למידת הסוד המקודש של המסירות לאלהים
”גם המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו.” — פטרוס א׳. ב׳:21.
1. מה היתה מטרתו של יהוה בנוגע ל”סוד החסידות”?
”סוד החסידות” שוב איננו בגדר סוד! (טימותיוס א׳. ג׳:16) עד כמה שונה הוא מסודותיהן של דתות־הכזב — כמו, למשל, השילוש המסתורי של הנצרות — הנותרים בגדר סוד! איש אינו יכול להבינם. לעומת זאת, יהוה קבע שהסוד המקודש, שהתגלה בישוע המשיח, יתפרסם ככל האפשר. ישוע עצמו הציב לנו דוגמה ומופת לכך בתור מכריז נלהב של מלכות אלהים. אנו יכולים ללמוד רבות מן הבשורה שהטיף, ומהאופן בו בישר לזולת, כפי שנראה עתה.
2. מדוע היה שירותו של ישוע חשוב יותר מאשר קרבן־הכופר? (מתי כ׳:28)
2 הבה נמשיך, אם כן, את הדיון בהצהרה שישוע ”התגלה בבשר.” (טימותיוס א׳. ג׳:16) במתי כ׳:28 אנו קוראים שישוע ”לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים.” דבר זה אף מציין שחשיבות שירותו עלתה על זו של קרבן־הכופר שלו. מדוע? ובכן, בגן־העדן הקדום בא הנחש הערמומי בטענות באשר לצידקת ריבונותו של יהוה על האנושות, ברמזו בכך שבריאתו של אלהים לוקה בחסר ושבעת מבחן, איש לא יוכל לשמור על נאמנותו לאל העליון. (השווה איוב א׳:6–12; ב׳:1–10.) שירותו ללא־דופי של ישוע בתור אדם מושלם, ”אדם האחרון”, הוכיח שהשטן, קורא־התיגר, איננו אלא שקרן מרושע. (קורינתים א׳. ט״ו:45) זאת ועוד, ישוע הוכיח באופן מושלם את יכולתו לשרת בתור ”שר” ו”מושיע”, וכשיר ”לשפוט תבל בצדק,” תוך הצדקת ריבונותו של יהוה. — מעשי־השליחים ה׳:31; י״ז:31.
3. כיצד סיפק ישוע תשובה מוחלטת לאתגר של השטן?
3 ישוע הפריך לחלוטין את טענותיו וקריאות־התיגר של השטן! במהלך תולדות האנושות, איש לא שירת את אלהים בצורה כה מסורה — לנוכח ליגלוגים, הצלפות, וייסורים גופניים ונפשיים. כבן האלהים, התנסה המשיח בגידופים וחרפות. בכל אלה — אפילו לנוכח מוות אכזר ומשפיל — גילה הוא נאמנות מוחלטת ואיתנה כלפי אביו. בפיליפים ב׳:8, 9, ציין פאולוס, שישוע ”ציית עד מוות, עד מוות בצלב [על עמוד־הוקעה, ע״ח]. על־כן הגביהו אלהים מאוד ונתן לו את השם הנעלה על כל שם.” ישוע חשף את מהותו האמיתית של השטן — שהוא שקרן, ארסי כנחש!
4. מדוע יכול היה ישוע לומר לפילטוס, שבא לעולם כדי להעיד על האמת?
4 וכך, בתום שנים אחדות של הטפה נמרצת, יכול היה ישוע להצהיר בעוז בפני פונטיוס פילטוס: ”אתה אומר שאני מלך, ... אני לכך נולדתי ולשם כך באתי לעולם, כדי שאעיד על האמת. כל אשר הוא מן האמת שומע לקולי.” (יוחנן י״ח:37) ישוע גילה מסירות עילאית לאלהים, בהכרזת האמת על מלכות האלהים לאורכה ולרוחבה של ארץ־ישראל. הוא אף הדריך את תלמידיו להיות מבשרים נלהבים. עד כמה מעורר אותנו המופת שהציב ישוע, ללכת בעקבותיו כיום!
למידה מהדוגמה שהציב המשיח
5. מה יכולים אנו ללמוד על מסירות לאלהים מן ההתבוננות בישוע?
5 במסירותנו לאלהים, הבאה לידי ביטוי בעשיית רצון יהוה, יכולים גם אנו להוכיח שהשטן שקרן. יהיו אשר יהיו המבחנים עימם נצטרך להתמודד, אף אחד מהם לא יישווה לייסורים ולהשפלה שבהם התנסה ישוע. הבה, אם כן, נלמד מהדוגמה שהציב ישוע. כפי שפאולוס מעודדנו בעברים י״ב:1, 2: ”בסבלנות [כוח־סבל, ע״ח] נרוצה את המֵרוץ הערוך לפנינו, בהביטנו אל ישוע מכונן האמונה ומשלימה.” שלא כמו אדם, אשר נכשל כשמסירותו לאלהים הועמדה במבחן, היה ישוע האיש היחיד עלי־אדמות אשר עמד בכל המבחנים במידה מושלמת. עד ליום מותו, הוכיח שהוא ”קדוש, תמים, טהור, נבדל מחוטאים.” (עברים ז׳:26) תוך נאמנות נטולת כל דופי, יכול היה הוא לומר לאויביו: ”מי מכם על עוון יוכיחני?” ישוע הדף לאחור את קריאת־התיגר של השטן, בהכריזו: ”שר העולם הזה... בי אין לו מאומה.” ובסיום שיחתו האחרונה עם תלמידיו לפני שנמסר לידי אויביו ונאסר, אמר להם: ”התעודדו; אני ניצחתי את העולם.” — יוחנן ח׳:46; י״ד:30; ט״ז:33.
6. (א) מדוע מודע ישוע למנוחה לה זקוק האדם? (ב) באיזו מידה גילה ישוע יראת־אלהים?
6 במהלך שהותו על הארץ בתור אדם בשר־ודם, טעם ישוע אישית חיי אנוש, בהיותו נחות מן המלאכים. (עברים ב׳:7; תהלים ח׳:6) הוא נעשה מודע לחולשותיהם של בני־האדם, ולכן הינו כשיר בהחלט לשמש בתור מלך ושופט לאנושות למשך אלף שנים. אותו בן של אלהים אשר אמר, ”בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה,” יודע לאיזו מנוחה זקוק האדם. (מתי י״א:28) עברים ה׳:7–9 מציין בפנינו: ”ובימי היותו בגוף בשר־ודם, הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלהים שבו. ואף כי היה הבן, מסיבלותיו למד לציית. וכאשר הושלם [מבחינת צייתנות] היה למקור של ישועת עולמים לכל המצייתים לו.” ישוע לא היסס, גם כשנקרא להוכיח כוח־סבל לנוכח ההתנסות בייסורי המוות האנושי, כשהנחש מלא־השינאה פגע ב’עקבו’. (בראשית ג׳:15) בדומה לישוע, הבה נגלה תמיד יראת־אלהים, אפילו עד מוות, אם יהיה צורך בכך, תוך ביטחון מלא שיהוה אלהים ישמע את תחינותינו ויעניק לנו ישועה.
’חיים למען הצדקה’
7. בהתאם לפטרוס א׳. ב׳:21–24, איזה מופת הותיר לנו המשיח, וכיצד צריך קו־פעולתו להשפיע עלינו?
7 בעודו ’ניגלה בבשר’, הסיר ישוע בנאמנות את הלוט מעל לסוד המקודש של המסירות לאלהים. אנו קוראים בפטרוס א׳. ב׳:21–24: ”כי גם המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו — הוא אשר חטא לא עשה ולא נמצאה מירמה בפיו; אשר חרפוהו ולא השיב חירוף, סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק; הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה.” בעודנו מהרהרים בקו־פעולתו של ישוע, עד כמה מפיח זה בנו אומץ לגלות מסירות לאלהים, לשמור על תומתנו, וכדוגמתו לחיות למען הצדקה!
8. כיצד יכולים אנו לחיות למען הצדקה, כפי שעשה ישוע?
8 אכן, ישוע חי באמת למען הצדקה. בתהלים מ״ה:8, נובא לגביו: ”אהבת צדק ותשנא רשע.” בעברים א׳:9, ציטט השליח פאולוס אותן מלים האומרות: ”אהבת צדק ותשנא רשע”, בייחסו אותן לישוע. לאור הבנתנו את הסוד המקודש של המסירות לאלהים, בתואם עם דוגמתו של ישוע, הבה נאהב גם אנו תמיד את מה שצודק ונשנא את הרע. מבחינת המוסר המשיחי, המותקף כיום בצורה קשה על־ידי עולמו של השטן, ובכל מגעינו עם הזולת, גם בתוך אירגון אלהים וגם מחוצה לו, הבה תהיה החלטתנו נחושה לחיות בצדקה, בהעלותנו על נס את עקרונות־הצדק של יהוה. והבה נהיה ניזונים בלא־הרף בדבר־אלהים, על־מנת שתהיה לנו תבונה אלוהית, שהיא כה חיונית לנו במאמצינו לעמוד בפני השטן ומזימותיו!
9. מה הוסיף על התלהבותו של ישוע בשירות, ומה היה כרוך בכך במגעיו עם רועי־כזב דתיים?
9 דבר נוסף הניע את ישוע להיות נלהב ומסור בשירותו. מהו? במתי ט׳:36 אנו קוראים: ”כראותו את ההמונים נתמלא רחמים עליהם, שכן היו מיוגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה.” מכך ש”הוא החל ללמד אותם דברים רבים.” (מרקוס ו׳:34) כמובן, על־מנת לעשות כן, היה עליו לחשוף את רישעותם ואת ההפקרות של רועי־הכזב הדתיים. בהתאם לכתוב במתי ט״ו:7–9, אמר ישוע לכמה מהם: ”צבועים! היטב ניבא עליכם ישעיהו באמרו: ’העם הזה בשפתיו כיבדוני ולבו ריחק ממני. ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.’” — ראה ישעיהו כ״ט:14.
”סוד הרשע”
10. במי מתמקד כיום אותו ”סוד הרשע”, ובמה אשמה היא?
10 כשם שישוע גינה את מנהיגי־הדת הכוזבים, כך מתעבים גם אנו כיום את ה”סוד” העומד בניגוד מוחלט לסוד המקודש של המסירות לאלהים. בתסלוניקים ב׳. ב׳:7, כינה אותו פאולוס ”סוד הרשע”. זה היה עדיין בגדר סוד במאה הראשונה לספירה, כיון שטרם הגיע המועד להסרת הלוט מעליו, דבר שנועד להתרחש שנים רבות לאחר מות השליחים. כיום, הוא מתממש במיוחד בכמורת הנצרות, המגלה יותר עניין בפוליטיקה, מאשר בהכרזת הבשורה הטובה על מלכות הצדק של אלהים. בקירבה פורחת הצביעות. דוגמה מובהקת לכך מהווים ”מטיפי טלוויזיה”, בני הכיתות הפרוטסטנטיות של הנצרות: נוכלים הגוזלים את צאן־מרעיתם, מקימים אימפריות השוות מיליוני דולרים, מתרועעים עם יצאניות, מזילים דמעות־תנין כאשר הם נחשפים, וממשיכים להתחנן לתרומות כספיות שאינן יודעות גבול. הוואתיקן הרומי־קתולי מציב תמונה מכוערת דומה, עם קשריו הפוליטיים המפוקפקים, טקסיותו המפוארת החיצונית, ונוהלי הבנק המושחתים שלו.
11. מה ייקרה לכמורת הנצרות ולכל שאר ”בבל הגדולה”?
11 אין פלא, איפוא, שאת כיתת הכמורה של הנצרות אפשר לכנות בשם ”איש הרשע”! (תסלוניקים ב׳. ב׳:3) חלק הארי הזה של ”בבל הגדולה” דמוית־הזונה, ייחשף במלואו ויושמד, יחד עם כל שאר דתות־הכזב. כפי שאנו קוראים בהתגלות י״ח:9–17, פוליטיקאים וסוחרים (והבנקאים שלהם) יקוננו אז: ”אוי, אוי, בבל העיר הגדולה.” ”בבל הגדולה” והמסתורין שלה יופשטו וייוותרו ערומים, תוך ניגוד מוחלט לכל מה ששופך אור על הסוד המקודש של המסירות לאלהים.
12. לאיזו פעולה הניעה אותו אהבתו של ישוע לצדק?
12 אהבת הצדק ושינאת הרשע מצד ישוע, הניעו אותו להתאמץ ללא־ליאות למען עבודת־האלהים האמיתית. בביקורו הראשון בירושלים, לאחר שנמשח כבן האלהים, גירש המשיח את הסוחרים והחלפנים מבית־המקדש, בהכריזו: ”קחו את אלה מכאן. אל תעשו את בית אבי לבית מסחר.” (יוחנן ב׳:13–17) בביקור מאוחר יותר באותו בית־מקדש, אמר ישוע ליהודים שהתנגדו לו: ”אתם מאביכם השטן ואת מאוויי אביכם חפצים אתם לעשות. הוא רוצח היה מראשית ובאמת לא עמד, כי אין אמת בו. מדי דברו שקר, מתוך ישותו שלו ידבר, כי שקרן הוא ואבי השקר.” (יוחנן ח׳:44) מה רב היה אומץ־הלב שגילה ישוע בהטיחו בפני אותם מנהיגי־דת, שהם שקרנים ובני השטן!
13. (א) מתי במיוחד נתן ישוע ביטוי לשינאתו לרשע? (ב) מדוע ראויה הכמורה רבת־הרשע לגזר־דין דומה לזה שהכריז ישוע בפני הסופרים והפרושים?
13 שינאתו של ישוע כלפי הרשע, מצאה את ביטויה המלא בגינוי הנוקב בו ביקר את הסופרים והפרושים דמויי־הנחש, ככתוב במתי פרק כ״ג. שם הכריז שבע פעמים על ”אוי” לגביהם, בהשוותו אותם ל”קברים מסוידים הנראים יפים מבחוץ ואילו תוכם מלא... כל טומאה... צביעות ועוול.” (פסוקים 27, 28) עד כמה התאווה ישוע לשחרר את אותם אנשים נדכאים מאותה עוולה! ”ירושלים, ירושלים,” זעק הוא, ”כמה פעמים חפצתי לקבץ את בנייך כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה ולא רציתם. הנה ביתכם יינטש לכם.” (פסוקים 37, 38) הכמורה רבת־העוולה בת־ימינו ראויה לגזר־דין דומה, כיון שבתואם עם דברי תסלוניקים ב׳. ב׳:12, ”לא האמינו לאמת אלא חפצו בעוולה.” עוולתם מהווה את ההיפך הגמור מן המסירות לאלהים שאותה הוכיח ישוע בצורה כה נאמנה, כשהיה כאן על הארץ.
הכרזת משפטי אלהים
14. מה צריכה להניענו לעשות, הערכתנו לסוד המקודש של מסירות לאלהים?
14 הערכתנו לסוד המקודש של המסירות לאלהים צריכה להניענו ללכת תמיד בעקבות ישוע. בדומה לו, עלינו להיות נלהבים בהכרזת הבשורה המוזכרת בישעיהו ס״א:2, כלומר, על ”שנת רצון ליהוה ויום נקם לאלהינו.” הבה נבצע גם אנו בהתלהבות את חלקנו ”לנחם כל אבלים.” כמו בימי ישוע על הארץ, יש צורך היום באומץ־לב מצידנו בהכרזת משפטי אלהים, כולל ההודעות הנועזות שבמאמרים הגלויים המופיעים בחוברת המצפה ובספר ההתגלות — שיא התגשמותה קרוב! עלינו לבשר באומץ־לב אך בטאקט, כך שדברינו יהיו ”מתובלים במלח”, ’ערבים לחיכם’ של שוחרי הצדק. (קולוסים ד׳:6) בהתהלכנו על־פי המופת שהציב ישוע במסירותו לאלהים, מי יתן ונוכל לדווח ליהוה, בבוא העת, שסיימנו את השליחות שהטיל עלינו. — מתי כ״ד:14; יוחנן י״ז:4.
15. במה שנוגע לסוד המקודש של אלהים, מה אירע מאז 1914?
15 בעודו ’ניגלה בבשר’, איזה מופת נפלא הציב לנו ישוע! בצורה כה ברורה התגשם בו הסוד המקודש של המסירות לאלהים! באיזה עוז רוח האדיר הוא את שם יהוה! ואיזה גמול נפלא העניק לו אביו על ששמר על תומתו! אך, עוד יותר טמון בסוד המקודש של אלהים. מאז 1914, אנו חיים ב”יום האדון”. (ההתגלות א׳:10) כפי שמוצהר בהתגלות י׳:7, הגיע המועד ל׳השלמת סוד האלהים, כמו שבישר לעבדיו הנביאים’. קולות בשמים הכריזו: ”היתה ממלכת תבל לממלכתו של אדונינו [יהוה] ושל משיחו והוא ימלוך לעולמי עולמים.” (ההתגלות י״א:15) יהוה הושיב את המלך המשיחי, ישוע המשיח, על כיסאו המפואר, כשותף לו במלכותו!
16. כיצד גילה ישוע המשיח, מיד עם המלכתו, את מסירותו ליראת־אלהים בשמים?
16 בתור שותף לאלהים במלכות שנוסדה זה־לא־מכבר, נקרא ישוע גם מיכאל (שמשמעו, ”מי כמו האל?”). לעולם לא יצליח מורד כלשהו לדמות לאלהים, והמלך שהוכתר נתן לכך ביטוי מיד, כשהשליך את השטן, ”הנחש הקדמוני”, ביחד עם מלאכיו, אל תחום כדור־הארץ. (ההתגלות י״ב:7–9) כן, ישוע מעוניין בדבקות ביראת־אלהים בשמים, ממש כשם שגילה מסירות לאלהים בהיותו על הארץ. ישוע המשיח, בתפארתו, לא ינום ולא יישן עד שיימחה כליל את דתות־הכזב ואת אירגונו של השטן כולו, הגלוי והסמוי.
17. מה אירע, מאז 1914, כהתגשמות לנבואה שבמתי כ״ה:31–33?
17 מאז 1914, שפכה התגשמות נבואתו של ישוע, שבמתי כ״ה:31–33, אור על הסוד המקודש של אלהים. שם הצהיר ישוע: ”כאשר יבוא בן־האדם בכבודו וכל המלאכים איתו, יישב על כסא כבודו וייאספו לפניו כל הגויים. אז יפרידם זה מזה כרועה המפריד את הכבשים מן העיזים ויציב את הכבשים לימינו ואת העיזים לשמאלו.” ממקום מושבו השמימי, ישמיד בצדק מלך מפואר זה, שהוא שופט ומליץ־יושר של המסירות לאלהים, ראשית את ”איש הרשע”, ומרכיבים אחרים של ”בבל הגדולה”, ואחר את כל היסודות הנותרים, ואת תומכיו דמויי־העיזים של אירגונו הארצי המרושע של השטן. השטן יושלך אז לתהום. (ההתגלות כ׳:1–3) מאידך, ייזכו ”הצדיקים” דמויי־הכבשים לחיי־עולם. (מתי כ״ה:46) הבה תזכה, עקב גילוי מסירות לאלהים, להתייצב בקרב אותה קבוצת שוחרי־הצדק!
18. איזו זכות רבת־שמחה יש לנו, בקשר עם הסוד המקודש של המסירות לאלהים?
18 הכתוב בהתגלות י״ט:10 מעודדנו: ”לאלהים תשתחווה!” מדוע? הפסוק ממשיך ומציין: ”הן עדות ישוע היא רוח הנבואה.” רבות מבין הנבואות מימי־קדם, שנכתבו בהשראת אלהים, נשאו עדות מראש על ישוע! עם התגשמות אותן נבואות, נעשה הסוד המקודש של אלהים צלול כבדולח. על־כן, שמחים אנו לדעת שהסוד המקודש של המסירות לאלהים התגלם בישוע. מה נפלאה זכותנו ללכת בעקבותיו בענווה בתור משרתי מלכות האלהים. אנו זוכים להבין את מלוא הסוד המקודש של אלהים, המתגלה לנו בבשורה הטובה — ולהכריזו לזולת!
כיצד היית משיב?
◻ מה יכולים אנו ללמוד מן המופת שהציב ישוע במסירותו לאלהים?
◻ כיצד נוכל לחיות למען הצדקה, כשם שעשה המשיח?
◻ מהו ”סוד הרשע”, העומד בניגוד מוחלט לסוד המקודש של המסירות לאלהים?
◻ מה תניע אותנו לעשות הערכתנו לסוד המקודש של המסירות לאלהים?
[תמונה בעמוד 12]
כמליץ־יושר של מסירות לאלהים ומבשר נלהב למען המלכות, יכול היה ישוע לומר לפילטוס: ”לשם כך באתי לעולם, כדי שאעיד על האמת”
[תמונה בעמוד 14]
ישוע גילה את מסירותו לאלהים כשהוכיח את הסופרים והפרושים על פניהם