1 חנוך
הוא התהלך עם אלוהים
חנוך היה שונה לגמרי מבני דורו, ולכן תחושת הבדידות לא הייתה זרה לו. הוא האדם היחיד בתקופתו שמתואר במקרא כמישהו שהתהלך עם אלוהים. אך כיצד יכול אדם להתהלך עם אלוהים? ומה אנחנו יכולים ללמוד מאומץ ליבו?
חנוך התהלך עם האל האמיתי בשני היבטים לפחות — במה שהוא סירב לעשות, ובמה שהוא בחר לעשות. הוא סירב להיכנע לערכים הרדודים של העולם המרושע שסבב אותו. חלפו שבעה דורות מאדם וחוה ועד לידתו של חנוך. בתקופת חייו של חנוך אדם הראשון עדיין היה בחיים, אבל הוא היה מבוגר מאוד. (ראה ציר הזמן ”מימי האבות עד לתקופת השופטים”.) עם חלוף השנים התפשטה גישתם המרדנית של הורינו הראשונים במשפחה האנושית. בנם קין רצח את אחיו הבל, שהיה האדם הראשון ששירת את יהוה בנאמנות בכדור הארץ. חלק מצאצאיו של קין היו אלימים כמוהו, ואף יותר ממנו (בר׳ ד׳:23, 24). חנוך היה אמיץ ולא נתן לאלימות שסבבה אותו להשפיע עליו. הוא המשיך להיות שוחר שלום, ואלוהים היה מרוצה ממנו.
שנים רבות לפני שנולד חנוך, האנשים ”החלו לקרוא בשם יהוה” (בר׳ ד׳:26). נראה שהיה מדובר בחילול שם אלוהים כחלק מפולחן כזב. אבל חנוך סירב להיות חלק מכך. הוא אהב וכיבד את שמו הקדוש של יהוה עד מאוד, וזה מה שהבדיל אותו משאר בני דורו.
אנשים הגיבו בתוקפנות למסר של חנוך ורצו להרוג אותו, אך יהוה הציל אותו מידיהם
אולם חנוך היה צריך אומץ רב אף יותר כדי לעשות את מה שיהוה ביקש ממנו. הוא הטיל עליו משימה מיוחדת. חנוך התמנה לנביא והיה עליו להעביר מסר לאנשים שהיו שונים ממנו לגמרי. הוא ניבא: ”הינה יהוה בא עם רבבות קדושיו לעשות משפט בכול ולהרשיע את כל חסרי יראת האלוהים על כל רעותיהם אשר עשו ברשעתם ועל כל הקשות שדיברו עליו חוטאים רשעים”.
נבואתו של חנוך הייתה מנוסחת בלשון עבר, כאילו משפטו של יהוה היה אירוע שכבר התרחש. השימוש בלשון עבר הוכיח מעל לכל ספק שדבריו של חנוך אכן יתגשמו. חנוך פנה לאנשי דורו במילים נוקבות וחריפות. הוא תיאר אותם כחסרי יראת אלוהים וכחוטאים רשעים שייענשו על מעשי רשעתם. אין ספק שמי ששמעו את דברי הנבואה התמלאו זעם. אך זה לא מנע ממנו למסור באומץ את המסר שיהוה רצה להעביר להם.
המקרא לא מתאר בפרטי פרטים את תגובת האנשים, אבל מהכתוב עולה שנשקפה סכנה לחייו של חנוך. בפסוקים נאמר: ”והוא לא היה עוד, כי לקח אותו אלוהים”. מדוע אלוהים פעל כך? נראה כי האנשים המרושעים בתקופתו של חנוך רדפו אותו, אך יהוה לא הרשה להם לפגוע בו או לרצוח אותו. הוא הגן על משרתו האהוב מפני הסכנה שריחפה מעל ראשו והעביר אותו ממצב של חיים למוות. כעת חנוך ישֵן את שנת המוות ושמור היטב בזיכרונו של יהוה — שם אף אחד לא יכול לפגוע בו.
אבל לפני שזה קרה, יהוה העניק לחנוך מתנה יקרת ערך. במקרא נאמר: ”לפני שהועבר ניתנה לו העדות שהיה רצוי בעיני אלוהים”. ייתכן שיהוה הראה לחנוך חזון של העתיד הצפוי לו — חיים שלווים בגן עדן עלי אדמות. לפני שחנוך עצם את עיניו בפעם האחרונה, הוא היה בטוח מעל לכל ספק שיהוה אוהב אותו ושהוא ירעיף עליו ברכות בשל אמונתו החזקה ואומץ ליבו הבלתי מעורער.
קרא מתוך המקרא:
שאלה לדיון:
כיצד חנוך גילה אומץ?
למחקר מעמיק
1. באיזה אופן החלו האנשים ”לקרוא בשם יהוה”? (בר׳ ד׳:26; מ01 9/15 29 §3)
2. איזו משימה ייחודית קיבל חנוך הנאמן, ואיך הוא הצליח למלא אותה? (מ01 9/15 31 §5)
3. מדוע סביר להניח שחנוך ידע שאומץ ליבו יעמוד למבחן עוד לפני שהחל לנבא? (מ06 10/1 19 §13–14) א
תמונה א
4. איך תוכל להוכיח שחנוך לא נלקח לשמיים, כפי שחלק טוענים? (יוח׳ ג׳:13; עב׳ י״א:5, 13)
למד מדוגמתו
מתי במיוחד נזדקק לאומץ כדי לבשר? איך דוגמתו של חנוך יכולה לעזור לנו? ב
תמונה ב
כיצד יהוה מרגיש כשאנו מתהלכים עימו באומץ? (מש׳ כ״ז:11; עב׳ י״א:5)
איך נוכל לחקות את אומץ הלב של חנוך?
ראה את התמונה הגדולה
מה הפרק הזה מלמד אותי על יהוה?
איך הפרק הזה משתלב עם מטרתו של יהוה?
מה הייתי רוצה לשאול את חנוך לאחר שיקום לתחייה?
למד עוד
איך דוגמתו של חנוך תעזור לך להתמודד עם אלימות?
חקה את הנאמנים, לא את חסרי האמונה— את חנוך, לא את למך (53:2)
מה עזר לחנוך לפתח אמונה?