שאלות של קוראים

◼ מדוע מתאר איכה ד׳:‏10 את האימהות שאכלו את ילדיהן כ”‏נשים רחמניות”‏?‏

בתארו את מצבם הנואש של בני־ישראל בימי המצור שהטיל נבוכדנאצר על ירושלים בשנת 607 לפה״ס,‏ כתב ירמיהו:‏ ”‏ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן.‏ היו לברות למו בשבר בת־עמי.‏”‏ — איכה ד׳:‏10‏.‏

מאות בשנים קודם לכן,‏ הדגיש משה לבני־ישראל שהעתיד טומן להם בחובו ברכות או קללות.‏ הם יזכו לשפע ברכות אם ישמרו את חוקיו של אלהים,‏ אך יביאו סבל על עצמם אם ידחו את דרכי־הצדק שלו.‏ אחת התוצאות הנוראות תהיה,‏ שלנוכח מצוקתם,‏ יאכלו בני־ישראל את ילדיהם הם.‏ (‏דברים כ״ח:‏1,‏ 11–15,‏ 54,‏ 55;‏ ל׳:‏1;‏ ויקרא כ״ו:‏3–5,‏ 29‏)‏ הדבר אכן אירע,‏ לאחר שיהוה נטש את העם שמרד בו תוך חוסר אמונה,‏ לידי הבבלים.‏

באיכה ד׳:‏10‏,‏ התייחס הנביא ירמיהו לעובדה שאופייני לאימהות לגלות רכות,‏ רחמנות וחסות אוהבת כלפי ילדיהן.‏ (‏מלכים א׳.‏ ג׳:‏26,‏ 27;‏ תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏7‏)‏ אך,‏ המחסור במזון בתוך חומות ירושלים היה כה גרוע,‏ והרעב שנגרם מכך היה כה חמור,‏ עד כי אותן אימהות שהיו מטבען רחמניות,‏ בישלו ואכלו את שארי־בשרן.‏ — השווה איכה ב׳:‏20‏.‏

מצב דומה פקד את תושבי אותה העיר לאחר שבני־עמם דחו את המשיח,‏ אשר הזהירם על המצור העתיד לרדת על ירושלים.‏ (‏מתי כ״ג:‏37,‏ 38;‏ כ״ד:‏15–19;‏ לוקס כ״א:‏20–24‏)‏ ההיסטוריון יוסף בן־מתתיהו תיאר אחת מהזוועות של המצור שהוטל על העיר בשנת 70 לספירה:‏ ”‏מריה בת־אליעזר.‏.‏.‏ המיתה את בנה ואחרי זאת צלתה אותו ואכלה את מחיצתו,‏ ואת הנשאר הניחה למשמרת.‏”‏ — תולדות מלחמות היהודים‏,‏ ספר ו׳,‏ פרק ג׳,‏ סעיף ד׳.‏

ברור,‏ איפוא,‏ שזניחת דרכיו וחוקיו של אלהים אין בה מן החכמה.‏