לך בעקבות דוגמת המשיח — גלה מסירות לאלהים

‏”‏אכן גדול סוד החסידות [‏המסירות לאלהים,‏ ע״ח]‏:‏ התגלה [‏ישוע]‏ בבשר.‏”‏ — טימותיוס א׳.‏ ג׳:‏16‏.‏

1.‏ (‏א)‏ לאיזו שאלה לא היה מענה במרוצת יותר מ־000,‏4 שנה?‏ (‏ב)‏ היכן וכיצד ניתנה התשובה?‏

היתה זו שאלה אשר לא זכתה לתשובה במרוצת יותר מ־000,‏4 שנה.‏ מאז שהאיש הראשון,‏ אדם,‏ הפר את תומתו,‏ השאלה שעמדה על הפרק היתה:‏ כיצד נועדה המסירות לאלהים להתגלות במלואה בקרב האנושות?‏ לבסוף,‏ במאה הראשונה לספירה,‏ ניתנה התשובה,‏ עם בואו של בן־האלהים לכדור־הארץ.‏ בכל מחשבותיו,‏ דבריו ומעשיו,‏ גילה ישוע המשיח את דבקותו האישית ביהוה.‏ בכך חשף את ”‏סוד החסידות”‏,‏ או ”‏סוד המסירות לאלהים”‏,‏ (‏ע״ח)‏ כשהדגים בחייו את הדרך לבני־אנוש מוקדשים להוכיח מסירות כגון זו.‏ — טימותיוס א׳.‏ ג׳:‏16‏.‏

2.‏ ברדיפה אחר מסירות לאלהים,‏ מדוע חיוני שנבדוק מקרוב את הדוגמה שהציב ישוע?‏

² ברדיפה אחר מסירות לאלהים,‏ בתור משיחיים מוקדשים וטבולים,‏ טוב נעשה אם ’‏נתבונן’‏ מקרוב בדוגמה של ישוע.‏ (‏עברים י״ב:‏3‏)‏ מדוע?‏ משתי סיבות.‏ ראשית,‏ הדוגמה שהציב ישוע יכולה לעזור לנו לטפח מסירות לאלהים.‏ ישוע הכיר את אביו טוב יותר מכל אחד אחר.‏ (‏יוחנן א׳:‏18‏)‏ ישוע חיקה בצורה כה קרובה את דרכיו ותכונותיו של אביו,‏ עד כי יכול היה לומר:‏ ”‏הרואה אותי ראה את האב.‏”‏ (‏יוחנן י״ד:‏9‏)‏ ובכן,‏ באמצעות חייו ושירותו של ישוע,‏ נוכל לזכות בהערכה עמוקה יותר כלפי רחמיו של יהוה,‏ ובכך לחזק את דבקותנו האישית בבוראנו האוהב.‏ שנית,‏ הדוגמה שהציב ישוע יכולה לעזור לנו לגלות מסירות לאלהים.‏ הוא הציב את הדוגמה המושלמת של התנהגות המגלה מסירות לאלהים.‏ לכן,‏ ניטיב לעשות אם נדון בשאלה,‏ כיצד נוכל ’‏ללבוש את המשיח’‏,‏ כלומר,‏ להתייחס אליו כאל דוגמה,‏ לחקות אותו.‏ — רומיים י״ג:‏14‏.‏

3.‏ מה צריכה לכלול תכנית הלימוד האישי שלנו במקרא,‏ ומדוע?‏

³ לא כל מה שאמר ועשה ישוע הועלה על הכתב.‏ (‏יוחנן כ״א:‏25‏)‏ לכן,‏ הדברים אשר נרשמו מכוח־השכינה,‏ צריכים לעניין אותנו במיוחד.‏ תכניתנו האישית של לימוד המקרא צריכה,‏ איפוא,‏ לכלול קריאה קבועה בספרי הבשורה על חיי ישוע.‏ אך כדי שקריאה כגון זו תעזור לנו לרדוף מסירות לאלהים,‏ עלינו למצוא את הזמן גם להירהורים במה שקראנו,‏ תוך הערכה.‏ כמו־כן,‏ חשוב שנהיה ערים להבחין בדברים שהם מעבר למה שנראה על־פני השטח.‏

כאב,‏ כן הבן

4.‏ (‏א)‏ מה מראה שישוע היה אדם בעל רגשות עמוקים וחמימות?‏ (‏ב)‏ איזו יוזמה נקט ישוע במגעיו עם הזולת?‏

⁴ נדון כאן בדוגמה אחת.‏ ישוע היה איש בעל רגשות עמוקים וחמימות.‏ שים־לב,‏ במרקוס י׳:‏1,‏ 10,‏ 13,‏ 17‏,‏ ו־‏35‏,‏ שאנשים בני כל הגילים ובעלי רקע שונה נוכחו שהגישה אליו היתה נוחה.‏ במספר מקרים חיבק ילדים בזרועותיו.‏ (‏מרקוס ט׳:‏36;‏ י׳:‏16‏)‏ מדוע חשו אנשים,‏ אפילו ילדים,‏ כה נינוחים בחברת ישוע?‏ בזכות התעניינותו הכנה והלבבית בהם.‏ (‏מרקוס א׳:‏40,‏ 41‏)‏ הדבר התגלה בכך שהוא נקט תדירות יוזמה כדי לגשת אל אחרים שהיו זקוקים לעזרה.‏ אנו קוראים,‏ למשל,‏ שהוא ראה את האלמנה מהכפר נעים,‏ אשר בנה המת נישא אל קבורתו.‏ נמסר ש”‏הוא ניגש”‏ והקים לתחייה את הנער;‏ לא מוזכר כלל שמישהו ביקש ממנו לעשות כן.‏ (‏לוקס ז׳:‏13–15‏)‏ כמו־כן,‏ נקט הוא את היוזמה,‏ בלא שנתבקש,‏ לרפא אשה נכה וגבר שסבל ממחלת המיימת.‏ — לוקס י״ג:‏11–13;‏ י״ד:‏1–4‏.‏

5.‏ מה מלמדים אותנו קטעים אלה על פעילותו של ישוע באשר למעלותיו ודרכיו של יהוה?‏

⁵ כאשר אתה קורא על מאורעות כגון אלה,‏ עצור ושאל את עצמך:‏ ’‏כיון שישוע חיקה בשלימות את אביו,‏ מה מגלים לי מקרים אלה ביחס לתכונותיו ודרכיו של יהוה?‏’‏ יש בהם כדי להמחיש לנו עד כמה יהוה הוא אל בעל רגשות עמוקים וחמימות.‏ עומק התעניינותו הממושכת כלפי המשפחה האנושית,‏ מניע אותו לנקוט יוזמה במגעיו עם בני־האדם.‏ הוא לא נתן את בנו כ”‏כופר בעד רבים”‏ תוך כפייה.‏ (‏מתי כ׳:‏28;‏ יוחנן ג׳:‏16‏)‏ הוא ’‏חושק’‏ באלה המשרתים אותו תוך אהבה.‏ (‏דברים י׳:‏15‏)‏ כפי שמציינים כתבי־הקודש:‏ ”‏כי יהוה,‏ עיניו משוטטות בכל הארץ,‏ להתחזק עם לבבם שלם אליו.‏”‏ — דברי־הימים ב׳.‏ ט״ז:‏9‏.‏

6.‏ מהי התוצאה כאשר אנו מהרהרים בחמימותו ובעומק רגשותיו של יהוה,‏ באופן בו באו לידי ביטוי בחייו של בנו?‏

⁶ בעודך מהרהר בדרך זו בחמימותו ובעומק רגשותיו של יהוה,‏ כפי שהדגים אותם בנו,‏ ייגע הדבר אל לבך,‏ וימלא אותו בהערכה הולכת ומעמיקה כלפי תכונותיו הרחומות ומושכות־הלב.‏ והדבר הזה יקרב אותך אליו,‏ ויניעך לפנות אליו בתפילה בחופשיות,‏ בכל עת ובכל הנסיבות.‏ (‏תהלים ס״ה:‏3‏)‏ דבקותך האישית בו תתחזק.‏

7.‏ עקב הירהורים בחמימותו ובעומק־רגשותיו של יהוה,‏ מה עליך לשאול את עצמך,‏ ומדוע?‏

⁷ אך,‏ עליך לזכור שבמסירות לאלהים כרוכה יותר מאשר רק תחושת ייראה כלפי יהוה.‏ כפי שציין חוקר המקרא ר.‏ לנסקי,‏ הדבר ”‏כולל בהיקפו את מלוא גישתנו,‏ המשקפת יראת־אלהים והוקרה,‏ ואת הפעלים הנובעים ממנה‏.‏”‏ (‏ההדגשות שלנו.‏)‏ לכן,‏ בהרהרך בחמימותו ועומק רגשותיו של יהוה,‏ כפי שבאו לידי ביטוי בחייו של ישוע,‏ שאל את עצמך:‏ ’‏כיצד אוכל להידמות יותר ליהוה במובן זה?‏ האם אחרים מרגישים שאני נוח לגישה?‏’‏ אם אתה הורה,‏ חיוני שילדיך יחושו שאתה נוח לגישה.‏ אם אתה זקן־קהילה,‏ מובן ששעליך להיות נוח לגישה.‏ מה,‏ אם־כן,‏ יעשה אותך נוח יותר לגישה?‏ טיפוח חמימות ורגשות עמוקים.‏ עליך לפתח התעניינות כנה ולבבית בזולתך.‏ כשאתה מעוניין באמת ובתמים בזולת,‏ תוך נכונות להקריב מעצמך למענו,‏ יחושו זאת אחרים ויימשכו אליך.‏

8.‏ (‏א)‏ מה עליך לזכור,‏ בשעה שאתה קורא את הכתוב בכתבי־הקודש על ישוע?‏ (‏ב)‏ מה למדים אנו על יהוה מן הקטעים הרשומים בהערת־השוליים?‏

⁸ לכן,‏ כשאתה קורא את הכתוב בכתבי־הקודש על ישוע,‏ זכור שתוכל ללמוד רבות על יהוה בתור אישיות,‏ ממה שישוע אמר ועשה.‏a וכאשר הערכתך למעלותיו של אלהים,‏ כפי שהשתקפו בחייו של ישוע,‏ מניעה אותך לנסות להידמות לו יותר,‏ אתה מוכיח את מסירותך לאלהים.‏

גלה מסירות לאלהים בקרב משפחתך

9,‏ 10.‏ (‏א)‏ כיצד גילה ישוע את אהבתו ודאגתו לאימו,‏ מרים,‏ רגעים ספורים לפני מותו?‏ (‏ב)‏ מדוע,‏ כפי הנראה,‏ הפקיד ישוע את הדאגה לאימו בידי השליח יוחנן,‏ ולא בידי אחד מאחיו בבשר?‏

⁹ חייו ושירותו של ישוע המשיח,‏ מגלים רבות על הדרך בה יש לגלות מסירות לאלהים.‏ דוגמה נוגעת־ללב לכך רשומה ביוחנן י״ט:‏25–27‏,‏ שם אנו קוראים:‏ ”‏על־יד צלב ישוע [‏עמוד־ההוקעה של ישוע,‏ ע״ח]‏ עמדו אימו ואחות אימו,‏ מרים אשת קלופה ומרים המַגדלית.‏ כשראה ישוע את אימו ואת התלמיד האהוב עליו [‏יוחנן]‏ עומד לידה,‏ אמר לאימו:‏ ’‏אשה,‏ הנה בנך.‏’‏ לאחר מכן אמר לתלמיד:‏ ’‏הנה אימך.‏’‏ מאותה שעה אסף אותה התלמיד לביתו.‏”‏

¹⁰ תאר לעצמך!‏ רגעים ספורים לפני שמסר את חייו הארציים,‏ הניעו את ישוע אהבתו ודאגתו,‏ להפקיד את הדאגה לאימו,‏ מרים,‏ (‏שהיתה כנראה כבר אלמנה)‏ בידי השליח יוחנן האהוב.‏ מדוע בחר ביוחנן,‏ ולא באחד מאחיו בבשר?‏ כיון שישוע דאג,‏ לא לצרכיה הגשמיים בלבד של מרים,‏ אלא במיוחד לטובתה הרוחנית.‏ השליח יוחנן (‏שהיה,‏ כנראה,‏ בן־דודו של ישוע)‏ הוכיח את אמונתו,‏ בו בזמן שלא מוזכר שאחיו בבשר של ישוע,‏ כבר היו מאמינים.‏ — מתי י״ב:‏46–50;‏ יוחנן ז׳:‏5‏.‏

11.‏ (‏א)‏ בהתאם לדברי פאולוס,‏ כיצד יכול המשיחי לגלות בפועל את מסירותו לאלהים בביתו הוא?‏ (‏ב)‏ מדוע דואג המשיחי לצרכיהם של הוריו הקשישים?‏

¹¹ כיצד היווה מקרה זה דוגמה של גילוי מסירות לאלהים?‏ השליח פאולוס מסביר:‏ ”‏כבד את האלמנות אשר הן אכן אלמנות.‏ ואם לאלמנה יש בנים או בני בנים,‏ עליהם קודם כל ללמוד לעשות חסד [‏לגלות מסירות לאלהים,‏ ע״ח]‏ עם ביתם הם ולהשיב גמול להוריהם,‏ כי כן רצוי לפני אלהים.‏”‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ה׳:‏3,‏ 4‏)‏ כיבוד ההורים,‏ על־ידי כך שמספקים להם תמיכה חומרית,‏ כשהצורך לעשות כן מתעורר,‏ הינו,‏ כפי שהגדיר זאת פאולוס,‏ ביטוי למסירות לאלהים.‏ הכיצד?‏ יהוה,‏ מייסד מוסד המשפחה,‏ מצווה על ילדים לכבד את הוריהם.‏ (‏אפסיים ג׳:‏14,‏ 15;‏ ו׳:‏1–3‏)‏ לכן,‏ מכיר המשיחי האמיתי בכך,‏ שנשיאה בנטל־אחריות משפחתי זה,‏ אינה מגלה רק אהבה כלפי הוריו,‏ אלא גם משקפת את ייראתו כלפי אלהים,‏ וציותו למצוותיו.‏ — השווה קולוסים ג׳:‏20‏.‏

12.‏ כיצד תוכל אתה לגלות מסירות לאלהים בדאגתך להוריך הקשישים,‏ ומה צריך להיות המניע לכך?‏

¹² כיצד,‏ אם־כן,‏ ניתן לגלות בפועל מסירות לאלהים במגעים עם בני־המשפחה?‏ כרוכה בכך,‏ ודאי,‏ הדאגה לצרכיהם הרוחניים והחומריים של הורים קשישים,‏ כפי שעשה ישוע.‏ אי־ביצוע הדבר משקף חוסר מסירות לאלהים.‏ (‏השווה טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏2,‏ 3,‏ 5‏.‏)‏ המשיחי המוקדש דואג להוריו הנזקקים,‏ לא רק מתוך טוב־לב כלפי הזולת או תחושת־חובה,‏ אלא מתוך אהבה לבני־משפחתו,‏ ומפני שהוא מכיר בחשיבות שיהוה מייחס לנשיאה בנטל־אחריות זה.‏ לכן,‏ טיפולו בהוריו הקשישים מהווה ביטוי למסירותו לאלהים.‏b

13.‏ כיצד יוכל אב משיחי לגלות את מסירותו לאלהים ביחסיו עם בני־משפחתו?‏

¹³ מסירות לאלהים יכולה לבוא לידי ביטוי בבית גם בדרכים אחרות.‏ למשל,‏ על האב המשיחי מוטלת האחריות לכלכל את בני־משפחתו מבחינה חומרית,‏ רגשית ורוחנית.‏ לכן,‏ בנוסף לדאגה לפרנסה גשמית לבני־ביתו,‏ עליו להסדיר,‏ תוך אהבה,‏ שיעור־תנ״ך משפחתי קבוע.‏ תכניתו כוללת מועדים קבועים בהם הוא משתתף בשירות־השדה יחד עם בני־משפחתו.‏ הוא מתכנן תכנית מאוזנת,‏ תוך הכרה בכך שהם זקוקים למנוחה ולבידור.‏ בתבונה,‏ הוא קובע סדר־עדיפויות,‏ כדי שלא לאפשר לפעילותו הקהילתית לגרום לו להזניח את בני־משפחתו.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ג׳:‏5,‏ 12‏)‏ מדוע הוא נוהג כך?‏ לא מתוך תחושת־חובה בלבד,‏ אלא מתוך אהבה כלפי משפחתו.‏ הוא מכיר בחשיבות שמעניק יהוה לדאגה שהמשיחי מגלה כלפי בני־ביתו.‏ בכך שהוא ממלא את אחריותו בתור בעל ואב,‏ הוא מוכיח את מסירותו לאלהים.‏

14.‏ כיצד תוכל אשה משיחית לגלות את מסירותה לאלהים בבית?‏

¹⁴ גם על האשה המשיחית מוטלת האחריות לגלות מסירות לאלהים בביתה.‏ הכיצד?‏ כתבי־הקודש מציינים ששומה על אשה להיכנע לבעלה ולרחוש לו ”‏כבוד רב”‏.‏ (‏אפסיים ה׳:‏22,‏ 33‏,‏ ע״ח)‏ אפילו אם בעלה אינו איש מאמין,‏ חובתה להיכנע לו עדיין בתוקף.‏ (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏1‏)‏ האשה המשיחית מגלה כניעה זו לבעלה,‏ בכך שהיא תומכת בו בהחלטותיו,‏ כל עוד אינן נוגדות את חוקי אלהים.‏ (‏מעשי־השליחים ה׳:‏29‏)‏ ומדוע מקבלת היא על עצמה מעמד זה?‏ לא רק משום שהיא אוהבת את בעלה,‏ אלא במיוחד מכיון שהיא מכירה בכך שהדבר ”‏יאה לנוכח האדון”‏ — כלומר,‏ אין זה אלא רצונו של אלהים בעבור המשפחה.‏ (‏קולוסים ג׳:‏18‏)‏ כניעתה מרצון לבעלה מהווה ביטוי למסירותה לאלהים.‏

‏”‏לשם כך יצאתי”‏

15.‏ באיזו דרך בולטת גילה ישוע מסירות לאלהים?‏

¹⁵ אחת הדרכים הבולטות בהן גילה ישוע מסירות לאלהים,‏ היתה חלקו בהטפת ’‏הבשורה על מלכות אלהים’‏.‏ (‏לוקס ד׳:‏43‏)‏ בעקבות טבילתו בנהר־הירדן ב־29 לספירה,‏ הקדיש ישוע את שלוש השנים וחצי הבאות להשתתפות נמרצת בפעילות זו החשובה מכל.‏ ”‏לשם כך יצאתי,‏”‏ הסביר הוא.‏ (‏מרקוס א׳:‏38;‏ יוחנן י״ח:‏37‏)‏ אך,‏ כיצד היווה זה גילוי של מסירותו לאלהים?‏

16,‏ 17.‏ (‏א)‏ מה הניע את ישוע להיות פעיל באופן נמרץ בהטפה ובהוראה?‏ (‏ב)‏ מדוע היוותה פעילות ההטפה וההוראה של ישוע,‏ גילוי של מסירותו לאלהים?‏

¹⁶ זכור שהמסירות לאלהים כוללת בחובה את אורח־החיים המשביע את רצון אלהים,‏ המשקף את אהבתך כלפיו ואת הערכתך העמוקה לתכונותיו מושכות־הלב.‏ מה,‏ אם־כן,‏ היה הדבר אשר הניע את ישוע להקדיש את שנותיו האחרונות על כדור־הארץ,‏ לפעילות נמרצת זו במלאכת ההטפה וההוראה?‏ תחושת חובה גרידא?‏ אין ספק שאהב את רעיו,‏ בני־האדם.‏ (‏מתי ט׳:‏35,‏ 36‏)‏ כמו־כן,‏ הוא ידע היטב שמשיחתו ברוח־הקודש הטילה עליו לבצע שירות זה.‏ (‏לוקס ד׳:‏16–21‏)‏ אך,‏ מניעיו היו עמוקים יותר.‏

¹⁷ ”‏אוהב אני את האב,‏”‏ אמר ישוע ברורות לשליחיו בלילה האחרון של חייו הארציים.‏ (‏יוחנן י״ד:‏31‏)‏ אהבתו זו היתה מבוססת על ידע עמוק ביותר,‏ עקב היכרות קרובה עם מעלותיו של יהוה.‏ (‏לוקס י׳:‏22‏)‏ כשלב מלא בהערכה מניע אותו,‏ עשה ישוע בחפץ־לב את רצון אלהים.‏ (‏תהלים מ׳:‏9‏)‏ זה היה ’‏מאכלו’‏ — כה חשוב לחיים,‏ כה עָרֵב לחֵיך.‏ (‏יוחנן ד׳:‏34‏)‏ הוא הציב דוגמה מושלמת של ’‏בקשת המלכות תחילה’‏,‏ במקום לבקש את ענייניו הוא.‏ (‏מתי ו׳:‏33‏)‏ מכך שלא היה זה מה שעשה,‏ או אפילו כמה ביצע,‏ אלא מדוע עשה זאת,‏ שהפך את שירותו לאלהים,‏ את פעילות ההטפה וההוראה,‏ לביטוי של מסירותו לאלהים.‏

18.‏ מדוע אין די,‏ בהכרח,‏ בנטילת חלק בשירות־השדה,‏ כדי להוכיח מסירות לאלהים?‏

¹⁸ כיצד נוכל לנהוג לפי ה”‏מופת”‏ שהציב ישוע,‏ בשטח זה?‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏21‏)‏ בעצם,‏ הוטלה על כל מי שנענה להזמנת ישוע,‏ ”‏בוא ולך אחרי,‏”‏ השליחות האלוהית לבשר את הבשורה הטובה של המלכות ולעשות תלמידים.‏ (‏לוקס י״ח:‏22;‏ מתי כ״ד:‏14;‏ כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏ האם משמע הדבר שבכך שאנו נוטלים חלק בהכרזת הבשורה הטובה,‏ אנו אכן רודפים מסירות לאלהים?‏ לא בהכרח.‏ אם אנו מבצעים את חלקנו בשירות ההטפה רק כדי לצאת ידי חובה,‏ או באופן סימלי בלבד,‏ או במטרה להשביע את רצונם של בני־משפחתנו או אחרים,‏ קשה יהיה להגדיר זאת כהוכחת מסירות לאלהים.‏ — פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏11‏.‏

19.‏ (‏א)‏ מה צריכה להיות הסיבה העיקרית להשתתפותנו בשירות יהוה?‏ (‏ב)‏ מהי התוצאה כאשר אהבה בעלת שורשים עמוקים כלפי אלהים מניעה אותנו לפעולה?‏

¹⁹ כמו לגבי ישוע,‏ חייבים מניעינו להיות עמוקים יותר.‏ ישוע אמר:‏ ”‏ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך [‏הרגשותיך,‏ מאווייך,‏ ותחושות האדם הפנימי שבך]‏ ובכל נפשך [‏חייך וכל ישותך]‏ ובכל שיכלך ובכל מאודך.‏”‏ על זאת הוסיף סופר בעל כושר־אבחנה:‏ ”‏הרי זה גדול מכל עולה וזבח.‏”‏ (‏מרקוס י״ב:‏30,‏ 33,‏ 34‏)‏ מכך שחשוב לא רק מה שאנו עושים,‏ אלא גם מדוע אנו עושים זאת.‏ אהבה בעלת שורשים עמוקים כלפי אלהים,‏ אשר לה נתונים כל נימי נפשנו,‏ צריכה להיות הסיבה העיקרית למה שאנו מבצעים בשירות יהוה.‏ כשכך המצב,‏ לא נסתפק בהשתתפות סמלית,‏ אלא עומק מסירותנו לאלהים יניענו לפעול במלוא יכולתנו.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ב׳:‏15‏)‏ אותה עת,‏ כאשר אהבה לאלהים היא המניע שלנו,‏ לא נהיה ביקורתיים,‏ ולא נערוך השוואות בין חלקנו בשירות לבין זה של אחרים.‏ — גלטיים ו׳:‏4‏.‏

20.‏ כיצד ניתן להפיק את מלוא התועלת מהדוגמה שהציב ישוע ברדיפת מסירות לאלהים?‏

²⁰ עד כמה אסירי־תודה יכולים אנו להיות על כך שיהוה גילה לנו את ’‏סוד המסירות לאלהים’‏!‏ בכך שנלמד בקפדנות את הדברים אותם אמר ועשה ישוע,‏ ובכך שנתאמץ לחקותו,‏ יעזור לנו הדבר,‏ הן לטפח,‏ והן לגלות מסירות לאלהים במידה מלאה.‏ יהוה יעתיר עלינו שפע ברכות,‏ בעודנו נוהגים כדוגמת ישוע ברדיפה אחר מסירות לאלהים,‏ בתור משיחיים מוקדשים וטבולים.‏ — טימותיוס א׳.‏ ד׳:‏7,‏ 8‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

האם זכור לך?‏

◻ ברדיפה אחר המסירות לאלהים,‏ מדוע עלינו להתבונן בדוגמתו של ישוע?‏

◻ מה למדים אנו על יהוה מן החמימות ועומק הרגשות שגילה ישוע?‏

◻ כיצד נוכל לגלות מסירות לאלהים במגעינו עם בני־משפחתנו?‏

◻ מה צריך להיות המניע שלנו,‏ על־מנת ששירותנו ישקף מסירות לאלהים?‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

על האב המשיחי מוטלת האחריות לדאוג לצרכיהם הגשמיים,‏ הרגשיים והרוחניים של בני־משפחתו

‏[‏תמונה בעמוד 14]‏

‏”‏ואם לאלמנה יש בנים או בני בנים,‏ עליהם.‏.‏.‏ להשיב גמול להוריהם.‏”‏