האם על הגורל לשלוט בחייך?
מתוך הרשימה, היחיד שלא האמין בגורל היה ישוע המשיח. מה היתה השקפתו?
הספרים המוסרים פרטים על חייו של ישוע, שנכתבו במאה הראשונה לספירה — ספרי־הבשורה מאת מתי, לוקס, מרקוס ויוחנן — מבליטים את אמונתו שביכולתם של אנשים להשפיע על עתידם, כלומר, על מה שיקרה להם.
לדוגמה, ישוע אמר שאלהים ”יתן אך טוב למבקשים ממנו,” ושאדם ”המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע.” בדומה לכך, כשתושבי ירושלים התעלמו מהאזהרות שהבהירו להם כיצד יוכלו להציל את חייהם, ישוע לא ייחס את תגובתם השלילית לגורל. במקום זאת, הוא אמר: ”ולא רציתם.” — מתי ז׳:7–11; כ״ג:37, 38; כ״ד:13.
כמו־כן, ניתן להבחין בגישתו ממה שאמר על תאונה קטלנית שאירעה בירושלים: ”אותם השמונה־עשר אשר נפל עליהם המגדל בשילוח והרגם, הסבורים אתם שהיו אשמים יותר מכל האנשים הגרים בירושלים? אני אומר לכם שלא.” (לוקס י״ג:4, 5) שים לב שישוע לא ייחס את מותם של אותם 18 איש לגזירה מן השמים, ולא אמר שמתו משום שהיו רעים יותר מן האחרים. שלא כמו הפרושים בימיו, אשר ניסו לשלב את האמונה בגורל עם הבחירה החופשית של הפרט, לימד ישוע שהאדם אכן יכול להשפיע על עתידו.
בדומה לכך, שליחיו של ישוע לימדו שהאפשרות להיוושע עומדת לפני כל אחד. השליח פאולוס כתב: ”אתה יודע את כתבי־הקודש היכולים להחכימך לישועה.” השליח פטרוס אמר: ”כעוללים אשר זה מקרוב נולדו, התאוו לחלב הזך של הדבר, למען תגדלו באמצעותו לישועה.” (טימותיוס ב׳. ג׳:15; פטרוס א׳. ב׳:2; ראה גם מעשי־השליחים י׳:34, 35; י״ז:26, 27.) האנציקלופדיה לדת ומוסר מאת הֵיסטינגס, מציינת שסופרים בני המאות השנייה והשלישית לספירה, כיוּסטין, אוריגן ואירֵניוּס, ’לא הזכירו כלל את מושג הגזירה; הם לימדו שלאדם בחירה חופשית.’
אך, כאשר סבבו אותם כה רבים, כולל יהודים רבים, שהאמינו בצורות שונות של מושג הגורל, מדוע לא האמינו גם ישוע והמשיחיים הקדומים, שגורל האדם נגזר מראש? סיבה אחת היא שהמושג טעון סוגיות. והרי שתיים מהן: ראשית, האמונה בגורל נוגדת את תכונותיו של יהוה אלהים; שנית, עובדות מבוססות מפריכות אותה. יתרה מזאת, היא יכולה לסכן את חייך הן עתה והן בעתיד. מבט מקרוב יבהיר כיצד זה יתכן.
משמעות האמונה בגורל לאור תכונות אלהים
במאה השלישית לפה״ס, לימד הפילוסוף היווני זֶנוֹן, תושב העיר ציטיום, את תלמידיו באתונה ”לקבל את צו־הגורל ככזה שתמיד יועיל להם בדרך נסתרת כלשהי.” יום אחד, כשנודע לזנון שעבדוֹ אשם בגניבה, ניצב זנון מול משמעות הפילוסופיה שלימד. הכיצד? כשהילקה את הגנב, אמר לו העבד: ”אבל הגורל גזר עלי לגנוב.”
העבד צדק. אם אתה סבור שאורח־חייו של כל אדם נגזר מראש, אזי להאשים אדם על שנעשה גנב, כמוהו להאשים חרצן־תפוז על שגדל לעץ־תפוז. אחרי הכל, האדם והחרצן התפתחו לפי תכנית בלבד. אך, מה משתמע מטיעון זה?
מכאן, שאם פושעים פועלים אך ורק על־פי צו־הגורל, אזי זה שקבע את גורלם הוא האחראי למעשיהם. ומי הוא? על־פי הדוגלים בתורת הגורל, אין זה אלא אלהים עצמו. אם נמשיך קו־מחשבה זה צעד גדול קדימה, הרי שאלהים הינו הגורם הראשון לכל הרשע, האלימות והדיכוי שביצעו בני־אדם בכל הזמנים. האם מסקנה זו מקובלת עליך?
מאמר שהופיע בכתב־העת Nederlands Theologisch Tijdschrift (הג׳ורנאל ההולנדי לתיאולוגיה) מציין, שהאמונה בגזירה ”מייחסת לאלהים דמות אשר כלפי המשיחי, לפחות, אינו עמיד.” מדוע? משום שהיא מנוגדת לדמותו של אלהים המוצגת בדברי כותבי המקרא. לדוגמה, שים לב לציטטות הבאות מספר תהלים, שנכתב בהשראת אלהים: ”כי לא אל חפץ רֶשַע אתה.” ”ואוהב חמס שנאה נפשו.” ”מתוך [מדיכוי] ומחמס יגאל [המלך המשיחי שמינה אלהים] נפשם.” (תהלים ה׳:5; י״א:5; ע״ב:14) ברור, איפוא, שהאמונה בגורל על כל השלכותיה מתנגשות עם תכונותיו של אלהים.
מה הן העובדות?
אך, מה לגבי אסונות־טבע? האם לא נגזרו מראש, ולכן לא ניתן למנעם?
על מה מעידות העובדות? תן דעתך למימצאי מחקר שנערך בנושא הגורמים לאסונות־טבע, שנתפרסם בעיתון ההולנדי NRC Handelsblad (אנ.אר.סי. הָנדלסבּלאט): ”עד כה, רעידות־אדמה, שטפונות, מפולות־קרקע וסופות ציקלון... נחשבו תמיד לשגעונות הטבע. אך, מבט מקרוב מגלה שפגיעות רציניות מצד האדם באיזון הטבע, השפיעו במידה ניכרת על יכולת הסביבה להגן על עצמה מפני אסונות. עקב כך, אסונות־טבע קוטלים אנשים רבים יותר מאי־פעם.” — ההדגשה שלנו.
השטפונות הפוקדים את בנגלדש, שהוזכרו במאמר הקודם, מהווים דוגמה לכך. מדענים הסיקו עתה, ”שבירוּא יערות אדירים בנֵפּאל, בצפון הודו, ובבנגלדש עצמה, היוו גורם עיקרי לשטפונות שפגעו בבנגלדש בשנים האחרונות.” כתב־העת Voice (קול) ציין במאמר אחר שבירוּא היערות הגדיל את שיעור השטפונות בבנגלדש משיטפון אחד מדי 50 שנה לאחד מדי 4 שנים. מעשים דומים של התערבות האדם, במקומות אחרים בעולם, גרמו לתוצאות הרות־אסון דומות — בצורות, דליקות־יער ומפולות־קרקע. הוכח, אם כן, שלא גורל מסתורי, אלא מעשי בני־אדם, גרמו או החמירו את אסונות־הטבע.
אם־כן, ניתן לצפות לכך שבמקרים אחרים פעולותיו של האדם יצמצמו את מימדי האסונות. האמנם? אכן כן. צא וחשוב על העובדות הבאות: UNICEF (קרן האומות המאוחדות לילדים) מדווחת שבמשך שנים רבות התעוורו מאות ילדים באיזוריה הפנימיים של בנגלדש. האם נגזר עליהם גורל זה, כך שלא ניתן היה לשנותו? כלל וכלל לא! לאחר שעובדי UNICEF שיכנעו את האימהות להזין את משפחותיהן לא רק באורז אלא גם בפירות וירקות, החלה מחלת העיניים לדעוך. שינוי זה בתזונה הציל כבר מאות ילדים בבנגלדש מעיוורון.
בדומה לכך, אנשים שאינם מעשנים, חיים בממוצע שלוש עד ארבע שנים יותר מהמעשנים. נהגים או נוסעים במכונית החוגרים חגורת־בטיחות סובלים פחות תאונות קטלניות מאלה שאינם חוגרים אותה. ברור, איפוא, שמעשיך, ולא הגורל, משפיעים על חייך.
התוצאות הקטלניות של האמונה בגורל
כפי שציינו, האמונה בגורל יכולה לקצר את ימיך. הכיצד? תחת הכותרת ”גורל”, הביאה The Encyclopaedia of Religion (האנציקלופדיה של הדתות) ”דוגמאות של התוצאות המבעיתות של האמונה בגורל,” בציינה: ”מימי מלחמת־העולם השנייה אנו מכירים את התקפות־ההתאבדוּת היפניות באמצעות טורפֶדו, ומקרי התאבדוּת ביחידות ה־ס.ס., בימי משטר היטלר, שנבעו מהאמונה בגורל, שנחשב למטרה עליונה מעל לערכם של חיי הפרט.” ולאחרונה, ציין אותו מקור, ”התקפות־התאבדוּת, ששאבו את השראתן מן הדת, על מטרות הנחשבות לאיום על האיסלם... הפכו כמעט לשיגרה בידיעות בעיתונות ממזרח־התיכון.” לדברי אותם כתבים, אלפי חיילים צעירים צעדו אל הקרב, בהיותם משוכנעים ”שאם על מישהו לא נגזר למות, לא ייפגע כלל.”
עם זאת, אפילו מורי־דת מוסלמים מכובדים מתנגדים להתנהגות חסרת־אחריות זו. לדוגמה, חליף אחד אמר: ”על מי שנמצא בתוך האש להיכנע לרצון אלהים; אך, מי שטרם נמצא בתוך האש, אל לו להשליך את עצמו לתוכה.” למרבה הצער, המוני חיילים לא נהגו בתואם עם עצת החליף. במהלך קרוב לשמונה שנות מלחמה, סבלה איראן קרוב ל־000,400 אבדות — יותר הרוגים מכל אלה שאיבדה ארה״ב במרוצת מלחמת־העולם השנייה! ברור, איפוא, שאמונה בגורל יכולה לקצר את חייך. היא יכולה אפילו לסכן את חייך לעתיד. הכיצד?
מאחר שהאמונה בגורל אומרת שהעתיד שנגזר הוא בלתי־נמנע וקבוע כמו העבר, עלול הדבר לטפח תכונה מסוכנת. מהי? Encyclopedia of Theology (האנציקלופדיה לתיאולוגיה) משיבה: ”הפרט... חש עצמו חסר־אונים, גורם חסר־משמעות שניתן להקריבו למען קידום תכניות חברתיות הנראות כבלתי־נמנעות. הדבר מביא לידי אדישות, ופסיביות הנאחזת באמונה התפֵלה שהכל תלוי בגורל מסתורי הבא ממקור עליון כלשהו.”
אך, מהי הסכנה הטמונה בעמדה זו? תדירות היא מביאה לגישה תבוסתנית משתקת. היא עלולה לגרום לדוגל במושג הגזירה להימנע מנקיטת כל יוזמה או אפילו לדחות את ההזמנה הנפלאה מפי אלהים: ”הוי, כל צמא! לכו למים... הטוּ אוזנכם ולכו אלי. שימעו ותחי נפשכם.” (ישעיהו נ״ה:1–3) אם אמונה בגורל מונעת מאדם ’ללכת’ ו’לשמוע’, תוצאת הדבר תהיה החמצת ההזדמנות ’לחיות’ לנצח בגן־עדן עלי־אדמות, הממשמש ובא. איזה מחיר יקר!
אם כן, מהי עמדתך בנושא זה? אם גדלת בחברת כאלה הדבקים באמונה בגורל, אפשר שקיבלת מושג זה מבלי לשאול שאלות. עם זאת, יתכן שהנקודות והטיעונים שהבאנו במאמר זה, עזרו לך להבין שמעשיך מעצבים את חייך במידה רבה, הן בהווה והן לעתיד.
כפי שנוכחת לדעת, ההיגיון והעובדות, ומעל לכל, כתבי־הקודש מלמדים שאל לך להיכנע לגישה של תבוסה וחוסר־אונים. נהפוך הוא, כשם שישוע עודדנו: ”התאמצו להיכנס דרך הפתח הצר.” (לוקס י״ג:24) למה התכוון? אחד מפרשני כתבי־הקודש מסביר: ”המלה (ביוונית) ’התאמצו’ מבוססת על נוהלי המשחקים היווניים. במרוצים... הם נאבקו, ’עינו’ את עצמם, גייסו כל מאמץ אפשרי, כדי לנצח.” במקום שתיכנע לגישה תבוסתנית, ישוע מעודד אותך להיאבק למען לא פחות מאשר הניצחון!
התנער, איפוא, מכל צל של אדישות שמקורה באמונה בגורל. הצטרף אל המרוץ לחיים, כפי שמעודדך דבר־אלהים לעשות, ואל תניח לאמונה בגורל להאט אותך. (ראה קורינתים א׳. ט׳:24–27.) האץ את הקצב תוך היענות ללא היסוס להזמנה שמכוח־השכינה: ”ובחרת בחיים למען תחיה, אתה וזרעך.” כיצד תוכל לבחור בכך? אם ’תשמע בקול יהוה אלהיך, ותדבוק בו.’ בעשותך כן, תזכה לניצחון, מפני שיהוה יתגלה כ”חייך ואורך־ימיך.” — דברים ל׳:19, 20.
[תמונה בעמוד 6]
משה לא דגל בגורל, אלא עודד את מאזיניו: ”ובחרת בחיים למען תחיה.”