האם הגורל שולט בחייך?
”אָלָה נוֹ דוֹ”. בלשון הבאמבּארה המדוברת במַלי שבמערב אפריקה, פירוש הביטוי הוא ”זו יד אלוהים”. סיסמאות כגון אלה נפוצות למדי באיזור זה בעולם. בלשון הווֹלוֹף אומר הפתגם, ”יָלָה מוֹ קוֹ דֶף” (אלוהים עשה זאת). כמו־כן, באחד הדיאלקטים הכפריים של שבט הדוֹגוֹן נהוג לומר, ”אָמָה בִּירֶה” (אלוהים גרם לכך).
ביטויים מקבילים לאלה קיימים בארצות אחרות. אימרות כגון ”הגיעה שעתו”, ”זו גזירה משמים”, נשמעות לעתים קרובות כל אימת שקורים טרגדיה או מוות. במערב אפריקה, סיסמאות כדוגמת ”האדם מתכנן אך אלוהים מכוון” מופיעות בדרך־כלל על כלי־רכב של התחבורה הציבורית ומתנוססות על־גבי שלטים בחנויות. אצל רבים זוהי רק צורת ביטוי. אך פעמים רבות, ביטויים אלה משקפים אמונה עזה בפטליזם.
אך מהו בדיוק פטליזם? האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק מגדירה אותו ”אמונה שכל המתרחש נקבע על־ידי כוחות סמויים שאינם נתונים לשליטתו של האדם”. מה הם אותם ”כוחות”? לפני אלפי שנים, האמינו הבבלים כי גורל האדם מושפע מאוד ממערך הכוכבים בשעת לידתו. (השווה ישעיהו מ״ז:13.) היוונים האמינו כי הגורל נתון בידי שלוש אלות אשר טוו, מדדו וניתקו את פתיל החיים. אולם, התיאולוגים של הנצרות הם שהגו את הרעיון שאלוהים עצמו קובע את גורל האדם!
למשל, אוגוסטינוס ”הקדוש” דחה את ”הדעות הכוזבות והמזיקות” של האסטרולוגים. מאידך, הוא טען כי ”אין איוולת מובהקת יותר מהכרה בקיומו של אלוהים, ובו־זמנית הכחשה כי יש לו ידע מוקדם לגבי דברים עתידיים”. הוא גרס כי אל שהוא באמת ובתמים כל־יכול, חייב ”לדעת הכל מראש” ולא להותיר דבר ”ללא גזירה קדומה”. אולם, אוגוסטינוס טען בלהט כי אף שהאל יודע את כל הדברים מראש, בידי האדם נתונה בחירה חופשית (The City of God [עיר האלוהים], ספר חמישי, פרקים 7–9).
כעבור מאות שנים, התיאולוג הפרוטסטנטי ז׳ן קלווין התקדם צעד נוסף בפיתוח הרעיון, וטען שבשעה שאלוהים גוזר על אחדים ”להיות בנים ויורשים במלכות השמים”, על אחרים נגזר להיות ”מקבלי זעמו”!
כיום, באזורים רבים בעולם, האמונה בגורל היא כבדת־משקל. תן דעתך לחווייתו של אוסמן, צעיר ממערב אפריקה. אוסמן היה אחד התלמידים המצטיינים של בית־ספרו, אך כאשר נבחן בבחינות־הגמר, הוא נכשל! פירוש הדבר היה לא רק שנת־לימודים נוספת בבית־הספר, אלא גם מבוכה רבה בפני משפחתו וידידיו. אחד מידידיו ניסה לנחמו באומרו שזה היה רצון אלוהים. בדומה לכך, אמו של אוסמן האשימה את הגורל בכישלונו.
בתחילה, אוסמן קיבל בשמחה את ניסיונותיהם להשתתף בצערו. אחרי ככלות הכל, אם כישלונו אכן היה רצון אלוהים, הרי שלא היה לאל ידו לעשות דבר כדי למנוע זאת. אך אביו ראה את הדברים באור אחר. הוא אמר לאוסמן שכישלונו בבחינות היה באשמתו — לא באשמת אלוהים. אוסמן נכשל פשוט מפני שהזניח את לימודיו.
מאחר שאמונתו בגורל נתערערה, אוסמן החליט לבדוק את הדברים בעצמו. כעת, אתה מוזמן לעשות אותו דבר על־ידי בחינת המאמר הבא.