‏”‏אמור נא לנו,‏ מתי יהיה הדבר הזה?‏”‏

‏”‏חדשות אני מגיד.‏ בטרם תצמחנה אשמיע אתכם”‏ (‏ישעיהו מ״ב:‏9‏)‏.‏

1,‏ 2.‏ (‏א)‏ מה שאלו שליחי ישוע בנוגע לעתיד?‏ (‏ב)‏ כיצד התגשמה תשובתו של ישוע באשר לאות המורכב שסיפק?‏

ההוראה האלוהית נובעת מיהוה אלהים,‏ ה”‏מגיד מראשית אחרית”‏ (‏ישעיהו מ״ו:‏10‏)‏.‏ כשם שציין המאמר הקודם,‏ השליחים ביקשו הדרכה מעין זו מישוע,‏ בשואלם אותו:‏ ”‏אמור נא לנו,‏ מתי יהיה הדבר הזה ומהו האות לפני שכל זה יתגשם?‏”‏ (‏מרקוס י״ג:‏4‏)‏.‏

² בתשובתו,‏ תיאר ישוע ”‏אות”‏ מורכב,‏ המכיל ראיות שאמורות היו להוכיח כי סדר־הדברים היהודי התקרב לקצו.‏ הדבר התגשם עם חורבן ירושלים ב־70 לספירה.‏ אולם,‏ לנבואת ישוע עתידה היתה להיות התגשמות גדולה יותר,‏ הרחק בזרם הזמן.‏ עם סיום ”‏עתות הגויים”‏ בשנת 1914,‏ עתיד היה להיראות אות בקנה מידה נרחב,‏ המעיד על כך,‏ שבעתיד הקרוב יבוא אל קצו סדר־הדברים הנוכחי המרושע ב”‏צרה גדולה”‏a (‏לוקס כ״א:‏24‏)‏.‏ מיליונים החיים כיום יכולים להעיד על כך,‏ שאות זה התגשם במלחמות העולם ובמאורעות רבי־חשיבות אחרים שהתרחשו במאה ה־20.‏ הללו גם מציינים את התגשמותה העיקרית של נבואת ישוע,‏ התגשמות בת־זמננו אשר סומלה באירועים החל מ־33 ועד 70 לספירה.‏

3.‏ בדברו על אות אחר,‏ אילו התפתחויות נוספות חזה ישוע?‏

³ לאחר שהזכיר לוקס את ’‏עתות הגויים’‏,‏ התיאורים המקבילים במתי,‏ במרקוס ובלוקס מתארים סדרה נוספת של התפתחויות הכוללות אות אחר בנוסף ל”‏אות [‏המורכב]‏.‏.‏.‏ של סיום סדר־הדברים”‏ (‏מתי כ״ד:‏3‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ (‏בעמוד 13,‏ נקודה זו בתיאור מסומנת בקו כפול.‏)‏ מתי מציין:‏ ”‏מייד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה אורו,‏ הכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמים יזדעזעו.‏ אז ייראה אות בן־האדם בשמים ואז יספדו כל משפחות הארץ ויראו את בן־האדם בא עם ענני השמים בגבורה ובכבוד רב.‏ והוא ישלח את מלאכיו בשופר גדול ויקבצו את בחיריו מארבע הרוחות,‏ מקצות השמים עד קצותם‏”‏ (‏מתי כ״ד:‏29–31‏)‏.‏

צרה ותופעות שמימיות

4.‏ אילו שאלות מתעוררות בנוגע לתופעות השמימיות שהזכיר ישוע?‏

⁴ מתי יתגשמו הדברים הללו?‏ כל שלושת התיאורים בספרי הבשורה מזכירים את מה שניתן לכנות תופעות שמימיות — חשכת השמש והירח ונפילת כוכבים.‏ ישוע אמר,‏ שהאירועים הללו עתידים להתרחש בעקבות ה”‏צרה”‏.‏ האם עמדה לנגד עיניו של ישוע הצרה שהגיעה לשיאה ב־70 לספירה,‏ או שמא דיבר על הצרה הגדולה העתידה להתחולל בימינו?‏ (‏מתי כ״ד:‏29;‏ מרקוס י״ג:‏24‏)‏.‏

5.‏ מה סברו בעבר בנוגע לצרה בת־זמננו?‏

⁵ מאז נסתיימו ”‏עתות הגויים”‏ בשנת 1914,‏ משרתי אלהים גילו עניין מיוחד ב”‏צרה הגדולה”‏ (‏ההתגלות ז׳:‏14‏)‏.‏ במשך שנים רבות סברו,‏ שלצרה הגדולה בת־זמננו היה שלב פתיחה המקביל לתקופת מלחמת־העולם הראשונה,‏ לאחריו הפסקה מסוימת הקוטעת תקופה זו,‏ ולבסוף השלב האחרון,‏ ”‏מלחמת היום הגדול אשר לאלוהי צבאות”‏.‏ אם כך הדבר,‏ מה נועד להתרחש במרוצת העשורים של שלב הביניים של ”‏סיום סדר־הדברים”‏?‏ (‏ההתגלות ט״ז:‏14;‏ מתי י״ג:‏ 39;‏ כ״ד:‏3‏,‏ ע״ח‏;‏ כ״ח:‏20)‏.‏

6.‏ אילו תופעות שמימיות נחשבו כהתגשמותה של נבואת ישוע?‏

⁶ ובכן,‏ היתה סברה שבמרוצת מרווח זמן זה ניתן יהיה לראות את האות המורכב,‏ הכולל את פעילות הטפת הבשורה המתבצעת על־ידי עובדי אלהים המקובצים.‏ כמו־כן,‏ נראה היה שניתן לצפות לתופעות השמימיות שנובאו מראש במרוצת מרווח הזמן שלאחר שלב הפתיחה,‏ בשנים 1914–1918 (‏מתי כ״ד:‏29;‏ מרקוס י״ג:‏24,‏ 25;‏ לוקס כ״א:‏25‏)‏.‏ תשומת־הלב התמקדה בדברים בשמים,‏ פשוטו כמשמעו — מתקני שיגור לחלל,‏ טילים,‏ קרניים קוסמיות או קרני גמא ונחיתות או בסיסים על הירח.‏

7.‏ איזו הבנה מתוקנת סופקה באשר ל”‏צרה הגדולה”‏?‏

⁷ אך,‏ המצפה מפברואר 1971 בחן מחדש את נבואתו של ישוע,‏ ובמיוחד את הצרה הגדולה הקרבה ובאה.‏ הוא הסביר שלנוכח מה שאירע במאה הראשונה לספירה,‏ לא יתכן שהצרה בת־זמננו תהיה מורכבת משלב פתיחה שחל בין השנים 1914–1918,‏ ממרווח זמן ממושך המשתרע על־פני מספר עשורים,‏ ולאחר מכן המשך הצרה.‏ החוברת סיכמה:‏ ”‏’‏הצרה הגדולה שכמוה לא תהיה עוד’‏,‏ עדיין לפנינו‏,‏ כיון שמשמעה השמדת המעצמה העולמית של דתות־הכזב (‏כולל הנצרות)‏,‏ שבעקבותיה תתחולל ’‏מלחמת היום הגדול אשר לאלוהי צבאות’‏ בהר־מגידון”‏.‏

8.‏ כיצד הוסבר הכתוב במתי כ״ד:‏29 לאור ההשקפה המתוקנת על הצרה בת־זמננו?‏

⁸ אולם,‏ מתי כ״ד:‏29 מציין שהתופעות השמימיות תתרחשנה ”‏מייד אחרי צרת הימים ההם”‏.‏ כיצד יתכן הדבר?‏ המצפה מאוגוסט 1976 הסביר,‏ ש’‏הצרה הגדולה’‏ המוזכרת כאן מתייחסת לצרה שהגיעה לשיאה ב־70 לספירה.‏ אך,‏ מאיזו בחינה ניתן היה לומר שהתופעות השמימיות בנות־זמננו התרחשו ”‏מייד”‏ לאחר האירוע בשנת 70 לספירה?‏ ההסבר שניתן היה,‏ שבעיני אלהים המאות שבין התקופות הללו נראו כזמן קצר (‏רומים ט״ז:‏20;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏8‏)‏.‏ אך,‏ בחינה מעמיקה יותר של נבואה זו,‏ בעיקר של מתי כ״ד:‏29–31‏,‏ מצביעה על הסבר שונה לחלוטין.‏ הדבר ממחיש כיצד האור ”‏הולך ואור עד נכון היום”‏ (‏משלי ד׳:‏18‏)‏.‏b הבה נבחן מדוע הסבר חדש או שונה,‏ הולם במקרה זה.‏

9.‏ כיצד מספק התנ״ך רקע לדברי ישוע על ההתפתחויות בשמים?‏

⁹ לארבעה משליחיו,‏ ניבא ישוע על ’‏שמש שתחשך,‏ ירח שלא יגיה אורו וכוכבים שיפלו’‏.‏ כיהודים,‏ הכירו הם בוודאי התבטאויות דומות מהתנ״ך,‏ כשבצפניה א׳:‏15 לדוגמה,‏ מכונה עת המשפט של יהוה ”‏יום שואה ומשואה,‏ יום חושך ואפילה,‏ יום ענן וערפל”‏.‏ נביאים שונים מתקופת התנ״ך גם תיארו את השמש המחשיכה,‏ את הירח החדל מלהאיר ואת הכוכבים הקודרים.‏ תיאורים מעין אלה תמצא בהצהרות אלוהיות נגד בבל,‏ אדום,‏ מצרים וממלכת ישראל הצפונית (‏ישעיהו י״ג:‏9,‏ 10;‏ ל״ד:‏4,‏ 5;‏ ירמיהו ד׳:‏28;‏ יחזקאל ל״ב:‏2,‏ 6–8;‏ עמוס ה׳:‏20;‏ ח׳:‏2,‏ 9‏)‏.‏

10,‏ 11.‏ (‏א)‏ מה ניבא יואל בנוגע להתרחשויות בשמים?‏ (‏ב)‏ אילו היבטים של נבואת יואל התגשמו ב־33 לספירה,‏ ואילו לא?‏

¹⁰ כאשר שמעו את דברי ישוע,‏ נזכרו ככל הנראה,‏ פטרוס ושלושת השליחים האחרים בנבואתו של יואל המופיעה בספר יואל ג׳:‏1–4 וכן ד׳:‏15‏:‏ ”‏אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם.‏.‏.‏ ונתתי מופתים בשמים ובארץ,‏ דם ואש ותימרות עשן.‏ השמש יהפך לחושך והירח לדם,‏ לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא”‏.‏ ”‏שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נוגהם”‏.‏

¹¹ כפי שצוין במעשי־השליחים ב׳:‏1–4,‏ 14–21‏,‏ בחג־השבועות של 33 לספירה,‏ שפך אלהים את רוח־קודשו על 120 תלמידים,‏ גברים ונשים כאחד.‏ השליח פטרוס הכריז,‏ שבכך נתגשמה נבואתו של יואל.‏ אולם,‏ מה באשר לדברי יואל על אודות ’‏השמש והירח שקדרו וכוכבים שאספו נוגהם’‏?‏ לא קיימת עדות לכך,‏ שהדבר התגשם ב־33 לספירה או במרוצת התקופה של סיום סדר־הדברים היהודי שארכה למעלה מ־30 שנה.‏

12,‏ 13.‏ כיצד התגשמו התופעות השמימיות שעליהן ניבא יואל?‏

¹² ככל הנראה,‏ לחלקה האחרון של נבואת יואל היה קשר הדוק ל”‏יום יהוה הגדול והנורא”‏ — חורבן ירושלים.‏ המצפה מדצמבר 1967,‏ ציין בנוגע לצרה שבאה על ירושלים ב־70 לספירה:‏ ”‏אין ספק שהיה זה ’‏יום יהוה’‏ במה שנוגע לירושלים ולבניה.‏ ובהקשר לאותו יום היו ’‏דם ואש ותימרות עשן’‏ למכביר,‏ כשאין השמש מאירה את קדרות העיר ביום,‏ והירח מרמז על דם שפוך,‏ ולא על אור ירח שליו,‏ כָּסוּף בלילה”‏.‏c

¹³ אכן,‏ בדומה לנבואות אחרות שהזכרנו,‏ התופעות השמימיות שעליהן ניבא יואל התגשמו בעת שיהוה הוציא לפועל את משפטו.‏ קדרותם של השמש,‏ הירח והכוכבים,‏ התרחשה כאשר הכוחות המוציאים לפועל עלו על ירושלים,‏ ולא השתרעה על־פני תקופת סיום סדר־הדברים היהודי.‏ אין זה אלא הגיוני לצפות להתגשמות נרחבת יותר של חלק זה של נבואת יואל,‏ כאשר יתחיל אלהים להשמיד את סדר־הדברים הנוכחי.‏

איזו צרה תקדים את התופעות השמימיות?‏

14,‏ 15.‏ כיצד משפיעה נבואת יואל על הבנתנו את הכתוב במתי כ״ד:‏29‏?‏

¹⁴ התגשמותה של נבואת יואל (‏בתואם עם נבואות אחרות הנוקטות לשון דומה)‏ עוזרת לנו להבין את הכתוב במתי כ״ד:‏29‏.‏ מובן,‏ שדברי ישוע על כך ש’‏השמש תחשך,‏ הירח לא יגיה אורו והכוכבים יפלו’‏ אינם מתייחסים לאירועים המתרחשים במרוצת העשורים הרבים של סיום סדר־הדברים הנוכחי,‏ כגון שיגור טילים לחלל ונחיתות על הירח.‏ לא,‏ הוא הצביע על דברים הקשורים ל”‏יום יהוה הגדול והנורא”‏,‏ ההשמדה העתידה לבוא.‏

¹⁵ הדבר מתקשר עם הבנתנו את אופן התרחשותן של התופעות השמימיות ”‏מייד לאחר צרת הימים ההם”‏.‏ ישוע לא התכוון לצרה שפקדה את ירושלים ב־70 לספירה.‏ אלא,‏ הוא הצביע על ראשיתה של הצרה הגדולה שתפקוד את הסדר העולמי בעתיד,‏ שבה תגיע ’‏נוכחותו’‏ המובטחת לשיאה (‏מתי כ״ד:‏3‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ צרה זו עדיין לפנינו.‏

16.‏ על איזו צרה הצביע הכתוב במרקוס י״ג:‏24‏,‏ ומדוע?‏

¹⁶ מה באשר לכתוב במרקוס י״ג:‏24‏:‏ ”‏בימים ההם,‏ אחרי הצרה ההיא,‏ תחשך השמש והירח לא יגיה אורו”‏?‏ בפסוק זה,‏ המילים ”‏ההם”‏ ו”‏ההיא”‏ נגזרות מן המלה היוונית אֶקִינוֹס‏,‏ כינוי־רומז המצביע על תקופה רחוקה.‏ המלה אֶקִינוֹס משמשת כדי להצביע על דבר־מה שאירע זה מכבר (‏או שהוזכר בעבר)‏ או שיתרחש בעתיד הרחוק (‏מתי ג׳:‏1;‏ ז׳:‏22;‏ י׳:‏19;‏ כ״ד:‏38;‏ מרקוס י״ג:‏11,‏ 17,‏ 32;‏ י״ד:‏25;‏ לוקס י׳:‏12;‏ תסלוניקים ב׳.‏ א׳:‏10‏)‏.‏ לפיכך,‏ מרקוס י״ג:‏24 מתייחס ל”‏צרה ההיא‏”‏,‏ לא לצרה שנגרמה על־ידי הרומאים,‏ אלא לפעולתו האדירה של יהוה בקץ סדר־הדברים הנוכחי.‏

17,‏ 18.‏ איזה אור שופך הכתוב בספר ההתגלות על האופן שבו תתפתח הצרה הגדולה?‏

¹⁷ פרקים י״ז עד י״ט בספר ההתגלות תואמים להבנה מתוקנת זו של מתי כ״ד:‏29–31,‏ מרקוס י״ג:‏24–27 ולוקס כ״א:‏25–28‏,‏ ומאמתים אותה.‏ מאיזו בחינה?‏ ספרי הבשורה מגלים,‏ כי צרה זו לא תתחיל ותסתיים כהרף עין.‏ לאחר תחילתה,‏ חלק מהאנושות המרדנית עדיין ייוותר בחיים על־מנת לראות את ”‏אות בן־האדם”‏ וכדי להגיב — הם יספדו,‏ וכפי שמצויין בלוקס כ״א:‏26 ”‏יתעלפו מאימה ומציפייה לבאות על העולם”‏.‏ אימה גדולה זו תיפול עליהם בראותם את ה”‏אות”‏ שיבשר על השמדתם הקרובה.‏

¹⁸ התיאור שבהתגלות מראה,‏ שהצרה הגדולה העתידה לבוא תחל כאשר תפנינה ”‏הקרניים”‏ הצבאיות של ”‏החיה”‏ הבינלאומית נגד ”‏הזונה”‏,‏ הלא היא ”‏בבל הגדולה”‏d (‏ההתגלות י״ז:‏1,‏ 10–16‏)‏.‏ אולם,‏ אנשים רבים ייוותרו בחיים,‏ שכן מלכים,‏ סוחרים,‏ רבי־חובלים ואחרים,‏ יתאבלו על סופן של דתות־הכזב.‏ ללא ספק,‏ רבים יכירו בכך,‏ שהם הבאים בתור למשפט (‏ההתגלות י״ח:‏9–19‏)‏.‏

מה עתיד להתרחש?‏

19.‏ למה נוכל לצפות כאשר תפרוץ הצרה הגדולה?‏

¹⁹ הקטעים שבספרי הבשורה מתי,‏ מרקוס ולוקס משתלבים עם הכתוב בהתגלות י״ז עד י״ט‏,‏ על־מנת לשפוך אור בעל ערך רב על העתיד להתרחש בקרוב.‏ בעת שקבע אלהים,‏ תפרוץ הצרה הגדולה במתקפה נגד המעצמה העולמית של דתות־הכזב (‏”‏בבל הגדולה”‏)‏.‏ תהא זו מתקפה עזה במיוחד שתכוון נגד הנצרות,‏ המקבילה לירושלים הלא נאמנה.‏ ”‏מייד אחרי”‏ שלב זה של הצרה,‏ ”‏יהיו אותות בשמש ובירח ובכוכבים,‏ ועל הארץ מצוקה [‏חסרת תקדים]‏ לגויים”‏ (‏מתי כ״ד:‏29;‏ לוקס כ״א:‏25‏)‏.‏

20.‏ לאיזו תופעה שמימית נוכל עדיין לצפות?‏

²⁰ מאיזו בחינה ”‏תחשך השמש והירח לא יגיה אורו,‏ הכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמים יזדעזעו”‏?‏ ללא ספק,‏ בשלב המוקדם של הצרה הגדולה,‏ מאורות רבים — מנהיגי דת בולטים של העולם הדתי — ייחשפו על־ידי ”‏עשר הקרניים”‏ המוזכרות בהתגלות י״ז:‏16 ויחוסלו על־ידן.‏ אין ספק,‏ שגם הכוחות הפוליטיים יזדעזעו.‏ כמו־כן,‏ הייתכנו גם מאורעות מחרידים בשמים הגשמיים?‏ סביר להניח שכן,‏ והללו יהיו מעוררי אימה הרבה יותר מאלה שתיאר יוסף בן־מתתיהו,‏ שהתרחשו קרוב לקצו של סדר־הדברים היהודי.‏ אנו יודעים שבעבר הרחוק,‏ הפגין יהוה את כוחו כדי לגרום תופעות טבע יוצאות־דופן,‏ ובכוחו לעשות זאת שוב (‏שמות י׳:‏21–23;‏ יהושע י׳:‏12–14;‏ שופטים ה׳:‏20;‏ לוקס כ״ג:‏44,‏ 45‏)‏.‏

21.‏ כיצד יופיע ”‏אות”‏ נוסף בעתיד?‏

²¹ בנקודה זו כל שלושת מחברי ספרי הבשורה משתמשים במלה טותה (‏אז)‏ כדי להציג את ההתפתחות הבאה.‏ ”‏אז ייראה אות בן־האדם בשמים”‏ (‏מתי כ״ד:‏30;‏ מרקוס י״ג:‏26;‏ לוקס כ״א:‏27‏)‏.‏ מאז מלחמת־העולם הראשונה ואילך,‏ הבחינו תלמידיו האמיתיים של ישוע באות המורכב של נוכחותו הסמויה־מן־העין,‏ בשעה שמרבית האנשים לא היו מודעים לכך.‏ ברם,‏ מתי כ״ד:‏30 ממשיך ומצביע על ”‏אות”‏ נוסף שיופיע בעתיד,‏ זה של ”‏בן־האדם”‏,‏ אשר אליו תאלצנה כל האומות לשים־לב.‏ כאשר יבוא ישוע עם ענני השמים באופן סמוי־מן־העין,‏ יהא על בני־אנוש מתנגדים בכל רחבי־העולם להכיר ב’‏ביאה’‏ (‏ביוונית אֶרְחוֹמֶנוֹן‏)‏ זו,‏ בשל הדרך העל־טבעית שבה יפגין את און מלכותו (‏ההתגלות א׳:‏7‏)‏.‏

22.‏ כיצד תשפיע ראיית ה”‏אות”‏ המוזכר במתי כ״ד:‏30 על הצופים בו?‏

²² מתי כ״ד:‏30 משתמש שוב במלה טותה כדי להציג את אשר יתרחש לאחר מכן.‏ אז אומות העולם,‏ בהבינן את חומרת מצבן,‏ תכנּה עצמן ותספודנה,‏ יתכן בגלל הידיעה שהשמדתן קרבה לבוא.‏ עד כמה שונה המצב בקרב משרתי אלהים,‏ משום שאנו נוכל להרים את ראשנו,‏ ביודענו שהגאולה בפתח!‏ (‏לוקס כ״א:‏28‏)‏.‏ כמו־כן,‏ הכתוב בהתגלות י״ט:‏1–6 מראה,‏ שעובדי אלהים אמיתיים בשמים ובארץ ישמחו על השמדתה של הזונה.‏

23.‏ (‏א)‏ איזו פעולה ינקוט ישוע למען הנבחרים?‏ (‏ב)‏ מה ניתן לומר על לקיחת השארית לשמים?‏

²³ נבואת ישוע מוסיפה לציין במרקוס י״ג:‏ 27‏:‏ ”‏ואז [‏טותה‏]‏ ישלח את המלאכים ויקבץ את בחיריו מארבע הרוחות,‏ מקצה הארץ עד קצה השמים”‏.‏ במילים אלה ישוע מתמקד בשארית 000,‏144 ”‏הבחירים”‏ החיים עדיין עלי־אדמות.‏ מוקדם בסיום סדר־הדברים,‏ תלמידים משוחים אלה של ישוע הובאו לאחדות תיאוקרטית.‏ אולם,‏ בהשתלשלות המאורעות הנזכרים במרקוס י״ג:‏27 ובמתי כ״ד:‏31 מתואר דבר־מה נוסף.‏ שארית ”‏בחיריו”‏ תתקבץ מכל קצות הארץ ”‏בשופר גדול”‏.‏ הכיצד?‏ ללא ספק,‏ הם יהיו ”‏חתומים”‏,‏ ויהוה יזהה אותם בבירור כחלק מאלה ”‏הנקראים ונבחרים ונאמנים”‏.‏ ובמועד שקבע אלהים,‏ יקובצו הם אל השמים כדי להיות כוהנים ומלכים.‏e הדבר יסב שמחה להם ולשותפיהם הנאמנים,‏ ’‏ההמון הרב’‏,‏ אשר ייחתמו אף הם על־מנת ’‏לבוא מן הצרה הגדולה’‏ וליהנות מברכות בגן־עדן עלי־אדמות (‏מתי כ״ד:‏22;‏ ההתגלות ז׳:‏3,‏ 4,‏ 9–17;‏ י״ז:‏14;‏ כ׳:‏6;‏ יחזקאל ט׳:‏4,‏ 6‏)‏.‏

24.‏ מה מגלה הכתוב במתי כ״ד:‏29–31 בנוגע להשתלשלות המאורעות העתידים לבוא?‏

²⁴ כאשר אמרו השליחים ”‏אמור נא לנו.‏.‏.‏”‏,‏ תשובת ישוע כללה דברים שהיו הרבה מעבר לתפיסתם.‏ עם זאת,‏ הם שמחו לראות עוד בימי חייהם בהתגשמותה הראשונית של נבואתו.‏ דיוננו בתשובת ישוע התמקד בחלק של נבואתו שעתיד להתגשם בקרוב (‏מתי כ״ד:‏29–31;‏ מרקוס י״ג:‏24–27;‏ לוקס כ״א:‏25–28‏)‏.‏ כבר עתה אנו יכולים להיווכח בכך,‏ שגאולתנו קרבה.‏ אנו יכולים לשאת עינינו אל תחילתה של הצרה הגדולה,‏ אז לאות בן־האדם,‏ ואז לקיבוצם של הנבחרים על־ידי אלהים.‏ לבסוף,‏ כמוציא לפועל מטעם יהוה,‏ מלכנו הלוחם,‏ ישוע המוכתר,‏ ”‏ישלים נצחונו”‏ בהר־מגידון (‏ההתגלות ו׳:‏2‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ ”‏יום יהוה”‏ זה,‏ שבו יבצע את נקמתו,‏ יהווה קץ מפואר לסיום סדר־הדברים שציין את ”‏יום האדון”‏ ישוע,‏ מאז 1914 ואילך.‏

25.‏ כיצד נוכל ליטול חלק בהתגשמות העתידית של הכתוב בלוקס כ״א:‏28‏?‏

²⁵ מי יתן ותמשיך ליהנות מההוראה האלוהית,‏ על־מנת שתוכל להיענות להתגשמותם העתידית של דברי ישוע:‏ ”‏כאשר יתחילו לקרות הדברים האלה התעודדו והרימו ראשיכם,‏ כי קרבה גאולתכם”‏ (‏לוקס כ״א:‏28‏)‏.‏ איזה עתיד מזהיר נכון לבחירים ול’‏המון הרב’‏ כאשר יהוה ממשיך לטהר את שמו הקדוש!‏

‏(‏מקור המאמר‏:‏ 1994/‏2/‏15)‏

‏[‏הערות שוליים]‏

האם אתה זוכר?‏

◻ כיצד התגשמו היבטים של הנבואה ביואל ג׳:‏1–4 ו־ד׳:‏15 במאה הראשונה לספירה?‏

◻ לאיזו צרה מתייחס מתי כ״ד:‏29‏,‏ ומדוע הגענו למסקנה זו?‏

◻ על אילו תופעות שמימיות מצביע מתי כ״ד:‏29‏,‏ וכיצד יכול הדבר להתרחש מייד לאחר הצרה?‏

◻ כיצד עתיד להתגשם הכתוב בלוקס כ״א:‏26,‏ 28‏?‏

‏[‏תמונה בעמודים 16,‏ 17]‏

מיקומו של בית־המקדש

‏[‏שלמי תודה]‏

‏.Est (‏Near Eastern History)‏ Pictorial Archive