סְבַלְבַרְד — ארץ החופים הקרים
מאת כתב עורו! בנורבגיה
אנו טסים בתוך מעבה עננים כבד בתנאי ראות אפסית. לפתע מגיח מטוסנו מתוך העננים ונוף ארקטי לבן נפרש מתחתינו. המראה עוצר נשימה! אנחנו מביטים מוקסמים בקרחונים, בפיורדים הכחולים בהירים ובהרים המושלגים. מדבר של שלג וקרח נפרש לכל מלוא העין. זוהי סְבַלְבַרְד, שרשרת איים ליד הקוטב הצפוני, הנמצאת בין קווי הרוחב הצפוניים 74 ו־81 מעלות. החלטנו לקפוץ לכאן לביקור.
השם סבלברד, שמשמעו ”חוף קר”, הופיע לראשונה ב־1194 ברשומות היסטוריות איסלנדיות. אבל ”גילוי” המקום 400 שנה מאוחר יותר, ב־1596, שם למעשה את סבלברד על המפה. באותה שנה הפליגה צפונה קבוצת חוקרים הולנדים, ובראשם ברנץ וילם. לפתע ראה התצפיתן באופק יבשה לא־מוכרת — רכס הרים משוננים. החוקרים הגיעו לפינה הצפון־מערבית של סבלברד שאותה כינה ברנץ ”ספיצברגן”, כלומר ”הרים מחודדים”. כיום זהו שמו של האי הגדול ביותר בארכיפלג. תגליתו של ברנץ סללה את הדרך לתקופה שוקקת פעילות באזור, הכוללת ציד לווייתנים, כלבי ים ובעלי חיים אחרים, חיפוש שטחים חדשים, ובסופו של דבר כריית פחם, מחקרים מדעיים ותיירות. במרוצת השנים נטלו מספר מדינות חלק בפעילויות אלו, אך החל מ־1925 נתונה קבוצת האיים תחת ריבונות נורבגיה.
ארץ קפאת עד והזוהר הצפוני
מטוסנו מנמיך טוס מעל פיורד הקרח ונוחת בנמל התעופה סבלברד. אנחנו לוקחים את המכונית השכורה ונוסעים לעיר לונגְיִירביאֶן, הקרויה על שמו של איל ההון האמריקאי, ג׳ון מ. לונגייר, שהפעיל את מכרה הפחם הראשון באזור ב־1906. לונגיירביאן היא העיר הגדולה ביותר בסבלברד ואוכלוסייתה מונה כ־000,2 איש. בלב אזורים נרחבים אלה של טבע בתולי, נגלית לעינינו עיר מודרנית ובה סופרמרקט, סניף דואר, בנק, ספרייה ציבורית, בתי־ספר, גני ילדים, בתי מלון, בתי קפה ומסעדות, בית־חולים ועיתון מקומי. לונגיירביאן, השוכנת מעבר לקו הרוחב 78 מעלות צפון, היא היישוב הצפוני ביותר בעולם בסדר גודל כזה.
אנו מוצאים מקום לינה בבית הארחה שהיה פעם חלק ממגורי כורים. המקום משקיף על לונגיירביאן, וממנו ניתן לראות את הר יורתפילה המרהיב. אנחנו בחודש אוקטובר וההרים מושלגים. תחתית העמק טרם התכסתה בשלג אבל האדמה קפואה לגמרי. זוהי ארץ קפאת עד. רק פני השטח מפשירים בקיץ לזמן קצר. אף־על־פי־כן, בשל משבי הרוח הנעימים וזרמי הים, האקלים כאן מתון יותר מאשר באזורים אחרים בקו רוחב זה. מבית ההארחה אנו רואים את אור השמש על ההרים, ואילו העמק המוצל נשטף בגוון כחלחל. השמש בקרבת לונגיירביאן אינה עולה מעל לאופק בין 26 באוקטובר ל־16 בפברואר. אך הזוהר הצפוני מאיר תכופות את חשכת החורף. מצד שני, בחודשי האביב והקיץ נהנית סבלברד משמש חצות הלילה, ובלונגיירביאן זורחת השמש מ־20 באפריל עד 23 באוגוסט.
צמחים ובעלי חיים
הטמפרטורה היא מינוס 8 מעלות צלזיוס ורוח עזה מנשבת, אך השמיים בהירים. אנחנו מוכנים לצאת לדרך. המדריך לוקח אותנו לטיול רגלי במעלה הר סורקופוגאן ובמורדות קרחון לונגיירברין. בעודנו מטפסים בגבעות הקפואות, הוא מספר לנו שבאביב ובקיץ פורחים כאן פרחים יפהפיים. למרבה ההפתעה הצמחייה בסבלברד עשירה ומונה כ־170 מינים של צמחי פרחים. שני פרחים אופייניים הם פרג הסבלברד הלבן או הצהוב והבקעצור הסגול הריחני.
בהמשך כתף ההר המושלגת אנו נתקלים בעקבותיו של שכווי השלג, העוף תושב הקבע היחידי בסבלברד. כל שאר העופות, כגון האורייה החייכנית, האַלְקָה הגמדית, מיני שחפים וחופיות ימיות, הם עופות נודדים. מרתקות במיוחד הן שחפיות הקוטב הנודדות בהמוניהן עד לצידו השני של הגלובוס, לאנטארקטיקה.
בדרך אנו נתקלים גם בעקבותיו של שועל השלג. חיה ערמומית זו היא אוכלת נבלות הסועדת את לבה בפגרים ובחתיכות בשר רקוב, ומוסיפה לתפריטה ציפורים צעירות וביצים. השועל הוא אחד משני היונקים שהם ילידי סבלברד באמת. השני הוא האייל נוח המזג. אנו רואים אותו מקרוב מספר פעמים במהלך שהותנו במקום. הוא מביט בנו ברוגע ומתיר לנו להתקרב אליו כדי לצלם אותו ואז מסתלק. רגליו של האייל קצרות ופרוותו עבה וחמה. עכשיו בסתיו הוא די שמנמן — שכבות השומן העודפות משמשות כמאגר מזון, החיוני לו בחורף הקר.
הדוב הלבן, מלך הקוטב הצפוני, נחשב בעיני רבים ליונק ימי מכיוון שהוא מבלה את רוב זמנו על משטחי קרח כדי לצוד כלבי ים. עם זאת, ניתן לראות דובים בודדים משוטטים כמעט בכל רחבי סבלברד. המדריך שלנו מקווה שלא ניתקל בהם. דוב הקוטב יכול להיות תוקפני מאוד, והמדריך נושא עימו רובה ליתר ביטחון. מאז 1973 חל איסור על ציד דובי הקוטב, וכל הריגה של דוב נחקרת. אוכלוסיית הדובים כיום די גדולה באזור סבלברד, אך קיים חשש כבד לעתידם של חיות אדירות אלו. האזור הארקטי אולי נראה לבן, רענן ונקי, אבל מזהמים רעילים כגון ביפנילים פוליכלוריניים (PCBs) מזיקים לסביבה. החומרים המזהמים מצטברים בגופם של דובי הקוטב, משום שהם עומדים בראש שרשרת המזון, והדבר פוגע כנראה בכושר הרבייה שלהם.
אנו מגיעים לפסגתו של הר סורקופוגאן ומתברכים בנוף מקסים של אינספור פסגות לבנות באופק. בכיוון דרום־מערב ניצב ההר העגול והמרהיב נוּרְדֶנְשֶׁלְדילט הנשטף באור השמש. הרחק מתחתינו שוכנת לונגְיִירביאֶן; וגבוה מעלינו פרושים השמיים הארקטיים הצבועים בכחול בהיר. אנחנו ממש מרגישים על גג העולם. מספר פרוסות לחם וכוס ”טודי” — משקה נפוץ בקרב מטיילים המכיל מיץ דמדמניות שחורות, סוכר ומים חמים — משיבות את נפשנו ואנחנו מוכנים לירידה דרך הקרחון לונגְיִירבין.
כריית פחם וחיות באיום הכחדה
ביקור במכרה פחם ישן הוא חוויה מעניינת נוספת. המדריך החסון, כורה פחם ותיק, מראה לנו את מכרה 3, הנמצא ממש מחוץ ללונגיירביאן. אנחנו לובשים סרבלים וקסדות מגן המצוידים בפנסים קדמיים ומתלווים אליו עמוק לתוך ההר. הוא מסביר לנו שכריית פחם היא התעסוקה העיקרית בסבלברד מאז ראשית המאה העשרים. במשך שנים רבות חיו הכורים בתנאים קשים. פעמים רבות נאלצו לזחול על ידיהם וברכיהם במעברים ארוכים דרך שכבות פחם אופקיות שגובהן במספר מקומות היה בסך הכול קצת מעל 70 סנטימטר. אנו מנסים זאת בעצמנו ומגיעים למסקנה שאין מה לקנא בכורים. עבודתם הייתה מייגעת, האוויר היה דחוס באבק מהפחם והסלעים, עוצמות הרעש היו גבוהות והיה חשש מתמיד מפני פיצוצים וקריסות. כיום מיושמות שיטות יותר מודרניות. כריית פחם היא עדיין מרכיב חשוב בכלכלת סבלברד, אבל בעשורים האחרונים ענף התיירות הולך ותופס מקום מרכזי.
בני האדם לא תמיד התחשבו בעובדה שחיות הבר הארקטיות פגיעות ושבריריות. בעבר היו כמה מינים בסבלברד בסכנת הכחדה בשל ציד לווייתנים, סוסי ים, איילים, דובי קוטב וחיות אחרות. אולם תקנות שימור סייעו בשיקום מספר מינים שהיו תחת איום הכחדה.
גן עדן לגיאולוגים
סבלברד מתוארת כ”גן עדן לגיאולוגים”. מאחר שהצמחייה בה דלה, הנוף נראה כספר תמונות גיאולוגי. אנו מבחינים במבנים גיאולוגים אופייניים בהרים, הבנויים רבדים רבדים ונראים כמעט כמו עוגת שכבות ענקית. ישנם סלעים מכל התקופות בתולדות כדור־הארץ. חלקם עוצבו על־ידי חול וחרסית וחלקם על־ידי חומרים אורגניים. במשך הדורות כוסו צמחים ובעלי חיים רבים בחרסית ונשתמרו כמאובנים. למעשה, ניתן למצוא מאובנים בסלעים מכל התקופות הגיאולוגיות.
במוזיאון סבלברד אנו בוחנים מספר מאובנים של צמחים ובעלי חיים תרמופיליים (אוהבי חום), שלפיהם האקלים בארכיפלג היה פעם הרבה יותר חם מהיום. עוביין של שכבות הפחם בכמה מקומות בסבלברד הוא כ־5 מטרים! בשכבות הפחם נמצאו שרידי מאובנים של עצים מחטניים ועצים נשירים. טביעות רגליים מאובנות של דינוזאור אוכל צמחים הן הוכחה נוספת לכך שהאקלים בעבר היה מתון יותר והצמחייה עשירה יותר.
כיצד ניתן להסביר את שינויי האקלים הקיצוניים האלה? את השאלה הזאת אנו מפנים לגיאולוג טורפין חרנט, נציג מנהלת הכרייה בלונגיירביאן. לדבריו, רוב הגיאולוגים סבורים שהסיבה העיקרית היא תנועת היבשות. הגיאולוגים אומרים שסבלברד נמצאת על לוח טקטוני שנישא צפונה במשך זמן רב, כפי הנראה מהדרום הרחוק ליד קו המשווה. על־פי מעקב לווייני, סבלברד עדיין נעה לכיוון צפון מזרח שני סנטימטרים בשנה.
כאשר מטוסנו ממריא, אנו עוזבים בתחושה שביקורנו נתן לנו הרבה חומר למחשבה. הנוף הארקטי העצום, בעלי החיים המותאמים לסביבתם, וכל הצמחים השונים גורמים לנו לחשוב על הרבגוניות של הבריאה, על אפסות האדם ועל הדרך שבה אנו כבני האדם משגיחים על כדור־הארץ שהופקד בידינו. אנחנו טסים דרומה ורואים במבט חטוף אחרון את ארץ החופים הקרים, שבה פסגות ההרים המושלגות מבצבצות מבין שכבות העננים ובוהקות בגוון ורוד חיוור של שמש אחר הצהריים.
[מפה בעמוד 24]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
הקוטב הצפוני
גרינלנד
סבלברד
לונגְיִירביאֶן
75 מעלות צפון
איסלנד
נורבגיה
60 מעלות צפון
רוסיה
[תמונה בעמוד 25]
לונגְיִירביאֶן
[תמונה בעמוד 25]
צמחי פרחים רבים כגון צמח הבקעצור שורדים באקלים הארקטי הקשה
[שלמי תודה]
Knut Erik Weman
[תמונות בעמוד 26]
שכווי השלג והאייל של סבלברד
[שלמי תודה]
Knut Erik Weman