ישוע — חייו ושליחותו
שאלת הירושה
האנשים ידעו בבירור שישוע סועד בבית הפרושי. לכן, באלפיהם התגודדו בחוץ והמתינו לצאתו. שלא כמו הפרושים שהתנגדו לישוע וניסו ללכוד אותו באמירת דבר־מה שירשיעו, האנשים הקשיבו לו בשקיקה ובהערכה רבה.
בפנותו תחילה אל תלמידיו, אמר ישוע: ”היזהרו משאור הפרושים שהוא הצביעות”. ממש כשם שהוכח בזמן הסעודה, כל המערכת הדתית של הפרושים היתה מלאה צביעות. אף־על־פי שצביעות הפרושים הוסתרה במסווה של אדיקות, בסופו־של־דבר עתידה היא להיחשף. ”אין דבר מכוסה שלא ייגלה ואין נסתר שלא ייוודע”.
או אז חזר ישוע על דברי העידוד שנתן לשנים־עשר שליחיו כששלח אותם למסע הטפה בגליל. הוא אמר: ”אל תפחדו מן ההורגים את הגוף שאחרי־כן לא נותר להם לעשות דבר”. מאחר שאלהים לא שוכח אפילו צפור דרור אחת, ישוע הבטיח לתלמידיו שאלהים לא ישכח אותם. הוא הצהיר: ”כאשר יביאו אתכם אל בתי־כנסת ולפני שליטים ורשויות... רוח־הקודש תּוֹרֶה אתכם באותה שעה את מה שצריך לומר”.
איש אחד מקרב ההמון פנה אל ישוע ואמר: ”רבי הגד נא לאחי שיחלוק איתי את הירושה”. תורת משה קבעה שהבן הבכור נועד לקבל שני חלקים מתוך הירושה, לא היה, איפוא, מקום למחלוקת. אך, אותו איש רצה כנראה נתח גדול יותר בירושה משהגיע לו לפי החוק.
ישוע סירב בצדק לקחת בכך חלק. ”בן־אדם מי שם אותי עליכם לשופט או למחלק?” שאל. אזי נתן לקהל מאזיניו את האזהרה החשובה: ”שימו לב והיזהרו מכל חמדנות, כי חיי האדם אינם תלויים בשפע נכסיו”. כן, לא משנה כמה נכסים יש לאדם, בדרך־כלל הוא ימות וישאיר את הכל אחריו. כדי להמחיש עובדה זו וכדי להראות את האיוולת שבהימנעות מטיפוח יחסים טובים עם אלהים, סיפר ישוע משל. הוא הסביר:
”שדהו של איש עשיר אחד הניב יבול רב. ’מה אעשה’, חשב האיש בלבו, ’אין לי מקום לאסוף את יבולי?’ ’זאת אעשה’, אמר, ’אהרוס את אסמי ואבנה גדולים מהם, ובהם אכנס את כל תבואתי ורכושי. ואומר לנפשי: נפשי, יש לך הרבה דברים טובים שנאגרו לשנים רבות. הינפשי, אכלי, שתי ושמחי.’ אלא שאלהים אמר לו: ’כסיל! בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את נפשך, והדברים שהכנת למי יהיו?’”
בסכמו את דבריו, העיר ישוע: ”ככה הוא מי שאוצר בשביל עצמו ואינו מעשיר למען אלהים”. בעוד תלמידיו לא נלכדו ודאי באיוולת של צבירת רכוש, הרי שדאגות המחיה היומיומית יכלו בנקל להסיח את דעתם משירות יהוה בכל נפשם ולבם. ישוע ניצל, איפוא, את ההזדמנות לחזור על העצה הטובה שנתן כשנה וחצי קודם לכן בדרשת־ההר. בפנותו אל תלמידיו אמר:
”אל תדאגו לנפשכם — מה תאכלו; ולגופכם — מה תלבשו. ... התבוננו אל העורבים: אינם זורעים ואינם קוצרים. גם אסם או מחסן אין להם, ואלהים מכלכל אותם. ... התבוננו אל השושנים, איך הם גדלים; אינם טוֹוִים אף אינם אורגים. אך אומר אני לכם, גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחד מהם. ...
”גם אתם אל תהיו שואלים מה תאכלו ומה תשתו, ואל תהיו דואגים. כי אומות העולם מבקשים את כל הדברים האלה, ואתם אביכם יודע שאתם צריכים להם. לכן, בקשו את מלכותו, וכל אלה ייוספו לכם”.
במיוחד בתקופות של קשיים כלכליים, דברי ישוע ראויים להתייחסות מיוחדת. האדם שנעשה מוטרד יתר על המידה לגבי צרכיו החומריים ומתחיל להרפות ממטרות רוחניות, מפגין למעשה חוסר אמונה ביכולתו של אלהים לספק את צורכי משרתיו. לוקס י״ב:1–31; דברים כ״א:17.
(מקור המאמר: 1988/9/15)
◆ מה היתה יכולה להיות הסיבה שמאחורי שאלת האיש בנוגע לירושה, ואיזו אזהרה נתן ישוע בנושא זה?
◆ איזה משל סיפר ישוע ומה הלקח שבו?
◆ על איזו עצה חזר ישוע ומדוע היתה זו עצה בעיתה?