פרק 117
סעודת האדון
מתי כ״ו:21–29 מרקוס י״ד:18–25 לוקס כ״ב:19–23 יוחנן י״ג:18–30
יהודה מזוהה כבוגד
ישוע מכונן סעודת זיכרון
מוקדם יותר במהלך הערב לימד ישוע את שליחיו שיעור בענווה כאשר רחץ את רגליהם. כעת, ככל הנראה לאחר סעודת הפסח, הוא מצטט את דבריו הנבואיים של דוד: ”איש שלומי אשר בטחתי בו, אוכל לחמי, הגדיל עליי עָקב”. הוא אז מסביר: ”אחד מכם ימסור אותי” (תהלים מ״א:10; יוחנן י״ג:18, 21).
השליחים מביטים זה בזה וכל אחד מהם שואל: ”אדוני, האם זה אני?” אפילו יהודה איש קריות שואל זאת. פטרוס מבקש מיוחנן, שיושב סמוך לישוע בשולחן, לברר מי יעשה זאת. לכן יוחנן נשען קרוב יותר לישוע ושואל אותו: ”אדוני, מי זה?” (מתי כ״ו:22; יוחנן י״ג:25).
ישוע משיב: ”זה האיש אשר אתן לו את פיסת הלחם שאטבול”. ישוע טובל פיסת לחם בקערה שעל השולחן ונותן אותה ליהודה, באמרו: ”בן האדם אומנם הולך, כפי שנכתב עליו, אך אוי לאיש שימסור את בן האדם! מוטב היה לו לאיש ההוא אילו לא נולד” (יוחנן י״ג:26; מתי כ״ו:24). אז נכנס השטן ביהודה. איש זה, שכבר היה מושחת, מוסר את עצמו לידי השטן לשם עשיית רצונו וכך הופך ל”בן האבדון” (יוחנן ו׳:64, 70; י״ב:4; י״ז:12).
ישוע אומר ליהודה: ”את מה שאתה עושה, עשה מהר”. שאר השליחים סבורים שהוא אמר ליהודה, שמחזיק ברשותו את קופת הכסף: ”’קנה את מה שנחוץ לנו לחג’, או שעליו לתת משהו לעניים” (יוחנן י״ג:27–30). אבל יהודה הולך למסור את ישוע.
באותו הערב של סעודת הפסח מכונן ישוע סעודה מסוג חדש לגמרי. הוא לוקח לחם, נושא תפילת הודיה, בוצע אותו ונותן לשליחיו כדי שיאכלו. הוא אומר: ”הלחם הזה מסמל את גופי, אשר יינתן למענכם. התמידו לעשות זאת לזכרי” (לוקס כ״ב:19). הלחם שנבצע מועבר ביניהם והשליחים אוכלים ממנו.
כעת לוקח ישוע כוס יין, אומר עליה תפילת הודיה ומעביר אותה ביניהם. כל אחד מהם שותה מן הכוס, אשר עליה אומר ישוע: ”כוס היין הזאת מסמלת את הברית החדשה על בסיס דמי, אשר יישפך למענכם” (לוקס כ״ב:20).
לפיכך ישוע מכונן ערב זיכרון למותו אשר תלמידיו יצטרכו לקיים מדי שנה ב־י”ד בניסן. הדבר יזכיר להם את מה שעשו ישוע ואביו כדי לאפשר לאנשי אמונה להשתחרר מהרשעת החטא והמוות. טקס זה מבליט אפילו טוב יותר מחג הפסח של היהודים את הגאולה האמיתית המוענקת למי שיגלה אמונה.
ישוע אומר שדמו ”יישפך למען רבים לשם סליחת חטאים”. בין הרבים אשר יזכו לסליחת חטאים נמנים שליחיו הנאמנים ותלמידים נאמנים אחרים. הללו יהיו אתו במלכות אביו (מתי כ״ו:28, 29).