’השיגו ידידים בממון המרמה’
”השיגו לכם ידידים בממון המרמה... מי שנאמן במעט מזער נאמן גם בהרבה” (לוקס ט״ז:9, 10).
1. כיצד היללו משה ובני־ישראל את יהוה לאחר מילוטם ממצרים?
נושעים בדרך־נס — איזו חוויה מחזקת אמונה! יהוה, האל־שדי, הינו האחראי הבלעדי ליציאת בני־ישראל ממצרים. אין תימה אפוא, שמשה ובני־ישראל נשאו קולם בשירה: ”עוזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. זה אלי ואנווהו, אלוהי אבי וארוממנהו” (שמות ט״ו:1, 2; דברים כ״ט:1).
2. מה לקח עימו עם יהוה כשעזב את מצרים?
2 מה מנוגדת היתה חירותם החדשה של בני־ישראל למצבם במצרים! עתה יכלו הם לעבוד את יהוה באין מפריע. והם לא עזבו את מצרים בידיים ריקות. משה מספר: ”בני־ישראל... ישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים, וישאילום וינצלו את מצרים” (שמות י״ב:35, 36). אולם, כיצד השתמשו הם בממון מצרי זה? האם באופן שרומם את יהוה? מה למדים אנו מדוגמתם? (השווה קורינתים א׳. י׳:11.)
”תרומת יהוה”
3. כיצד הגיב יהוה לנוכח השימוש שעשו בני־ישראל בזהב עבור פולחן־כזב?
3 במהלך 40 הימים שבהם שהה משה בהר־סיני כדי לקבל הדרכות מיהוה עבור בני־ישראל, נעשה העם שחיכה למרגלות ההר לחסר מנוחה. הם פירקו את נזמי הזהב שלאוזניהם, והורו לאהרון לעשות עבורם מסכה למטרת פולחן. אהרון אף בנה להם מזבח, ולמחרת השכם, הקריבו עליו קורבנות. האם השימוש שעשו בזהב גרם למושיעם לחבבם? לא באלף רבתי! ”עתה הניחה לי”, אמר יהוה למשה, ”ויחר אפי בהם ואכלם”. תודות לתחינות משה חס יהוה על העם, אם כי מנהיגי המרד נספו במגיפה מאלהים (שמות ל״ב:1–6, 10–14, 30–35).
4. מה היתה ”תרומת יהוה”, ומי נתנה?
4 לאחר מכן, נזדמן לבני־ישראל לנצל את הממון שהיה ברשותם באופן שאכן השביע את רצון יהוה. הם אספו ”תרומה ליהוה”.a זהב, כסף, נחושת, תכלת, חומרי צבע שונים, עורות אילים, עורות תחשים ועצי שיטים היו מבין התרומות לבניית המשכן ולריהוטו. הכתוב מסב את תשומת־לבנו לגישת התורמים. ”כל נדיב־לבו יביאה את תרומת יהוה” (שמות ל״ה:5–9). בני־ישראל נתנו מעל ומעבר. המשכן היה, לדברי אחד הלמדנים, מבנה של ”יפעה ותפארת עילאית”.
תרומות לבית־המקדש
5, 6. באשר למקדש, כיצד השתמש דוד בממונו וכיצד הגיבו אחרים?
5 אף־על־פי שהמלך שלמה ניצח על בנייתו של משכן הקבע שנועד לעבודת יהוה, ערך דוד אביו הכנות רבות לכך. דוד אסף כמויות רבות של זהב, כסף, נחושת, ברזל, עץ ואבנים יקרות. ”ועוד ברצותי בבית אלוהיי”, אמר דוד לעמו, ”יש לי סגולה זהב וכסף נתתי לבית אלוהיי למעלה מכל הכינותי לבית הקודש. שלושת אלפים כיכרי זהב... ושבעת אלפים כיכר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים”. דוד עודד אחרים לגלות גם כן רוחב־לב. ההיענות היתה רבה: עוד זהב, כסף, נחושת, ברזל ואבנים יקרות. ”בלב שלם התנדבו [העם] ליהוה” (דברי־הימים א׳. כ״ב:5; כ״ט:1–9).
6 בתרומות אלו, הביעו בני־ישראל את הערכתם העמוקה לעבודת יהוה. דוד התפלל תוך ענווה: ”מי אני ומי עמי כי נעצור כוח להתנדב כזאת”? מדוע? ”כי ממך הכל ומידך נתנו לך...אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה” (דברי־הימים א׳. כ״ט:14, 17).
7. איזה לקח למדים אנו מימי עמוס?
7 ברם, שבטי ישראל לא השכילו לשמור את עבודת יהוה בראש מעייניהם. במאה ה־9 לפנה”ס, נמצא עם ישראל המפולג אשם בהזנחה רוחנית. באשר לממלכת ישראל הצפונית בת עשרת השבטים הכריז יהוה באמצעות עמוס: ”הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון!” הוא תיארם כאנשים ”השוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשותם ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק; ... השותים במזרקי יין”. אולם עושרם לא סיפק שום הגנה. אלהים הזהיר: ”יגלו בראש גולים וסר מרזח סרוחים”. בשנת 740 לפנה”ס סבלה ממלכת ישראל בידי האשורים (עמוס ו׳:1, 4, 6, 7). ובבוא העת, נפלה גם ממלכת יהודה הדרומית במלכודת החומרנות (ירמיהו ה׳:26–29).
שימוש הולם במשאבים בעידן המשיחי
8. איזו דוגמה טובה הציבו יוסף ומרים באשר לשימוש במשאבים?
8 בניגוד לכך, עוניים היחסי של משרתי אלהים בתקופה מאוחרת יותר לא עצר בעדם מלגלות קנאות לעבודת אלהים האמיתית. למשל, תן דעתך ליוסף ומרים. תוך ציות לצו של הקיסר אוגוסטוס נסעו הם לעיר הולדתם, בית־לחם (לוקס ב׳:4, 5). שם נולד ישוע. לאחר ארבעים יום, ביקרו יוסף ומרים בבית־המקדש שבירושלים כדי להקריב את קורבן הטהרה כמצוּוה בתורה. כעדות למצבם הכלכלי הירוד, הקריבה מרים שתי ציפורים קטנות. מרים ויוסף לא ראו בדלותם סיבה מוצדקת לא להקריב ליהוה. נהפוך הוא, הם השתמשו בצייתנות במשאביהם המצומצמים (ויקרא י״ב:8; לוקס ב׳:22–24).
9–11. (א) איזו הדרכה מספקים דברי ישוע במתי כ״ב:21 בנוגע לשימוש הנכון בכסף? (ב) מדוע תרומתה הזעומה של האלמנה לא היתה לשווא?
9 לאחר מכן, ניסו הפרושים וחסידי בית־הורדוס להתל בישוע, באומרם: ”על כן אמור נא לנו, מה דעתך: האם מותר לתת מס לקיסר או לא?” בתשובתו גילה ישוע חוש הבחנה. בהתייחסו למטבע שהגישו לו, שאל ישוע: ”של מי הדמות הזאת והכתובת?” השיבו: ”של הקיסר”. הוא הסיק בתבונה: ”אם כן, תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים” (מתי כ״ב:17–21). ישוע ידע כי הסמכות שהנפיקה את המטבע ציפתה לתשלומי מיסים. אך בדבריו אלו עזר הן לתלמידיו והן לאויביו להבין שמשיחי אמיתי מתאמץ גם לתת ”לאלהים את אשר לאלהים”. הדבר כולל שימוש הולם בנכסיו החומריים.
10 מקרה אחד שישוע היה עד לו בבית־המקדש ממחיש זאת. הוא גינה את הסופרים החמדנים ש’בלעו את בתי האלמנות’. מייד אחר־כך, ”התבונן וראה את העשירים שמים נדבותיהם בתיבת האוצר”, מדווח לוקס. ”כראותו אלמנה עניה שמה בו שתי פרוטות, אמר: ’אמת אומר אני לכם, האלמנה הענייה הזאת נתנה יותר מכולם. כי כל אלה נתנו את נדבותיהם מן העודף שלהם, אך היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה למחיה’” (לוקס כ׳:46, 47; כ״א:1–4). אחדים הזכירו שהמקדש מהודר באבנים יפות. הגיב ישוע: ”הדברים האלה אשר אתם רואים, הנה ימים באים ולא תישאר אבן על אבן אשר לא תופל ארצה” (לוקס כ״א:5, 6). האם תרומתה הזעומה של אותה אלמנה היתה לשווא? מובן שלא. היא תמכה בסידור שקבע יהוה לאותה תקופה.
11 ישוע אמר לתלמידיו האמיתיים: ”אין עבד יכול לעבוד שני אדונים, שכן או ישנא אחד ויאהב את השני או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשני. אינכם יכולים לעבוד גם את האלהים וגם את הממון” (לוקס ט״ז:13). אם כן, כיצד נוכל לגלות איזון בכל הנוגע לשימוש במשאבינו הכספיים?
סוכנים נאמנים
12–14. (א) על אילו אמצעים מופקדים המשיחיים כסוכנים? (ב) באילו דרכים בולטות ממלאים משרתי יהוה את תפקידם כסוכנים? (ג) מהיכן הכסף הדרוש למימון הפעילות האלוהית כיום?
12 כשאנו מקדישים את חיינו ליהוה, אנו למעשה אומרים שכל שברשותנו, שכל משאבינו שייכים לו. אם כן, כיצד עלינו להשתמש במה שבבעלותנו? בדיונו על השירות המשיחי בקהילה, כתב אח צ׳. ט. ראסל, נשיאה הראשון של חברת המצפה: ”על כל אחד לראות עצמו כמי שנתמנה על־ידי האדון להיות סוכן המופקד על זמנו, השפעתו, כספו וכו’, ועל כל אחד לשאוף לנצל אמצעים אלו כמיטב יכולתו, לתפארת האדון” ( הבריאה החדשה, עמ׳ 345 [אנג׳]).
13 בקורינתים א׳. ד׳:2, [ע״ח] נאמר: ”מה שנדרש מהסוכנים הוא שיהא האיש נאמן”. כגוף בינלאומי, עדי־יהוה משתדלים לחיות בתואם עם דרישה זו, כשהם מקדישים את מיטב זמנם לשירות המשיחי, בטפחם בשקדנות את כושר הוראתם. יתרה מזו, צוותי מתנדבים בפיקוח ועדות בנייה אזוריות מנדבים מזמנם, מכוחם ומהידע המקצועי שלהם לבניית אולמי אסיפות למען עבודת אלהים. כל הדברים הללו משביעים את רצון יהוה.
14 מהיכן מגיע הכסף הדרוש למימון מבצע חינוכי נרחב זה ומלאכת בנייה זו? מבני־אדם שלבם נשאם לתרום ממש כשם שאירע בעת בניית המשכן. האם אנו אישית נוטלים חלק בכך? האם הדרך שבה אנו משתמשים באמצעינו הכספיים מראה ששירות יהוה הוא בעל החשיבות העליונה ביותר עבורנו? בענייני כספים, הבה נהא סוכנים נאמנים.
דוגמה לנדיבות
15, 16. (א) כיצד גילו המשיחיים בימי פאולוס רוחב־לב? (ב) מה צריכה להיות השקפתנו על דיוננו הנוכחי?
15 השליח פאולוס כתב אודות הרוח הנדיבה של המשיחייים במקדוניה ואכיה (רומים ט״ו:26). אף שהם עצמם היו שרויים במצוקה כלכלית, הם היו נכונים לתרום כדי לסייע לאחיהם. פאולוס עודד את המשיחיים שבקורינתוס לתת בנדיבות כדוגמתם, בתורמם משפעם כדי למלא את מחסור האחרים. איש לא יכול היה בצדק להאשים את פאולוס בסחיטה. הוא כתב: ”הזורע בצמצום יקצור בצמצום, והזורע בנדיבות יקצור בשפע. כל איש כפי שידבנו לבו יתן, לא מתוך צער או הכרח, שהרי את הנותן בשמחה אוהב אלהים” (קורינתים ב׳. ח׳:1–3, 14; ט׳:5–7, 13).
16 תרומות נדיבות שאחינו ואנשים מעוניינים תורמים לפעילות הכלל־עולמית למען המלכות מוכיחות עד כמה הם מוקירים זכות זו. אולם, כשם שפאולוס הזכיר לקורינתים, טוב נעשה אם נראה בדיון זה כתזכורת.
17. איזו מתכונת של נתינה עודד פאולוס לאמץ, והאם ניתן ליישמה כיום?
17 פאולוס הפציר באחים לנהוג על־פי מתכונת קבועה בנתינתם. ”מדי ראשון בשבוע”, אמר, ”יניח כל אחד מכם תרומה כפי שידו משגת וישמרה אצלו” (קורינתים א׳. ט״ז:1, 2). הדבר יכול להוות דוגמה עבורנו ועבור ילדינו בכל הנוגע לתרומותינו, בין אם אנו תורמים בקהילה ובין אם ישירות במשרד־הסניף הקרוב של חברת המצפה. זוג שליחים שנתמנה לבשר בעיירה שבמזרח אפריקה הזמין מעוניינים אחדים להצטרף אליהם לשיעור מקרא. בתום האסיפה הראשונה, שלשלו השליחים בצנעה מספר מטבעות בקופסא שעליה רשום ”תרומות לפעילות למען המלכות”. נוכחים אחרים נהגו כמותם. לאחר מכן, כאשר אותם חדשים אורגנו במסגרת של קהילה משיחית, ביקר אצלם משגיח הנפה ודיבר על העקביות שבתרומותיהם (תהלים נ׳:10, 14, 23).
18. כיצד נוכל לעזור לאחינו שבמצוקה?
18 גם לנו יש הזכות לנצל את משאבינו כדי לסייע לאלה שנפלו קורבן לאסונות־טבע ולאלה החיים באזורים שסועי מלחמה. מה נרגשים היינו לקרוא על אספקות הסיוע שנשלחו למזרח אירופה, בשעה שגל של מהפכות כלכליות ופוליטיות הציף חלק זה של העולם. תרומות כספיות ומשלוחי ציוד העידו על נדיבותם והזדהותם של אחינו עם משיחיים שלא שפר חלקםb (קורינתים ב׳. ח׳:13, 14).
19. איזו עזרה מעשית נוכל להגיש לאלה המשרתים בשירות מלא?
19 אנו מוקירים את המלאכה שמבצעים אחינו בשירות־מלא כחלוצים, כמשגיחים נודדים, כשליחים וכמתנדבי בית־אל, לא־כן? יתכן כי נוכל ישירות להגיש להם סיוע חומרי כפי שידנו משגת. לדוגמה, כשמשגיח הנפה מבקר בקהילתך, אפשר שתוכל לספק לו מקום לינה, ארוחות או עזרה בהוצאות הנסיעה. נדיבות מעין זו אינה נעלמת מעיני אבינו השמימי החפץ שמשרתיו יזכו לדאגה אוהבת (תהלים ל״ז:25). לפני שנים מספר, הזמין אח אחד לביתו משגיח נודד ורעייתו כשבאפשרותו היה להציע כיבוד קל בלבד. בשעות הערב כשעזב הזוג את ביתו כדי לצאת לשירות, הגיש האח מעטפה לאורחיו. בתוכה היה שטר כסף (השווה בערכו לדולר אמריקני אחד) בצירוף פתקה שבה נאמר: ”עבור כוס תה או גלון דלק”. איזה ביטוי נאות של הערכה נתגלה במעשה צנוע זה!
20. איזו זכות ואחריות איננו מעוניינים להזניח?
20 משרתי יהוה מבורכים מבחינה רוחנית! אנו נהנים ממשתה רוחני בכינוסים, בהם אנו זוכים לפרסומים חדשים, להוראה נאותה ולעצות מעשיות. כשלבנו מלא הערכה עבור הברכות הרוחניות, אין אנו שוכחים את זכותנו ואחריותנו לתרום כספים המנוצלים לקידום ענייני מלכות אלהים ברחבי העולם כולו.
’השיגו ידידים בממון המרמה’
21, 22. מה יקרה בקרוב ל”ממון המרמה”, ועקב כך מה אנו נדרשים לעשות כיום?
21 אכן, ישנן שפע דרכים שבהן נוכל להראות כי עבודת יהוה זוכה לעדיפות ראשונה בחיינו, ואחת החשובות שבהן כרוכה בציותנו לעצת ישוע: ”השיגו לכם ידידים בממון המרמה כדי שכאשר הוא יכלה הם יקבלו אתכם למשכנות עולם” (לוקס ט״ז:9).
22 שים לב שישוע דיבר על כליונו של ממון המרמה. אכן, יבוא יום והכסף של סדר דברים זה יהפך לחסר־ערך. ”כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנידה יהיה”, ניבא יחזקאל. ”כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה” (יחזקאל ז׳:19). עד אז, מחובתנו לנהוג בחוכמה ולגלות חוש־הבחנה בדרך שבה אנו משתמשים במשאבינו החומריים. כך לא נביט לאחור בצער על שלא נתנו לבנו לאזהרת ישוע: ”אם בממון המרמה לא הייתם נאמנים, מי יפקיד בידכם את האמיתי?... אינכם יכולים לעבוד גם את האלהים וגם את הממון” (לוקס ט״ז:11–13).
23. במה עלינו להשתמש בתבונה, ומה יהא גמולנו?
23 לפיכך, הבה נשעה כולנו בנאמנות לאותן תזכורות הקוראות לנו להציב את עבודת יהוה במקום הראשון בחיינו ולנצל את נכסינו בתבונה. כך נוכל לשמור על ידידות עם יהוה וישוע, המבטיחים לנו שכאשר הכסף יכלה הם יקבלו אותנו ל”משכנות עולם”, עם התוחלת לחיות לנצח, אם במלכות השמימית ואם בגן־עדן עלי־אדמות (לוקס ט״ז:9).
(מקור המאמר: 1994/12/1)
[הערות שוליים]
a המלה ”תרומה” באה מאותו שורש של הפעלים להתרומם; לרומם; להרים.
b ראה עדי־יהוה — מכריזי מלכות אלהים (בלועזית), עמ׳ 307–315, שיצא לאור ב־1993 על־ידי חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.
האם אתה זוכר?
◻ כיצד הגיבו בני־ישראל להזמנת יהוה לתרום לבניית המשכן?
◻ מדוע תרומתה של האלמנה לא היתה לשווא?
◻ איזו אחריות נושאים המשיחיים באשר לאופן שבו הם משתמשים במשאביהם?
◻ כיצד נוכל להימנע מרגשי חרטה עקב השימוש שאנו עושים בכספנו?
[תמונה בעמוד 28]
תרומתה של האלמנה, על־אף היותה זעומה, לא הייתה לשווא
[תמונות בעמודים 30, 31]
תרומותינו תומכות בפעילות הכלל־עולמית למען המלכות