נצל בתבונה את חירותך המשיחית
”התנהגו כאנשים חופשיים... המחזיקים בחופש... כעבדי אלהים”. — פטרוס א׳. ב׳:16.
1. איזו חירות איבד אדם, ואיזו חירות ישיב יהוה לאנושות?
כאשר חטאו הורינו הראשונים בגן־עדן, איבדו הם עבור ילדיהם ירושה נהדרת — חירות מחטא ומכיליון. כתוצאה מכך, כולנו נולדנו עבדים לכיליון ולמוות. אך, למרבה השמחה, יהוה גמר אומר בלבו לשוב ולתת לבני־אנוש נאמנים חירות נפלאה. כיום, אנשים ישרי־לב מצפים בכליון־עיניים ”להתגלות הבנים־לאלהים”, מאורע שבעקבותיו ישוחררו ”משיעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של הבנים־לאלהים”. — רומיים ח׳:19–21.
”יען משח יהוה אותי לבשר”
2, 3. (א) מי הם ”הבנים־לאלהים”? (ב) מאיזה מעמד נפלא נהנים הם, ואיזו אחריות טמונה בחובו?
2 מי הם אותם ”בנים־לאלהים”? אלה הם אחיו משוחי־הרוח של ישוע, אשר ימלכו עימו במלכות השמימית. משוחי־הרוח הראשונים חיו במאה הראשונה לספירה. הם קיבלו את האמת המשחררת שלימד ישוע, ולמן חג־השבועות, בשנת 33 לספירה ואילך, נטלו חלק בזכות המפוארת שעליה דיבר פטרוס כשכתב אליהם: ”אתם עם נבחר, ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם סגולה”. — פטרוס א׳. ב׳:9; יוחנן ח׳:32.
3 להיות ”עם סגולה”, עמו של אלהים — איזו ברכה נפלאה! כמו־כן השארית בת־זמננו של אותם בנים משוחים לאלהים נהנית מאותו מעמד מבורך לפניו. אולם, זכות נעלה זו מלווה וכרוכה באחריות רצינית. פטרוס הסב את תשומת־הלב לכך בהמשך דבריו: ”למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא”. — פטרוס א׳. ב׳:9.
4. כיצד מילאו המשיחיים המשוחים את האחריות הנלווית לחירותם המשיחית?
4 האם עמדו המשיחיים המשוחים במלוא האחריות שבהכרזת תהילותיו ותפארתו של יהוה? אכן, כן. בהתייחסו באופן נבואי לשארית מאז שנת 1919 לספירה, אמר ישעיהו: ”רוח אדני יהוה עלי, יען משח יהוה אותי לבשר ענווים. שלחני לחבוש לנשברי־לב, לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח־קוח; לקרוא שנת רצון ליהוה ויום נקם לאלהינו”. (ישעיהו ס״א:1, 2) כיום, השארית המשוחה מכריזה לזולת בלהט ובמסירות את הבשורה הטובה על החירות המיוחלת, תוך חיקוי דוגמתו של ישוע, אליו מתייחסות במיוחד מלים אלה. — מתי ד׳:23–25; לוקס ד׳:14–21.
5, 6. (א) מה הניבה ההטפה הנלהבת מצד המשיחיים המשוחים? (ב) מאילו זכויות ותחומי אחריות נהנים חברי ’ההמון הרב’?
5 פעילותם הנלהבת העלתה לזירה הכלל־עולמית בימינו ”המון רב” של ”צאן אחרות”. הם נוהרים מכל העמים, להצטרף לשארית בעבודת־יהוה, והאמת שיחררה גם אותם. (זכריה ח׳:23; יוחנן י׳:16) בדומה לאברהם, הם זוכים, תודות לאמונתם, למעמד של צדקה בעיני אלהים וליחסי קירבה עימו. וכמו רחב, אותו מעמד צדקה עשה אותם ראויים לישועה — להינצל ממלחמת הר־מגידון. (יעקב ב׳:23–25; ההתגלות ט״ז:14, 16) ברם, זכויות נעלות כגון אלה מטילות על שכמם את האחריות ’לספר את תהילות אלהים’. על־כן, יוחנן ראה אותם בחזונו מהללים ברבים את יהוה, ”וקוראים בקול גדול: ’הישועה לאלהינו היושב על הכסא ולשה’”. — ההתגלות ז׳:9, 10, 14.
6 בשנה החולפת, הקדישו חברי ’ההמון הרב’, המונים עתה למעלה מארבעה מיליון איש, ביחד עם הקבוצה הזעירה שנותרה מהשארית המשוחה, קרוב למיליארד שעות להכרזת תהילות יהוה. זו היתה הדרך הטובה והמועילה ביותר לנצל בתבונה את חירותם המשיחית.
”כבדו את המלך”
7, 8. איזו אחריות כלפי הרשויות החילוניות מוטלת על המשיחיים, ובהקשר זה, מאיזו גישה מוטעית עלינו להימנע?
7 חירותנו המשיחית כרוכה בתחומי אחריות נוספים. פטרוס הצביע על כמה מהם כשכתב: ”נהגו כבוד בכל אדם; אהבו את האחים; יראו את אלהים; כבדו את המלך”. (פטרוס א׳. ב׳:17) מה משמע המלים ”כבדו את המלך”?
8 ”המלך” מייצג כאן את השליטים החילוניים. רוח של בוז וזילזול כלפי הרשויות, הולכת ומתפתחת בעולם של ימינו, והיא יכולה בנקל להשפיע על המשיחיים. המשיחי עלול לתהות מדוע עליו ’לכבד את המלך’, מאחר ש”העולם כולו שרוי ברע [ברָשָע, בשטן]”. (יוחנן א׳. ה׳:19) לאור המלים הללו, אפשר שיחוש חופשי להפר חוקים שאינם נוחים לו, ולהעלים מסים אם יוכל לעשות כן מבלי להיתפס. אולם, מעשה כזה היה מפר את הוראתו המפורשת של ישוע: ”תנו לקיסר את אשר לקיסר”. יהיה זה, איפוא, ניצול החירות שניתנה לו ”ככסות לרשע”. — מתי כ״ב:21; פטרוס א׳. ב׳:16.
9. ציין שתי סיבות טובות לציות לרשויות חילוניות.
9 שומה על המשיחיים לרחוש כבוד לרשויות ולהיכנע להן — גם אם הכניעה היא יחסית. (מעשי־השליחים ה׳:29) מדוע? בפטרוס א׳. ב׳:14, 15, הצביע פטרוס על שלוש סיבות באמרו שמושלים ”שלוחים מטעמו [של אלהים] לנקמה בעושי הרע, אך למתן שבח לעושי הטוב”. החשש מפני עונש הינו גורם רציני דייו לציית לרשויות. איזו חרפה תהא זו עבור אחד מעדי־יהוה להיקנס או להיאסר בגין תקיפה, גניבה, או כל מעשה־פשע אחר! תאר לך עד כמה היו שונאינו שמחים לפרסם דבר כגון זה! מאידך, ככל שנטפח שם חיובי כשומרי־חוק, נזכה לשבחים מנציגי הרשויות רודפי־הצדק. אנו עשויים לקבל חופש נרחב יותר לפעילות ההטפה שלנו. יתרה מזאת, ’בעשותנו את הטוב, אנו שמים מחסום לאיוולת האנשים אשר אין בהם דעת’ (פטרוס א׳. ב׳:15) — סיבה נוספת לציית לרשויות. — רומיים י״ג:3.
10. מהי הסיבה העיקרית להישמע לרשויות החילוניות?
10 אך, קיימת סיבה מוצדקת עוד יותר. הרשויות קיימות ברשות אלהים. כשם שציין פטרוס, השליטים הפוליטיים ”שלוחים מטעמו” של יהוה, ו”זהו רצון אלהים” שהמשיחי ייכנע להם. (פטרוס א׳. ב׳:15) בדומה לכך, כתב השליח פאולוס: ”השלטונות הנוכחיים נקבעו מטעם אלהים”. מכאן שמצפוננו, המודרך על־ידי עקרונות המקרא, מניע אותנו לציית לרשויות. כל המסרב להיכנע להם, ”מתייצב נגד מה שערך אלהים”. (רומיים י״ג:1, 2, 5, ע״ח) מי מאיתנו יחפוץ מרצונו להתייצב נגד מה שערך אלהים? ללא ספק, יהא זה ניצול לרעה של חירותנו המשיחית!
”אהבו את האחים”
11, 12. (א) איזו אחריות כלפי עמיתינו לאמונה נלווית לחירותנו המשיחית? (ב) מי ראוי בעיקר להתחשבות אוהבת מצידנו, ומדוע?
11 פטרוס ציין גם שעל המשיחי ’לאהוב את אחיו’. (פטרוס א׳. ב׳:17) זו אחריות נוספת הנלווית לחירות המשיחית. רובנו שייכים לקהילה מקומית. נכון לומר, כמו־כן, שכולנו שייכים לאגודת־האחים המשיחית הבינלאומית. בגלותנו אהבה לאחינו הרינו עושים שימוש נבון בחירות שהוענקה לנו. — יוחנן ט״ו:12, 13.
12 השליח פאולוס הזכיר קבוצה מסוימת של משיחיים הראויים במיוחד לאהבתנו. הוא אמר: ”שימעו בקול מנהיגיכם והיכנעו להם, כי משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון; נהגו כך, למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה, שאם לא כן אין זה לתועלת לכם”. (עברים י״ג:17) אותם ”מנהיגים” הם זקני־הקהילה. אמת, גברים אלה אינם מושלמים. אף־על־פי־כן, הם מתמנים בהשגחת הגוף המנהל. הם מנהיגים את הקהילות בהתחשבות ותוך מתן דוגמה אישית, וכן, הם ממונים להשגיח על נפשותינו. איזו משימה כבדה מוטלת על שכמם! (עברים י״ג:7) למרבה השמחה, ברוב הקהילות שוררת רוח חיובית של שיתוף־פעולה, והזקנים שמחים לשרת בהן. העניין קשה יותר כאשר ישנם אחדים בקהילה הממאנים לשתף פעולה. הזקן ממשיך לבצע את עבודתו, אמנם, אך, כשם שפאולוס ציין, הוא עושה כן ”באנחה”. כמובן, אין אנו מעוניינים לגרום לזקני־הקהילה להיאנח. ברצוננו לסייע להם למצוא שמחה בתפקידם כדי שיוכלו לחזק את רוחנו.
13. ציין דרכים בהן נוכל לשתף פעולה עם זקני־הקהילה.
13 באילו דרכים יכולים אנו לשתף פעולה עם זקני־הקהילה? דרך אחת היא, בהשתתפות בתחזוקת אולם־המלכות ובניקיונו. דרך נוספת היא בנכונות ליטול חלק בעריכת ביקורים אצל החולים או במתן עזרה למוגבלים. בנוסף לכך, עלינו להתאמץ לשמור על חוסן רוחני, כדי שלא נהיה עול על הזקנים. תחום חשוב נוסף שבו ניתן לשתף פעולה עימם הוא בשמירה על טוהרה המוסרי והרוחני של הקהילה, הן בהתנהגותנו אנו והן בדיווח על מיקרי חטא חמורים הבאים לידיעתנו.
14. כיצד עלינו לתמוך בצעדים משמעתיים אותם נוקטים זקני־הקהילה?
14 לעתים, על־מנת לשמור על טוהר הקהילה, נאלצים זקני־הקהילה לנדות חוטא שאינו מתחרט על מעשיו. (קורינתים א׳. ה׳:1–5) צעד זה נועד להגן על הקהילה. הדבר עשוי גם לעזור לחוטא עצמו. במקרים רבים, בעזרת אמצעי מישמעת זה, עמד השוגה על חומרת מעשיו ותיקן את דרכיו. ברם, מה אם המנודה הוא ידיד יקר או קרוב־משפחה? נניח שאותו אדם הוא אפילו אבינו או אמנו, בננו או בתנו. האם אנו בכל זאת מכבדים את החלטת הזקנים לנדותו? אמת, הדבר יכול להיות קשה. אך, כמה רע יהיה השימוש שנעשה בחירותנו אם נטיל ספק בצידקתה של החלטת הזקנים, ונמשיך להתרועע באופן רוחני עם מישהו המוכח כבעל השפעה משחיתה על הקהילה! (יוחנן ב׳. פסוקים 10, 11) על־פי־רוב, משרתי יהוה ראויים לשבח על כך שהם משתפים פעולה עם הזקנים במקרים מעין אלה. כתוצאה מכך, אירגונו של יהוה נשאר טהור ונקי מהשפעות העולם המושחת הזה. — יעקב א׳:27.
15. אם הפרט מבצע חטא חמור, איזו פעולה עליו לנקוט מיד?
15 מה אם אנו עצמנו מבצעים חטא חמור? המלך דוד תיאר את סוג האנשים המוצאים חן בעיני יהוה כשאמר: ”מי יעלה בהר יהוה, ומי יקום במקום קדשו? נקי־כפיים ובר־לבב, אשר לא נשא לשווא נפשו [נפשי, קרי] ולא נשבע למרמה”. (תהלים כ״ד:3, 4) אם מסיבה כלשהי איננו עוד ’נקיי־כפיים וברי־לבב’, עלינו לפעול בדחיפות. חיי־הנצח שלנו בסכנה.
16, 17. מדוע אל לאדם האשם בחטא חמור לנסות ליישב את העניין בכוחות עצמו?
16 אחדים התפתו להסתיר חטא חמור, יתכן בטענה: ’התוודתי לפני יהוה והתחרטתי, לכן, מדוע לערב את זקני־הקהילה?’ יתכן שהחוטא יחוש מבוכה או פחד ממה שזקני־הקהילה עלולים לעשות. אך, עליו לזכור שגם אם יהוה הוא שמטהר אותנו מחטאינו, הוא הטיל על הזקנים את האחריות על שמירת טוהר הקהילה. (תהלים נ״א:4) הם נתמנו כדי לרפא ו”להכשיר את הקדושים”. (אפסים ד׳:12) ההימנעות מפנייה אליהם כשאנו זקוקים לעזרה רוחנית, כמוה כסירוב לפנות לרופא כשאנו חולים.
17 אחדים המנסים לטפל בענייניהם בכוחות עצמם מגלים שכעבור חודשים ואפילו שנים, מצפונם עדיין מציק להם קשות. גרוע מכך, אחרים המסתירים מישגה חמור חוזרים על חטאם פעם שנייה ואפילו שלישית. כשהדבר מגיע, בסופו־של־דבר, לידיעת זקני־הקהילה, הם כבר אשמים בחטא חוזר ונישנה. עד כמה כדאי וטוב יותר לשמוע בעצת התלמיד המשיחי יעקב! הוא כתב: ”אם יש חולה ביניכם, יקרא את זקני־הקהילה ויתפללו בעדו במשחם אותו שמן בשם יהוה”. (יעקב ה׳:14) פנה אל זקני־הקהילה כשעדיין קיימת הזדמנות להירפא. אם נתמהמה זמן רב מדי, עלולים אנו לדבוק בדרך החטא. — קהלת ג׳:3; ישעיהו ל״ב:1, 2.
הופעה אישית ואמצעי בידור
18, 19. מה אמר כומר אחד בזכות עדי־יהוה?
18 לפני חמש שנים, כתב כומר קתולי מאיטליה, בירחון של כנסייה מקומית, דברים מחמימי־לב אודות עדי־יהוה,a באמרו: ”אישית, אני מחבב את עדי־יהוה; אני מודה בכך בגילוי־לב. ... לאלה שאני מכיר נימוסים ללא־דופי; הם מדברים בנועם... ומשכנעים ביותר. מתי נלמד אנו שיש להציג את האמת בצורה מכובדת? אלה המשמיעים את האמת אינם צריכים להיות אדישים, מדיפים ריח רע, פרועים ומרושלים!”
19 לפי דבריו, התרשם הכומר, בין השאר, מההופעה החיצונית של העדים ומהדרך בה הציגו את עצמם. ברור שהעדים שפגש נשמעו לעצה שהעניק במרוצת השנים ”העבד הנאמן” בנושא זה. (מתי כ״ד:45) כתבי־הקודש מציינים שעל לבוש הנשים להיות ’הולם וצנוע’. (טימותיוס א׳. ב׳:9) בתקופה מתירנית זו, מתאימה העצה גם לגברים. האין זה אך הגיוני שעל נציגי מלכות אלהים לשמור על הופעה הולמת לפני אנשים שמחוץ לקהילה?
20. מדוע על המשיחי להיות מודע בכל עת לצורת הלבוש שלו?
20 יש המסכימים שבאסיפות ובשירות־השדה, עליהם להקפיד על לבושם, אך סוברים שאין עקרונות המקרא בנדון תקפים לגבי זמנים אחרים. אך, האם קיים מצב או זמן כלשהו בו חדלים אנו לייצג את מלכות אלהים? כמובן, הופעתנו משתנה בהתאם לנסיבות. אם אנו עוזרים בבניית אולם־מלכות, בגדינו יהיו שונים מאשר כשנבוא לאסיפה באותו אולם. כשאנו מבלים בשעות הפנאי, נתלבש באופן נינוח יותר. אך, בכל עת שאנשים רואים אותנו, רצוי שלבושנו יהיה ’הולם וצנוע’.
21, 22. לאיזו הגנה זכינו מפני תכניות נופש ובידור מזיקות, וכיצד עלינו להתייחס לעצות בנושא זה?
21 תחום אחר שזכה לתשומת־לב רבה הוא נושא הבידור. כל בני־האדם — ובעיקר הצעירים — זקוקים לבילוי ובידור. אין זה חטא או ביזבוז זמן להינפש עם המשפחה. אפילו ישוע הזמין את תלמידיו ’לנוח מעט’. (מרקוס ו׳:31) אך, יש להיזהר, פן יפתח סוג הבידור שבו אתה בוחר פתח לטומאה רוחנית. אנו חיים בעולם בו חלק ניכר מן הבידור שם דגש על אי־מוסריות מינית, אלימות אכזרית, אימה וספיריטיזם. (טימותיוס ב׳. ג׳:3; ההתגלות כ״ב:15) ”העבד הנאמן” ער לסכנות אלה ומזהירנו דרך קבע מפניהן. האם אתה חש שאזהרות אלה משיגות את גבולות חירותך? או שמא אתה אסיר־תודה שאירגונו של יהוה מגלה בך התעניינות אוהבת עד־כדי־כך שהוא מסב שוב ושוב את תשומת־לבך לסכנות האורבות בפתח? — תהלים י״ט:8; קי״ט:95.
22 לעולם אל תשכח שאף־על־פי שיהוה הוא מקור חירותנו, אנו אחראים לדרך ניצולה. אם אנו מתעלמים מעצות נבונות ומחליטים החלטות מוטעות, איננו יכולים להאשים אחרים בכך. השליח פאולוס אמר: ”כל אחד מאיתנו יתן דין וחשבון על עצמו לפני אלהים”. — רומיים י״ד:12; עברים ד׳:13.
בקש את החירות של ”הבנים־לאלהים”
23. (א) מאילו ברכות הקשורות בחירות אנו נהנים עתה? (ב) לאילו ברכות מצפים אנו בכליון־עיניים?
23 אנו אכן מבורכים. אנו משוחררים מדת־כזב ומדעות קדומות. תודות לקרבן־הכופר, יכולים אנו לפנות ליהוה במצפון נקי, משוחררים מבחינה רוחנית מהשיעבוד לחטא ולמוות. כמו־כן, תתרחש בקרוב ”התגלות הבנים־לאלהים”. בהר־מגידון, יתגלו אחי ישוע לבני־האדם בתפארתם השמימית, כמשמידי אויבי יהוה. (רומיים ח׳:19; תסלוניקים ב׳. א׳:6–8; ההתגלות ב׳:26, 27) אחרי כן, בני־אלהים אלה יתגלו כאפיק דרכו תורעפנה מכסא האלהים ברכות על האנושות. (ההתגלות כ״ב:1–5) לבסוף, אותה התגלות תביא לכך שהאנושות הנאמנה תבורך בחירות המפוארת המוענקת לילדי האלהים. האם אתה נכסף לימים אלה? אם כן, נצל בתבונה את חירותך המשיחית. עבוד את אלהים עתה, ותהנה מחירות נפלאה זו לנצח נצחים!
(מקור המאמר: 1992/6/1)
[הערת שוליים]
a מאוחר יותר, חזר בו הכומר משבחים אלה, כנראה תחת לחץ שהופעל עליו.
שאלות חזרה
◻ כיצד פיארו חברי השארית ו’הצאן האחרות’ את יהוה?
◻ מדוע על המשיחי לכבד את הרשויות החילוניות?
◻ באילו דרכים יכול המשיחי לשתף פעולה עם זקני־הקהילה?
◻ בכל הקשור להופעה אישית, מדוע בולטים עדי־יהוה כשונים מרבים בעולם?
◻ ממה עלינו להימנע בכל הנוגע לנופש ובידור?
[תמונה בעמוד 13]
זקני־הקהילה ראויים במיוחד לאהבה ולשיתוף־פעולה מצידנו
[תמונות בעמוד 14]
על המשיחי לדאוג לכך שלבושו יהא מסודר, צנוע ומתאים לנסיבות