האם האמונה בגורל מעוגנת במקרא?
הוצאת דיבה! עלילה! כשאדם מכובד בחברה מאמין ששמו הטוב הוכפש או שהמוניטין שלו נפגעו עקב דיווח כוזב, הוא נאלץ להעמיד דברים על דיוקם. אפשר שאף יתבע לדין את מוציאי הדיבה.
ובכן, פטליזם הוא לא פחות מאשר הוצאת דיבה על האל הכל־יכול. תורה זו מלמדת שאלוהים אחראי אישית לכל הטרגדיות והתקלות המתרחשות על בני־האדם. אם אתה מאמין בגורל, שער בנפשך שריבון היקום קבע סדר־יום של התרחשויות ובו כתוב דבר־מה הדומה לזה: ’היום, ג׳ון ייפצע בתאונת־דרכים, פָטוּ תקבל התקפת מָלַריה, ביתו של מָמָדוּ ייחרב בסערה!’ האם היית רוצה בכנות לשרת אל שכזה?
’אך אם אלוהים אינו אחראי לאסונות הפוקדים אותנו, אזי מי האחראי?’ שואלים המאמינים בגורל. שאלה זו ניקרה גם במוחו של אוסמן, הצעיר המוזכר במאמר הקודם. אך הוא לא הצטרך לשער או לנחש כדי להגיע לתשובה הנכונה. הוא למד שאלוהים טיהר את שמו מהוצאת דיבה זו באמצעות ההוראה המצויה בדברו שנכתב בהשראה, המקרא (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). אם כן, הבה נבחן מה נאמר במקרא בנושא.
מי אשם בכך?
שיטפונות, סערות, רעידות־אדמה — לעתים קרובות האסונות הללו מכונים ’יד אלוהים’. אך המקרא אינו מציין כי אלוהים גורם אסונות אלה. תן דעתך לטרגדיה שהתרחשה לפני מאות שנים במזרח־התיכון. במקרא נאמר כי הניצול היחידי מן האסון דיווח: ”אש אלוהים [ביטוי שמשמעו בדרך־כלל ברק] נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם” (איוב א׳:16).
אף שאיש מפוחד זה חשב אולי שאלוהים אחראי לאש, המקרא מראה כי זו לא היתה אשמתו. קרא איוב א׳:7–12, ותיווכח שגורם הברק לא היה אלוהים, אלא מתנגדו — השטן! אין משמע הדבר שכל האסונות הם מעללי השטן. אך ללא ספק, אין כל סיבה לתלות באלוהים את האשמה.
למעשה, לעתים קרובות האנשים אשמים בשיבוש המצב. כישלונות בבית־הספר, בעבודה או בחוגים חברתיים עלולים לנבוע מאי־השקעת מאמצים, מהעדר הכשרה טובה או אולי מחוסר התחשבות בזולת. בדומה לכך, חולי, תאונות ומקרי מוות עלולים לנבוע מרשלנות. שהרי אפילו דבר פשוט כחגירת חגורת־בטיחות בשעת הנסיעה ברכב, מוריד במידה ניכרת את הסבירות שהפרט ייהרג בתאונת־דרכים. לא היתה חלה כל תמורה בעקבות חגירת חגורת־הבטיחות, לו היה פועל ”גורל” שאינו ניתן לשינוי. טיפול רפואי נאות ותנאי תברואה טובים הפחיתו במידה ניכרת את מספר מקרי המוות בטרם עת. גם אסונות מסוימים שנהוג לכנותם ”יד אלוהים” הם בעצם מעשה ידי־אדם — המורשת העגומה של השחתת הארץ בידי האדם. (השווה ההתגלות י״א:18.)
”עת ופגע”
אמת, מקרים מצערים רבים מתרחשים מסיבות בלתי ברורות. אך, שים לב לדברי המקרא בקהלת ט׳:11: ”שבתי וראֹה תחת השמש כי לא לקלים המירוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן, כי עת ופגע יקרה את כולם”. לפיכך, אין שום סיבה להאמין שהבורא הוא העומד מאחורי התאונות או שקורבנות התאונות נענשים בדרך כלשהי.
ישוע המשיח טען נגד חשיבה פטליסטית זו. ישוע הזכיר אסון שהיה מוכר היטב למאזיניו, ושאל: ”אותם השמונה־עשר אשר נפל עליהם המגדל בשילוח והרגם, הסבורים אתם שהם היו אשמים יותר מכל האנשים הגרים בירושלים? אני אומר לכם שלא” (לוקס י״ג:4, 5). כפי הנראה, ישוע לא יִיחס את האסון להתערבות אלוהים, אלא ל”עת ופגע”.
תוצאותיה ההרסניות של האי־שלימות
אם כן, מה באשר למיתות ולמחלות שאין להן הסבר? המקרא מספק תיאור גלוי של מצב האדם: ”באדם הכל מתים” (קורינתים א׳. ט״ו:22). המוות פגע באנושות מאז שאבינו אדם בחר בדרך האי־ציות. כשם שהזהיר אלוהים, השאיר אדם לצאצאיו ירושת מוות (בראשית ב׳:17; רומים ה׳:12). אם כן, בסופו של דבר, התחקות אחר השורש לכל המחלות מובילה לאבינו המשותף, אדם. הפגמים שירשנו קשורים קשר הדוק לאכזבות ולכישלונות שבחיינו (תהלים נ״א:7).
תן דעתך למצוקת העוני. לא אחת, האמונה בגורל עודדה את העניים להשלים עם חייהם הקשים. ’זה גורלנו’, הם סבורים. אך המקרא מראה שהאשמה נעוצה באי־שלימות האנושית ולא בגורל. יש הנעשים עניים, משום שאת ’מה שזרעו’ בעצלותם או בניהול כושל של משאביהם, ’את זאת גם קצרו’ (גלטים ו׳:7; משלי ו׳:10, 11). מיליונים לאין ספור חיים בעוני משום שאנשי שררה חמדנים ניצלו אותם. (השווה יעקב ב׳:6.) ”עת אשר שלט האדם באדם לרע לו”, אומר המקרא (קהלת ח׳:9). אין כל יסוד להאשים את אלוהים או את הגורל בכל העוני.
השפעותיה המזיקות של האמונה בגורל
עם זאת, טיעון משכנע נוסף נגד האמונה בגורל הוא יכולתו של הפטליזם להשפיע על הדוגלים בו. ישוע המשיח אמר: ”כל עץ טוב עושה פרי טוב והעץ הנשחת עושה פרי רע” (מתי ז׳:17). הבה ניתן דעתנו ל”פרי” אחד של הפטליזם — לדרך השפעתו על חוש האחריות של האנשים.
חשוב שיהיה לפרט חוש אחריות בריא. זהו אחד הדברים המניעים את ההורים לפרנס את משפחותיהם, את העובדים לעבוד במסירות, את היצרנים לספק מוצר איכותי. האמונה בגורל עלולה להקהות חוש זה. למשל, דמיין לעצמך שברכבו של אדם קיים ליקוי מכני במערכת ההיגוי. אם האיש בעל חוש אחריות מפותח, הוא יתקן אותו מתוך דאגה לחייו ולחיי נוסעיו. מאידך, המאמין בגורל עלול להתעלם מן הסכנה בטענה שהרכב יתקלקל רק אם זה ’רצון האל’!
אכן, האמונה בגורל עלולה לעודד בנקל חוסר זהירות, עצלות, התנערות האדם מן האחריות למעשיו ותכונות שליליות רבות אחרות.
מחסום ליחסינו עם אלוהים?
הנזק הגרוע מכל שעלולה להסב האמונה בגורל, הוא דיכוי חוש האחריות או המחויבות של הפרט כלפי אלוהים (קהלת י״ב:13). מחבר התהלים עודד את כל בני־האדם: ”טעמו וראו כי טוב יהוה” (תהלים ל״ד:9). אלוהים מציב דרישות מסוימות לאלה שייהנו מטובו (תהלים ט״ו:1–5).
אחת הדרישות היא חרטה (מעשי־השליחים ג׳:19; י״ז:30). כרוכות בה הודאה במשגינו ועריכת השינויים הדרושים. כבני־אדם לא־מושלמים, לכולנו סיבות רבות לחרטה. אדם המאמין כי הוא קורבן חסר־אונים של הגורל יתקשה להבין את הצורך בחרטה או בנשיאה באחריות לטעויותיו.
מחבר התהלים אמר לגבי אלוהים: ”כי טוב חסדך מחיים” (תהלים ס״ג:4). ואולם, אמונה בגורל שכנעה מיליונים שאלוהים הוא מקור מצוקתם. כמובן, הדבר גורם לרבים להיות ממורמרים על אלוהים, ואינו מותיר פתח ליחסים הדוקים באמת עם הבורא. ככלות הכל, כיצד תוכל לאהוב מישהו שלדעתך הוא הגורם לכל בעיותיך וקשייך? לפיכך, פטליזם מקים מחסום בין אלוהים ובין האדם.
שחרור מעריצותו של הגורל
אוסמן הצעיר שהוזכר קודם לכן היה בעבר משועבד לאמונה בגורל. אולם, כאשר עדי־יהוה עזרו לו לבחון את חשיבתו לאור המקרא, הניע אותו הדבר לחדול להאמין בגורל. התוצאות היו תחושת הקלה עמוקה והשקפה חדשה וחיובית על החיים. אף חשוב מכך, הוא למד להכיר את יהוה כאל ”רחום וחנון ארך־אפיים ורב־חסד ואמת” (שמות ל״ד:6).
אוסמן הבין בעצם שאף כי אלוהים אינו קובע כל פרט בחיינו, הרי שיש לו מטרה לעתיד.a בפטרוס ב׳. ג׳:13 נאמר: ”ואנחנו מחכים, על־פי הבטחתו, לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם”. עדי־יהוה עזרו למיליונים לאמץ את התקווה לחיות לנצח כחלק מ”ארץ חדשה” מובטחת זו. הם מעוניינים לעזור גם לך.
ככל שתוסיף לרכוש ידע מדויק מתוך המקרא, כן תיווכח שעתידך אינו תלוי בגורל שנקבע מראש, אשר אין לך כל שליטה עליו. קולעות הן מילותיו של משה אל עם־ישראל הקדום: ”החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את יהוה אלוהיך לשמוע בקולו ולדובקה בו” (דברים ל׳:19, 20). יש לך בהחלט זכות להשפיע על עתידך. עתידך אינו נתון ביד הגורל.
[הערת שוליים]
a לשם דיון מפורט בכך שאלוהים יודע דברים מראש, ראה המצפה מ־1 בדצמבר 1984, עמ׳ 3–6.
[תמונות בעמודים 6, 7]
אסונות אלה אינם ’יד אלוהים’
[שלמי תודה]
U.S. Coast Guard photo
WHO
UN PHOTO 186208 /M. Grafman