גניבה מחנויות — ריגוש תמים או פשע חמור?
תאר לעצמך את התרחיש הבא. הדלת הראשית בחנות כלבו נפתחת, ושתי נערות בלבוש אופנתי פוסעות פנימה. הן צועדות במעבר ומגיעות למחלקת הקוסמטיקה. מאבטח במדים עוקב אחריהן ונעמד במרחק 10 מטרים מהן כשידיו מאחורי גבו. הוא מתבונן בנערות בשעה שהן בודקות את השפתונים והמסקרות.
הן מביטות בחטף בשומר שאינו גורע מהן את עיניו, והריגוש גואה בקרבן. אחת הנערות נעה לעבר הלכּות ומרימה שני בקבוקונים. היא מעקמת את אפה ומעמידה פנים שהיא בוחנת שני בקבוקונים בגוני אדום דומים. היא מחזירה אחד מהם למקום ומרימה בקבוקון נוסף בגוון כהה יותר.
המאבטח משפיל את עיניו ומפנה את מבטו לכיוון הנגדי. מייד, ובתיאום מושלם, מחליקות הנערות שפתונים ובקבוקוני לכה לתוך תיקיהן. הן נראות רגועות, אך ליבן הולם בחוזקה. הן נותרות במעבר מספר דקות, האחת בוחנת פצירות והשנייה מסתכלת בעפרונות לגבות.
הן מביטות זו בזו, מהנהנות בראשן ומתחילות לצעוד אל קדמת החנות. המאבטח זז הצידה, והשתיים חולפות על פניו ומחייכות לעברו. הן מתקדמות לדלפק אביזרי הטלפונים הסלולריים שממול הקופאית ובוחנות את התצוגה. הן מדברות בלחש על נרתיקי העור ומתחילות להתקדם לעבר היציאה.
עם כל צעד, הלהט שבתוכן מתעצם ומגביר את הלחץ הנובע מתוך הפחד והריגוש. בעודן חוצות את מפתן החנות, מתחשק להן לצרוח אך הן מחרישות. בחוץ, מרוב התרגשות, פניהן מאדימות בגוון ששום איפור אינו יכול ליצור. הסערה שבקרבן דועכת, והן פולטות אנחת רווחה עמוקה. הנערות מחישות את צעדיהן ואינן מסוגלות להפסיק לצחקק. מחשבה אחת מתרוצצת במוחן: ’לא תפסו אותנו!’
שתי הנערות הן פרי הדמיון, אבל התרחיש מציאותי ביותר. מעריכים כי בארצות־הברית לבדה מקרי גניבה מחנויות מתרחשים מיליון פעם ביום, והבעיה נפוצה בעולם כולו. כפי שנראה בהמשך, התופעה גורמת לנזק עצום. רוב האנשים הגונבים מחנויות אינם מתייחסים ברצינות לנזק החמור שהם גורמים. אפילו רבים שידם משגת לשלם מעדיפים לגנוב. מדוע?