שיעור 5
הפסקות מתאימות
חשוב שתשתמש בהפסקות במקומות המתאימים לאורך דבריך. הדבר נכון בין שאתה נושא נאום ובין שאתה מנהל שיחה עם מישהו. ללא הפסקות, דבריך עלולים להישמע כבִּרבור ולא כהבעה ברורה של מחשבות. הפסקות מתאימות יכולות להוסיף בהירות לדבריך. ובנוסף לכך, ניתן להיעזר בהן כדי לסייע לנקודות העיקריות שלך להותיר רושם בל יימחה במחשבות המאזינים.
כיצד תחליט מתי להשתמש בהפסקה? מה צריך להיות אורכה של ההפסקה?
הפסקות לשם פיסוק. הפיסוק תופס מקום נכבד בשפה הכתובה. הוא עשוי להצביע על סוף של הצהרה או של שאלה, ובשפות מסוימות הפיסוק מסמן ציטטות. מספר סימני פיסוק מראים את הקשר בין חלקיו השונים של המשפט. אדם הקורא בעצמו יכול להבחין בסימני הפיסוק. אך כאשר הוא מקריא לאחרים, קולו צריך להעביר את מובנם של סימני הפיסוק המופיעים בחומר הכתוב. (לפרטים נוספים ראה שיעור 1, ”קריאה מדויקת”.) אם אינך עוצר בהתאם לסימני הפיסוק, אתה עלול להקשות על אחרים להבין את מה שאתה מקריא או אפילו לסלף את משמעות הכתוב.
מלבד סימני הפיסוק, גם הדרך שבה מביעים את הרעיונות במשפט משפיעה על המיקום המתאים של ההפסקות. מוסיקאי מפורסם אמר פעם: ”אינני מנגן את התווים טוב יותר מפסנתרנים רבים. אבל ההפסקות בין התווים, אהה! זאת האומנות”. הדבר דומה לדיבור. הפסקות מתאימות יוסיפו יופי ומשמעות לחומר שהכנת ביסודיות.
כאשר אתה מתכונן לקרוא לפני קהל, ייתכן שתמצא זאת למועיל לציין סימנים בחומר שממנו תקרא. סמן קו אנכי קטן היכן שדרושה הפסקה קצרה ואולי רק הפוגה קלה בדיבור. השתמש בשני קווים אנכיים צמודים כדי להורות על הפסקה ארוכה יותר. אם ניסוח מסוים נשמע לך מוזר ואתה תמיד עוצר במקומות הלא נכונים, היעזר בעיפרון כדי לקשר בין כל המילים המרכיבות את המשפט הבעייתי. אזי, קרא את המשפט מראשיתו ועד סופו. נואמים מנוסים רבים נוהגים לעשות זאת.
בדרך כלל זה לא כל כך קשה לדבר עם הפסקות בשיחות יומיומיות הואיל ואתה יודע אילו רעיונות ברצונך להעביר. למרות זאת, אם אתה נוהג לעצור בפרקי־זמן קבועים מבלי להביא בחשבון את התפתחות הרעיון, דיבורך יחסר תוקף ובהירות. עצות לשיפור מופיעות בשיעור 4, ”שטף הדיבור”.
הפסקות לציון שינוי בקו המחשבה. כאשר אתה עובר מנקודה עיקרית אחת לשנייה, ההפסקה יכולה לתת לקהל הזדמנות להרהר, להסתגל, להבין שהכיוון השתנה ולקלוט באופן ברור יותר את הרעיון הבא. חשוב לעשות הפסקה לפני שעוברים מרעיון לרעיון, כשם שחשוב להאט את מהירות הנסיעה כשפונים מרחוב אחד לרחוב אחר.
יש נואמים אשר רצים מנושא לנושא בלי לעשות הפסקות. סיבה אחת לכך היא שהם מנסים לעבור על יותר מדי חומר. אצל אחרים, הרגל זה משקף את דיבורם בחיי היומיום וייתכן שכל הסובבים אותם מדברים כך. אך צורת דיבור זו אינה תורמת להוראה יעילה. אם יש בפיך משהו שכדאי לשמוע ולזכור, הקדש די זמן כדי להבליט את הרעיון בצורה ברורה. הכר בכך שחיוני להשתמש בהפסקות כדי להביע את הרעיונות בבהירות.
אם אתה עומד לשאת נאום המבוסס על ראשי־פרקים, עליך לארגן את החומר כך שיהיה ברור היכן יש לעצור בין הנקודות העיקריות. אם תצטרך להקריא תמליל, סמן את המעברים מנקודה עיקרית אחת לזו שאחריה.
הפסקות לציון שינוי בקו המחשבה בדרך כלל ארוכות יותר מהפסקות לשם פיסוק — אך לא כה ארוכות עד שהשיחה מתנהלת בכבדות. אם ההפסקות ארוכות מדי, הן מותירות את הרושם שלא התכוננת ביסודיות ושאתה מנסה לחשוב מה לומר.
הפסקות לשם הדגשה. הפסקה לשם הדגשה היא לעתים קרובות דרמטית, כלומר, הפסקה שבאה לפני או אחרי הצהרה או שאלה הנאמרות במידת מה של רגש ועוצמה. הפסקה כזו מעניקה לקהל שהות להרהר בדברים שנאמרו, או שהיא יוצרת ציפייה לקראת ההמשך. מדובר בשני סוגים שונים של הפסקות, ולכן עליך להחליט באיזו שיטה להשתמש. אך זכור שיש להגביל את השימוש בהפסקות לשם הדגשה להצהרות החשובות במיוחד, אחרת הן לא יזכו להדגשה הראויה.
כאשר ישוע הקריא מכתבי־הקודש בבית־כנסת בעיר נצרת, הוא נעזר ביעילות בהפסקות. תחילה, הוא קרא על שליחותו מתוך מגילת ספר ישעיהו הנביא. אך לפני שייחס את הכתוב, גלל ישוע את המגילה, החזיר אותה לגבאי והתיישב. ואז, בעת שעיני כל הנוכחים היו נשואות אליו, אמר: ”היום נתמלא הכתוב הזה באוזניכם” (לוקס ד׳:16–21).
הפסקות בהתאם לנסיבות. לעתים יש הפרעות המחייבות אותך לעשות הפסקה קצרה בדבריך. אפשר שבגלל רעש של תנועה בכביש או בכי של תינוק תצטרך להפסיק לרגע את שיחתך עם בעל־בית שאתה פוגש בשירות־השדה. אם אתה נואם באסיפה וההפרעה לא כל כך חמורה, אולי תוכל להרים את קולך ולהמשיך. אך אם הרעש חזק וממושך, אתה חייב לעצור. הקהל ממילא אינו מקשיב. לכן, השתמש בהפסקות ביעילות במטרה לעזור לקהל להפיק את מלוא התועלת מן הדברים הטובים שברצונך לומר.
הפסקות כדי לאפשר תגובה. ייתכן שתגיש נאום ללא השתתפות רשמית של הקהל בדיון, אך חשוב שתעניק לנוכחים אפשרות להגיב, לא בקול רם, אלא שכלית. אם תשאל שאלות שמטרתן לעורר את חשיבתם של המאזינים אך לא תעשה הפסקות מתאימות, חלק ניכר מן התועלת הטמונה בשאלות אלה ירד לטמיון.
כמובן, חשוב להשתמש בהפסקות לא רק בשיחות מעל הבמה, אלא גם במתן עדות לזולת. יש אנשים שנראה כי לעולם אין הם משתמשים בהפסקות. אם זה מצבך, עשה מאמצים כנים לטפח מיומנות תקשורתית זו. כך תשפר את יכולתך לתקשר עם אחרים וגם את יעילותך בשירות־השדה. הפסקה היא רגע של שתיקה, ונאמר נכונה שהשתיקה היא בחזקת סימני פיסוק למילים; היא מדגישה, מעוררת תשומת לב ומסבה הנאה לשומע.
שיחה יומיומית כרוכה בהחלפת רעיונות הדדית. אנשים נוטים להקשיב לך יותר כאשר אתה מקשיב להם ומגלה עניין בדבריהם. לשם כך עליך לעשות הפסקות נאותות כדי לתת להם הזדמנות להתבטא.
פעילותנו בשירות־השדה לעתים קרובות נעשית יעילה יותר כאשר אנו מבשרים בגישה שיחתית. עדים רבים שמו לב שכדאי לציין את הנושא לאחר דברי ברכה ואז להעלות שאלה. הם עושים הפסקה קלה כדי לאפשר לאדם להשיב, ואז הם מתייחסים לדבריו של בעל־הבית. במהלך הדיון הם אולי מאפשרים לבעל־הבית להגיב מספר פעמים. ידוע להם שבדרך כלל ביכולתם להיטיב לעזור לאדם אם הם מכירים את השקפתו על הנושא הנידון (מש׳ כ׳:5).
מובן שלא הכל יגיבו בצורה חיובית לשאלותיך. אך עובדה זו לא מנעה מישוע להשתמש בהפסקה ארוכה דייה כדי לאפשר אפילו למתנגדים לדבר (מר׳ ג׳:1–5). כאשר מקנים לאדם הזדמנות להשמיע את דבריו, אנו מעודדים אותו לחשוב, וכתוצאה מכך הוא עשוי לחשוף את הטמון בלבו. אחת המטרות שלנו בשירות היא להניע את לבבם של האנשים ולהציג בפניהם נושאים חשובים מתוך דבר־אלוהים, נושאים המחייבים החלטות מצדם (עב׳ ד׳:12).
השימוש בהפסקות מתאימות בשירותנו הוא אכן אומנות. כאשר משתמשים בהן ביעילות, הרעיונות מוסברים בצורה ברורה יותר, ולעתים קרובות נשארים חקוקים בזיכרון המאזינים.