל. נערות בגילים 10 עד 14 נשאלו לגבי הרגלי האכילה שלהן, ולמעלה מ־200,2 ניאותו להשתתף בסקר. העיתון מדווח: ”פחות מ־7 אחוזים מן הבנות סבלו מעודף משקל. אך למרות זאת, יותר מ־31 אחוז תיארו את עצמן כ’שמנות מדי’, ו־29 אחוז אמרו שהן כרגע בדיאטה”. מדוע נערות בריאות רוצות להפחית ממשקלן? לדברי הגלוב, האחריות מוטלת ברובה על מבוגרים המהווים מודלים לחיקוי, מכיוון שהם אלה שתמיד עושים דיאטות ולועגים לאנשים הסובלים מעודף משקל. ”גם התקשורת ממלאת תפקיד משמעותי בעיצוב התנהגות הצעירים כאשר היא יוצרת דמויות מופת סופר־רזות”, אומר הגלוב. ד״ר גייל מקוויי, מדענית חוקרת ב”בית־חולים לילדים חולים” בטורונטו, אומרת כי ילדים, הורים ומורים כאחד צריכים להבין ש”עלייה במשקל היא תהליך נורמלי וחיוני לקראת גיל ההתבגרות”.