הגורל — האם עתידך נקבע מראש?
אילו היית ניצל מתאו־נה קטלנית, האם היית חש שהגורל היטיב עימך? או שמא, היית אסיר־תודה על כך שפשוט היית במקום הנכון ובזמן הנכון?
המלך שלמה החכם אמר: ”שבתי וראֹה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ, ולא לגיבורים המלחמה, וגם לא לחכמים לחם, וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים חן; כי עת ופגע יקרה את כולם”. (קהלת ט׳:11) לעתים כה קרובות קורה הבלתי־צפוי! אתלט נערץ נפצע, וזה המועמד להפסיד מנצח. תקלה יוצאת־דופן מביאה חורבן כלכלי על איש־עסקים ישר, בהרשותה למתחרהו המפוקפק להתעשר. אך, האם שלמה ייחס דברים חריגים אלה לגורל? כלל וכלל לא. אלה הם פשוט תוצאות ה’עת ופגע’.
ישוע המשיח אמר דבר דומה. בהתייחסו למאורע שהיה, כפי הנראה, ידוע לשומעיו, שאל ישוע: ”או אותם השמונה־עשר אשר נפל עליהם המגדל בשילוח והרגם, הסבורים אתם שהיו אשמים יותר מכל האנשים הגרים בירושלים?” (לוקס י״ג:4) ישוע לא ייחס את אותם מקרי־מוות לגזירה משמים או להגשמת רצון אלהים, ואף לא האמין שהקרבנות היו אשמים יותר מאשר אנשים אחרים. אותה תאונה טרגית היתה דוגמה נוספת של ’עת ופגע’.
המקרא כלל אינו תומך ברעיון שאלהים קובע מראש את יום מותנו. אמנם, קהלת ג׳:1, 2 אומר: ”לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים: עת ללדת ועת למות; עת לטעת ועת לעקור נטוע”. אך, שלמה דן כאן בהמשכיותו של מחזור החיים והמוות, שהוא מנת־חלקה של האנושות הבלתי־מושלמת. אנו נולדים, ובבוא העת, כלומר, במלאנו את תוחלת־החיים הרגילה — בדרך־כלל כעבור 70 או 80 שנה — אנו מתים. אך, אלהים לא קבע את הרגע המדויק של המוות, לא יותר מאשר הרגע בו יחליט איכר ”לטעת” או ”לעקור נטוע”.
למעשה, שלמה מראה, מאוחר יותר באותו ספר, שאדם עלול למות בטרם עת, באמרו: ”אל תרשע הרבה, ואל תהי סכל. למה תמות בלא עִתֶךָ?” (קהלת ז׳:17) איזו משמעות תהיה לעצה זו, אם מועד מותו של האדם כבר נקבע מראש ללא אפשרות לשנותו? המקרא דוחה בכך כל רעיון של יד־הגורל. אלהים גינה בחריפות את בני־ישראל שאימצו לעצמם את התפיסה האלילית של הגורל. ישעיהו ס״ה:11 אומר: ”ואתם עוזבי יהוה, השכחים את הר־קודשי, העורכים לגד [אלהי המזל] שולחן, והממלאים למְנִי [אלהי הגורל] מימסך”.
עד כמה אווילי, אם כן, לייחס תקלות ותאונות ליד־הגורל, או אף גרוע מכך לאלהים עצמו! ”אלהים הוא אהבה”, מציינים כתבי־הקודש, ולכן האשמתו כאחראי לאומללוּת האנושות סותרת אמת יסודית זו. — יוחנן א׳. ד׳:8.
מטרת אלהים לעתיד
מה, אם כן, באשר לתקוותנו לישועה? האם משתמע מהעובדה שיד־הגורל אינה מכוונת את חיינו, שעלינו לחיות את חיינו ללא כל מטרה לנגד עינינו? כלל וכלל לא! אלהים קבע מראש את עתידה של האנושות בכללותה. כתבי־הקודש מבטיחים בריאת ”ארץ חדשה” בה ”צדק ישכון”. — פטרוס ב׳. ג׳:13.
על־מנת להגשים את מטרתו, יתערב אלהים ישירות בענייני האנושות. אפשר שהתפללת למען פעולה זאת בדברי התפילה המבקשת: ”תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ”. (מתי ו׳:10) המלכות הינה ממשלה אמיתית, שנוסדה כבר בשמים. אם התפללת לבואה, ביקשת שאותה מלכות תיטול מידיהן של ממשלות בנות־זמננו את השליטה על כדור־הארץ כולו. — דניאל ב׳:44.
הבטחת עתידנו אנו
הדרך בה ישפיעו מאורעות דרמטיים אלה על עתידך אינה תלויה בגורל, ואפילו לא ב’עת ופגע’, אלא בדרך בה תבחר ללכת. זכור את הטרגדיה שהתרחשה במגדל שילוח. ישוע השתמש במאורע מצער זה כדי ללמד לקח רציני. קרבנות התמוטטות המגדל לא יכלו להימלט ממה שאירע להם. בניגוד להם, מאזיניו של ישוע יכלו להימנע מההשמדה שנועדה לבוא כתוצאה ממורת־רוחו של אלהים. ישוע הזהירם: ”אם לא תחזרו בתשובה, כולכם באורח דומה תאבדו”. (לוקס י״ג:4, 5) ברור, אם כן, שהיה ביכולתם לבחור את עתידם הם.
אותה הזדמנות ניתנת לנו כיום — לפעול לישועתנו. (פיליפים ב׳:12) אלהים חפץ ”שכל בני אדם... יגיעו להכרת האמת”. (טימותיוס א׳. ב׳:4) אף־על־פי שכל אחד מאיתנו מושפע במידה מסוימת מהתורשה ומהרקע שלו, העניק לנו אלהים חופש־בחירה — היכולת לקבוע באיזו דרך אנו חפצים לחיות את חיינו. (מתי ז׳:13, 14) אנו יכולים לבצע את הטוב או את הרע, ועקב כך לזכות במעמד רצוי בפני יהוה אלהים ובחיים, או להחליט למרוד בו ולמות.
רבים בוחרים להיות עצמאיים, ללא תלות באלהים. הם מקדישים את חייהם לרדיפה אחר קניינים חומריים, תענוגות או תהילה. אך, ישוע הזהיר: ”שימו לב והיזהרו מכל חמדנות, כי חיי האדם אינם תלויים בשפע נכסיו”. (לוקס י״ב:15) במה, אם כן, מותנים חיינו? ביוחנן א׳. ב׳:15–17, מסבירים כתבי־הקודש: ”אל תאהבו את העולם הנתעב הזה ואת כל מה שהוא מציע. ... מה כבר מסוגל העולם להציע לכם? תאוות הבשר, תאוות העיניים וגאוות החיים! דברים אלה אינם מאלהים; מקורם בעולם המרושע הזה. דעו לכם, יבוא יום שכל העולם הזה על חטאיו יחלוף, אך כל השומע בקול יהוה יחיה לנצח!” — תרגום הדרך.
”ובחרת בחיים למען תחיה”
כיצד תוכל לדעת בביטחה שהינך עושה את רצון אלהים באמת ובתמים? ישוע הצהיר: ”ואלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת — את ישוע המשיח”. (יוחנן י״ז:3) ידע מקראי מדויק מספק יסוד לאמונה. ”ובלי אמונה אי־אפשר להיות רצוי לאלהים, כי כל הקרב אל אלהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו”. (עברים י״א:6) הידע שעליך לרכוש הינו בהישג־יד. עדי־יהוה עזרו למיליונים לזכות בכך, באמצעות שיעור־מקרא קבוע.a
כדי להשביע את רצון אלהים, יהא עליך לחולל מספר שינויים באורח־חייך. אפשר שתצטרך להתגבר על הרגלים פסולים כלשהם, או אפילו לחדול ממנהגים בלתי־מוסריים. אל תתייאש, כאילו המצב אבוּד. המסקנה שאינך מסוגל להשתנות הינה שריד נוסף מתורת הגורל הכוזבת. בעזרת יהוה, כל אחד אכן יכול להשתנות, ולעטות את ’האישיות החדשה’. (רומיים י״ב:2; אפסיים ד׳:22–24) אלהים לא יעלים עינו ממאמציך להשביע את רצונו. הוא עומד נכון לברך את אלה העושים את רצונו.
נכון, אמנם, שלימוד המקרא לא יפתור את כל בעיותיך. משרתי אלהים, בדומה לאחרים, נופלים קרבן לתאונות ולמצוקות אחרות, אולם אלהים יכול להעניק לנו את התבונה שתעזור לנו להתמודד עם אותן מצוקות. (יעקב א׳:5) בנוסף לכך, קיימת השמחה שבידיעה שיחסינו עם אלהים תקינים. ”בוטח ביהוה אשריו”, נאמר במשלי ט״ז:20.
בגן־העדן המשוקם תחת מלכות אלהים, לא נחוש בפחד מפני ”עת ופגע”. אלהים יסיר את כל אותם גורמים הפוגעים באושר האנושי. ”הוא ימחה מעיניהם כל דימעה, ולא יהיה יותר מוות, אֵבֶל, קריאות צער או כאב”, מבטיחים כתבי־הקודש. (ההתגלות כ״א:4, הדרך) מיליוני קרבנות תאונות ייזכו לתחייה. — יוחנן ה׳:28, 29.
האם תזכה לעתיד מזהיר זה? כשבני־ישראל עמדו להיכנס לארץ המובטחת, אמר להם משה: ”החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך, לאהבה את יהוה אלהיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו; כי הוא חייך ואורך ימיך”. — דברים ל׳:19, 20.
איננו מהווים כלים חסרי־אונים בידי גורל חסר־רחמים. אושרך העתידי, ולמעשה, עתידך הנצחי, נמצא בידיך. אנו מעודדים אותך לבחור בחיים.
(מקור המאמרים: 1991/10/15)
[הערת שוליים]
a ניתן להסדיר למענך שיעור כגון זה, אם תכתוב למוציאים לאור של חוברת זו.
[קטע מוגדל בעמוד 5]
אלהים גינה בחריפות את בני־ישראל שאימצו לעצמם את התפיסה האלילית של הגורל