הרמב”‏ם — האיש שהגדיר מחדש את היהדות

‏”‏ממשה ועד משה,‏ לא קם כמשה”‏.‏ יהודים רבים יכירו אימרה זו,‏ שמשמעותה נסתרת,‏ כביטוי להערצת הפילוסוף והפוסק היהודי בן המאה ה־12,‏ פרשן התלמוד והתנ״ך,‏ משה בן מימון — הידוע גם כמימונידֶס וכרמב”‏ם.‏a כיום,‏ הרמב”‏ם אינו מוכר לרבים,‏ עם זאת יצירותיו הטביעו חותמן על המחשבה היהודית,‏ המוסלמית והנוצרית בימיו.‏ הוא הגדיר מחדש את היהדות באופן יסודי.‏ מי היה הרמב”‏ם,‏ ומדוע יהודים רבים רואים בו ”‏משה השני”‏?‏

מי היה הרמב”‏ם?‏

הרמב”‏ם נולד בקורדובה שבספרד בשנת 1135.‏ לאביו,‏ מימון,‏ שממנו קיבל חלק ניכר מראשית חינוכו הדתי,‏ יצאו מוניטין כתלמיד־חכם ממשפחת רבנים מפורסמת.‏ כאשר כבשו האל־מוּוַחידוּן את קורדובה בשנת 1148,‏ עמדה בפני היהודים הברירה להתאסלם או לברוח.‏ היתה זו תחילתה של תקופת נדודים ארוכה עבור משפחתו של הרמב”‏ם.‏ בשנת 1160 התיישבו בני משפחתו בפאס שבמרוקו,‏ שם קיבל הכשרה כרופא.‏ בשנת 1165 נאלצה משפחתו להימלט לארץ־ישראל.‏

אולם,‏ המצב בארץ־ישראל לא היה יציב.‏ לקהילה היהודית הקטנה נשקפה סכנה מהצלבנים הנוצרים ומהכוחות המוסלמים כאחד.‏ כעבור פחות משישה חודשים ב”‏ארץ־הקודש”‏,‏ הרמב”‏ם ומשפחתו מצאו מפלט בפוסטאט,‏ היא קהיר העתיקה שבמצרים.‏ כאן כשרונותיו של הרמב”‏ם זכו להכרה מלאה.‏ בשנת 1177 היה לראש הקהילה היהודית,‏ ובשנת 1185 נתמנה לרופא החצר של המנהיג המוסלמי הנודע צלאח א־דין.‏ הרמב”‏ם המשיך להחזיק בשתי הכהונות הללו עד יום מותו בשנת 1204.‏ למומחיותו כרופא יצא שם עד למרחוק,‏ עד כי מספרים שמלך אנגליה ריצ׳ארד לב־הארי ניסה להעסיק את רמב”‏ם כרופאו הפרטי.‏

מה כתב?‏

הרמב”‏ם היה סופר פורה.‏ בהימלטו מפני רדיפות מצד המוסלמים,‏ במחבוא ובמנוסה,‏ חיבר חלק ניכר מיצירתו העיקרית הראשונה,‏ הפירוש למשנה‏.‏b היצירה,‏ שנכתבה בערבית,‏ מבהירה מושגים ומונחים רבים מהמשנה,‏ כשהיא גולשת לעתים להסברים על פילוסופיית הרמב”‏ם בנושא היהדות.‏ בפרק המבאר את מסכת סנהדרין,‏ הרמב”‏ם מנסח 13 עיקרים של הדת היהודית.‏ היהדות מעולם לא הגדירה באופן רשמי עקרונות דת או ”‏אני מאמין”‏.‏ עתה,‏ 13 עיקרי האמונה של הרמב”‏ם הפכו אב־טיפוס לשורת ניסוחים של עיקרי האמונה היהודית.‏ (‏ראה מסגרת,‏ עמוד 32.‏)‏

הרמב”‏ם ביקש להגדיר את הסדר ההגיוני של כל הדברים,‏ בין אם פיזיים ובין אם רוחניים.‏ הוא דחה אמונה עיוורת,‏ ודרש הסברים לכל דבר על בסיס מה שראה כראיות שכלתניות וכמתיישב עם ההיגיון.‏ נטייה טבעית זו הובילה לכתיבת פאר יצירתו — משנה תורה‏.‏c

בימיו של הרמב”‏ם סברו היהודים שה”‏תורה”‏ אינה מתייחסת לדברי משה הכתובים בלבד,‏ אלא לכל הפירושים הרבניים של תורה זו במשך הדורות.‏ רעיונות אלה הועלו על הכתב בתלמוד ובאלפי פסקי הלכה וכתבים המתבססים עליו.‏ הרמב”‏ם הכיר בכך,‏ שהיקפו הכולל ואי־הסדר של מידע זה בכללותו הותירו את היהודי מן השורה אובד עצות באשר לקבלת החלטות,‏ אשר השפיעו על חיי היומיום שלו.‏ רובם לא היו במצב המאפשר להם לערוך מחקר מתמיד של כל הספרות הרבנית,‏ אשר חלק הארי שלה נכתב בשפה ארמית קשה להבנה.‏ פתרונו של הרמב”‏ם היה לערוך מידע זה,‏ בהבליטו את הפסיקות המעשיות,‏ ולארגנו בקובץ שיטתי אחד המכיל 14 ספרים,‏ הממויינים לפי נושאים.‏ הוא כתב אותם במיומנות,‏ בעברית צחה וקולחת.‏

משנה תורה היווה מדריך כה מעשי,‏ עד כי כמה מנהיגים יהודים חששו שמא ישמש תחליף לתלמוד.‏ אולם,‏ גם החולקים עליו הכירו בחוכמה הרבה שביצירה זו.‏ קובץ חוקים זה המאורגן היטב,‏ היה הישג מהפכני שהפיח חיים חדשים ביהדות,‏ שלא היה עוד ביכולתו של האדם מן השורה להתייחס אליה ולהבינה.‏

אז הרמב”‏ם החל לחבר יצירה חשובה אחרת — מורה הנבוכים‏.‏ כאשר הספרות הקלאסית היוונית תורגמה לערבית,‏ יותר יהודים גילו בקיאות בפילוסופיה של אריסטו ושל פילוסופים אחרים.‏ היו ביניהם נבוכים,‏ שהתקשו למצוא מכנה משותף בין המשמעות המילולית של מושגים מקראיים לבין הפילוסופיה.‏ בספרו מורה הנבוכים,‏ הרמב”‏ם,‏ שהיה ממעריציו הנלהבים של אריסטו,‏ ביקש להסביר את מהות התנ״ך והיהדות בדרך העולה בקנה אחד עם החשיבה וההיגיון הפילוסופיים.‏ (‏השווה קורינתים א׳.‏ ב׳:‏1–5,‏ 11–16‏.‏)‏

נוסף על חיבוריו העיקריים הללו ועל כתבים דתיים נוספים,‏ כתב הרמב”‏ם כבר־סמכא בתחומי הרפואה והאסטרונומיה.‏ לא ניתן להתעלם מהיבט נוסף של פרי עטו.‏ האנציקלופדיה יודאיקה מציינת:‏ ”‏אגרותיו של הרמב”‏ם פותחות עידן חדש בכתיבת אגרות.‏ הוא כותב האגרות היהודי הראשון שהתכתובת שלו נשתמרה במידה רבה.‏.‏.‏ אגרותיו פילסו דרך אל מוחם ואל לבם של המתכתבים עימו,‏ והוא גיוון את סגנונו כך שיתאים להם”‏.‏

מה לימד?‏

ב־13 עיקרי האמונה שלו,‏ קבע הרמב”‏ם ראשי־פרקים ברורים של האמונה,‏ שחלק מהם מקורם בתנ״ך.‏ אף־על־פי־כן,‏ העיקרים שבע ותשע סותרים את העיקר של האמונה בישוע כמשיח,‏ המבוסס על המקרא.‏d אם נביא בחשבון את תורות הכפירה של הנצרות,‏ כגון השילוש והצביעות הגסה,‏ אשר מרחץ הדמים של מסעי הצלב משמש לה ראיה,‏ אין כל תימה בכך שהרמב”‏ם לא המשיך לרדת לעומקה של שאלת משיחיותו של ישוע (‏מתי ז׳:‏21–23;‏ פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

הרמב”‏ם כתב:‏ ”‏וכי יש מכשול גדול מזה [‏מהנצרות]‏,‏ שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם.‏.‏.‏ וזה [‏בניגוד לכך,‏ הנצרות]‏ גרם לאבד ישראל בחרב,‏ ולפזר שאריתם ולהשפילם,‏ ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה’‏”‏ (‏משנה תורה‏,‏ ”‏הלכות מלכים ומלחמותיהם”‏,‏ פרק י״א)‏.‏

ברם,‏ על אף הכבוד הרב שהם רוחשים לו,‏ יהודים רבים מבכרים להתעלם מהרמב”‏ם בנושאים מסוימים שעליהם דיבר גלויות במיוחד.‏ כתוצאה מהשפעתה ההולכת וגדלה של המיסטיקה היהודית (‏הקבלה)‏,‏ הפכה האסטרולוגיה למקובלת יותר על היהודים.‏ הרמב”‏ם כתב:‏ ”‏וכל־העושה מפני האיצטגנינות [‏האסטרולוגיה]‏ וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים [‏אסטרולוגים]‏ — הרי זה לוקה.‏.‏.‏ ודברים האלו כולם דברי שקר וכזב הם.‏.‏.‏ כל־המאמין בדברים האלו.‏.‏.‏ אינם אלא מן־הסכלים ומחסרי הדעת”‏ (‏משנה תורה‏,‏ ”‏הלכות עבודת כוכבים וחוקות עובדיה”‏,‏ פרק י״א;‏ השווה ויקרא י״ט:‏26;‏ דברים י״ח:‏9–13‏)‏.‏

הרמב”‏ם אף מתח ביקורת חריפה על מנהג נוסף:‏ ”‏וקבעו להם [‏רבנים]‏ חוקים [‏דרישות כספיות]‏ על יחידים ועל קהילות והביאו בני אדם לחשוב בסכלות גמורה שזה מחויב וראוי שיעזרו חכמים והתלמידים,‏ והאנשים המתעסקים בתורה ותורתם אומנותם — וזה הכל טעות.‏ ולא נמצא בתורה ולא בדברי חכמים דבר שיאמת אותו”‏ (‏ הפירוש למשנה‏,‏ מסכת אבות ד׳,‏ ז)‏.‏ לעומת רבנים אלה,‏ הרמב”‏ם עמל כרופא כדי להשתכר לפרנסתו,‏ ומעולם לא קיבל תשלום עבור שירותיו הדתיים.‏ (‏השווה קורינתים ב׳.‏ ב׳:‏17;‏ תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏9‏.‏)‏

כיצד השפיע על היהדות ועל דתות אחרות?‏

פרופסור ישעיהו ליבוביץ,‏ מהאוניברסיטה העברית שבירושלים,‏ הצהיר:‏ ”‏הרמב”‏ם הוא הדמות האדירה ביותר.‏.‏.‏ ביהדות מימי האבות והנביאים ואילך”‏.‏ האנציקלופדיה יודאיקה מעירה:‏ ”‏השפעת הרמב”‏ם על התפתחותה העתידית של היהדות היא לאין ערוך.‏.‏.‏ ח.‏ טשרנוביץ.‏.‏.‏ אף מרחיק לכת וטוען כי לולא הרמב”‏ם,‏ היתה היהדות מתפלגת לכתות ולאמונות שונות.‏.‏.‏ ההישג הכביר של איחוד הזרמים השונים,‏ נזקף לזכותו”‏.‏

בעורכו מחדש את המחשבה היהודית כך שתתאים לרעיונותיו האישיים בנוגע לסדר ולהיגיון,‏ הרמב”‏ם הגדיר מחדש את היהדות.‏ המלומדים ופשוטי־העם כאחד מצאו כי הגדרה חדשה זו היא מעשית וקוסמת.‏ אפילו מתנגדיו של הרמב”‏ם קיבלו לבסוף הרבה מגישתו.‏ אף־על־פי שכתביו נועדו לפטור את היהודים מהצורך להישען על אין ספור פירושים,‏ נכתבו פרשנויות ארוכות על יצירותיו.‏

האנציקלופדיה יודאיקה מסבירה:‏ ”‏הרמב”‏ם היה.‏.‏.‏ גדול הפילוסופים היהודים בימי־הביניים,‏ וספרו מורה הנבוכים הנו היצירה הפילוסופית בעלת הערך הרב ביותר שכתב יהודי”‏.‏ אף־על־פי שנכתב בערבית,‏ מורה הנבוכים תורגם לעברית בימיו של הרמב”‏ם,‏ וזמן מועט לאחר מכן תורגם ללטינית,‏ ובכך היה זמין ללימוד ברחבי אירופה.‏ כתוצאה מכך,‏ המיזוג היחיד במינו של פילוסופיית אריסטו והמחשבה היהודית פילס דרכו במהרה אל המגמה השלטת בחשיבה הנוצרית.‏ חוקרים נוצרים בני התקופה ההיא,‏ כאלברט הגדול וכתומס מאַקווינו,‏ התייחסו תכופות להשקפותיו של הרמב”‏ם.‏ למדנים מוסלמים הושפעו ממנו אף הם.‏ גישתו הפילוסופית של הרמב”‏ם השפיעה לאחר מכן על פילוסופים יהודים כגון ברוך שפינוזה,‏ להינתק לגמרי מהיהדות האורתודוכסית.‏

הרמב”‏ם עשוי להיחשב איש הרנסנס,‏ שחי לפני הרנסנס.‏ דרישתו בתוקף,‏ שעל האמונה להתיישב עם השכל הישר,‏ הינה עדיין עיקרון בר־תוקף.‏ עיקרון זה הניעו להתבטא בגלוי ובתקיפות נגד אמונות דתיות טפלות.‏ עם זאת,‏ דוגמתה השלילית של הנצרות והשפעתו הפילוסופית של אריסטו מנעו ממנו לעתים להסיק מסקנות,‏ העולות בקנה אחד לחלוטין עם האמת שבמקרא.‏ אף כי לא הכל יסכימו עם הכתובת החקוקה על קבר הרמב”‏ם — ”‏ממשה ועד משה,‏ לא קם כמשה”‏ — יש להודות בכך שהוא הגדיר מחדש את דרכה ואת מהותה של היהדות.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1995/‏3/‏1)‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 32]‏

י״ג העיקרים של הרמב”‏םe

1.‏ הבורא הוא בורא ומנהיג לכל הברואים,‏ והוא לבדו עשה,‏ ועושה,‏ ויעשה לכל המעשים.‏

2.‏ הבורא הוא יחיד,‏ ואין יחידוּת כמוהו בשום פנים.‏

3.‏ הבורא אינו גוף,‏ ולא ישיגוהו משיגי הגוף.‏

4.‏ הבורא הוא ראשון והוא אחרון.‏

5.‏ הבורא,‏ לו לבדו ראוי להתפלל ואין לזולתו ראוי להתפלל.‏

6.‏ כל דברי הנביאים אמת.‏

7.‏ נבואת משה היתה אמיתית,‏ והוא היה אב לנביאים,‏ לקודמים לפניו ולבאים אחריו.‏

8.‏ כל התורה,‏ המצויה עתה בידינו,‏ היא הנתונה למשה.‏

9.‏ התורה לא תהא מוחלפת,‏ ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא.‏

10.‏ הבורא יודע כל מעשה בני־אדם וכל מחשבותם.‏

11.‏ הבורא גומל טוב לשומרי מצוותיו,‏ ומעניש למי שיעבור על מצוותיו.‏

12.‏ ביאת המשיח.‏

13.‏ תהיה תחיית המתים.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 31]‏

Jewish Division / The New York Public Library / Astor, Lenox, and Tilden Foundations