הפוך את ההוראה הבריאה לדרך־חייך
”המסירות לאלהים מועילה בכל” (טימותיאוס א׳. ד׳:8, ע״ח).
1, 2. באיזו מידה דואגים האנשים לבריאותם, ומהי התוצאה?
מרבית האנשים יהיו נכונים להסכים שבריאות תקינה היא אחד הנכסים היקרים ביותר שיש בחיים. הם מקדישים זמן ניכר וכסף רב כדי לשמור על כושרם הגופני וכדי להבטיח שיקבלו טיפול רפואי הולם, לכשיזדקקו לו. בארצות־הברית, למשל, העלות השנתית של שירותי הבריאות באחת השנים האחרונות הגיעה ליותר מ־900 מיליארד דולר. הדבר מסתכם בלמעלה מ־000,3 דולר לשנה לכל גבר, אשה וילד במדינה זו, ובארצות מפותחות אחרות המצב דומה.
2 למה הובילה כל אותה השקעה של זמן, מאמץ וכסף? ללא ספק, איש לא יכחיש, שבסך־הכל, עומדים לרשותנו כלים וציוד רפואיים מתקדמים בהרבה מבכל תקופה אחרת בהיסטוריה. אולם, לא ניתן להסיק אוטומטית שהחיים בריאים יותר. למעשה, בנאום שתיאר הצעת תוכנית לשירותי הבריאות עבור ארצות־הברית, ציין נשיא ארה״ב שבנוסף ל”מחיר המזעזע שגובה האלימות במדינה זו”, יש בקרב תושבי ארצות־הברית ”שיעור גבוה יותר של איידס, עישון ושתייה מופרזת, של הריונות בקרב בנות־העשר’ה ושל תינוקות הנולדים במשקל נמוך מן הרגיל”, מבכל אומה מפותחת אחרת. ומהי מסקנתו? ”עלינו לשנות את דרכינו, אם אנו מעוניינים להיות אי־פעם עם בריא” (גלטים ו׳:7, 8).
דרך־חיים בריאה
3. על רקע התרבות היוונית הקדומה, איזו עצה סיפק פאולוס?
3 במאה הראשונה לספירה, היוונים היו ידועים במסירותם לתרבות הגוף, לפיתוח השרירים ולתחרויות ספורט. על רקע זה, השליח פאולוס כתב בהשראה לצעיר טימותיאוס: ”שהרי ההתאמנות הגופנית מועילה במידה מעטה, אבל המסירות לאלהים מועילה בכל ובה הבטחה לחיים שבהווה ולחיים שלעתיד לבוא” (טימותיאוס א׳. ד׳:8, ע״ח). לפיכך, פאולוס הצביע על דברים שהאנשים לומדים להכיר בהם כיום, כלומר, שתנאים פיסיים או אמצעים רפואיים אינם מהווים ערובה לדרך־חיים בריאה באמת ובתמים. אולם, פאולוס הבטיחנו, שהדבר שלא ניתן לוותר עליו הוא טיפוחם של בריאות רוחנית ושל מסירות לאלהים.
4. אילו יתרונות נובעים מן המסירות לאלהים?
4 דרך זו מועילה ”לחיים שבהווה”, משום שהיא מספקת הגנה מפני כל אותם דברים מזיקים, שאנשים חסרי יראת־אלהים, או אלה שרק ”לכאורה בעלי יראת שמים”, מביאים על עצמם (טימותיאוס ב׳. ג׳:5; משלי כ״ג:29, 30; לוקס ט״ו:11–16; קורינתים א׳. ו׳:18; טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10). אלה המרשים למסירות לאלהים לעצב את חייהם מגלים כבוד בריא לחוקי אלהים ולדרישותיו, והדבר מניעם להפוך את ההוראה הבריאה לדרך־חייהם. קו־פעולה זה מביא להם בריאות גופנית ורוחנית, סיפוק ואושר. כמו־כן, הם ’אוצרים לעצמם אוצר טוב לעתיד, כדי שישיגו את החיים האמיתיים’ (טימותיאוס א׳. ו׳:19).
5. אילו הנחיות סיפק פאולוס בפרק השני של איגרתו אל טיטוס?
5 מאחר שחיים על־פי ההוראה הבריאה של אלהים מביאים ברכות מעין אלה עתה ובעתיד, עלינו לדעת באופן מעשי כיצד נוכל להפוך את ההוראה הבריאה לדרך־חיינו. השליח פאולוס סיפק את התשובה לכך באיגרתו אל טיטוס. נשים לב במיוחד לפרק השני בספר, שבו הוא הינחה את טיטוס ’לדבר את אשר יאה לתורתנו הבריאה’. ללא ספק, כולנו, צעירים כמבוגרים, גברים כנשים, יכולים להפיק תועלת כיום מ’תורה בריאה’ זו (טיטוס א׳:4, 5; ב׳:1).
עצה לזקנים
6. איזו עצה נתן פאולוס ל”זקנים”, וכיצד גילה בכך התחשבות?
6 ראשית, לפאולוס היו מספר עצות לקשישים. קרא נא טיטוס ב׳:2. ”הזקנים”, כקבוצה, זוכים לכבוד ולהוקרה על היותם מופת לאמונה ולנאמנות (ויקרא י״ט:32; משלי ט״ז:31). עקב כך, יתכן שאחרים יימנעו מלהציע הצעות או לייעץ לקשישים, אלא אם הנושאים הם בעלי חשיבות מכרעת (איוב ל״ב:6, 7; טימותיאוס א׳. ה׳:1). לכן, פאולוס גילה התחשבות כאשר פנה תחילה לזקנים, וטוב יעשו אם ישיתו לבם לדבריו ויוודאו שבדומה לפאולוס הם ראויים לחיקוי (קורינתים א׳. י״א:1; פיליפים ג׳: 17).
7, 8. (א) מה כרוך בלהיות ”מפוכחים”? (ב) מדוע יש לאזן את ה’רצינות’ בגילוי ’שיקול־דעת’?
7 מעל לכל, על הקשישים המשיחיים להיות ”מפוכחים”. אף־על־פי שהמלה המקורית עשויה להתייחס להרגלי השתייה, משמעה גם להיות עירני, בעל דעה צלולה ושכל ישר (טימותיאוס ב׳. ד׳:5; פטרוס א׳. א׳:13). לפיכך, בין אם בשתייה ובין אם בכל תחום אחר, שומה על הזקנים להיות מתונים, לא להפריז ולא לנטות לקיצוניות.
8 אזי, עליהם להיות ”רציניים” ו”שקולים בדעתם” (ע״ח). באופן טבעי, עם הגיל הופך האדם רציני כלומר, נשוא־פנים, ראוי לכבוד. אולם, יש העשויים לגלות את הנטייה לרצינות־יתר, בהופכם חסרי־סובלנות כלפי התנהגותם מלאת המרץ של הצעירים (משלי כ׳:29). זוהי הסיבה, שכדי לאזן את ה’רצינות’ דרוש ’שיקול־דעת’. הקשישים צריכים לשמור על הרצינות ההולמת את גילם, ובה בעת להיות מאוזנים תוך שליטה מלאה ברגשותיהם ובדחפיהם.
9. מדוע על הזקנים להיות בריאים באמונה, באהבה ובמיוחד בסבלנות?
9 לבסוף, על הקשישים להיות ”בריאים באמונה, באהבה ובסבלנות”. פעמים רבות באיגרותיו, הזכיר פאולוס את האמונה ואת האהבה יחד עם התקווה (קורינתים א׳. י״ג:13; תסלוניקים א׳. א׳:3; ה׳:8). בפסוק זה הוא החליף ”תקווה” ב”סבלנות”. יתכן שהסיבה לכך היא שעם הגיל המתקדם מסתננת בקלות הרגשת הכניעה (קהלת י״ב:1). עם זאת, כשם שהצביע על כך ישוע, ”המחזיק מעמד עד קץ הוא יוושע” (מתי כ״ד:13). בנוסף לכך, הזקנים הינם דוגמאות יקרות־ערך לאחרים לא רק בשל גילם או נסיונם, אלא בשל מעלותיהם הרוחניות הבריאות — אמונה, אהבה וסבלנות.
עצה לזקנות
10. איזו עצה נתן פאולוס ל”זקנות” בקהילה?
10 לאחר מכן, פאולוס הפנה את תשומת־לבו לזקנות שבקהילה. קרא נא טיטוס ב׳:3. ”הזקנות”, הן הנשים המבוגרות שבקהילה, ביניהן נשות הזקנים ואמהות או סבתות של חברי־קהילה אחרים. ככאלה, יש להן השפעה ניכרת, לטובה ולרעה. משום כך, פתח פאולוס את דבריו במלים ”וכן גם”, כלומר, שגם על ה”זקנות” לעמוד בדרישות מסוימות כדי למלא את תפקידן בקהילה.
11. מהי ’התנהגות בקדוּשה’?
11 תחילה אמר פאולוס, ”הזקנות שתתנהגנה בקדושה”. ’התנהגות’ היא הביטוי החיצוני לגישה הפנימית של האדם ולאישיותו, כפי שמשתקפות הן במעשים והן במראהו (מתי י״ב:34, 35). מה, אם כן, צריכה להיות גישתה או אישיותה של הזקנה המשיחית? במלה אחת: ”קדוּשה”. זהו תרגום של המלה היוונית שמשמעה ”דבר ההולם אנשים, מעשים או דברים המוקדשים לאלהים”. זו אכן עצה במקומה לאור ההשפעה שיש להן על אחרים, ובעיקר על הנשים הצעירות יותר שבקהילה (טימותיאוס א׳. ב׳:9, 10).
12. מאיזה שימוש לרעה בלשון יש להימנע?
12 לאחר־מכן, מופיעות שתי דרישות על דרך השלילה: ”שלא תהיינה הולכות רכיל ולא תתמכרנה ליין”. מעניין לראות ששני דברים אלה קובצו יחדיו. ”בימי־קדם, כאשר היין היה המשקה היחיד”, מציין פרופסור אי. פ. סקוט, ”במשתי־היין הקטנים שערכו הנשים הזקנות, עסקו הן ב’רצח־אופי’ של שכניהן”. לרוב, הנשים מגלות עניין רב יותר באנשים מאשר הגברים, דבר הראוי לשבח. אולם, ההתעניינות עלולה להידרדר לרכילות ואפילו להוצאת דיבה, במיוחד כאשר השתייה פותחת את חרצובות הלשון (משלי כ״ג:33). ללא ספק, כל המבקשים להם דרך־חיים בריאה, גברים ונשים כאחד, טוב יעשו אם יזהרו מפני מלכודת זו.
13. באילו דרכים יכולות הזקנות ללמד?
13 כדי לנצל את הזמן העומד לרשותן בדרך בונה, מעודד פאולוס את הזקנות ש”תהיינה מלמדות את הטוב”. במקום אחר, סיפק הוא הוראות ברורות, שאל לנשים לשמש בתפקידי הוראה בקהילה (קורינתים א׳. י״ד:34; טימותיאוס א׳. ב׳:12). אך, הדבר אינו מונע מהן להקנות ידע יקר־ערך על אלהים לבני־ביתן ולזולת (טימותיאוס ב׳. א׳:5; ג׳:14, 15). הן אף עשויות להגיע להישגים טובים ביותר בהציבן מופת משיחי לנשים הצעירות בקהילה, כשם שמעידים הפסוקים הבאים.
עצה לנשים הצעירות
14. כיצד יכולות הנשים המשיחיות הצעירות לגלות איזון בדאגה לחובות המוטלות עליהן?
14 בעודדו את הזקנות ’ללמד את הטוב’, הזכיר פאולוס במיוחד את הנשים הצעירות. קרא נא טיטוס ב׳:4, 5. אף־על־פי שרוב ההדרכה מתמקדת בענייני הבית, אל לנשים המשיחיות הצעירות לנטות לקיצוניות בהתירן לדאגות חומריות לשלוט בחייהן. לעומת זאת, עליהן להיות ”צנועות, טהורות, ... טובות”, ומעל לכל, להיות נכונות לתמוך בהסדר המשיחי של הראשות, ”למען לא ינואץ דבר האלהים”.
15. מדוע נשים צעירות רבות בקהילות ראויות לשבח?
15 המצב השורר כיום במשפחה השתנה באורח ניכר ממה ששרר בימי פאולוס. משפחות רבות מפולגות מבחינה דתית, אחרות הן חד־הוריות. אפילו במשפחות רגילות כביכול, המצב, שבו האֵם או הרעייה הינה עקרת־בית ’במשרה מלאה’, הולך ונעשה נדיר. כל הדברים הללו מפעילים לחץ כביר ומטילים אחריות כבדה על המשיחיוֹת הצעירות, אך אין בהם כדי לפטור אותן ממחויבויותיהן המקראיות. אי לכך, הנאה רבה היא לראות מספר רב של נשים צעירות ונאמנות, עמלות קשה כדי למלא באיזון את חובותיהן הרבים, ושלמרות זאת מצליחות לשים את ענייני המלכות במקום הראשון, וחלקן אף נוטלות חלק בשירות־המלא כחלוצות עוזרות או רגילות (מתי ו׳:33). הן אכן ראויות לשבח!
עצה לצעירים
16. איזו עצה היתה לפאולוס עבור הצעירים, ומדוע היא עצה בעִתה?
16 אזי, התייחס פאולוס לצעירים, וביניהם טיטוס. קרא נא טיטוס ב׳:6–8. לאור הדרכים חסרות־האחריות וההרסניות של צעירים רבים כיום — עישון, התמכרות לסמים, אלכוהוליזם, הפקרות מינית ורדיפה אחר דברים אחרים שמקורם בעולם זה, כגון ספורט פראי, מוסיקה ובידור מסואבים — זוהי אכן עצה בעִתה למשיחיים צעירים החפצים להתהלך בדרך־חיים בריאה ומלאת סיפוק.
17. כיצד יכול צעיר להיות ’שקול־בדעתו’ ו”מופת למעשים טובים”?
17 בניגוד לצעירים של העולם, על המשיחי הצעיר להיות ’שקול בדעתו’ (ע״ח) ו”מופת למעשים טובים”. פאולוס הסביר כי שיקול־דעת ובגרות נפשית אינם נחלתם של אלה אשר לומדים בלבד, אלא של אלה ש”חושיהם הורגלו על־ידי הניסיון המעשי להבחין בין טוב לרע” (עברים ה׳:14). מה נפלא לראות צעירים שבמקום לבזבז את מרץ הנעורים ברדיפה אחר מטרות אנוכיות, תורמים מזמנם וממרצם כדי ליטול חלק מלא באחריות הרבה שבקהילה המשיחית! בעשותם כן, בדומה לטיטוס, יכולים הם להוות מופת ”למעשים טובים” בקהילה המשיחית (טימותיאוס א׳. ד׳:12).
18. מה משמע הדבר ש’תהא הוראתם טהורה’, שתשקף רצינות, ו’יהיו דבריהם בריאים ובלי דופי’?
18 הצעירים זוכים לתזכורת ש’תהא הוראתם טהורה ומכובדת [משקפת רצינות, ע״ח]; יהיו דבריהם בריאים ובלי דופי’. על הוראה שהיא ”טהורה” להיות מעוגנת בדבר־אלהים; לפיכך, על הצעירים להיות תלמידי מקרא שקדנים. בדומה לזקנים, שומה גם על הצעירים להיות רציניים. עליהם להכיר בכך שכמבשרי דבר־אלהים רובצת על כתפיהם אחריות כבדה, ולכן עליהם למלא את הצו: ”התנהגו כראוי לבשורת המשיח” (פיליפים א׳:27). כמו־כן, על דבריהם להיות ”בריאים” ו”ללא דופי” כדי שלא יספקו למתנגדים עילה להשמיץ או לנאץ (קורינתים ב׳. ו׳:3; פטרוס א׳. ב׳:12, 15).
עצה לעבדים ולמשרתים
19, 20. כיצד יכולים המועסקים אצל אחרים ’להרבות פאר לתורת אלהים מושיענו’?
19 לבסוף, פנה פאולוס לאלה העובדים בשירותם של אחרים. קרא נא טיטוס ב׳:9, 10. מעטים מאיתנו משמשים כיום כעבדים או כמשרתים, אולם רבים הם שכירים ומועסקים בשירותם של אחרים. לפיכך, העקרונות שמנה פאולוס תקפים באותה מידה גם כיום.
20 ”להיכנע לאדוניהם בכל” משמעו שעל השכירים המשיחיים לגלות כבוד אמיתי כלפי מעבידיהם וכלפי הממונים עליהם (קולוסים ג׳:22). עליהם לעשות לעצמם שם של עובדים ישרים, בהעניקם למעבידם את מלוא שעות־העבודה המגיעות לו. עליהם לשמור על התנהגות משיחית הולמת במקום עבודתם, ללא קשר עם התנהגות האחרים. כל זאת, כדי ”שבכל דבר ירבו פאר לתורת האלהים מושיענו”. מה רבה התכיפות, שבה אנו שומעים על התוצאות המשמחות, כאשר אנשים כנים הצופים מן הצד נענים לאמת עקב התנהגותו הטובה של עד־יהוה שהוא חברם־לעבודה או מועסק אצלם! זהו הגמול שיהוה מעניק לאלה הנשמעים לתורתו הבריאה גם במקום עבודתם (אפסים ו׳:7, 8).
עם מטוהר
21. מדוע סיפק יהוה את ההוראה הבריאה, וכיצד עלינו להיענות לה?
21 ההוראה הבריאה שדיבר עליה פאולוס אינה רק קובץ של עקרונות אתיים או ערכי מוסר, שנוכל לפנות לעצתם לכשנרצה. פאולוס המשיך להבהיר את מטרתה. קרא נא טיטוס ב׳:11, 12. מתוך אהבתו וחסדו כלפינו, סיפק יהוה אלהים את ההוראה הבריאה כדי שנוכל ללמוד לנהל חיים בעלי תכלית ומלאי סיפוק בזמנים קשים ומסוכנים אלה. המוכן אתה לקבל את ההוראה הבריאה ולהופכה לדרך־חייך? המשמעות של עשיית הדבר תהיה ישועתך.
22, 23. לאילו ברכות נזכה בהופכנו את ההוראה הבריאה לדרך־חיינו?
22 יתר־על־כן, הפיכת ההוראה הבריאה לדרך־חיינו מספקת לנו זכות יחידה במינה עתה, ותקווה משמחת לעתיד. קרא נא טיטוס ב׳:13, 14. אכן, כשההוראה הבריאה הופכת לדרך־חיינו היא מבדילה אותנו מהעולם המושחת והגוסס, כעם מטוהר. דברי פאולוס מקבילים לתזכורות שנתן משה לבני־ישראל בסיני: ”ויהוה... לתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדוש ליהוה אלוהיך, כאשר דיבר” (דברים כ״ו:18, 19).
23 הבה ננצור תמיד את הזכות להשתייך לעמו המטוהר של יהוה בהופכנו את ההוראה הבריאה לדרך־חיינו! הייה תמיד עירני כדי לדחות מעליך כל סוג של חוסר יראת־אלהים ושל תשוקות עולמיות, וכך הישאר טהור, כדי שתהיה ראוי לכך שיהוה ישתמש בך בפעילות הנאדרת שהוא עושה כיום (קולוסים א׳:10).
האם אתה זוכר?
◻ מדוע המסירות לאלהים מועילה בכל?
◻ כיצד יכולים זקנים וזקנות משיחיים לבקש להפוך את ההוראה הבריאה לדרך־חיים?
◻ איזו הוראה בריאה היתה לפאולוס עבור גברים ונשים צעירים בקהילה?
◻ איזו זכות וברכה עשויות להיות נחלתנו, אם נהפוך את ההוראה הבריאה לדרך־חיינו?
(מקור המאמר: 1994/6/15)
[תמונה בעמוד 18]
רבים מיישמים כיום את העצה שבטיטוס ב׳:2–4