”שימו לבכם באיזה אופן אתם שומעים”
הקשבה היא גורם חשוב בלמידה. ביכולתה גם להשפיע על סיכויי הישרדותו של האדם. כאשר עמד יהוה לגאול את עמו מעבדות במצרים, הוא מסר הוראות למשה אשר אמר לזקני ישראל מה עליהם לעשות כדי להציל את בכורותיהם מהמלאך המשחית (שמ׳ י״ב:21–23). לאחר מכן העבירו זקני העם את המידע לכל משפחה. הדברים נמסרו בעל־פה, והעם היה צריך להקשיב היטב. ומה היתה התגובה? המקרא מוסר ”ויעשו כל בני ישראל כאשר ציווה יהוה את משה ואהרון. כן עשו” (שמ׳ י״ב:28, 50, 51). כתוצאה מכך, התנסה העם בגאולה מעוררת יראה.
כיום יהוה מכין אותנו לגאולה גדולה אף יותר. אין ספק שהדרכתו מחייבת תשומת לב מלאה מצדנו. הדרכה כזו ניתנת באסיפות הקהילה. האם אתה מפיק את מלוא התועלת מהתכנסויות אלה? הרבה תלוי באופן שבו אתה מקשיב.
האם אתה זוכר את הנקודות העיקריות של ההדרכה הניתנת באסיפות? האם אתה נוהג מדי שבוע לחפש דרכים ליישם את ההדרכה או לחלוק אותה עם אחרים?
הכן את לבבך
כדי שנפיק את מלוא התועלת מן ההדרכה הניתנת באסיפות הקהילה, עלינו להכין את לבבנו. חשיבות הדבר מודגשת במאורעות שהתרחשו בימי שלטונו של יהושפט מלך יהודה. יהושפט צידד באומץ לב בעבודת אלוהים האמיתית. הוא ”הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה” ושלח שרים, לוויים וכוהנים כדי ללמד בעם בכל ערי יהודה את תורת יהוה. בכל זאת, המקרא מציין ש”הבמות לא סרו” (דה״ב י״ז:6–9; כ׳:33). עבודת האלילים והפולחן הפסול שהופנה ליהוה בבמות של עובדי האלילים לא נעקרו מן השורש.
מדוע ההדרכה שארגן יהושפט לא עמדה במבחן הזמן? הכתוב ממשיך ואומר: ”ועוד העם לא הכינו לבבם לאלוהי אבותיהם”. הם שמעו, אך לא יִישמו את הדברים. אולי לא היה להם נוח לערוך את המסע לירושלים כדי להקריב קורבנות. על כל פנים, האמונה לא הניעה את לבבם.
אם איננו רוצים להיסחף בחזרה לעולמו של השטן ולדרכיו, אנו חייבים להכין את לבבנו לקבל את ההדרכה שיהוה מספק כיום. כיצד? אחת הדרכים החשובות לעשות כן היא להתפלל. עלינו להתפלל שנקבל את הדרכותיו של אלוהים תוך הכרת תודה (תהל׳ כ״ז:4; צ״ה:2). כך נוכל להעריך את המאמצים שמשקיעים אחינו, למרות אי־שלימותם, להיות כלים בידי יהוה וללמד את עמו. הדבר יניע אותנו להודות ליהוה לא רק עבור דברים חדשים שאנו לומדים, אלא גם עבור ההזדמנות להעמיק את הערכתנו כלפי נושאים שלמדנו בעבר. מתוך כמיהה עזה למלא את רצון אלוהים, אנו מתפללים: ”הורני יהוה דרכך. ... יחֵד לבבי ליראה שמך” (תהל׳ פ״ו:11).
התרכז
רבים המכשולים בדרך להאזנה קשובה. אולי אנו טרודים בדאגות. רעשים ותזוזות בקהל או מחוץ למקום ההתאספות עלולים להסיח את דעתנו. ייתכן שאי־נוחות פיזית מקשה עלינו להתרכז. הורים לילדים קטנים מוצאים לעתים קרובות שתשומת לבם מפולגת. מה יעזור לנו לשים לב לתוכנית ולהתרכז?
לעיניים נודעת השפעה חזקה על תשומת לבנו. היעזר בהן כדי להתרכז ומקד את מבטך בנואם. כשהוא מזכיר פסוק מהמקרא — אפילו פסוק מוכר — פתח אותו ועקוב אחר הקריאה. אל תיכנע לפיתוי להפנות את מבטך לעבר כל רעש או תזוזה. אם עיניך יציפו את שכלך במידע המסיח את הדעת, תחמיץ הרבה ממה שיוגש מעל הבמה.
אם ’שׂרעפים’ [מחשבות מטרידות] מקשים עליך להתרכז בתוכנית, התפלל ליהוה ובקש ממנו את הרוגע והשלווה הדרושים כדי לשים לב (תהל׳ צ״ד:19; פיל׳ ד׳:6, 7). עשה זאת שוב ושוב במקרה הצורך (מתי ז׳:7, 8). יהוה הוא זה שסיפק את אסיפות הקהילה. תוכל להיות בטוח שברצונו שתפיק מהן תועלת (יוח״א ה׳:14, 15).
הקשבה לנאומים
סביר להניח שזכורות לך נקודות שנהנית לשמוע בנאומים. אולם, ההקשבה לנאום טומנת בחובה יותר מאשר לקלוט נקודות בולטות כלשהן. נאום דומה למסע. יש דברים מעניינים לראות בדרך, אך העיקר הוא היעד, המטרה. הנואם אולי מנסה להוביל את הקהל למסקנה מסוימת או להניע אותו לנקוט פעולה כלשהי.
חשוב לדוגמה על הנאום שנשא יהושע בפני בני ישראל, ככתוב ביהושע כ״ד:1–15. מטרתו היתה להניע את העם לנקוט עמדה חסרת פשרות לצד עבודת אלוהים האמיתית ולהיבדל לחלוטין מעבודת האלילים שרווחה בקרב האומות השכנות. מדוע היה זה כה חשוב? פולחן הכזב היווה איום רציני על מעמדו הטוב של העם בעיני יהוה. בני ישראל נענו להפצרתו של יהושע ואמרו: ”חלילה לנו מעזוב את יהוה לעבוד אלוהים אחרים. ... אנחנו נעבוד את יהוה”. וכך הם עשו! (יהו׳ כ״ד:16, 18, 31).
כשאתה מקשיב לנאום, נסה להבחין במטרתו. שים לב כיצד הנקודות שהנואם מבליט תורמות להשגת מטרה זו. שאל את עצמך מה עליך לעשות לאור המידע.
הקשבה במהלך דיונים
שיעור המצפה, שיעור־הספר הקהילתי וכמו כן חלקים מסוימים באסיפת השירות, כולם דיונים בספרות מקראית בעזרת שאלות ותשובות.
הקשבה לדיון דומה מבחינות מסוימות להשתתפות בשיחה. כדי שתפיק את מלוא התועלת, הטה אוזן קשבת. שים לב לכיוון של הדיון. הבחן כיצד המדריך מבליט את הנושא ואת הנקודות העיקריות. השב על שאלותיו במחשבותיך והקשב כיצד אחרים מסבירים ומייחסים את החומר. נקודת מבטם של אחרים על המידע עשויה להקנות לך זווית ראייה נוספת על נושא מוכר. כמו כן, העשר את הדיון ותן ביטוי פומבי לאמונתך (רומ׳ א׳:12).
התכוננות מראש לחומר הנלמד תסייע לך להיות מעורב בדיון ולעקוב אחר ההערות של שאר הנוכחים. אם קשה לך ללמוד ביסודיות את החומר, הקדש לפחות מספר דקות לפני האסיפה כדי לקבל תמונה כללית על המידע. כך תוכל להפיק תועלת רבה יותר מן הדיון.
הקשבה בכינוסים
קרוב לוודאי שיהיו אף יותר מסיחי דעת בכינוסים מאשר באסיפות, וההקשבה תהפוך לקשה יותר. מה יכול לעזור לנו?
מנוחה מספקת בלילה היא גורם חשוב. לפני תחילת התוכנית של כל יום, חרות היטב בזיכרונך את הנושא המרכזי. הבט בשמות הנאומים ונסה לצפות מראש מה ייאמר בהם. היעזר היטב בספר המקרא שלך. רבים נוכחו לדעת שאם הם רושמים בקצרה את הנקודות העיקריות, זה עוזר להם להתרכז טוב יותר בתוכנית. ציין לעצמך הדרכות שברצונך ליישם בחייך ובפעילות ההטפה. שוחח עם אחרים על מספר נקודות בזמן הנסיעה לכינוס והחזרה ממנו בכל יום. הדבר יקל עליך לזכור את המידע.
לימוד הילדים להקשיב
הורים משיחיים יכולים לעזור לילדיהם — אפילו לתינוקות — ’להחכים לישועה’ אם יביאו אותם לאסיפות הקהילה ולכינוסים (טימ״ב ג׳:15). הואיל וילדים שונים זה מזה באופי ובטווח הקשב, דרוש כושר הבחנה כדי ללמד אותם להקשיב היטב. ההצעות הבאות עשויות לסייע לך בכך.
הקצה זמן עבור ילדיך הקטנים לשבת בשקט בבית ולקרוא או להתבונן בתמונות המופיעות בפרסומינו המשיחיים. השתדל לא להשתמש בצעצועים כדי להעסיק את הילדים במהלך האסיפות. כפי שהיה בזמן עם ישראל הקדום, כן גם כיום — הצעירים נוכחים ”למען ישמעו ולמען ילמדו” (דב׳ ל״א:12). יש הורים הנותנים במידת האפשר עותקים אישיים של הפרסומים הנלמדים אפילו לילדים קטנים מאוד. כשהילדים גדלים מעט, עזור להם להתכונן לאסיפות במטרה ליטול חלק בתוכניות הכוללות דיון בהשתתפות הקהל.
כתבי־הקודש מראים שקיים קשר הדוק בין ההקשבה ליהוה ובין הציות לו. ניתן להבין זאת מדברי משה לעם ישראל: ”החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת בחיים... לאהבה את יהוה אלוהיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו” (דב׳ ל׳:19, 20). כיום, חיוני להקשיב להדרכות שיהוה מספק וליישם אותן בצייתנות בחיינו כדי להשביע את רצון אלוהים ולזכות לברכת חיי הנצח. עד כמה חשוב אפוא שניענה לקריאתו של ישוע: ”שימו לבכם באיזה אופן אתם שומעים”! (לוקס ח׳:18).