חנוך התהלך עם אלוהים בעולם מרושע

השטן טוען כי יש בכוחו להרחיק את כל בני האדם מאלוהים,‏ ובתקופות מסוימות נדמה היה שההצלחה מאירה לו פנים.‏ במשך קרוב לחמש מאות שנה לאחר מות הבל,‏ לא בלט שום אדם כמשרת נאמן של יהוה.‏ נהפוך הוא,‏ התנהגות פסולה ומרושעת הפכה ללחם חוק.‏

בתקופה זו של ניוון רוחני הופיע חנוך בזירת המאורעות.‏ על־פי הכרונולוגיה המקראית,‏ שנת הולדתו היא 3404 לפה״ס.‏ להבדיל מבני דורו,‏ חנוך הוכיח עצמו כאדם שנשא חן בעיני אלוהים.‏ השליח פאולוס מציין את שמו בין רשימת משרתי יהוה המהווים בזכות אמונתם דוגמה ומופת למשיחיים.‏ מי היה חנוך?‏ אילו קשיים ניצבו בפניו?‏ כיצד התמודד עימם?‏ ומה לנו וליושרה שגילה?‏

בימי אנוש,‏ קרוב לארבע מאות שנה לפני תקופת חנוך,‏ ”‏הוחל לקרוא בשם יהוה”‏ (‏בראשית ד׳:‏26‏)‏.‏ משחר תולדות האדם השתמשו בשם אלוהים.‏ מכאן שלא יהיה זה נכון לומר שרק מימי אנוש החלו לקרוא בשם יהוה מתוך אמונה ובמסגרת של עבודת אלוהים טהורה.‏ חוקרי עברית מסוימים גורסים שמשמעות הפסוק היא שמאז ”‏החלו לקרוא בשם יהוה באופן מחלל”‏ או ”‏אז החל החילול.‏ ייתכן שאנשים החלו לייחס לעצמם או לבני אדם אחרים את שם יהוה,‏ ודרכם עבדו כביכול את אלוהים.‏ או אפשר שהם ייחסו את שמו לאלילים.‏

‏’‏חנוך התהלך את האלוהים’‏

למרות הרשעות שסבבה אותו ’‏התהלך חנוך את האלוהים’‏,‏ יהוה.‏ לא נאמר שקודמיו — שֵת,‏ אֶנוש,‏ קֵינן,‏ מַהֲלַלאל ויֶרֶד — התהלכו עם אלוהים.‏ על כל פנים,‏ הם לא עשו כן באותה מידה כמוהו.‏ חנוך כנראה נבדל מהם באורח חייו (‏בראשית ה׳:‏​3–27‏)‏.‏

הרעיון להתהלך עם יהוה מצביע על היכרות וקִרבה אישית עם אלוהים.‏ חנוך חי לפי רצון אלוהים,‏ ויהוה היה מרוצה ממסירותו (‏בראשית ה׳:‏22;‏ עברים י״א:‏5‏)‏.‏

אמונתו היתה מן הגורמים העיקריים ליחסים הטובים שהיו לו עם יהוה.‏ הוא ודאי האמין ב”‏זרע”‏ המובטח שיבוא מ’‏אשת’‏ אלוהים.‏ יכול להיות שחנוך הכיר אישית את אדם הראשון,‏ ואם כך הדבר,‏ אולי קיבל ממנו מידע על מגעיו של אלוהים עם הזוג הראשון בגן־עדן.‏ הידע שרכש על אלוהים הפך אותו לאחד מ”‏דורשיו”‏ (‏בראשית ג׳:‏15;‏ עברים י״א:‏​6,‏ 13‏)‏.‏

אין די בידע לגבי אלוהים כדי לכונן יחסים טובים עם יהוה.‏ כך היה בימי חנוך וכך גם בימינו.‏ אם הקִרבה שלנו לאדם כלשהו יקרה לנו מאוד,‏ האין זה נכון שדעותיו משפיעות על מחשבותינו ומעשינו?‏ לא נאמר ונעשה דבר שיהרוס את הידידות.‏ ואם אנו שוקלים לערוך שינויים מסוימים בחיים,‏ האם לא נביא בחשבון כיצד ישפיע הדבר על היחסים בינינו?‏

באותו אופן,‏ הרצון לשמור על יחסים הדוקים עם אלוהים משפיע על מעשינו.‏ תנאי מוקדם הוא לרכוש ידע מדויק על מה שרצוי או פסול בעיניו.‏ לאחר מכן,‏ עלינו לנהוג בהתאם לידע זה ולהשתדל להשביע את רצונו באורח החשיבה ובאופן ההתנהגות.‏

כן,‏ כדי להתהלך עם אלוהים יש לעשות את רצונו.‏ כך עשה חנוך במשך מאות שנים.‏ המילה ”‏ויתהלך”‏ מעידה על פעולה מתמשכת.‏ איש נאמן נוסף ש’‏התהלך עם אלוהים’‏ היה נוח (‏בראשית ו׳:‏9‏)‏.‏

חנוך היה איש משפחה נשוי ואב ל”‏בנים ובנות”‏.‏ אחד מבניו היה מתושלח (‏בראשית ה׳:‏​21,‏ 22‏)‏.‏ קרוב לוודאי שחנוך עשה כל שביכולתו כדי להנהיג היטב את ביתו.‏ אלא שלנוכח הרשעות שסבבה אותו,‏ לא היה לו קל לשרת את אלוהים.‏ למך,‏ אביו של נוח,‏ היה אולי בן דורו היחיד שהאמין ביהוה (‏בראשית ה׳:‏​28,‏ 29‏)‏.‏ למרות זאת,‏ חנוך עבד את אלוהי האמת באומץ לב.‏

מה עזר לו להישאר נאמן לאלוהים?‏ אין ספק שהוא לא התרועע עם מחללי שם יהוה או עם אחרים שלא יאה לעובד יהוה לבלות בחברתם.‏ הוא ודאי ביקש את עזרת יהוה בתפילה,‏ והתפילות חיזקו את נחישותו להישמר מכל דבר העלול לעורר את מורת רוחו של בוראו.‏

נבואה נגד הרשעים

קשה לשמור על ערכי מוסר גבוהים בסביבת אנשים חסרי יראת אלוהים.‏ אך אם לא די בכך,‏ חנוך גם הכריז הכרזה חסרת פשרות על משפט הרשעים.‏ בהכוונת רוח אלוהים,‏ אמר חנוך בלשון נבואית:‏ ”‏הנה יהוה בא ברבבות קדושיו,‏ לעשות משפט בכל ולהוכיח את כל הרשעים על כל מעשי רשעתם ועל כל הקשות אשר דיברו עליו חוטאים רשעים”‏ (‏יהודה 14,‏ 15‏)‏.‏

איזו השפעה היתה למסר זה על חסרי האמונה המושחתים?‏ סביר להניח שמסריו הצורמים לאוזן לא תרמו לאהדה כלפיו ועוררו לעג,‏ הערות פוגעות ואיומים.‏ היו ודאי שרצו להשתיק אותו אחת ולתמיד.‏ אך חנוך לא נרתע.‏ הוא ידע מה אירע להבל הצדיק והחליט,‏ כמוהו,‏ לשרת את אלוהים ויהי מה.‏

‏”‏לקח אותו אלוהים”‏

חנוך היה כנראה בסכנת חיים כש”‏לקח אותו אלוהים”‏ (‏בראשית ה׳:‏24‏)‏.‏ יהוה לא נתן לנביאו הנאמן לסבול מידי אויביו הקיצוניים.‏ לדברי השליח פאולוס,‏ ”‏לוּקח חנוך מבלי ראות מוות”‏ (‏עברים י״א:‏5‏,‏ גינ׳‏‏)‏.‏ רבים טוענים שחנוך לא מת — שאלוהים לקח אותו השמיימה,‏ ושם הוא חי.‏ אבל ישוע אמר מפורשות:‏ ”‏איש לא עלה השמיימה מלבד זה שירד מן השמים — בן־האדם”‏.‏ ישוע היה ”‏החלוץ”‏ של כל העולים לשמים (‏יוחנן ג׳:‏13;‏ עברים ו׳:‏​19,‏ 20‏)‏.‏

אם כן,‏ מה אירע לחנוך?‏ ייתכן שבמילים ”‏לוּקח.‏.‏.‏ מבלי ראות מוות”‏ התכוון פאולוס שאלוהים הכניס אותו לטרנס נבואי והפסיק את חייו בעודו שרוי במצב זה.‏ בנסיבות אלו לא התנסה חנוך בחבלי המוות.‏ בהמשך נאמר ”‏ואיננו”‏.‏ כנראה יהוה העלים את גופתו,‏ כפי שהעלים את גופת משה (‏דברים ל״ד:‏​5,‏ 6‏)‏.‏

חנוך חי 365 שנה ‏—‏ הרבה פחות מבני דורו.‏ אבל מה שחשוב לאוהבי יהוה הוא לשרת אותו בנאמנות עד סוף ימיהם.‏ אנו יודעים שחנוך עשה כן,‏ משום ש”‏בטרם הילקחו ניתנה לו עדות כי את האלוהים התהלך”‏.‏ אין המקרא מוסר כיצד העיד זאת יהוה בפני חנוך.‏ בכל אופן,‏ לפני מותו ניתנה לו ערובה לכך שאלוהים מרוצה ממנו,‏ ואין לנו ספק שיהוה יזכור אותו בתחיית המתים.‏

לך בעקבות אמונת חנוך

מן הראוי שנלך בעקבות אמונתם של יראי האלוהים (‏עברים י״ג:‏7‏)‏.‏ באמונה שירת חנוך כנביא אלוהים הנאמן הראשון.‏ העולם בימי חנוך דומה לעולמנו ‏—‏ עולם אלים,‏ טמא וחסר יראת אלוהים.‏ אך חנוך היה שונה.‏ היתה לו אמונה אמיתית ומסירות מופתית לאלוהים.‏ יהוה הטיל עליו להכריז משפטים הרי גורל ונתן לו את העוז לעמוד במשימה.‏ חנוך מילא את תפקידו באומץ לב,‏ ואלוהים דאג לו אל מול התנגדות האויב.‏

אם תהיה לנו אמונה כאמונת חנוך,‏ יפיח בנו יהוה את הכוח להכריז את מסריו באחרית ימים זו.‏ הוא יעזור לנו לעמוד באומץ לב בפני התנגדות,‏ ומסירותנו לאלוהים תבדיל אותנו במידה ניכרת מהרשעים.‏ מכוח האמונה נתהלך עם אלוהים ונתנהג באופן שישמח את לבו (‏משלי כ״ז:‏11‏)‏.‏ באמונה התהלך חנוך הצדיק עם יהוה בעולם מרושע,‏ וגם אנו יכולים לעשות כן.‏

‏[‏תיבה בעמוד 30]‏

האם המקרא מצטט מספר חנוך?‏

ספר חנוך הוא ספר אפוקריפי ופְּסאוּדוֹאֶפִּיגְרָפִי.‏ הוא מיוחס ייחוס כוזב לחנוך.‏ הספר נכתב כנראה במאה השנייה או הראשונה לפה״ס.‏ הוא מכיל אוסף של מיתוסים יהודיים תלושים מן המציאות ובלתי היסטוריים,‏ פרי פרשנויות של ההתייחסות הקצרה לחנוך בספר בראשית.‏ די בכך כדי שאוהבי דבר־אלוהים,‏ שנכתב בהשראה,‏ יתייחסו לספר זה בביטול.‏

מכל ספרי המקרא רק ספר יהודה מכיל את דברי הנבואה של חנוך:‏ ”‏הנה יהוה בא ברבבות קדושיו,‏ לעשות משפט בכל ולהוכיח את כל הרשעים על כל מעשי רשעתם ועל כל הקשות אשר דיברו עליו חוטאים רשעים”‏ (‏יהודה 14,‏ 15‏)‏.‏ חוקרים רבים טוענים כי נבואת חנוך נגד בני דורו הרשעים מצוטטת ישירות מספר חנוך.‏ הייתכן שיהודה יסתמך על ספר אפוקריפי בלתי מהימן?‏

המקרא אינו מוסר מניין הכיר יהודה את נבואת חנוך.‏ אפשר שציטט ממקור משותף,‏ מסורת מהימנה שנמסרה מימי קדם.‏ כך עשה כנראה פאולוס כשציין את שמותיהם של יוחנה ומַמְרֵא,‏ המכשפים בחצר פרעה שהתנגדו למשה.‏ לא היינו יודעים את שמם אילולא הזכיר זאת פאולוס.‏ אם למחבר ספר חנוך היתה נגישות למקור קדום מסוג זה,‏ מדוע נשלול נגישות כזו מיהודה?‏a (‏שמות ז׳:‏​11,‏ 22;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏8‏)‏.‏

האופן שבו השיג יהודה את המידע על המסר של חנוך לרשעים הוא עניין שולי.‏ אמינות הדבר מוכחת בעובדה שיהודה כתב בהשראת אלוהים (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏ רוח קודשו של אלוהים דאגה שלא יצויין דבר מוטעה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 31]‏

חנוך הכריז באומץ לב את משפט יהוה