משי — ”מלך הסיבים”
מאת כתב עורו! ביפן
כמה מהמלבושים היפים בעולם — ביניהם הקימונו היפני, הסארי ההודי וההנבוק הקוריאני — חולקים ביניהם משהו משותף. לרוב הם עשויים משי, בד מבהיק המכונה מלך הסיבים. החל בבני מלוכה בעבר וכלה באזרחים הפשוטים כיום, אנשים בעולם כולו שבויים בקסמו של המשי ההדור. אך לא תמיד היה המשי זמין לכל דורש.
בימי קדם הייתה לסין בלעדיות על ייצור המשי. אף ארץ מלבדה לא ידעה את המלאכה, ואם מישהו בסין היה חושף את סודן של תולעי המשי הוא היה צפוי לעונש מוות באשמת בגידה. אין פלא אפוא שהמונופול על ייצור המשי הפך אותו למוצר יקר למדי. ברחבי הקיסרות הרומית, למשל, היה מחירו של המשי יקר מזהב.
לימים שלטה פרס על כל ייצוא המשי מסין. מחירו היה עדיין גבוה ונסיונות לעקוף את הסוחרים הפרסים לא צלחו. ואז רקם יוּסטינייַנוּס, קיסר ביזנטיון, מזימה. בערך ב־550 לספירה שלח שני נזירים למשימה חשאית בסין ממנה שבו כעבור שנתיים. בתוך קני הבמבוק שלהם הוסתר האוצר המבוקש — ביצי תולעי המשי. הסוד נחשף. תם המונופול על המשי.
סודו של המשי
המשי מיוצר על־ידי תולעי משי שהן זחליו של פרפר טוואי המשי. קיימים מאות מינים של תולעי משי, אולם שמו המדעי של המין המפיק את המשי מהאיכות הגבוהה ביותר הוא Bombyx mori. להכנת אריגי משי יש צורך במספר רב של תולעים, דבר שהביא לפיתוחו של ענף גידול טוואי המשי. משפחתו של שואיצ׳י קאווהראדה המתגוררת במחוז גונמה שביפן, היא אחת מ־000,2 משפחות בקירוב במדינה שעדיין עוסקות במלאכה תובענית זו. ביתו הדו־קומתי מותאם אידיאלית לענף גידול טוואי המשי: הוא ממוקם על צלע הר ומשקיף על מטע עצי תות לבן (1).
נקבת פרפר טוואי המשי מטילה כ־500 ביצים, כל אחת מהן גודלה כראש סיכה (2). כעבור כ־20 יום בוקעות הביצים. לזחלי המשי הזעירים תיאבון גדול. יום ולילה הם זוללים עלי עץ תות לבן, ורק עלי עץ תות לבן (3, 4). בתוך 18 יום בלבד יגדלו הזחלים פי 70 מגודלם המקורי וישילו את עורם ארבע פעמים.
מר קאווהראדה מגדל בחוותו קרוב ל־000,120 זחלי משי. הקולות שהם משמיעים בזמן האכילה דומים לשאון גשם כבד הניתך על העלים. כשזחל המשי יגיע לבגרותו, משקלו יכפיל את עצמו פי 000,10! כעת הוא מוכן לטוות פקעת.
טווים חרישיים
בהגיעו לבגרותו הסופית, הופך גופו של טוואי המשי שקוף, סימן לכך שהגיע הזמן להתחיל לטוות קורים. כאשר זחלי המשי מתחילים לגלות סימני עצבנות ומחפשים מקום לטוות את פקעותיהם, הם מוכנים להעברה לתא גדול המחולק להרבה תאים מרובעים פתוחים. שם הם מפרישים את קוריהם הלבנים העדינים (5) ועוטפים את עצמם במשי.
זו התקופה הכי קדחתנית בשביל מר קאווהראדה, מכיוון שכל 000,120 זחלי המשי מתחילים במלאכת הטוויה בערך באותו זמן. שורות שורות של תאים תלויים בעליית הגג הקרירה והמאווררת בקומה השנייה (6).
בינתיים מתחולל בתוך זחלי המשי שינוי מדהים. עלי עץ התות שעוכלו הופכים לפיברואין (נוזל המשי), חלבון המאוחסן בזוג בלוטות שאורכן כאורך הזחל. כאשר הפיברואין מופרש דרך בלוטות אלו, מצפה אותו חומר דמוי גומי הקרוי סריצין. לפני צאתם מפיו של טוואי המשי, נדבקים שני סיבי פיברואין יחד בעזרת הסריצין. בבואו במגע עם האוויר מתקשה משי נוזלי זה לקוּר אחד.
מהרגע שזחל המשי מתחיל להפיק משי אין הוא נח לרגע. הזחל טווה בקצב הנע בין 30 ל־40 סנטימטר לדקה, וכל אותו זמן הוא נד בראשו. מעריכים שעד השלמת הפקעת, זחל המשי נד בראשו למעלה מ־000,150 פעם. לאחר שהוא טווה במשך שני ימים ושני לילות, יפיק זחל המשי קוּר אחד שאורכו עשוי להגיע עד ל־500,1 מטר, פי ארבעה בערך מגובהו של גורד שחקים!
בתוך שבוע אחד בלבד יאסוף מר קאווהראדה את 000,120 פקעותיו וישלח אותן לעיבוד. דרושות כ־000,9 פקעות כדי לארוג קימונו וכ־140 פקעות כדי להכין עניבה. לצעיף משי יידרשו למעלה מ־100 פקעות.
כיצד מכינים אריג משי
תהליך התרת המשי מהפקעת וכריכתו על סליל קרוי פריעה. כיצד החל תהליך זה? קיימים מיתוסים ואגדות רבים. אחת האגדות מספרת שהקיסרית הסינית קסי לינג שי הבחינה בפקעת שנפלה מעץ תות לתוך כוס התה שלה. היא ניסתה לשלוף אותה וראתה חוט משי עדין יוצא ממנה. כך נולד תהליך הפריעה הנעשה כיום בידי מכונות.
כדי שלפקעות יהיה ערך מסחרי הורגים את הגלמים שבתוכן לפני בקיעתם. לביצוע משימה לא־נעימה זו, נעזרים בחום. מסלקים את הפקעות הפגומות והשאר מוכנות למשלוח. קודם כול, שורים את הפקעות במים חמים או מאיידים אותן כדי להתיר את הקוּר. בשלב הבא, תופסים את קצה הקור בעזרת מברשות מסתובבות (7). בתלות בעובי הדרוש, מחברים קורים משתי פקעות או יותר כדי ליצור חוט טווי בודד. את החוט מייבשים וכורכים על סליל. המשי הגולמי נסלל שנית על סליל גדול יותר, כדי ליצור סליל חוטים באורך ובמשקל הרצויים (8, 9).
אולי הזדמן לך למשש בד משי כל כך חלק ורך שהתחשק לך ללטף בו את הלחי. מה תורם למרקמו הייחודי? גורם אחד הוא סילוק הסריצין המצפה את הפיברואין. משי שלא עבר תהליך זה הוא גס וקשה לצביעה. בד שיפון מתאפיין במרקם מחוספס מכיוון שנשאר בו קצת סריצין.
הגורם השני הוא מספר הפיתולים שעובר החוט. האריג היפני habutai הינו רך וחלק למגע. החוטים שמהם הוא עשוי לא עברו פיתולים רבים. בניגוד לו, בד הקרפ הוא בעל מרקם מקומט וחוטיו עוברים פיתולים רבים.
צביעה הינה תהליך חשוב נוסף. קל לצבוע משי. מבנה הפיברואין מאפשר לצבע לחדור עמוק פנימה והתוצאה היא עמידות צבע מצוינת. בנוסף, שלא בדומה לבדים סינטטיים, במשי יש יונים חיוביים ושליליים, דבר המבטיח למעשה שכל צביעה תניב תוצאות טובות. ניתן לצבוע את חוט המשי לפני שאורגים אותו במכונת האריגה (10) או לאחר מכן כאריג מוכן. בעזרת שיטה מפורסמת (yuzen) לצביעת קימונו, מציירים וצובעים דוגמאות יפהפיות ביד לאחר אריגת המשי.
אומנם רוב המשי מופק כיום בסין ובהודו, אך אופנת העלית של צרפת ומעצבי האופנה של איטליה עדיין מובילים בעולם בעיצובי משי. כמובן, כיום בדים מלאכותיים כגון זְהורית וניילון מספקים לשוק הבגדים אריגים רבים ולא־יקרים. אולם המשי עודנו יחיד ומיוחד. ”על אף ההתקדמות שחלה כיום במדע לא ניתן לייצר משי בדרך מלאכותית”, אומר אוצֵר מוזיאון המשי ביוקוהמה שביפן. ”אנחנו יודעים הכול, מהנוסחה המולקולרית ועד המבנה. אבל איננו מצליחים לשכפל זאת. לזה אני קורא תעלומת המשי”.
[תיבה/תמונה בעמוד 26]
תכונות המשי
חזק: חוזקו של המשי הוא כשל חוט פלדה באותו עובי.
מבהיק: המשי בוהק כפנינה הדורה, וזאת בזכות המבנה הפריזמתי (דמוי מנסרה) הרב־שכבתי של הפיברואין (נוזל המשי), המפיץ אור.
נעים לעור: החומצות האמיניות שמהן מורכב המשי נעימות לעור. אומרים שהמשי מגן על העור מפני מחלות שונות. ישנם מוצרי קוסמטיקה העשויים מאבקת משי.
סופג לחות: החומצות האמיניות והחללים הזעירים בבד המשי סופגים ומנדפים כמות ניכרת של זיעה, ושומרים על עורך יבש ורענן בעונה החמה.
עמיד בחום: המשי אינו נשרף בנקל ואינו פולט גזים רעילים בזמן שריפה.
מספק הגנה: המשי סופג קרניים אולטרה סגולות ובכך מגן על העור.
אינו נוטה לצבור חשמל סטטי: מאחר שהמשי מכיל גם יונים חיוביים וגם יונים שליליים וסופג לחות, אין הוא נוטה לצבור חשמל סטטי כמו בדים אחרים.
כיצד לטפל במשי
כביסה: בדרך כלל עדיף לשלוח בגדי משי לניקוי יבש. אם מכבסים בבית, יש להשתמש בחומרי ניקוי טבעיים במים חמים (בערך 30 מעלות צלזיוס). יש לטפל בבד בעדינות ולא לשפשף או לסחוט אותו. יש להניח לו להתייבש באוויר.
גיהוץ: הנח בד בין המגהץ והמשי. נסה לגהץ בכיוון הסיבים בטמפרטורה של כ־130 מעלות צלזיוס. השתמש במעט אדים אם בכלל.
הסרת כתמים: במקרה חירום, הנח את המשי כשפני הבד כלפי מטה על בד יבש. הכה קלות על גבו בעזרת בד, לחץ ואל תשפשף אותו. אחר כך שלח את הבגד לניקוי יבש.
אחסון: דאג להרחיק מלחות, מעש ומחשיפה לאור. השתמש בקולב מרופד, או הנח את הבגד על משטח במינימום קיפולים.
[תמונה בעמוד 25]
פקעות משי
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 26]
תמונות 7–9: Matsuida Machi, Annaka City, Gunma Prefecture, Japan; תמונה 10 וצילום תקריב של הדוגמה: Kiryu City, Gunma Prefecture, Japan