מדוע אנשים גונבים מחנויות?
”אני לא רואה בזה גניבה. אני מתייחס לזה כאל העברת משאבים כלכליים נחוצים לידי אדם אחר” (כומר מן הכנסייה האנגליקנית).
אם יש אמת באגדות, הרי שרובין הוד לא ראה כל מניעה לגנוב. על־פי הפולקלור האנגלי, הוא גנב מן העשירים ונתן לעניים. הכומר שצוטט קודם לכן סבור אף הוא שעוני הוא מניע מוצדק לגניבה. הוא אומר על אנשים הגונבים מחנויות: ”יש לי סימפטיה מלאה אליהם, ובעצם אני סבור שיש צידוק מוחלט למעשיהם”. הוא מציע שחנויות גדולות יפתחו את שעריהן לעניים יום אחד בשנה וירשו להם לקחת מן המדפים מכל הבא ליד מבלי לשלם.
אלא שאנשים רבים גונבים מחנויות ולאו דווקא מתוך עוני. ביפן עצרה המשטרה שני שוטרים על גניבה מחנויות. בארצות־הברית נתפס חבר דירקטוריון של חברת מזון ללא כוונת רווח, כשהוא גונב מחנות החברה. גם ”ילדי שמנת” נוהגים לגנוב דברים שאין להם שום צורך בהם. מה מניע את האנשים האלה לגנוב מחנויות?
’הרגשה טובה’
ריגושים. פחד. כוח. בדומה לשתי הנערות במאמר הקודם, יש שגונבים מחנויות שוב ושוב כדי ליהנות ממנה גדושה של תחושות כאלה ולטעום מן הריגוש. אחרי מעשה הגניבה הראשון שלה, אמרה אישה אחת: ”הייתי כולי נרגשת. לא תפסו אותי וזה הלהיב אותי!” ואיך היא הרגישה אחרי כמה וכמה מעשי גניבה? היא אמרה: ”התביישתי בעצמי אבל זה עדיין ריגש אותי. חשתי מלאת חיים. כשגנבתי ולא נתפסתי הרגשתי עוצמה אדירה”.
צעיר בשם הקטור מספר שחודשים ארוכים אחרי שהפסיק לגנוב מחנויות, בער בו החשק לשוב ולגנוב.a ”זה לא הרפה ממני, ממש כמו התמכרות. אם נכנסתי לקניון וראיתי רדיו בחלון הראווה הייתי חושב לעצמי, ’כל כך קל לקחת את זה מבלי להיתפס’”.
מי שגונבים מחנויות בשביל הריגוש שבדבר אינם מעוניינים בפריטים הגנובים. בעיתון אחד בהודו נאמר: ”הפסיכולוגים אומרים כי הריגוש שבעשיית הדבר האסור הוא שמניע אותם. ... חלקם אפילו מחזירים את הרכוש הגנוב”.
סיבות אחרות
עשרות מיליוני בני אדם סובלים מדיכאון, ויש המגיבים בהתנהגות שלילית כגון גניבה מחנויות.
נערה בת 14 גדלה במשפחה יציבה ואמידה. למרות זאת, תחושת ייאוש אפפה אותה ”כמו עננה”. ”לא יכולתי לצאת מזה”, היא מספרת. היא החלה לשתות משקאות חריפים ולצרוך סמים. יום אחד נתפסה גונבת מחנות. בעקבות זאת ניסתה פעמיים להתאבד.
אם נער מחונך מתחיל פתאום לגנוב מחנויות, ההורים צריכים להביא בחשבון שאולי הוא במצוקה רגשית. ד״ר ריצ׳רד מקנזי, מומחה לבריאות נוער, אמר: ”אני סבור שכל התנהגות חריגה אצל הילד צריכה להיחשב לדיכאון אפשרי עד אשר יוכח אחרת”.
יש צעירים שגונבים מחנויות בשל לחץ חברתי — הגניבה היא אולי מבחן קבלה לקבוצת חברים. אחרים גונבים כדרך להפגת השעמום. גנבים מקצוענים מתפרנסים מכך. מכל מקום, אנשים גונבים מדי יום סחורה בשווי מיליוני דולרים מחנויות, ומישהו צריך לשלם את המחיר.
[הערת שוליים]
a חלק מן השמות בסדרת מאמרים זו בדויים.
[תיבה בעמוד 19]
קלפטומניה
”עוד כשהייתי נערה”, מספרת מריה, ”היו לי בעיות בקשר לגניבה מחנויות. הדחף הלך וגבר והגעתי למצב שגנבתי ביום סחורה בשווי 500 דולר.
”אני לא רוצה לגנוב, אבל הדחף נעשה חזק מאוד. אני באמת רוצה להשתנות”. מאחר שקשה לה מאוד לרסן את הדחף לגנוב, מריה סבורה שהיא קלפטומנית.
המונח ”קלפטומניה” משמעו ”דחף נוירוטי תמידי לבצע גניבות, בייחוד ללא מניע חומרי”. אין זו התמכרות קלה, ודומה כי מקורה בבעיות רגשיות עמוקות.
יש שטועים וחושבים שגנבים כרוניים הם קלפטומנים, אך הרופאים סבורים כי קלפטומניה של ממש היא תופעה נדירה. על־פי האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, פחות מ־5 אחוזים מן האנשים הגונבים מחנויות לוקים בהפרעה זו. לכן יש לנהוג בזהירות לפני שמפרשים את מעשי הגניבה מחנויות כקלפטומניה. ישנן גם סיבות אחרות לכך שאדם גונב.
[תמונה בעמוד 19]
הורים אכפתיים יעשו כל מאמץ להבין מדוע ילדיהם גונבים מחנויות