לפנינו בשורות טובות!
כולנו נעצבים לשמע חדשות רעות הנוגעות לנו אישית. מאידך, חדשות טובות — אם עבורנו ואם עבור יקירינו — מאירות את פנינו. אלא שכאשר החדשות הרעות נוגעות לחייו של זר ולא לחיינו אנו, לעתים מתעוררת בנו סקרנות; ויש אפילו שנהנים לשמוע על סבלות הזולת. אולי יש בזה כדי להסביר מעט מדוע חדשות רעות ”נמכרות” היטב כל־כך!
דוגמה חיה לעניין חולני באסונם של אחרים הוא מקרה שקרה בתחילת מלחמת־העולם השנייה. ה”גרף שפיי”, אוניית־קרב בעלת נפח של 000,10 טון היתה גאוות הצי הגרמני. ספינות הסוחר של בעלות הברית, ששטו בדרום האוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס ההודי, סבלו במשך שבועות מנחת־זרועה של ה”גרף שפיי”. לבסוף שלוש סַיירות בריטיות איתרו את ”גרף שפיי”. הן תקפו אותה, גרמו לאבידות בנפש והאונייה נאלצה לנוע בקושי אל מפרץ מונטבידאו שבאורוגואי לביצוע תיקונים. ממשלת אורוגואי דרשה מאוניית־הקרב לחזור ללב ים שאם לא כן, לא תורשה לצאת את הנמל. לכן, דומה היה שבקרוב יפרוץ קרב לוהט וחד־צדדי למדי.
קבוצת אנשי־עסקים אמידים בארצות־הברית שמעה על כך ושכרה מטוס בעלות של 500,2 דולר לאיש כדי לטוס לאורוגואי ולצפות בקרב עקוב מדם. לדאבונם, לא התחולל שום קרב. אדולף היטלר ציווה על צוות הגרף שפיי להטביע את הספינה. האנשים שבאו באלפיהם לשטח הנמל לחזות בקרב ימי לוהט, שמעו וראו במקום זאת פיצוץ מחריש־אוזניים שבוצע על־ידי צוות האונייה אשר שלח את הגרף שפיי לקרקעית הים. הקברניט התאבד ביריית אקדח בראשו.
למרות נטייה זוועתית של מתי־מעט, הרוב יאמרו שהם מעדיפים חדשות טובות על חדשות רעות. האין זו גם עמדתך? אם כן, מדוע ההיסטוריה גדושה בחדשות רעות לצד חדשות טובות כה מעטות? הייתכן שהמצב ישתנה ביום מן הימים?
גורמי החדשות הרעות
המקרא מספר לנו על תקופה שבה היו רק חדשות טובות. לא ידעו ולא שמעו אז על חדשות רעות. לאחר שיהוה אלוהים סיים את מלאכת הבריאה, היה כוכב־הלכת ארץ מוכן להנאתם של האדם והחיה. בבראשית נאמר: ”וירא אלוהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד” (בראשית א׳:31).
העדר החדשות הרעות לאחר בריאת האדם לא נמשך לאורך זמן. קודם שאדם וחוה הביאו ילדים לעולם, דוּוח על חדשות רעות בדבר מרד באלוהים ובסדר האוניברסלי שכונן. אחד מבניו הרוחניים רמי המעלה מעל בתפקיד שהוטל עליו ושכנע את הזוג האנושי הראשון לתת יד לדרכו הבוגדנית והמרדנית (בראשית ג׳:1–6).
מאותה עת החלו שפע החדשות הרעות להכות באנושות. אין פלא שתככים, הטעיות, שקרים וחצאי־אמיתות היו המאפיינים הבולטים של גלי החדשות הרעות שהציפו את העולם מאז ואילך. ישוע המשיח הִפנה אצבע מאשימה כלפי השטן, כמקור החדשות הרעות, ואמר למנהיגי הדת בימיו: ”אתם מאביכם השטן ואת מאוויי אביכם חפצים אתם לעשות. הוא רוצח היה מראשית ובאמת לא עמד, כי אין אמת בו. מדי דברו שקר, מתוך ישותו שלו ידבר, כי שקרן הוא ואבי השקר” (יוחנן ח׳:44).
עם התרבות אוכלוסיית האדם, הלכו ורבו החדשות הרעות. כמובן, אין פירוש הדבר שלא היו בהיסטוריה רגעי שמחה ואושר, שכן דברים רבים בחיים משמחים מטבעם. אלא שבכל דור ודור עד עצם ימינו, נתכסו השמים בענני תלאות ועצבות.
סיבה עיקרית נוספת למצב העניינים הקודר היא נטייתנו התורשתית לחטא ולרע. יהוה עצמו הצביע על כך כעל גורם בלתי נמנע לחדשות רעות באומרו: ”יצר לב האדם רע מנעוריו” (בראשית ח׳:21).
מדוע חלה החרפה בחדשות הרעות?
מכל מקום יש גורם בסיסי שבעטיו החריפו החדשות הרעות במאה ה־20. המקרא חשף את הגורם וניבא שבמאה ה־20 תיכנס האנושות לתקופה מיוחדת במינה, הידועה בשם ”אחרית הימים” או ”עת קץ” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1; דניאל י״ב:4). נבואות המקרא והכרונולוגיה המקראית זיהו ”עת קץ” זו, שהחלה בשנת 1914. לשם הוכחות מפורטות מהמקרא בנושא, ראה פרק י״א בספר דעת המובילה לחיי־נצח, שיצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.
תקופת אחרית הימים נועדה להתחיל במאורע שיביא לידי החרפה מיידית בחדשות הרעות עלי־אדמות. במה מדובר? מדובר בהשלכתם של השטן וצבא שדיו מהשמים. על התיאור החי של הידרדרות בלתי נמנעת זו בחדשות הרעות תוכל לקרוא בהתגלות י״ב:9, 12: ”אז הושלך התנין הגדול, הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל; הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו איתו... ’אוי לארץ ולים, כי ירד אליכם השטן בחימה גדולה, ביודעו כי קצרה עתו’”.
לכן, בזמן שנותר עד תום תקופת אחרית הימים יש לצפות שהחדשות הרעות ימשיכו להישמע ואף ירבו ויחריפו בעוצמתן.
לא לעד
לשמחתם של תושבי העולם, מצב העניינים האומלל הגורם כיום למגיפת החדשות הרעות לא יימשך לעד. למעשה, נוכל לומר בפה מלא שבקרוב לא יהיו עוד חדשות רעות. אולי נראה שהמצב חסר תקווה, אך לא כך הדבר. הקץ לכל החדשות הרעות מתקרב ובוא יבוא בעת שקבע אלוהים.
נוכל להיות סמוכים ובטוחים בכך, כיוון שעל־פי הנבואות, תקופת אחרית הימים תגיע לשיאה ותסתיים כשאלוהים ישמיד ויבטל את כל גורמי החדשות הרעות. הוא יסיר מעל פני האדמה את כל מחרחרי המלחמה, המסרבים להשתנות ולשוב מדרכם הרעה. השיא יהיה במלחמת היום הגדול אשר לאלוהי צבאות, הידועה בשם מלחמת הר־מגידון (ההתגלות ט״ז:16). מייד אחר־כך, השטן וחבורת שדיו יוצאו מכלל פעולה. ההתגלות כ׳:1–3 מתאר את כבילת השטן, אבי כל החדשות הרעות: ”ראיתי מלאך יורד מן השמים ובידו מפתח התהום ושרשרת גדולה. הוא תפש את התנין, הנחש הקדמוני אשר הוא המלשין והשטן, וקשר אותו לאלף שנים. השליך אותו אל התהום וסגר וחתם עליו כדי שלא יתעה עוד את הגויים”.
לאחר מאורעות דרמטיים אלה, תחל עת של חדשות טובות חסרות־תקדים לארץ וליושביה. בין יושבי הארץ יהיו מיליונים אשר יינצלו ממלחמת הר־מגידון ומיליארדים שיוקמו לתחייה משנתם בקבר. חדשות אלה, שאין טובות מהן, מתוארות בספר החותם את כתבי־הקודש: ”משכן האלוהים עם בני־אדם וישכון עימהם; המה יהיו לו לעם והוא האלוהים יהיה עימהם, וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:3, 4).
התוכל לתאר בדמיונך ימים מאושרים אלה? אכן צפוי עתיד מזהיר, ללא שום חדשות רעות. החדשות הרעות יחלפו ולא יישמעו עוד. אז תישמענה חדשות טובות למכביר והן תמשולנה בכיפה לעולמי עולמים.