מעור בהיר לעור שזוף — שינויים בתפיסה
מה נחשב בעיניך סמל לבריאות שופעת? גוף מטופח ושזוף? זו תפיסתם של אירופאים ואמריקנים רבים. אך לא תמיד הייתה זו הדעה הרווחת. לפני זמן רב נהגו הנשים האירופאיות לחבוש כובעים רחבי שוליים ולשאת שמשיות להגנה מפני השמש. עור בהיר נחשב לאות אצולה ואילו עור שזוף היה סממן של עובדי כפיים.
בזמנים קדומים יותר נהוג היה להלבין את העור במוצרים הידועים כיום כרעילים. לדוגמה, במאה ה־4 לפה״ס הלבינו היוונים את עורם בפודרה לפנים שהייתה עשויה מ”עופרת לבנה”. פּוֹפּיאה סבינה, אשת הקיסר הרומי נירון, השתמשה בחומר רעיל זה להלבנת עור פניה. במאה ה־16 נהגו כמה מנשות איטליה למרוח אַרְסֶן כדי לשוות לפניהן מראה שקוף למחצה. אך מאז שקוקו שאנל, מעצבת אופנה צרפתייה, קידמה את השיזוף בשנות ה־20 המוקדמות של המאה שעברה, נתפס הגוף השזוף כמראה אופנתי. מאותה עת אנשים משתזפים בשמש שעות על גבי שעות.
בכל אופן, לא כל מי שאוהבים לטייל בחיק הטבע מעוניינים בעור שחום. השיזוף אינו חלק מתרבותם. הם רוצים לצאת מן הבית וליהנות מהשמש החמימה וממשב רוח רענן, ואין להם שום כוונה להשתזף. מדוע עורם זקוק להגנה מפני השמש?
[תמונה בעמוד 15]
תמונת חוף מתחילת המאה ה־20
[שלמי תודה]
Brown Brothers