מהו נוסח המסורה?‏

בכל שפה שבה אתה קורא את המקרא,‏ סביר להניח שחלק מן הספר תורגם ישירות או בעקיפין מנוסח המסורה של התנ״ך.‏ לאמיתו של דבר,‏ קיים יותר מאשר נוסח מסורה אחד.‏ אם כן,‏ איזה נוסח נבחר,‏ ומדוע?‏ למעשה,‏ מהו נוסח המסורה,‏ וכיצד אנו יודעים שהוא מהימן?‏

דבר יהוה

כתיבת המקרא החלה בשנת 1513 לפה״ס בהר סיני.‏ שמות כ״ד:‏3,‏ 4 מספר לנו:‏ ”‏ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי יהוה ואת כל המשפטים,‏ ויען כל העם קול אחד ויאמרו:‏ ’‏כל הדברים אשר דיבר יהוה נעשה’‏.‏ ויכתוב משה את כל דברי יהוה”‏.‏

כתיבת התנ״ך נמשכה יותר מאלף שנה,‏ מ־1513 לפה״ס ועד לשנת 443 לפה״ס בקירוב.‏ מאחר שהכותבים זכו להשראת אלוהים,‏ סביר להניח שהוא כיוון את השתלשלות העניינים,‏ כדי שהמסר שלו יישמר נאמנה (‏שמואל ב׳.‏ כ״ג:‏2;‏ ישעיהו מ׳:‏8‏)‏.‏ אולם,‏ האם משמע הדבר שיהוה יסיר כל טעות אנוש,‏ עד כי בשעת ההעתקה לא יהיה שינוי ולו של אות אחת?‏

פִּרצה קלה לאי־דיוק

אף שאנשים בעלי כבוד עמוק לדבר־אלוהים העתיקוהו מדור לדור,‏ בכל זאת במידה מסוימת הסתננה טעות אנוש אל כתבי־היד.‏ כותבי־המקרא זכו להשראה,‏ אך עבודת המעתיקים לא נעשתה בהשראת אלוהים.‏

לאחר ששבו היהודים מגלות בבל בשנת 537 לפה״ס,‏ הם אימצו לעצמם סגנון כתיבה חדש,‏ העושה שימוש בכתב המרובע,‏ שלמדו בבבל.‏ חילוף מהותי זה הביא עימו את הבעיה הנעוצה בטבעו,‏ זיהוי שגוי של אותיות מסוימות כאחרות בעלות צורה דומה.‏ מאחר שעברית היא לשון המבוססת על עיצורים,‏ ובה הקורא מוסיף את התנועות לפי הבנת ההקשר,‏ שינוי של עיצור אחד עלול לשנות בנקל את משמעות המלה.‏ אך,‏ במרבית המקרים,‏ טעויות מעין אלה נמצאו ותוקנו.‏

רובם המכריע של היהודים לא שבו לישראל לאחר נפילת בבל.‏ לפיכך,‏ בתי־כנסת הפכו למרכזים הרוחניים של הקהיליות היהודיות בכל רחבי המזרח התיכון ואירופה.‏a כל בית־כנסת נזקק לעותקים של מגילות כתבי־הקודש.‏ עם ריבוי העותקים,‏ כן גדל הסיכוי לטעויות מעתיקים.‏

נסיונות לסתום את הפִּרצה

בתחילת המאה הראשונה לספירה,‏ ניסו הסופרים בירושלים לקבוע נוסח ראשי,‏ שעל־פיו ניתן יהיה לתקן את כל מגילות התנ״ך.‏ אך,‏ לא היתה כל שיטה מוחלטת,‏ שבה ניתן היה להבחין בין הנוסח המקורי ובין כתבי־היד,‏ שהכילו את טעויות המעתיקים.‏ מן המאה השנייה לספירה ואילך,‏ נראה היה כי הנוסח של תשתית האותיות של התנ״ך הפך תקני למדי,‏ אף שטרם נקבע באופן מוסמך.‏ ציטוטים מן התנ״ך,‏ אשר הופיעו בתלמוד (‏שנערך בין המאות השנייה והשישית לספירה)‏,‏ הצביעו לעתים די קרובות על מקור שונה מזה שנודע מאוחר יותר בשם נוסח המסורה.‏

המלה ”‏מסורת”‏ נרדפת למלה ”‏מסורה”‏.‏ עד המאה השישית לספירה,‏ אלה ששמרו את מסורת העתקת התנ״ך בדייקנות,‏ נודעו בכינוי בעלי המסורה.‏ העותקים שהם יצרו נקראים ’‏נוסחי־המסורה’‏.‏ מה היה המיוחד בעבודתם ובנוסחים שהכינו?‏

השפה העברית כמעט גוועה כלשון לאומית חיה,‏ ויהודים רבים לא שלטו בה יותר.‏ לפיכך,‏ עצם הבנת הכתוב במקרא הלא־מנוקד היתה נתונה בסכנה.‏ כדי להגן על ההבנה,‏ פיתחו בעלי המסורה שיטת סימון תנועות באמצעות סימני ניקוד שנכתבו מתחת לאותיות או מעליהן.‏ בעלי המסורה פיתחו גם שיטה מורכבת של סימנים,‏ היינו טעמים,‏ ששימשו הן כסימני פיסוק והן כתווים מנחים להגייה נכונה יותר.‏

במקומות שבהם בעלי המסורה הבחינו כי הנוסח נשתנה או שנפלה טעות בהעתקת הסופרים מן הדורות הקודמים,‏ במקום לשנות את הכתוב,‏ הם הוסיפו הערות שוליים בצדי הטקסט.‏ הם ציינו מילים וצירופים חריגים,‏ ובאיזו תדירות הללו מופיעים באותו ספר או בתנ״ך כולו.‏ צויינו גם הערות נוספות,‏ שנועדו לעזור למעתיקים לערוך בדיקה צולבת.‏ התפתחה שיטה של ”‏קיצורים”‏ כדי להעלות מידע זה על הכתב בתכלית הקיצור.‏ בשוליים שמעל לטקסט ומתחתיו,‏ מין קונקורדנציה קטנה פירטה חלקים של פסוקים הקשורים לאלה שנמנו בהערות השוליים בצדי הטקסט.‏

השיטה המפורסמת ביותר השתכללה על־ידי בעלי המסורה שפעלו בטבריה,‏ השוכנת לחוף הכנרת.‏ המשפחות בן אשר ובן נפתלי,‏ שחיו במאות התשיעית והעשירית לספירה,‏ שייתכן כי היו קראיות,‏ הפכו לבולטות במיוחד.‏b אף שקיימים ”‏חילופים”‏ או הבדלים בין שיטות ההגייה ובין הערות השוליים של שתי אסכולות אלה,‏ מספר החילופים שקיימים בכל תשתית האותיות של התנ״ך,‏ קטן מעשרה.‏

שתי האסכולות של בעלי המסורה,‏ בן אשר ובן נפתלי,‏ תרמו תרומה נכבדה לחקר הכתוב בן־זמנן.‏c לאחר שהרמב”‏ם (‏למדן תלמודי רב־השפעה בן המאה ה־12)‏ הילל את נוסח בן אשר,‏ קיבל הנוסח עדיפות עליונה על האחרים.‏ הדבר נעשה במידה כזו,‏ עד שכתבי־היד של בן נפתלי אינם עוד בנמצא כיום.‏ כל שנותר מהם הן רשימות החילופים בין שתי האסכולות.‏ למרבה האירוניה,‏ הערתו של הרמב”‏ם התייחסה אל השיקולים הסגנוניים,‏ כגון הרווחים בין הפרשות (‏סתומות או פתוחות)‏,‏ ולא אל ההיבטים החשובים יותר של המסירה המדויקת.‏

הנוכל למצוא נוסח מסורה ”‏טהור”‏?‏

דעות החוקרים חלוקות ביותר בדבר זיהויו של אחד המִצְחָפים המצויים בידינו כיום כנוסח ה”‏טהור”‏ של בן אשר,‏ כאילו שהתשובה לכך תספק לנו את נוסח המסורה ה”‏אמיתי”‏.‏ למעשה,‏ מעולם לא היה נוסח מסורה יחיד,‏ ”‏טהור”‏ ומוסמך.‏ במקום זאת,‏ ישנם נוסחי מסורה רבים,‏ שכל אחד מהם שונה במקצת מן האחרים.‏ כל המצחפים שנשתמרו עד היום הם נוסחים מעורבים,‏ המכילים את גרסותיהם של בן אשר ובן נפתלי כאחד.‏

משימה אדירה עומדת בפני כל מתרגם תנ״ך כיום.‏ לא זו בלבד שעליו להתוודע לנוסח העברי,‏ אלא גם לכל האפשרויות הסבירות,‏ שבהן אולי נשתנה הכתוב,‏ אם על־ידי טעויות העתקה ואם בדרכים אחרות.‏ בעוד שנוסחי המסורה השונים משמשים כבסיס,‏ עליו לפנות גם למקורות מוסמכים אחרים,‏ אשר יוכלו אולי להציג באופן מתקבל על הדעת גרסאות קדומות יותר וייתכן שאף מדויקות יותר של תשתית האותיות של הטקסט.‏

במבוא לספרו The Text of the Old Testament (‏נוסח התנ״ך)‏,‏ ארנסט ווּרְתְוַיין מסביר:‏ ”‏כשאנו נתקלים בקטע קשה,‏ איננו יכולים לאסוף את הגרסאות השונות ולבחור את הגרסה שמציעה לכאורה את הפתרון הפשוט ביותר,‏ בהעדיפנו פעם את הנוסח העברי,‏ לעתים את תרגום השבעים ופעמים אחרות את התרגום הארמי.‏ לא כל העדויות בכתב מהימנות באותה מידה.‏ לכל אחת מהן מאפיין אישי והיסטוריה ייחודית משלה.‏ אנו מוכרחים להיות בקיאים בכך,‏ אם אנו מקווים להישמר מפני פתרונות לא מספקים או שגויים”‏.‏

יש לנו בסיס מוצק לביטחון מלא,‏ שיהוה דאג לכך שדברו ישתמר.‏ באמצעות מאמצים משותפים של אנשים כנים רבים במרוצת הדורות,‏ בידינו מהות המסר המקראי,‏ תוכנו ואפילו פרטיו.‏ כל שינוי קל של אות או מלה אינו משפיע על יכולתנו להבין את כתבי־הקודש.‏ אך,‏ מי בעצם היו בעלי המסורה?‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

כתר ארם־צובה מכיל את נוסח המסורה

‏[‏שלמי תודה]‏

Bibelmuseum, Münster