האם תינצל כאשר יפעל אלוהים?
”ואילולא קוצרו הימים ההם לא היה ניצל כל בשר, אך למען הבחירים יקוצרו הימים ההם” (מתי כ״ד:22).
1, 2. (א) מדוע טבעי שנתעניין בעתידנו? (ב) אילו שאלות חיוניות נבעו אולי מהתעניינות טבעית?
באיזו מידה אתה מתעניין בעצמך? כיום, רבים מעוניינים בטובתם האישית באופן קיצוני, מרוכזים בעצמם. מכל מקום, המקרא אינו מגנה גילוי עניין הולם בדברים המשפיעים עלינו (אפסים ה׳:33). כרוכה בכך התעניינות בעתידנו. לכן, הרצון לדעת מה צופן בחובו עתידך אינו אלא טבעי. האם אתה מתעניין בכך?
2 נוכל להיות סמוכים ובטוחים ששליחי ישוע גילו עניין מעין זה בעתידם (מתי י״ט:27). מתקבל על הדעת שזו היתה אחת הסיבות לכך שארבעה מהם הציגו שאלה לישוע על הר הזיתים. הם שאלו: ”אמור נא לנו, מתי יהיה הדבר הזה ומהו האות לפני שכל זה יתגשם?” (מרקוס י״ג:4) ישוע לא התעלם מהתעניינותם הטבעית בעתיד — לא מהתעניינותם ולא מהתעניינותנו. הוא הבליט שוב ושוב כיצד יושפעו מכך תלמידיו ומה תהיה התוצאה הסופית.
3. מדוע אנו מייחסים את תשובת ישוע לימינו?
3 תשובת ישוע פירטה נבואה שהתגשמותה העיקרית היא בימינו. אנו יכולים לראות זאת ממלחמות־העולם ויתר הסכסוכים במאה הנוכחית, רעידות־האדמה המקפדות חיים רבים עד לאין־ספור, הרעב שגורם לחולי ולמוות, והמגיפות — החל בשפעת הספרדית ב־1918 וכלה בפגע האיידס העכשווי. אולם, חלק ניכר מתשובת ישוע התגשם גם במאורעות שהובילו לחורבן ירושלים בידי הרומאים ב־70 לספירה ובחורבן עצמו. ישוע הזהיר את תלמידיו: ”ואתם היזהרו; ימסרו אתכם לסנהדריות, יכו אתכם בבתי כנסת, ולפני מושלים ומלכים יעמידו אתכם למעני, לעדות להם” (מרקוס י״ג:9).
מה שחזה ישוע ומה שהתרחש
4. מה הן אזהרות אחדות הכלולות בתשובת ישוע?
4 ישוע לא חזה רק את היחס שאותו יקבלו תלמידיו מן הזולת. הוא הכין אותם כיצד לנהוג. למשל, ”כשתראו את השיקוץ המשומם עומד במקום שאינו מקומו — על הקורא להבין — אזי הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים” (מרקוס י״ג:14). בתיאור המקביל בלוקס כ״א:20, נאמר: ”כאשר תראו את ירושלים מוקפת מחנות”. כיצד התאמֵת הדבר לראשונה?
5. מה התרחש בקרב היהודים ביהודה בשנת 66 לספירה?
5 האנציקלופדיה המקראית הבינלאומית הסטנדרטית (1982) מציינת: ”בקרב היהודים שרר אי־שקט הולך וגובר תחת השלטון הרומי, והמושלים שניהלו את ענייני המחוז היו יותר ויותר אלימים, אכזרים ולא־ישרים. מרד גלוי פרץ בשנת 66 לספירה... המלחמה החלה כאשר הקנאים בראשות מנחם כבשו את מצדה, והתקדמו לעבר ירושלים. בו־זמנית, נערך טבח ביהודים בקיסריה, עיר המושל, והחדשות על מעשה זוועה זה עשו להן כנפיים בכל הארץ. הונפקו מטבעות חדשים ועליהם הכתובות ’שנת אחד׳ עד ’שנת חמש’ למרד”.
6. כיצד הגיבו הרומאים על מרד היהודים?
6 הלגיון השנים־עשר בראשותו של צסטיוס גלוס התקדם מסוריה, עשה שמות בגליל וביהודה, לאחר מכן תקף את עיר הבירה, ואפילו השתלט על חלקה העליון של ”ירושלים עיר הקודש” (נחמיה י״א:1; מתי ד׳:5; ה׳:35; כ״ז:53). הספר The Roman Siege of Jerusalem (המצור הרומי על ירושלים) סיכם את השתלשלות המאורעות ואמר: ”במשך חמישה ימים ניסו הרומאים לטפס על החומה, ונהדפו פעם אחר פעם. לבסוף, תחת מטר החצים העז, נכנעו המגינים הנצורים. החיילים הרומים השתמשו בשיטת ה”צב” — כלומר חיבור מגיניהם זה אל זה מעל ראשיהם כדי לסוכך ולהגן על עצמם — כך חתרו החיילים הרומים תחת החומה, וגם ניסו לשלח אש בשער. פלצות נוראה אחזה במגינים הנצורים”. המשיחיים הנצורים בעיר יכלו להיזכר בדברי ישוע ולהבין שהשיקוץ המשומם עומד במקום קדוש.a אך בעוד העיר מוקפת מחנות, כיצד יכלו המשיחיים לברוח כעצת ישוע?
7. בשנת 66 לספירה, מה עשו הרומאים כאשר עמדו לנצח?
7 ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מספר: ”צסטיוס [גלוס] לא שם את לבו למפח־נפש הנצורים וגם לא למחשבת העם הטובה אליו ואסף אליו פתאם את אנשי־צבאו, ובלי פגע ומכה נואש מתקוָתו ונואל להסיע את מחנהו מן העיר” (תולדות מלחמת היהודים ספר ב׳, פרק י״ט, ז׳). מדוע נסוג גלוס? תהא הסיבה אשר תהא, נסיגתו איפשרה למשיחיים לציית לצו של ישוע ולנוס אל ההרים, למקום מבטחים.
8. מה היה השלב השני במאמצי הרומאים לכבוש את ירושלים, ומה קרה לניצולים?
8 הציות הציל את חייהם. לא חלף זמן רב, והרומאים פעלו כדי לדכא את המרד. המערכה בראשות המצביא טיטוס הגיעה אל שיאה במצור שהוטל על ירושלים מאפריל עד אוגוסט, שנת 70 לספירה. תיאורו של יוסף בן מתתיהו לגבי סבל היהודים הנו מקפיא דם. מלבד ההרוגים שמתו במלחמה ברומאים, יהודים אחרים נטבחו בידי קבוצות של מורדים יריבים, אף הם יהודים, והרעב הוביל לאכילת בשר־אדם. עד ניצחון הרומאים, מתו 000,100,1 יהודים.b חלק מ־000,97 הניצולים הוצאו להורג לאלתר; אחרים נמכרו לעבדות. יוסף בן מתתיהו מציין: ”ומיתר העם אסר כל בחור מבן שבע־עשרה ומעלה ושלח אותם לעבוד בסבלות מצרים. ורבים מהם נתן טיטוס למנחה למדינות שונות להעבירם בבתי־חזיון, למען ימותו איש בחרב אחיו או במלחמה עם חיות רעות”. בשעה שהתרחשו דברים אלה, 000,11 שבויים גוועו ברעב.
9. מדוע מנת־חלקם של המשיחיים היתה שונה מזו של היהודים, אך אילו שאלות עדיין תובעות מענה?
9 המשיחיים יכלו להיות אסירי־תודה על שצייתו לאזהרת האדון ונסו מן העיר לפני שובם של צבאות רומא. כך הם ניצלו מחלק מהדברים שתיאר ישוע כ”צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה” לירושלים (מתי כ״ד:21). ישוע הוסיף ואמר: ”ואילולא קוצרו הימים ההם לא היה ניצל כל בשר, אך למען הבחירים יקוצרו הימים ההם” (מתי כ״ד:22). מה היה משמע הדבר אז, ומה משמעו כיום?
10. כיצד הוסבר בעבר הכתוב במתי כ״ד:22?
10 בעבר הוסבר כי הביטוי ”ניצל כל בשר” דן ביהודים אשר ניצלו מן הצרה בירושלים בשנת 70 לספירה. המשיחיים נסו, ואז אלוהים יכול היה להניח לרומאים להמיט חורבן מהיר. במילים אחרות, בשל העובדה ש”הבחירים” היו מחוץ לכלל סכנה, ניתן היה לקצר את ימי הצרה ולהרשות ל”בשר” כלשהו, היינו לכמה יהודים, להינצל. ההבנה היתה כי היהודים הניצולים סימלו את אלה העתידים להינצל מן הצרה הגדולה העומדת להתרחש בימינו (ההתגלות ז׳:14).
11. מדוע נראה שיש לבחון מחדש את הסבר הכתוב במתי כ״ד:22?
11 אך האם הסבר זה עולה בקנה אחד עם מה שהתרחש בשנת 70 לספירה? ישוע אמר שבני־אדם, ”בשר”, ’יינצלו’ מהצרה. האם היית משתמש במילה ’הינצלות’ לתיאור 000,97 האנשים שנשארו בחיים, לנוכח העובדה שתוך זמן קצר, אלפים מהם מתו ברעב או נטבחו בבתי־חיזיון? יוסף בן מתתיהו מספר על אחד התיאטראות, זה ששכן בקיסריה: ”מספר היהודים, אשר ספו בהאבקם עם חיות רעות ואשר נשרפו על המדורה ואשר מתו איש בחרב אחיו, עלה על אלפַּיִם וחמש מאות”. אף שלא מתו במצור, הם בוודאי לא ’ניצלו’. והאם ישוע דימה אותם לניצולים המאושרים הבאים מן ’הצרה הגדולה’?
בשר ניצל — כיצד?
12. מי היו ה”נבחרים” במאה הראשונה לספירה שבהם התעניין אלוהים?
12 בשנת 70 לספירה, היהודים מלידה כבר לא נחשבו בעיני אלוהים כעמו הנבחר. ישוע הראה שאלוהים דחה אומה זו ושהיה בכוונתו להניח לעיר הבירה, לבית־המקדש ולסדר הפולחני לבוא אל קצם (מתי כ״ג:37 עד כ״ד:2). אלוהים בחר עם חדש, עם־ישראל הרוחני (מעשי־השליחים ט״ו:14; רומים ב׳:28, 29; גלטים ו׳:16). עם זה הורכב מגברים ונשים שנבחרו מקרב כל הגויים ונמשחו ברוח־הקודש (מתי כ״ב:14; יוחנן ט״ו:19; מעשי־השליחים י׳:1, 2, 34, 35, 44, 45). שנים אחדות לפני המתקפה של צסטיוס גלוס, כתב פטרוס אל ”הנבחרים על־פי ידיעתו מקדם של אלוהים האב, בקידוש הרוח”. משוחי־רוח אלה היו ”עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש” (פטרוס א׳. א׳:1, 2; ב׳:9). אלוהים התעתד לקחת את הבחירים השמיימה על־מנת שימלכו עם ישוע (קולוסים א׳:1, 2; ג׳:12; טיטוס א׳:1; ההתגלות י״ז:14).
13. מהו מובנם האפשרי של דברי ישוע במתי כ״ד:22?
13 זיהוי הבחירים מועיל, שכן ישוע חזה כי ימי הצרה יקוצרו ”למען הבחירים”. המילה היוונית אשר תורגמה ל”למען”, עשויה להיות מתורגמת גם ”בעבור” או ”לטובת” (מרקוס ב׳:27; יוחנן י״ב:30; קורינתים א׳. ח׳:11; ט׳:10, 23; י״א:9; טימותיאוס ב׳. ב׳:10; ההתגלות ב׳:3). אם כן, דברי ישוע יכולים להיות, ’אם לא יקוצרו הימים הללו, לא יינצל כל בשר; אך לטובת הבחירים יקוצרו הימים ההם’c (מתי כ״ד:22). האם התרחש דבר־מה שהועיל או שהיה ’לטובת’ הבחירים הלכודים בירושלים?
14. כיצד ניצל ”בשר” כאשר הצבא הרומי נסוג מירושלים באופן בלתי צפוי בשנת 66 לספירה?
14 זכור כי בשנת 66 לספירה, הרומאים עברו בארץ לאורכה ולרוחבה, השתלטו על חלקה העילי של ירושלים והחלו לחתור תחת החומה. יוסף בן מתתיהו מעיר: ”אִלו האריך צסטיוס את המצור עוד זמן מִצְער, כי אז לכד את העיר חיש מהר”. שאל את עצמך, ’מדוע לפתע פתאום נטש הצבא הרומי האדיר את המערכה ”ונואל להסיע את מחנהו”, כלומר נסוג ללא כל סיבה נראית לעין?’ רופרט פַרְנוֹ, פרשן ומומחה להיסטוריה צבאית, מעיר: ”שום היסטוריון לא הצליח להמציא סיבה מוצדקת כלשהי להחלטתו המשונה והרת־האסון של גלוס”. כך או כך, עובדה היא שימי הצרה נתקצרו. הרומאים נסוגו, והיהודים זינבו בהם בכל אשר הלכו. מה אירע למשיחיים משוחי־הרוח, ”לבחירים”, הלכודים? פשר הסרת המצור היה שהם ניצלו מכל טבח שסיכן אותם במהלך הצרה. לפיכך, המשיחיים שהפיקו תועלת מקיצור ימי הצרה בשנת 66 לספירה היו ה”בשר” אשר ניצל, כמוזכר במתי כ״ד:22.
מה צופן עתידך?
15. מדוע תוכל לומר שמן הראוי להתעניין במיוחד בימינו בכתוב במתי פרק כ״ד?
15 יש שישאלו, ’מדוע עלי להתעניין במיוחד בהבנה בהירה יותר זו של דברי ישוע?’ ובכן, יש שפע סיבות להסיק שלנבואת ישוע נועדה להיות התגשמות רחבה יותר, מעבר למה שאירע עד לשנת 70 לספירה ובמהלכה.d (השווה מתי כ״ד:7; לוקס כ״א:10, 11; ההתגלות ו׳:2–8.) במשך עשרות שנים, עדי־יהוה מכריזים כי ההתגשמות העיקרית המתרחשת בימינו מוכיחה שניתן לצפות ל”צרה גדולה” בעתיד הקרוב. במהלכה, כיצד יתגשמו המילים הנבואיות שבמתי כ״ד:22?
16. איזו עובדה מעודדת מזכיר ספר ההתגלות לגבי הצרה הגדולה הממשמשת ובאה?
16 כעשרים שנה לאחר הצרה שניחתה על ירושלים, כתב השליח יוחנן את ספר ההתגלות. הדבר אישר כי הצרה הגדולה צפונה בחיק העתיד. וכן, עקב התעניינותנו בדברים המשפיעים עלינו אישית, תקל עלינו הידיעה שספר ההתגלות מבטיחנו באורח נבואי שיהיה בשר, כלומר שיהיו בני־אדם, שיינצלו מהצרה הגדולה הממשמשת ובאה. יוחנן ניבא על ”המון רב... מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות”. ממי מורכב המון זה? קול מן השמים משיב: ”אלה הם הבאים מן הצרה הגדולה” (ההתגלות ז׳:9, 14). אכן, הם יהיו הניצולים! ספר ההתגלות אף מקנה לנו הבנה על השתלשלות העניינים בצרה הגדולה הקרבה ועל אופן התגשמותו של הכתוב במתי כ״ד:22.
17. מה יהיה כלול בראשית הצרה הגדולה?
17 ראשית הצרה תהא מתקפה על זונה סמלית הנקראת ”בבל הגדולה” (ההתגלות י״ד:8; י״ז:1, 2). היא מייצגת את המעצמה הכלל־עולמית של דתות הכזב, כאשר הנצרות היא הראויה ביותר לגינוי. לדברי ההתגלות י״ז:16–18, אלוהים יתן בלבם של הגורמים הפוליטיים לתקוף זונה סמלית זו.e חשוב כיצד תיראה מתקפה זו ל”בחירים” ולחבריהם ’ההמון הרב’. כאשר המתקפה ההרסנית על הדת תצבור תאוצה, ייתכן שייראה כאילו היא מוחה את כל הארגונים הדתיים, לרבות עם יהוה.
18. מדוע עלול להיראות כאילו לא יינצל כל ”בשר” בראשית הצרה הגדולה?
18 בעת ההיא, מילותיו של ישוע המופיעות במתי כ״ד:22, תתגשמנה בקנה־מידה נרחב. כפי שנראה היה שנשקפה סכנה לבחירים שבירושלים, ייתכן שייראה כי משרתי יהוה נתונים בסכנת הכחדה במהלך המתקפה על הדתות, כאילו מתקפה זו עתידה למחות כל ”בשר” מקרב עובדי אלוהים. אבל הבה נזכור מה אירע בשנת 66 לספירה. ימי הצרה שהביאו הרומאים קוצרו, ולבחיריו משוחי־הרוח של אלוהים היתה הזדמנות מספקת לנוס ולהיוותר בחיים. לפיכך, נוכל להיות סמוכים ובטוחים כי אלוהים לא ירשה למתקפה ההרסנית על הדתות להשמיד את הקהילה הכלל־עולמית של עובדי־אלוהים האמיתיים. מתקפה זו תתרחש במהירות, כאילו ”ביום אחד”. אך, כך או אחרת, אורך המתקפה יקוצר, ולא יורשה לה להשיג את יעדה, על־מנת שמשרתי אלוהים יוכלו ’להינצל’ (ההתגלות י״ח:8).
19. (א) לאחר ראשית הצרה הגדולה, מה יהיה ברור? (ב) לְמה יוביל הדבר?
19 לאחר מכן, מרכיבים אחרים בארגונו הארצי של השטן ימשיכו להתקיים זמן־מה, ויתאבלו על אובדן המגעים עם הזונה הדתית משכבר־הימים (ההתגלות י״ח:9–19). בשלב מסוים, הם יבחינו כי נותרו משרתי אלוהים אמיתיים, ”יושבי לבטח, כולם יושבים באין חומה”, והם ייראו להם כטרף קל. איזו הפתעה נכונה להם! בתגובה לתוקפנות המילולית או הממשית נגד משרתיו, אלוהים יקום לשפוט את אויביו בסיומה של הצרה הגדולה (יחזקאל ל״ח:10–12, 14, 18–23).
20. מדוע השלב השני של הצרה הגדולה לא יעמיד בסכנה את משרתי אלוהים?
20 שלב שני זה בצרה הגדולה יקביל למה שניחת על ירושלים ועל תושביה במתקפתם השנייה של הרומאים בשנת 70 לספירה. זו אכן תהיה ”צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד [אותה עת], אף לא תהיה כמוה” (מתי כ״ד:21). אך נוכל להיות סמוכים ובטוחים שבחירי אלוהים ובני־לווייתם לא יהיו באיזור הסכנה, לא תרחף מעל ראשם סכנת־נפשות. הם לא ינוסו למקום גיאוגרפי אחד. המשיחיים בני המאה הראשונה שבירושלים יכלו לנוס מעיר זו אל איזור ההרים, למשל אל פֶּלָה שבעבר־הירדן. אולם בעתיד, עדיו הנאמנים של אלוהים יימצאו בכל רחבי העולם, ולכן ביטחון והגנה לא יהיו מוגבלים לאיזור גיאוגרפי מסוים.
21. מי יילחמו במערכה הסופית, ומה תהיה התוצאה?
21 ההשמדה לא תבוא מידי צבאות רומא או מידי כל אמצעי אנושי אחר. תחת זאת, ספר ההתגלות מתאר את כוחות ההוצאה־לפועל ככוחות שמימיים. אחריתה של הצרה הגדולה לא תתבצע על־ידי צבא כלשהו של בני־אדם, אלא על־ידי ”דבר האלוהים”, המלך ישוע המשיח, הנעזר ב”צבאות השמים”, כולל המשיחיים המשוחים המוקמים לתחייה. ”אדון האדונים ומלך המלכים” יוציא לפועל גזר־דין בהיקף רחב בהרבה משהיה בשנת 70 לספירה באמצעות הרומאים. הוא יחסל את כל בני־האדם המתנגדים לאלוהים — מלכים, מפקדי צבא, עבדים ובני־חורין, קטנים וגדולים. גם ארגוני אנוש השייכים לעולמו של השטן יבואו אל קצם (ההתגלות ב׳:26, 27; י״ז:14; י״ט:11–21; יוחנן א׳. ה׳:19).
22. באיזה מובן נוסף יהיה ”בשר” שיינצל?
22 זכור כי שארית משוחי־הרוח ו’ההמון הרב’ כאחד, היינו ”בשר”, היו עתידים להינצל עם נפילתה המהירה והמוחלטת של בבל הגדולה אשר התרחשה בראשית הצרה. בדומה לכך, בסיומה של הצרה, ”בשר” אשר ינוס על נפשו ויצדד ביהוה יינצל. מה מנוגד הדבר לתוצאת המרד לגבי היהודים בשנת 70 לספירה!
23. לְמה מצפים אלה שיימנו עם ה”בשר” שיינצל?
23 בשוקלך את האפשרויות הטמונות בעתידך ובעתיד יקיריך, שים לב להבטחה שבהתגלות ז׳:16, 17: ”לא ירעבו עוד ולא יצמאו, אף לא תכה עליהם השמש וכל שרב, כי השה אשר באמצע הכיסא ירעה אותם וינהיגם אל מבועי מים חיים; ואלוהים ימחה כל דמעה מעיניהם”. ללא ספק, זו אכן ’הינצלות’ במובן נפלא ולצמיתות.
[הערות שוליים]
a ראה חוברת המצפה מ־1 ביוני 1996, עמ׳ 14–19.
b יוסף בן מתתיהו אומר: ”וטיטוס בא אל העיר והשתומם עליה מאֹד ובפרט על חֹזק חומותיה ומגדליה... [ו]קרא: ’האלהים נלחם לנו — כי רק יד האלהים החזקה גרשה את היהודים מן המצודות האלה, כי מה תעשינה ידי אדם ומכונותיו למגדלים אשר כאלה?’”
c מעניין לציין שהכתוב במתי כ״ד:22 בנוסח של שם טוב מזכיר את המילה עבור, שמשמעה ”בשביל, בעד, בשל”. (ראה מאמר קודם עמוד 13.)
d ראה חוברת המצפה מ־1 באפריל 1994, עמ׳ 9, 10 והטבלה שבעמ’ 12, 13, העורכת הקבלה בין תשובתו הנבואית של ישוע המופיעה במתי פרק כ״ד, במרקוס פרק י״ג ובלוקס פרק כ״א.
e ראה הסדרה ההתגלות — שיא התגשמותה קרוב! שיצאה לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים, בחוברת המצפה מ־1 בינואר 1991, עמ׳ 22–35.
מה תהא תשובתך?
◻ מה היו שני השלבים של מתקפת הרומאים על ירושלים?
◻ מדוע אין זה סביר להניח ש־000,97 הניצולים היהודים בשנת 70 לספירה, הם ה”בשר” המוזכר במתי כ״ד:22?
◻ כיצד קוצרו ימי הצרה שבאה על ירושלים, ולפיכך כיצד ניצל ”בשר”?
◻ בצרה הגדולה הממשמשת ובאה, כיצד יקוצרו הימים וכיצד יינצל ”בשר”?
[תמונה בעמוד 16]
מטבע יהודי שהונפק לאחר המרד. כתוב ”שנת שתיים”, כלומר שנת 67 לספירה, השנה השנייה של שלטונם העצמי של היהודים
[שלמי תודה]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive
[תמונה בעמוד 17]
מטבע רומי שהונפק בשנת 71 לספירה. משמאל רומאי חמוש; מימין יהודייה מתאבלת. המילים ”IVDAEA CAPTA“ משמען ”יהודה השבויה”
[שלמי תודה]
.Est (Near Eastern History) Pictorial Archive