התוכל לטפח תבונה רבה יותר?
תבונה היא ”הכושר או היכולת הנפשיים להבחין בין דברים שונים”. היא יכולה להיות גם ”חדות הבחנה ושיפוט נכון” או ”הכושר... להבחין בהבדלים בין דברים או רעיונות”. כך אומר המילון האוניברסלי מאת וובסטר. ברור, אם כן, שתבונה היא תכונה נכספת. ערכה בא לידי ביטוי בדברי שלמה: ”כי תבוא חוכמה בלבך, ודעת לנפשך ינעם... תבונה תנצרכה, להצילך מדרך רע” (משלי ב׳:10–12).
אכן, תבונה תעזור לנו להתנגד ל”דרך רע”, הנמצאת כיום לרוב. היא גם מביאה יתרונות רבים נוספים. למשל, הורים שומעים תדירות את ילדיהם האומרים להם, ’אתה פשוט לא מבין!’ בחוקרם מעט, הורים בעלי כושר הבחנה יודעים כיצד לדלות את הרגשות והנושאים המציקים לילדיהם (משלי כ׳:5). בעל מבין מקשיב לאשתו ומנסה לקבל מושג ברור על אורח־החשיבה שלה ועל רגשותיה במקום להסיק מסקנות חפוזות. כך גם האשה תנהג בבעלה. לכן, ”בחוכמה ייבנה בית, ובתבונה יתכונן” (משלי כ״ד:3).
תבונה עוזרת לאדם לטפל במצבים מסוימים בהצלחה. משלי י״ז:27 אומר: ”חושך אמריו יודע דעת, יְקר־רוח איש תבונה”. אדם מבין אינו חמום־מוח, הנחפז ללא מחשבה להיכנס לכל מצב. הוא שוקל בזהירות מה הן התוצאות האפשריות בטרם יתחייב (לוקס י״ד:28, 29). הוא אף נהנה מיחסים שלווים יותר עם הזולת, משום ש”פי שכלו” מנחה אותו לברור את דבריו בקפידה (משלי י׳:19; י״ב:8). אך, חשוב מכל, איש תבונה מכיר בענווה במגבלותיו ופונה לאלוהים ולא לבני־אדם לקבלת הדרכה. הדבר נושא חן בעיני יהוה ומהווה סיבה נוספת לטיפוח תבונה (משלי ב׳:1–9; יעקב ד׳:6).
חוסר התבונה של עם־ישראל
הסכנה הטמונה בהתנהגות חסרת תבונה נראית במאורע שאירע בשחר תולדות עם־ישראל. בהרהרו באותה תקופה מן העבר, אמר מחבר־התהלים בהשראה: ”אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך. לא זכרו את רוב חסדיך, ויַמְרו על ים בים־סוף” (תהלים ק״ו:7).
כאשר משה הוציא את ישראל ממצרים, יהוה כבר הפגין את כוחו ואת נחישותו לשחרר את עמו, כשהנחית עשר מכות על המעצמה העולמית החזקה. לאחר שפרעה שילח את בני־ישראל, הוביל אותם משה אל חוף ים־סוף. אך, צבאות מצרים דלקו אחריהם. נדמה היה שבני־ישראל נלכדו, ושחירותם המחודשת נועדה להיות קצרה ביותר. אזי, אומר הכתוב במקרא: ”וייראו מאוד ויצעקו בני־ישראל אל יהוה”. הם גם פנו אל משה, באומרם: ”מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים? ... כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר” (שמות י״ד:10–12).
יראתם עשויה להיראות מובנת, עד אשר אנו נזכרים שהם כבר היו עדים לעשר המחשות בולטות של כוח יהוה. הם ידעו ממקור ראשון את הדברים שהזכיר להם משה כ־40 שנה לאחר מכן: ”ויוציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים” (דברים כ״ו:8). לפיכך, מחבר־התהלים כתב שכאשר בני־ישראל התקוממו נגד הדרכת משה, הם ”לא השכילו”. למרות זאת, נאמן להבטחתו, הנחית יהוה מפלה ניצחת על צבאות מצרים (שמות י״ד:19–31).
בדומה לכך, גם אמונתנו עלולה להתערער, אם נקבל את פני המבחנים בספקנות או בהססנות. תבונה תסייע לנו תמיד לראות את הדברים מזווית־הראייה הנכונה, בזוכרנו עד כמה גדול יהוה מכל מתנגד אפשרי. תבונה גם תעזור לנו לזכור את שיהוה כבר עשה עבורנו. היא תעזור לנו לא לשכוח לעולם שהוא ”שומר... את כל אוהביו” (תהלים קמ״ה:18–20).
רכישת תבונה רוחנית
האדם אינו נעשה נבון באופן מובן מאליו עם הגיל. יש לטפח תבונה. המלך החכם שלמה, אשר שמו יצא עד למרחוק בשל תבונתו, אמר: ”אשרי אדם מצא חוכמה, ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה” (משלי ג׳:13, 14). מהיכן השיג שלמה את תבונתו? מיהוה. כשיהוה שאל את שלמה באיזו ברכה הוא חפץ, השיב שלמה: ”ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע” (מלכים א׳. ג׳:9). אכן, שלמה פנה אל יהוה כאל עזרו. הוא ביקש תבונה, ויהוה נתן לו אותה במידה יוצאת מגדר הרגיל. תוך איזו תוצאה? ”ותרב חוכמת שלמה מחוכמת כל בני־קדם ומכל חוכמת מצרים” (מלכים א׳. ה׳:10).
נסיונו של שלמה מראה לנו לאן עלינו לפנות בחיפושנו אחר תבונה. בדומה לשלמה, עלינו לפנות ליהוה. הכיצד? ובכן, יהוה סיפק את דברו, המקרא, המקנה לנו מושג ברור על אורח־חשיבתו. כשאנו קוראים במקרא, אנו חופרים במחצבי הדעת היקרים אשר יספקו לנו את חומרי־הבניין של התבונה הרוחנית. עלינו להרהר במידע שאנו צוברים מקריאת המקרא. אזי, ניתן יהיה להשתמש בו כדי להגיע להחלטות נכונות. עם הזמן, כושר ההבחנה שלנו יתפתח במידה כזו, שנהיה ’מבוגרים בהבנתנו’, היכולים ”להבחין [או להשכיל להבין] בין טוב לרע” (קורינתים א׳. י״ד:20; עברים ה׳:14; השווה קורינתים א׳. ב׳:10).
מעניין לציין, שאנו עדיין מסוגלים להפיק תועלת מן התבונה שהעניק יהוה לשלמה. הכיצד? שלמה הפך מיומן בהבעת החוכמה דרך משלים, אשר היוו למעשה ’כמוסות’ של חוכמה בהשראה אלוהית. רבים מאותם משלים שמורים בספר משלי שבמקרא. לימוד ספר זה עוזר לנו להפיק תועלת מתבונתו של שלמה ואף לפתח תבונה בעצמנו.
בשעה שאנו לומדים את המקרא, אנו יכולים להסתייע בכלי־עזר ללימוד המקרא, כגון חוברות המצפה ועורו!. יותר מ־116 שנה, חוברת המצפה מכריזה על מלכות יהוה לישרי־לב. חוברת עורו! וקודמותיה, מעירות מאז שנת 1919 על התנאים השוררים בעולם. שני כתבי־עת אלה בוחנים את אמיתוֹת המקרא ומספקים הארה רוחנית הדרגתית העוזרת לנו להבחין בטעויות, בין אם הן מצויות בתורות הנצרות ובין אם הן מצויות בדפוסי־החשיבה שלנו (משלי ד׳:18).
כלי־עזר נוסף לפיתוח תבונה הנו חברה נכונה. אחד ממשלי המלך שלמה אומר: ”הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים יֵרוֹע” (משלי י״ג:20). מה חבל שבנו של המלך שלמה, רחבעם, לא זכר משל זה כשעמד על פרשת־דרכים חשובה בחייו. לאחר מות אביו, שבטי ישראל באו אליו כדי לתבוע ממנו להקל את מעמסתם. תחילה, נועץ רחבעם בזקנים, והללו גילו תבונה כשעודדוהו לשעות לבקשת נתיניו. אזי, פנה אל הצעירים. הללו גילו חוסר ניסיון וחוסר תבונה, כשעודדו את רחבעם להשיב לבני־ישראל באיומים. רחבעם שמע בקול הצעירים. תוך איזו תוצאה? בני־ישראל מרדו ורחבעם איבד חלק ניכר מממלכתו (מלכים א׳. י״ב:1–17).
חלק חיוני של פיתוח התבונה הוא בקשת עזרתה של רוח־הקודש. כשנחמיה, אחד מכותבי המקרא, סקר את נוהגיו של יהוה עם בני־ישראל לאחר שחרורם מן השבי למצרים, אמר: ”ורוחך הטובה נתת להשכילם” (נחמיה ט׳:20). רוח יהוה יכולה אף היא לעזור להשכילנו. כשאתה מתפלל לקבלת תבונה מרוח יהוה, התפלל בביטחון, שכן יהוה ”נותן לכל בנדיבות ובלא גערה” (יעקב א׳:5; מתי ז׳:7–11; כ״א:22).
תבונה והבנה
השליח פאולוס גילה תבונה, כשהכריז את האמת לאנשי הגויים. למשל, באחד המקרים, בהיותו באתונה ’עבר והתבונן’ בקודשיהם. פאולוס היה מוקף אלילים, ורוחו נסערה בקרבו. אותה עת, היה עליו להחליט. האם ימשיך בדרכו הבטוחה וישמור על שתיקה? שמא יתבטא בגלוי על עבודת־האלילים הרווחת, שכה הסעירה את רוחו, אף שהדבר עלול להיות מסוכן?
פאולוס נהג בתבונה. הוא הבחין במזבח שעליו הכתובת: ”לאל בלתי נודע”. בטקט, התייחס פאולוס למסירותם לאלילים והשתמש במזבח זה, כאמצעי להצגת הנושא על ”האל אשר עשה את העולם וכל אשר בו”. אכן, יהוה היה האלוהים שלא ידעוהו! בכך, התחשב פאולוס ברגישותם לנושא והיה יכול לשאת עדות נפלאה. מה אירע עקב כך? מספר אנשים חבקו את האמת, לרבות ”דיוניסיוס, מן השופטים של האריופגוס, ואשה אחת, דמריס שמה, ואחרים עימהם” (מעשי־השליחים י״ז:16–34). איזה מופת לתבונה שימש פאולוס!
אין כל ספק, תבונה אינה מושגת בנקל או באופן טבעי. אך, בעזרת סבלנות, תפילה, מאמץ כן, חברה נבונה, לימוד המקרא, הרהור בו והישענות על רוח־קודשו של יהוה, גם אתה תוכל לטפחה.