פרק 35
האם משנה מה אני קורא?
המלך שלמה הזהיר: ”עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה [עיון והגייה מרובים] יגיעת בשר” (קהלת י״ב:12). שלמה אינו מנסה כאן להציג את הקריאה באור שלילי; הוא פשוט מייעץ לך להיות בררן.
רנה דקארט, פילוסוף צרפתי מן המאה השבע־עשרה, אמר: ”הקורא ספרים טובים כמוהו כמי שמנהל שיחה עם בני־תרבות קדומים. זו שיחה בררנית, שבמהלכה מבטא המחבר אך ורק את הגיגיו האציליים ביותר”. אלא שלא עם כל הסופרים כדאי ’לשוחח’ ולא כל הגיגיהם ”אציליים”.
שוב נכנס לתמונה העיקרון המוכר: ”חברת אנשים רעים תשחית מידות טובות” (קורינתים א׳. ט״ו:33). האנשים שעימם אתה מתרועע עשויים לעצב את אישיותך. האם בילית זמן רב בחברת ידיד, עד שהתחלת להתנהג, לדבר וגם לחשוב כמוהו? ובכן, קריאת ספר היא כשיחה עם מחברו לאורך שעות.
העיקרון שהציג ישוע במתי כ״ד:15 נוגע לעניין: ”על הקורא להבין”. לְמד לנתח ולשקול את מה שאתה קורא. כל בני־האדם משוחדים במידת־מה מדעות קדומות ואינם ישרים לגמרי בהצגת עובדות. לכן, אל תקבל בעיניים עצומות כל דבר שאתה קורא או שומע: ”פתי יאמין לכל דבר, וערוּם יבין לאשורו [ישקול את צעדיו]” (משלי י״ד:15).
עליך להיזהר במיוחד מקריאת ספרות המציגה כל מיני תפיסות עולם. כתבי־עת לנוער, לשם דוגמה, גדושים בעצות בנושאים מנושאים שונים, החל מיציאות וחיזורים וכלה ביחסי־מין לפני הנישואין — עצות שלא תמיד יאה למשיחי ליישמן. ומה באשר לספרים העוסקים בשאלות פילוסופיות עמוקות?
המקרא מזהיר: ”היזהרו שאיש לא יוליך אתכם שולל בפילוסופיה ובתעתועי הבל, על־פי מסורות של בני אדם... ולא על־פי המשיח” (קולוסים ב׳:8). המקרא ופרסומים המבוססים על המקרא, כמו הספר שבידך, משיאים עצות טובות שבעתיים (טימותיאוס ב׳. ג׳:16).
רומנים רומנטיים — חומר קריאה תמים?
ההרגל לקרוא רומנים רומנטיים הפך להתמכרות אצל 20 מיליון איש בערך בארצות־הברית לבדה. אלוהים הוא שנטע בגבר ובאשה את התשוקה להתאהב ולבוא בברית־הנישואין (בראשית א׳:27, 28; ב׳:23, 24). אין פלא אפוא, שהרומנטיקה תופסת מקום מרכזי בסיפורת ואין רע בכך. קיימים רומנים רומנטיים שקנו להם מקום נכבד בספרות היפה. אולם מאחר שרומנים ישנים נחשבים, על־פי הסטנדרטים המודרניים, למשעממים יש סופרים שגילו לאחרונה כי משתלם לכתוב רומנים רומנטיים מסוג חדש. חלקם עדיין רוקמים את העלילה על רקע היסטורי, כמו ימי־הביניים, כדי להוסיף לסיפור נופך דרמטי. אחרים בוחרים רקע וסגנון מודרניים. למרות זאת, מלבד הבדלים קלים, הרומנים הרומנטיים המודרניים כתובים במתכונת די צפויה: גיבורים וגיבורות נאבקים בקשיים ובמכשולים עצומים המאיימים לחנוק את אהבתם שעודנה באיבּה.
בדרך־כלל, הגיבור הוא גבר חסון ויהיר המקרין ביטחון עצמי. הגיבורה שברירית ופגיעה ועל־פי־רוב צעירה מן הגיבור ב־10 עד 15 שנה. הוא מזלזל בה, והיא בכל זאת כרוכה אחריו בכוח בלתי ניתן לכיבוש.
לרוב מופיע מחזר נוסף המתחרה על לבה. הוא אדיב וטוב־לב, אך מאמציו לרגש או לעניין את הגיבורה עולים בתוהו. היא מנצלת את קסמה לרכך את לב גיבורהּ האדיש, והוא לבסוף מצהיר בפניה שיאהב אותה לנצח נצחים. כל החשדות והספקות שקיננו בלבם קודם לכן מתפוגגים ונשכחים, הם מתחתנים וחיים באושר ועושר עד היום הזה...
האם סיפורי האהבה מציאותיים?
היש סכנה שמקריאת סיפורים דמיוניים אלו תביט על המציאות בראי עקום? בוני, שהחלה לקרוא רומנים רומנטיים בגיל 16, נזכרת: ”חיפשתי בחור צעיר, גבוה, שחרחר ויפה־תואר; אדם מרתק בעל אישיות דומיננטית”. היא מודה: ”בחור צעיר שיצאתי איתו ולא רצה להתנשק ולהתגפף שעמם אותי, גם אם התייחס אלי בהתחשבות ובטוב־לב. רציתי לחוות את ההתרגשות — ההתרגשות שקראתי עליה ברומנים”.
לאחר נישואיה, המשיכה בוני לקרוא רומנים. היא מספרת: ”היה לי בית נחמד ומשפחה טובה, אבל משום מה רציתי עוד... רציתי הרפתקאות וריגושים כפי שהם מוצגים ברומנים בצורה כל־כך מפתה. הרגשתי שנישואיי לוקים בחסר”. כתבי־הקודש עזרו לבוני להבין שהבעל חייב להעניק לאשתו לא רק קסם ו”התרגשות”. כתוב: ”חייבים גם האנשים לאהוב את נשיהם כאהבתם את גופם הם. האוהב את אשתו אוהב את עצמו. הן מעולם לא שנא איש את בשרו, אלא הוא מכלכל ומטפח אותו” (אפסים ה׳:28, 29).
מה לגבי העלילות השגורות ברומנים רומנטיים, הסוף הוורוד והדרכים הקלות לפתרון בעיות? ובכן, הללו רחוקים מאוד מן המציאות. בוני נזכרת: ”כשהיתה אי־הסכמה ביני לבין בעלי, במקום לשוחח איתו, פעלתי על־פי התחבולות של הגיבורה ברומן. אם בעלי לא הגיב כמו הגיבור, שתקתי ושמרתי את הכעס בלב”. האין עצת המקרא לנשים מציאותית ומעשית פי כמה וכמה? נאמר: ”הנשים, היכנענה לבעליכן” (קולוסים ג׳:18).
תוכן מיני
מעניין לציין שרב הביקוש לרומנים ארוטיים בקרב בני־הנוער — רומנים שניתן לעתים להשיג בספריות ציבוריות. האם ספרות זו עלולה להזיק לך? קרן בת ה־18 אומרת: ”הספרים עוררו בי רגשות מיניים עזים והציתו בי את יצר הסקרנות. שכרון החושים שחשה הגיבורה במגעיה הלוהטים עם הגיבור גרם לי לחשוק באותם רגשות. לכן, כשיצאתי עם מישהו”, היא מוסיפה, ”ניסיתי להחיות את התחושות האלו. לבסוף הסתבכתי באי־מוסריות מינית”. האם החוויה שלה היתה כשל הגיבורות שעליהן קראה וחלמה? קרן התוודתה: ”תחושות אלו הן פרי דמיונם של הסופרים. הן לא מציאותיות”.
יש סופרים שכל מטרתם היא לעורר הזיות מיניות. תן דעתך להוראות מטעם מוציא לאור עבור מחברי רומנים רומנטיים: ”במגעים המיניים יש להתמקד בתשוקות ובתחושות הארוטיות שמעורר הגיבור בנשיקות ובליטופים”. עוד נאמר לסופרים שסיפורי האהבה ”צריכים לרגש, לעורר מתחים מיניים ולהצית תגובות רגשיות וחושניות בקורא”. מובן שקריאת חומר מסוג זה לא תסייע לאדם לקיים את הכתוב בכתבי־הקודש: ”על כן מותתו את האיברים השייכים לארץ, את הזנות והטומאה והזימה והתאווה הרעה” (קולוסים ג׳:5).
הייה בררן
מוטב אפוא להימנע מקריאת רומנים המעוררים רגשות לא־מוסריים או יוצרים ציפיות בלתי מציאותיות. מדוע לא להרחיב אופקים ולקרוא ספרים מסוגים אחרים, כגון ספרי היסטוריה או מדע? יש מקום גם לספרות בדיונית, שכן קיימים ספרים בדיוניים משעשעים וחינוכיים. אם הספר מציג מגעים מיניים, אלימות חסרת טעם, מִנהגים מעולם הנסתר או ”גיבורים” מופקרים, אכזרים ואנוכיים, האם כדאי לך לבזבז עליו את זמנך?
ובכן, נהג בזהירות. בדוק את שער הספר ואת עטיפתו; ראה אם יש סיבות לפקפק באיכותו. ואם למרות אמצעי הזהירות שנקטת מתברר לך שהספר אינו מתאים, הייה חזק מספיק לחדול מקריאתו.
לעומת זאת, קריאת כתבי־הקודש וספרות מקראית לא תזיק לך אלא תפעל לתועלתך. נערה יפנית, למשל, אומרת שקריאת המקרא מסייעת לה שלא לחשוב על מין — בעיה שכיחה בקרב בני־נוער. ”אני דואגת לכך שהמקרא יהיה תמיד סמוך למיטה ומקפידה לקרוא בו לפני השינה”, היא מספרת. ”כשאני לבד ואין לי מה לעשות (לדוגמה, לפני השינה) אני מתחילה לפעמים לחשוב על מין. לכן קריאת המקרא עוזרת לי מאוד!” אם ’תשוחח’ עם אנשי אמונה, דמויות מכתבי־הקודש, יהיה לך חוט שדרה מוסרי ושמחתך תלך ותגבר (רומים ט״ו:4).
שאלות לדיון
◻ מדוע עליך להיות בררן לגבי מה שאתה קורא?
◻ מדוע הרומנים הרומנטיים שובים את לבם של רבים מבני־הנוער? אילו סכנות טמונות בהם?
◻ כיצד תוכל לבחור חומר קריאה מתאים?
◻ איזו תועלת תצמח לך אם תקרא את כתבי־הקודש ופרסומים מקראיים?
[קטע מוגל בעמוד 287]
”היה לי בית נחמד ומשפחה טובה, אבל משום מה רציתי עוד... רציתי הרפתקאות וריגושים כפי שהם מוצגים ברומנים בצורה כל־כך מפתה. הרגשתי שנישואיי לוקים בחסר”
[תמונה בעמוד 283]
כשבנמצא ספרים רבים לאינספור, אין לך ברירה אלא להיות בררן
[תמונות בעמוד 285]
רומנים רומנטיים אולי מרתקים את הקורא, אך האם הם מציגים את האהבה והנישואין באור נכון?