”מה יהיה אות הנוכחות שלך?”
”מתי יהיו דברים אלה, ומה יהיה אות הנוכחות שלך ושל סיום סדר־הדברים?” (מתי כ״ד:3, ע״ח).
1, 2. מה מעיד על כך שבני־אדם מתעניינים בעתיד?
רוב האנשים מתעניינים בעתיד. מה לגביך? בספרו Future Shock (הלם העתיד), התייחס פרופסור אלווין טופלר ל”עלייה הפתאומית במספר האירגונים העוסקים בחקר העתיד”. הוא הוסיף: ’נוכחנו בהיווצרותם של צוותי־חשיבה המתמקדים בעתיד; בהופעתם של כתבי־עת שעוסקים בחיזוי העתיד באנגליה, בצרפת, באיטליה, בגרמניה ובארצות־הברית; במספרם ההולך וגדל של קורסים בנושא חיזוי העתיד באוניברסיטאות’. טופלר סיכם: ”כמובן, איש אינו יכול ’לדעת’ את העתיד במובנה המוחלט של המלה”.
2 הספר Signs of Things to Come (אותות לבאות) מציין: ”קריאה בכף־היד, חיזוי העתיד בעזרת כדור־בדולח, אסטרולוגיה, קריאה בקלפים, אִי צִ’ינְג (ספר מן המזרח הרחוק המשמש לניחוש העתיד) כולם הם שיטות, חלקן מסובכות יותר וחלקן פחות, שמטרתן להקנות לנו מושג־מה על אשר צופן בחובו העתיד עבור כל אחד מאיתנו”. אך, במקום לפנות לשיטות אנושיות, ניטיב לעשות אם נתחקה אחר מקור שהוכח כמהימן — יהוה.
3. מדוע הולם לפנות לאלהים לשם קבלת מידע על העתיד?
3 האל האמיתי הצהיר: ”כאשר דימיתי כן היתה; וכאשר יעצתי היא תקום” (ישעיהו י״ד:24, 27; מ״ב:9). אכן, ליהוה היכולת לייעץ לאנושות בנוגע למה שעתיד להתרחש, לעתים קרובות באמצעות דובר בן־אנוש. אחד מאותם נביאים כתב: ”כי לא יעשה אדני יהוה דבר כי אם גָּלָה סודו אל עבדיו הנביאים” (עמוס ג׳:7, 8; פטרוס ב׳. א׳:20, 21).
4, 5. (א) מדוע ישוע יכול להיות לעזר בנוגע לידיעת העתיד? (ב) איזו שאלה מורכבת שאלו תלמידיו?
4 ישוע המשיח היה נביאו הבולט ביותר של אלהים (עברים א׳:1, 2). הבה נתמקד באחת מנבואות המפתח של ישוע, אשר חזתה דברים המתרחשים סביבנו כיום. כמו־כן, נבואה זו אף מאפשרת לנו מבט מעמיק אל העתיד להתרחש בקרוב עם קצו של סדר־דברים מרושע זה והמרתו בידי אלהים בגן־עדן ארצי.
5 ישוע הוכיח כי היה נביא (מרקוס ו׳:4; לוקס י״ג:33; כ״ד:19; יוחנן ד׳:19; ו׳:14; ט׳:17). לפיכך, ברור מדוע שאלוהו שליחיו, ביושבם לצידו על הר־הזיתים המשקיף על ירושלים: ”מתי יהיו דברים אלה, ומה יהיה אות הנוכחות שלך ושל סיום סדר־הדברים?” (מתי כ״ד:3, ע״ח; מרקוס י״ג: 4).
6. מה הקשר בין מתי כ״ד, מרקוס י״ג ולוקס כ״א, ואיזו שאלה צריכה לעורר בנו עניין מיוחד?
6 תוכל למצוא את שאלתם ואת תשובתו של ישוע במתי פרק כ״ד, במרקוס פרק י״ג ובלוקס פרק כ״א.a מבחינות רבות התיאורים משלימים זה את זה, אך אין הם זהים. לדוגמה, לוקס הוא היחיד המזכיר ’מגיפות במקום אחר מקום’ (לוקס כ״א:10, 11, ע״ח; מתי כ״ד:7; מרקוס י״ג:8). הגיוני שנשאל, האם ניבא ישוע מאורעות שעתידים היו להתרחש בימי־חייהם של מאזיניו, או שמא כלל בדבריו את זמננו ואת מה שהעתיד צופן בחובו עבורנו?
השליחים ביקשו לדעת
7. בנוגע לאיזה נושא בעיקר שאלו השליחים, אך מה היה היקפה של תשובת ישוע?
7 ימים ספורים בלבד בטרם הוצא להורג, הכריז ישוע על כך שאלהים דחה את ירושלים, הבירה. העיר ובית־מקדשה המפואר, עתידים היו להיהרס. אז ביקשו אחדים מהשליחים ’אות לנוכחות של ישוע ושל סיום סדר־הדברים’ (מתי כ״ג:37 עד כ״ד:3, ע״ח). ללא ספק, חשבו הם באותה עת בעיקר על סדר־הדברים היהודי ועל ירושלים, משום שהיקף הדברים, שעתידים היו להתרחש, נשגב מבינתם. אולם, בהשיבו להם, הביט ישוע הרבה מעבר למה שאירע עד לשנת 70 לספירה ובכלל, השנה שבה נחרבה ירושלים בידי הרומאים (לוקס י״ט:11; מעשי־השליחים א׳:6, 7).
8. ציין מספר התפתחויות שישוע חזה אותן מראש.
8 כפי שתוכל לקרוא בתיאורים שבשלושת ספרי הבשורה, דיבר ישוע על גוי שיקום על גוי וממלכה על ממלכה, על מחסור במזון, על רעידות־אדמה, על מחזות אימים ועל אותות בשמים. בשנים שבין מתן האות (33 לספירה) לחורבן ירושלים (66–70 לספירה), עתידים היו לקום נביאי־שקר ומשיחי־שקר. היהודים עתידים היו לרדוף את המשיחיים, שבישרו את בשורת ישוע.
9. כיצד התגשמה נבואתו של ישוע במאה הראשונה לספירה?
9 היבטים אלה של האות אכן התרחשו, כפי שאישר גם ההיסטוריון יוסף בן־מתתיהו. הוא כתב, שלפני התקפת הרומאים, קמו משיחי־שקר שהסיתו למרד. רעידות־אדמה נוראות התחוללו ביהודה ובמקומות אחרים. מלחמות פרצו באיזורים רבים של האימפריה הרומית. האם היה רעב בקנה מידה גדול? אכן כן. (השווה מעשי־השליחים י״א:27–30.) מה באשר לפעילות הטפת המלכות? עד לשנת 60 או 61 לספירה, כאשר נכתבה האיגרת אל הקולוסים, ”התקווה הכלולה בבשורה” על מלכות אלהים נשמעה בהיקף נרחב באפריקה, באסיה ובאירופהb (קולוסים א׳:23).
”אחרי כן” הקץ
10. מדוע עלינו לתת את הדעת למלה היוונית טותה, ומהי משמעותה?
10 בקטעים מסוימים של נבואתו תיאר ישוע את המאורעות לפי סדר התרחשותם. הוא אמר: ”ובשורה זו של המלכות תוכרז... , ואחרי כן יבוא הקץ”. במתי כ״ד:14, המלה ”אחרי כן” מבוססת על תואר הפועל ביוונית טוֹתֶה.c מומחים לשפה היוונית מסבירים, שטותה הינו ”תואר־הפועל הרומז על זמן” שמשתמשים בו ”לתיאור דבר־מה שיקרה במשך הזמן” או ”על־מנת לתאר מאורע שיתרחש מאוחר יותר”. לפיכך, ישוע חזה שבשורת המלכות תוטף ואחרי כן (’ואז’ או ’בעקבות זאת’) יבוא ”הקץ”. על איזה קץ מדובר?
11. כיצד התמקד ישוע במאורעות שהיו קשורים ישירות לחורבן ירושלים?
11 התגשמות אחת לנבואתו של ישוע ניתן למצוא במאורעות שהובילו לקצו של סדר־הדברים היהודי. הדברים שחזה ישוע, כגון המלחמות, רעידות־האדמה, המחסור במזון וכן הלאה, התרחשו בתקופה שנמשכה למעלה משלושים שנה. עם זאת, החל ממתי כ״ד:15, מרקוס י״ג:14 ולוקס כ״א:20, אנו קוראים על מאורעות שהיו קשורים ישירות לחורבן שעמד לבוא, כאשר הקץ עמד על הסף. (שים־לב לקו השבור הראשון בלוח.)
12. כיצד היו הצבאות הרומיים מעורבים בהתגשמות הכתוב במתי כ״ד: 15?
12 בתגובה למרד היהודי בשנת 66 לספירה, צעדו הרומאים בפיקודו של צסטיוס גאלוס לעבר ירושלים, והקיפו את העיר שנחשבה קדושה בעיני היהודים (מתי ה׳:35). למרות התקפות־הנגד של היהודים, פרצו הרומאים אל העיר. אזי החלו הם ’לעמוד במקום קדוש’, כהתגשמות לנבואת ישוע במתי כ״ד: 15 ובמרקוס י״ג:14. לאחר מכן חלה התפתחות מפתיעה. אף־על־פי שהקיפו את העיר, נסוגו הרומאים לפתע. המשיחיים שבתוכה הבחינו מייד בהתגשמות נבואתו של ישוע, והנסיגה איפשרה להם לנוס מיהודה אל ההרים שמעבר לנהר הירדן. ההיסטוריה מעידה שכך אומנם עשו.
13. כיצד נתאפשר למשיחיים לציית לאזהרת ישוע להימלט?
13 אך, אם הרומאים נסוגו מירושלים, מדוע היה צורך להימלט? ישוע גילה בדבריו, שמה שאירע הוכיח ש’חורבנה של ירושלים קרוב’ (לוקס כ״א:20). אכן, חורבן. הוא ניבא על ”צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה”. כעבור כשלוש שנים וחצי, בשנת 70 לספירה, ירושלים אכן התנסתה ב”צרה גדולה” מידי הצבאות הרומיים בפיקודו של טיטוס (מתי כ״ד:21; מרקוס י״ג:19). אולם, מדוע תיאר זאת ישוע כ’צרה גדולה שכמוה לא היתה מאז ועד עתה’?
14. מדוע ניתן לומר שמה שאירע לירושלים ב־70 לספירה היה ”צרה גדולה”, שכמוה לא היתה קודם וכמוה אף לא הוסיפה להיות אחרי כן?
14 ירושלים נחרבה בידי הבבלים בשנת 607 לפה״ס, ובעיר התחוללו קרבות נוראיים במאה הנוכחית. אף־על־פי־כן, מה שאירע ב־70 לספירה היווה צרה גדולה במיוחד. בכיבוש שלאחר חמישה חודשי מצור, הביסו לוחמיו של טיטוס את היהודים. הם הרגו כ־000,100,1 איש ולקחו בשבי כ־000,100 איש. בנוסף לכך, החריבו הרומאים את ירושלים עד היסוד. הדבר הוכיח, שמערכת הפולחן היהודית, שזכתה בעבר לתמיכה ואשר התרכזה בבית־המקדש, נסתיימה לצמיתות (עברים א׳:2). אכן, המאורעות של שנת 70 לספירה יכלו להיחשב בצדק ל’צרה אשר לא היתה כמוה [על העיר, על האומה ועל סדר־הדברים] מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה’ (מתי כ״ד:21).d
כפי שנובא, דברים נוספים עתידים היו להתרחש
15. (א) על איזה סוג של התפתחויות שיתרחשו לאחר הצרה שפקדה את ירושלים ניבא ישוע? (ב) לאור הכתוב במתי כ״ד: 23–28, מה עלינו להסיק באשר להתגשמות נבואתו של ישוע?
15 ברם, ישוע לא הגביל את נבואתו לצרה שהתרחשה במאה הראשונה לספירה. המקרא מראה, שדברים רבים עתידים היו להתרחש בעקבות אותה צרה, כשם שנרמז מהשימוש במלה טותה בשפה היוונית, או ”בעת ההיא” במתי כ״ד:23 ו”אז” במרקוס י״ג:21. מה יתפתח בתקופה שלאחר שנת 70 לספירה? לאחר הצרה שבאה על סדר־הדברים היהודי, עתידים היו להופיע משיחי־שקר ונביאי־שקר נוספים. (השווה מרקוס י״ג:6 עם י״ג:21–23.) ההיסטוריה מאשרת, שאכן קמו אנשים מעין אלה במרוצת הדורות מאז חורבן ירושלים ב־70 לספירה, גם אם הללו לא הצליחו להוליך שולל אנשים בעלי ראייה רוחנית חדה, שציפו ל”נוכחות” המשיח (מתי כ״ד:27, 28, ע״ח). למרות זאת, התפתחויות אלה שלאחר הצרה הגדולה של שנת 70 לספירה, מרמזות על כך שישוע הביט אל מעבר לאותה צרה, שהיוותה התגשמות ראשונית בלבד.
16. איזה היבט מוסיף לוקס כ״א: 24 לנבואתו של ישוע, ומהי משמעותו?
16 אם נשווה את מתי כ״ד:15–28 ומרקוס י״ג:14–23 עם לוקס כ״א:20–24, נמצא רמז שני לכך, שנבואת ישוע השתרעה אל מעבר לחורבנה של ירושלים. זכור שהיה זה לוקס בלבד שהזכיר מגיפות. כמו־כן, הוא היחיד שחתם קטע זה בדבריו של ישוע: ”ירושלים תהיה מרמס לגויים עד אשר יימלאו עתות הגויים”e (לוקס כ״א:24). הבבלים הדיחו מכס השלטון את המלך האחרון של היהודים ב־607 לפה״ס, ולאחר מכן, ירושלים, שייצגה את מלכות אלהים, ’היתה למרמס’ (מלכים ב׳. כ״ה:1–26; דברי־הימים א׳. כ״ט:23; יחזקאל כ״א:30–32). בלוקס כ״א:24, ישוע הצביע על כך שמצב זה אמור להימשך גם בעתיד, עד אשר תגיע העת שבה יקים אלהים את מלכותו מחדש.
17. איזה רמז שלישי מבהיר שנבואתו של ישוע נועדה לעתיד הרחוק?
17 להלן רמז שלישי לכך, שישוע הצביע גם על התגשמות בטווח הרחוק יותר: בתואם עם הכתוב במקרא, נועד המשיח למות ולקום לתחייה, ומייד לאחר מכן לשבת לימין האלהים עד אשר ישלחהו האב לרדות בקרב אויביו (תהלים ק״י:1, 2). ישוע התייחס לכך, שיהא עליו לשבת לימין אביו (מרקוס י״ד:62). השליח פאולוס אישר את העובדה, שישוע, המוקם לתחייה, ישב לימין יהוה בהמתינו לעת שבה יהיה המלך והמוציא לפועל של משפטי אלהים (רומים ח׳:34; קולוסים ג׳:1; עברים י׳:12, 13).
18, 19. מה הקשר בין הכתוב בהתגלות ו׳:2–8 לנבואה המקבילה שבספרי הבשורה?
18 לשם קבלת רמז רביעי ומשכנע לכך, שנבואתו של ישוע בנוגע לסיום סדר־הדברים מתייחסת גם לתקופה שלאחר המאה הראשונה, נוכל לפנות לכתוב בהתגלות פרק ו׳. בכותבו עשרות שנים לאחר 70 לספירה, תיאר השליח יוחנן מחזה מרתק של פרשים נמרצים (ההתגלות ו׳:2–8). מבט נבואי זה אל ”יום האדון” — יום נוכחותו — מזהה את המאה העשרים כעת של מלחמות בולטות (פסוק 4), מחסור במזון בקנה־מידה רחב היקף (פסוקים 5 ו־6) ו”מגיפות קטלניות” (פסוק 8, ע״ח). ללא ספק, דברים אלה מקבילים לדברי ישוע בספרי הבשורה ומוכיחים שלנבואתו התגשמות נרחבת יותר ב”יום האדון” הנוכחי (ההתגלות א׳:10).
19 אנשים יודעי דבר מודעים לכך, שהאות המשולב שעליו נובא במתי כ״ד:7–14 ובהתגלות ו׳:2–8 אכן נראה בבירור מאז התפרצותה הראשונה של מלחמה עולמית בשנת 1914. עדי־יהוה הכריזו ברחבי־תבל, שנבואתו של ישוע מתגשמת עתה בפעם השניה ובהיקפה הרחב יותר, כפי שמתברר מהמלחמות האכזריות, מרעידות־האדמה ההרסניות, מהרעב הטרגי ומהמגיפות המשתוללות. בנוגע לנקודה האחרונה, נכתב ביו. אס. ניוז אנד וורלד ריפורט, מה־27 ביולי 1992: ”מגיפת האיידס... תובעת מיליוני קורבנות ועלולה להפוך במהרה למגיפה בעלת העלות הגבוהה ביותר והרת־האסון ביותר בהיסטוריה. מגיפת האבעבועות השחורות קטלה תוך ייסורים 25 מיליון בני־אדם במאה ה־14. אולם, עד לשנת 2000, בין 30 ל־110 מיליון איש עתידים לשאת את הנגיף הגורם למחלת האיידס, בעוד מספר הנושאים אותו כיום עולה על 12 מיליון איש. בהיעדר תרופה, לאנשים אלה צפוי מוות ודאי”.
20. איזו תקופה מכסה ההתגשמות הראשונה של מתי כ״ד: 4–22, אך איזו התגשמות אחרת ניתן לראות בבירור?
20 אם כן, מה עלינו להסיק מתשובתו של ישוע לשאלת השליחים? נבואתו חזתה בדייקנות מאורעות שהובילו עד לחורבן ירושלים כולל החורבן עצמו, והזכירה מספר מאורעות שעתידים היו להתרחש לאחר 70 לספירה. אולם, למרבית הדברים עתידה היתה להיות התגשמות שניה ונרחבת יותר, שתוביל לצרה גדולה שתשים קץ לסדר־הדברים המרושע הנוכחי. משמע הדבר שנבואת ישוע במתי כ״ד:4–22 והמקבילות לה במרקוס ובלוקס, התגשמו החל מ־33 לספירה והלאה במרוצת הצרה שאירעה ב־70 לספירה. עם זאת, לאותם פסוקים נועדה להיות התגשמות שניה, שתכלול צרה גדולה יותר בעתיד. התגשמות נרחבת זו מתרחשת בימינו; אנו יכולים להבחין בה מדי יום.f
למה הם מובילים?
21, 22. היכן אנו מוצאים רמזים נבואיים לכך, שהתפתחויות נוספות עתידות היו להתרחש?
21 ישוע לא סיים את נבואתו בהזכירו את נביאי השקר, שיציגו אותות מטעים במרוצת התקופה הארוכה טרם ”יימלאו עתות הגויים” (לוקס כ״א:24; מתי כ״ד:23–26; מרקוס י״ג:21–23). הוא המשיך לספר על מאורעות מדהימים נוספים שעתידים היו להתרחש, אשר ייראו בכל רחבי־תבל. הללו יהיו קשורים לבואו של בן־האדם בגבורה ובכבוד. הכתוב במרקוס י״ג: 24–27 ממשיך בנבואתו:
22 ”בימים ההם, אחרי הצרה ההיא, תחשך השמש והירח לא יגיה אורו, הכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמים יזדעזעו. אז יראו את בן־האדם בא בעננים בגבורה רבה ובכבוד. ואז ישלח את המלאכים ויקבץ את בחיריו מארבע הרוחות, מקצה הארץ עד קצה השמים”.
23. מדוע יכולים אנו לצפות להתגשמות הכתוב במתי כ״ד: 29–31 זמן רב לאחר המאה הראשונה לספירה?
23 בן־האדם, ישוע המשיח שהוקם לתחייה, לא הופיע בצורה מרהיבת־עין זו לאחר קצו ההרסני של סדר־הדברים היהודי ב־70 לספירה. מובן שלא כל משפחות האדמה הכירו בו כמשיח, וכשם שמתי כ״ד:30 מציין, גם מלאכי השמים לא קיבצו אז את כל המשיחיים משוחי־הרוח מכל רחבי־העולם. אם כך, מתי יתגשם חלק נוסף זה של נבואתו המדהימה של ישוע? האם הוא מתגשם במאורעות המתרחשים סביבנו כיום, או שמא הוא מספק הבנה על אודות דברים שנוכל לצפות שיתרחשו בעתיד הקרוב? מובן שנחפוץ לדעת זאת, משום שלוקס העלה על הכתב את דברי העידוד של ישוע: ”כאשר יתחילו לקרות הדברים האלה התעודדו והרימו ראשיכם, כי קרבה גאולתכם” (לוקס כ״א:28).
(מקור המאמר: 1994/2/15)
[הערות שוליים]
a קטעים מפרקים אלה ניתן למצוא בלוח שבעמודים 12, 13; הקווים השבורים מפרידים בין הקטעים המקבילים.
b להתייחסות היסטורית של מאורעות אלה, ראה המצפה מ־ פברואר 1971, עמודים 24, 25.
c המלה טותה מופיעה למעלה מ־80 פעם במתי (9 פעמים בפרק כ״ד) ו־15 פעם בספר לוקס. מרקוס השתמש במלה טותה שש פעמים בלבד, אך ארבע מהן קשורות ל”אות”.
d הסופר הבריטי מאתיו הנרי ציין: ”חורבן ירושלים בידי הכשדים היה איום ונורא, אך זה [החורבן השני] עלה עליו. הוא איים בטבח כללי של כל... היהודים”.
e רבים רואים בתיאורו של לוקס העתקת הדגש לאחר הכתוב בלוקס כ״א: 24. ד״ר ליאון מוריס מציין: ”ישוע ממשיך ומדבר על עתות הגויים. ... לדעת רוב החוקרים עיקר תשומת־הלב מופנה עתה אל בואו של בן־האדם”. פרופסור ר. גינס כותב: ”בואו של בן־האדם — (מתי כ״ד:29–31; מרקוס י״ג: 24–27). איזכור ’עתות הגויים’ מהווה הקדמה לנושא זה; מבטו [של לוקס] נישא עתה אל מעבר לחורבן ירושלים, אל עבר העתיד”.
f פרופסור וולטר ל. ליפלד כותב: ”יהא זה אל־נכון להניח שתחזיותיו של ישוע כללו בתוכן שתי תקופות: (א) המאורעות של שנת 70 לספירה הקשורים לבית־המקדש; (ב) המאורעות שבעתיד הרחוק יותר, שתוארו במונחים של חזון אחרית־הימים”. הפרשנות של ג׳. ר. דאמלו מציינת: ”רבים מהקשיים הרציניים ביותר שבהבנת נאום חשוב זה נעלמים כאשר מתברר, שאדוננו התייחס בו לא למאורע אחד אלא לשניים, ושהראשון היווה אב־טיפוס לשני. ... [לוקס] כ״א:24 בעיקר, המדבר על ’עתות הגויים’, ...מציב מרווח זמן בלתי מוגדר בין נפילת ירושלים לקץ העולם”.
האם אתה זוכר?
◻ כיצד התגשמה תשובת ישוע לשאלה שבמתי כ״ד:3, בשנים שהובילו לשנת 70 לספירה?
◻ כיצד השימוש במלה טותה עוזר לנו להבין את נבואתו של ישוע?
◻ מאיזו בחינה אירעה במאה הראשונה לספירה, ”צרה גדולה” שכמוה לא היתה עד אז?
◻ לאילו שני היבטים מיוחדים של נבואת ישוע הנוגעים לנו כיום מתייחס לוקס?
◻ אילו רמזים מצביעים על התגשמות שניה ונרחבת יותר של הנבואה במתי כ״ד: 4–22?
[טבלה בעמודים 12, 13]
4 ”השיב ישוע ואמר להם: ’היזהרו שלא יתעה אתכם איש, 5 כי רבים יבואו בשמי ויאמרו ”אני המשיח” ויתעו רבים. 6 ואתם עתידים לשמוע מלחמות ושמועות מלחמה. שימו לב, אל תיבהלו; כי צריך להיות הדבר הזה, ובכל זאת עוד לא בא הקץ.
7 ”’גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה ויהיו רעב ורעידות אדמה במקומות רבים, 8 אך כל אלה ראשית הצרות.
9 ”’אז ימסרו אתכם לרודפים ויהרגו אתכם ותהיו שנואים על כל הגויים בגלל שמי. 10 רבים ייכשלו באותה עת ויסגירו זה את זה וישנאו זה את זה. 11 נביאי שקר יקומו ויתעו רבים, 12 ומאחר שתרבה ההפקרות תתקרר אהבת רבים. 13 אבל המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע. 14 ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ.
------------------------------------------------------------------
15 ”’לכן כאשר תראו את השיקוץ המשומם, כנאמר בפי דניאל הנביא, עומד במקום קדוש — על הקורא להבין — 16 אזי הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים; 17 מי שעל הגג אל ירד לקחת חפצים מביתו, 18 ומי שבשדה אל יחזור לקחת את בגדו. 19 ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם. 20 ברם התפללו שלא תהיה מנוסתכם בחורף אף לא בשבת, 21 כי אז תהיה צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה. 22 ואילולא קוצרו הימים ההם לא היה ניצל כל בשר, אך למען הבחירים יקוצרו הימים ההם.
------------------------------------------------------------------
23 ” ’אם יאמר לכם איש בעת ההיא, ”הנה פה המשיח” או ”הנהו שם”, אל תאמינו, 24 כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויתנו אותות גדולים ומופתים כדי להתעות, אם אפשר, גם את הבחירים. 25 הנה מראש אמרתי לכם. 26 לכן אם יאמרו לכם ”הנהו במדבר”, אל תצאו; ”הנהו בחדרי חדרים”, אל תאמינו; 27 כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד מערב כן יהיה בואו של בן־האדם. 28 במקום שהגוויה נמצאת, שם ייקבצו הנשרים.
------------------------------------------------------------------
------------------------------------------------------------------
29 ”’מייד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה אורו, הכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמים יזדעזעו. 30 אז ייראה אות בן־האדם בשמים ואז יספדו כל משפחות הארץ ויראו את בן־האדם בא עם ענני השמים בגבורה ובכבוד רב. 31 והוא ישלח את מלאכיו בשופר גדול ויקבצו את בחיריו מארבע הרוחות, מקצות השמים עד קצותם’”.
5 ”אמר להם ישוע: ’היזהרו שלא יתעה אתכם איש. 6 רבים יבואו בשמי ויאמרו ”אני הוא” ויתעו רבים. 7 ובשמעכם מלחמות ושמועות מלחמה אל תיבהלו; זה מה שצריך להיות, ובכל זאת עוד לא בא הקץ.
8 ”’גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה ותהיינה רעידות אדמה במקומות רבים ויהיה רעב. אלה ראשית הצרות.
9 ”’ואתם היזהרו; ימסרו אתכם לסנהדריות, יכו אתכם בבתי כנסת, ולפני מושלים ומלכים יעמידו אתכם למעני, לעדות להם. 10 אבל תחילה צריך שהבשורה תוכרז לכל הגויים. 11 כאשר יוליכו אתכם כדי להסגירכם, אל תדאגו למה שתדברו, כי מה שיינתן לכם באותה שעה את זה דברו; שכן לא אתם תדברו אלא רוח־הקודש. 12 אז יסגיר אח את אחיו למוות ואב יסגיר את בנו. בנים יקומו על הוריהם וימיתו אותם. 13 ותהיו שנואים לכל בגלל שמי, אך המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע.
------------------------------------------------------------------
14 ”’וכשתראו את השיקוץ המשומם עומד במקום שאינו מקומו — על הקורא להבין — אזי הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים; 15 מי שעל הגג אל ירד ואל ייכנס לקחת דבר מביתו; 16 ומי שבשדה אל יחזור לקחת את בגדו. 17 ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם! 18 התפללו שלא יהיה זה בחורף, 19 כי הימים ההם יהיו צרה אשר לא היתה כמוה מראשית הבריאה שברא אלהים ועד עתה; אף לא תהיה כמוה. 20 ולולא קיצר אדני את הימים לא היה ניצל כל בשר, אך למען הבחירים אשר בחר בהם קיצר את הימים.
------------------------------------------------------------------
21 ”’ואז אם יאמר לכם איש, ”הנה פה המשיח”, ”הנה שם”, אל תאמינו לו; 22 כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויעשו אותות ומופתים להתעות, אם אפשר, את הבחירים. 23 ואתם היזהרו; אמרתי לכם את הכל מראש.
------------------------------------------------------------------
------------------------------------------------------------------
24 ”’בימים ההם, אחרי הצרה ההיא, תחשך השמש והירח לא יגיה אורו, 25 הכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמים יזדעזעו. 26 אז יראו את בן־האדם בא בעננים בגבורה רבה ובכבוד. 27 ואז ישלח את המלאכים ויקבץ את בחיריו מארבע הרוחות, מקצה הארץ עד קצה השמים’”.
8 ”השיב ואמר: ’היזהרו שלא יתעו אתכם, כי רבים יבואו בשמי ויאמרו, ”אני הוא!” ו”העת קרובה!” אל תלכו אחריהם. 9 ובשמעכם מלחמות ומהומות אל תיבהלו, כי אלה צריכים להיות בראשונה, אך לא מייד יבוא הקץ’.
10 ”הוסיף ואמר להם: ’גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה, 11 ותהיינה רעידות אדמה גדולות ובמקומות רבים רעב ודבר וגם מוראים ואותות גדולים מן השמים.
12 ”’אך לפני כל אלה ישלחו בכם את ידיהם וירדפו וימסרו אתכם לבתי כנסת ולבתי כלא, ותובאו לפני מלכים ומושלים למען שמי. 13 זה יביאכם למתן עדות. 14 ועתה שימו לבכם שלא להכין מראש דברים להגנתכם, 15 כי אני אתן לכם פה וחוכמה אשר כל מתנגדיכם לא יוכלו לעמוד נגדה או לסתרה. 16 וגם תוסגרו על־ידי הורים ואחים, קרובים וחברים, וימיתו מכם; 17 ותהיו שנואים על הכל בגלל שמי, 18 אך שערה משער ראשכם לא תאבד. 19 עימדו בתוחלתכם ותיקנו את נפשותיכם.
------------------------------------------------------------------
20 ”’וכאשר תראו את ירושלים מוקפת מחנות, דעו כי קרב חורבנה. 21 אזי הנמצאים ביהודה — שינוסו אל ההרים; הנמצאים בעיר, שיצאו ממנה, ואלה אשר בשדות אל ייכנסו אליה; 22 כי ימי נקם הם למלא כל הכתוב. 23 אוי להרות ולמיניקות בימים ההם, כי צרה גדולה תהיה על הארץ וקצף על העם הזה. 24 בחרב יפלו ויוגלו אל כל הגויים,
------------------------------------------------------------------
וירו־שלים תהיה מרמס לגויים עד אשר יימלאו עתות הגויים.
------------------------------------------------------------------
------------------------------------------------------------------
25 ”’ויהיו אותות בשמש ובירח ובכוכבים, ועל הארץ מצוקה לגויים ומבוכה מגעש הים וגליו. 26 בני־אדם יתעלפו מאימה ומציפייה לבאות על העולם, כי כוחות השמים יזדעזעו. 27 אז יראו את בן־האדם בא בענן בגבורה ובכבוד רב. 28 כאשר יתחילו לקרות הדברים האלה התעודדו והרימו ראשיכם, כי קרבה גאולתכם’ ”.
[תמונה בעמוד 10]
הצרה שאירעה ב־70 לספירה היתה הגדולה ביותר שפקדה אי־פעם את ירושלים ואת סדר־הדברים היהודי