‏’‏פרנסת בני הבית’‏ עמידה באתגר בארצות מתפתחות

‏”‏אבל מי שלא יפרנס את קרוביו וביותר את בני ביתו,‏ כפר באמונה והוא גרוע מאשר איננו מאמין”‏.‏ אלה דברי השליח פאולוס (‏טימותיאוס א׳.‏ ה׳:‏8‏,‏ דל׳‏‏)‏.‏ בשעה שמיום ליום קשה יותר לפרנס משפחה בארצות השפע,‏ הדבר מהווה לא אחת אתגר עצום אף יותר בארץ מתפתחת.‏

למשל,‏ באפריקה קשיים כלכליים אינם יוצאי־דופן,‏ הם עניין שבשגרה.‏ קשה למצוא עבודה,‏ וכאשר מוצאים עבודה,‏ הבעל והאשה כאחד חייבים להשתכר למחייתם.‏ בחיפוש אחר מקום־עבודה,‏ ראשי משפחות נאלצים לנסוע מרחק רב,‏ בהותירם את בן־זוגם ואת ילדיהם לבדם במשך חודשים — או שנים.‏ שיכון הולם אף הוא יקר־המציאות.‏ משפחות אפריקניות רבות ברוכות־ילדים;‏ ולכן בדרך־כלל שוררת צפיפות במקום־המגורים,‏ וחסרים בו תנאי־נוחות בסיסיים.‏ לעתים קרובות שוררים תנאים המזיקים לבריאות.‏

נוסף על כך,‏ מנהגים מקומיים,‏ מסורות משכבר־הימים והשקפות עממיות סותרים לעתים את רוח דברו של אלוהים,‏ המקרא.‏ תן דעתך לכמה גישות באשר לנישואין ולילדים.‏ יש ראשי משפחות הגורסים כי אחריותם מסתכמת בתשלום שכר־הדירה ואגרות חינוך החובה.‏ בידי נשיהם — ולעתים אף בידי ילדיהם הגדולים — נותרת המשימה לדאוג לדברים יסודיים כגון מזון וביגוד.‏

יתרה מזו,‏ בעלים אחדים בדעה ש”‏הכסף שלי — שלי,‏ ושלךְ — שלי”‏.‏ לא אחת,‏ הדבר מעורר תרעומת אצל נשים עובדות.‏ אשה אחת מטנזניה התלוננה:‏ ”‏הוא מבזבז את הכסף על שתייה — לא עלינו או על הילדים.‏ אנחנו מתחלקים בעבודה,‏ ואולי אף עובדים קשה ממנו,‏ אך הוא לוקח את כל הכסף ואומר לנו שהכסף שלו — שהוא הרוויח אותו”‏.‏

אך אצל המשיחיים,‏ מקומו של דבר־אלוהים נעלה על תרבות מקומית או על השקפה נפוצה.‏ המקרא מעניק הדרכה מועילה בנושא כלכלת המשפחה.‏ למשל,‏ נאמר בו ”‏הלא הבנים אינם חייבים לאצור אוצרות להוריהם,‏ אלא ההורים לבניהם”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י״ב:‏14‏)‏.‏ לפיכך,‏ גברים יראי אלוהים הכשירים לעבוד אינם משאירים מתוך עצלות,‏ בידי נשיהם או ילדיהם הגדולים את הדאגה למזון המשפחה ולביגוד;‏ אחריות זו רובצת ישירות על שכמו של ראש המשפחה (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏3‏)‏.‏

אמת,‏ ייתכן שאין די במשכורת הבעל כדי לדאוג לכל צורכי משפחתו.‏ אך אם אשתו עובדת מחוץ לבית,‏ אל לגבר המשיחי להתרעם על כך.‏ אדרבה,‏ עליו להתייחס אליה בכבוד,‏ כאל ’‏חברתו’‏ (‏מלאכי ב׳:‏14‏)‏.‏ לפיכך,‏ הוא לא יקח ממנה בקשיחות את הכסף שכה עמלה להרוויחו,‏ ויבזבזו מבלי להתחשב ברגשותיה.‏ להיפך,‏ הוא ואשתו ”‏נועצים”‏ וקובעים כיצד לנצל את משאביהם לטובת המשפחה כולה (‏משלי י״ג:‏10‏)‏.‏ אם הדבר אפשרי,‏ הבעל אפילו יעניק לאשתו מידה מסוימת של חירות כלכלית,‏ כדוגמת זו שממנה נהנתה ’‏אשת־החיל’‏ בתקופת המקרא (‏משלי ל״א:‏10,‏ 11,‏ 16‏)‏.‏ יישום עצת המקרא בנושאים אלה תורם לאושרה ולשביעות־רצונה של המשפחה.‏

התמודדות עם אתגר האבטלה

תן דעתך לבעיית האבטלה.‏ כאשר מספר מקומות־העבודה מצומצם והשכר נמוך,‏ ראשי משפחה רבים באפריקה מחפשים עבודה הרחק מן הבית — במכרות,‏ במפעלים,‏ בחוות ובמטעים.‏ אם גבר משיחי נמצא במצב כזה,‏ הוא עלול למצוא את עצמו מבודד מאחיו לאמונה וחשוף לחברה רעה מאוד (‏משלי י״ח:‏1;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏33‏)‏.‏ בעוד בני־המשפחה משתדלים להפיק את המיטב מן המצב,‏ קרוב לוודאי שהם יסבלו מהיעדרותו של האב מן הבית ושתחסר למשפחה הנהגה רוחנית ותמיכה רגשית.‏ למרבה האירוניה,‏ היעדרות ממושכת עלולה להוביל לעצם הדבר שהיתה מיועדת למנוע — קשיים כלכליים.‏

אֵם אחת מספרת:‏ ”‏בעלי הלך לכרות זהב.‏ הוא תכנן לשוב כעבור חודש,‏ לכל היותר חודשיים.‏ בסופו של דבר,‏ הוא נעדר שנה תמימה!‏ נותרתי כשעלי לדאוג לשישה ילדים.‏ אזי היה עלי לשלם את שכר־הדירה.‏ מאחר שלא הייתי בקו־הבריאות,‏ נאלצתי לשלם חשבונות של בית־החולים.‏ נזקקנו לבגדים,‏ והיינו צריכים לאכול כל יום.‏ לא היתה לי עבודה.‏ המצב היה קשה.‏ הקושי הרב ביותר היה הדאגה לילדים מבחינה רוחנית — השיעור המשפחתי,‏ האסיפות ופעילות ההטפה.‏ בעזרת יהוה,‏ הצלחנו איכשהו לעמוד בכך”‏.‏

יש אמהות שאפילו חשו חובה לעצמן לעזוב את משפחותיהן למשך חודשים רבים על־מנת לעבוד.‏ יש המרוויחות את לחמן כסוחרות נודדות,‏ ואך לעתים נדירות מבקרות בביתן.‏ לכן הילדים הבוגרים יותר נאלצים ליטול על שכמם את תפקיד ההורים ולדאוג לארוחות,‏ לעבודות־הבית ואפילו להטיל משמעת על אחיהם הקטנים.‏ ההשתתפות בפעילויות הרוחניות ניזוקה מכך.‏ אכן,‏ מופעל על המשפחה לחץ עצום!‏

מובן שכאשר התנאים הכלכליים קשים,‏ ייתכן שאין להורה כל דרך לפרנס את משפחתו,‏ אלא אם יחפש עבודה הרחק מן הבית.‏ בתקופת המקרא,‏ ככל הנראה בני יעקב נאלצו לעזוב את משפחותיהם כדי להשיג מצרכים נחוצים במצרים (‏בראשית מ״ב:‏1–5‏)‏.‏ אם כן,‏ כאשר מצבים דומים מתעוררים כיום,‏ ראשי משפחה חייבים לשקול את היתרונות החומריים שבעבודה הרחק מהבית לעומת הנזק הרוחני והרגשי שבפירוד ארוך־ימים.‏ משפחות רבות מעדיפות לסבול קשיים כלכליים במקום להיפרד לפרק זמן ארוך.‏ הן זוכרות את דברי פאולוס בטימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏8‏:‏ ”‏וכאשר יש לנו מזון ובגדים,‏ נסתפק נא בהם”‏.‏ (‏השווה משלי ט״ו:‏17‏.‏)‏

לעתים קרובות,‏ יש תחליפים לעבודה מרוחקת מהבית.‏ על־ידי גילוי יוזמה ודמיון,‏ אחדים הצליחו ליצור מקום־תעסוקה בספקם שירותים מבוקשים.‏a (‏השווה משלי ל״א:‏24‏.‏)‏ אולי מדובר בהסכמה לעבוד בעבודות פשוטות יותר,‏ הנחשבות בעיני אחרים כבזויות (‏אפסים ד׳:‏28‏)‏.‏ השליח פאולוס עצמו ’‏בעמל ויֶגַע עבד יומם ולילה’‏ כדי שלא להיות לנטל חומרי על שכמם של אחרים (‏תסלוניקים ב׳.‏ ג׳:‏8‏)‏.‏ גברים משיחיים כיום יכולים לחקות דוגמה זו.‏

בעיות הקשורות ללימודים

בעיה נוספת קשורה ללימודים.‏ באזורים נידחים,‏ נהוג שהורים שולחים את ילדיהם להתגורר אצל קרובי־משפחה תקופה ארוכה כדי שילדיהם יזכו להשכלה הולמת.‏ בהיותם מנותקים מהוריהם,‏ לא אחת מתקשים הילדים לנכוח באסיפות או להשתתף בשירות־השדה.‏ כשנשללת מהם המשמעת הנחוצה,‏ בנקל הם נופלים קורבן לחברה רעה.‏ עקב כך,‏ חלקם נטשו את אורח־החיים המשיחי.‏

אין כל ספק שהשכלה חילונית,‏ שכרה בצדה.‏ אך המקרא מייחס חשיבות רבה יותר להשכלה הרוחנית,‏ ואלוהים הטיל על ההורים את האחריות להעניק הדרכה זו (‏דברים י״א:‏18,‏ 19;‏ משלי ג׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ אך,‏ הורה השולח את ילדו הרחק מן הבית לפרקי־זמן ארוכים,‏ מזיק למאמציו לגדל את הילד ”‏במוסר יהוה ובתוכחתו”‏ (‏אפסים ו׳:‏4‏)‏.‏b

כאשר נראה שהאפשרויות המקומיות לרכישת השכלה אינן מתאימות,‏ אפשר שלא נותרת להורים ברירה,‏ אלא להשתדל כמיטב יכולתם וללמד בעצמם את ילדיהם מיומנויות בסיסיות.‏ יהוה,‏ ’‏מורינו’‏,‏ מושיט אף הוא עזרה (‏ישעיהו ל׳:‏20‏)‏.‏ קהילות מקומיות של עדי־יהוה מציעות אמצעים מסוימים לרכישת השכלה.‏ קהילות רבות הקימו כיתות ללימוד קרוא־וכתוב.‏ בית־הספר לשירות התיאוקרטי מהווה גם הוא אמצעי מועיל שבכוחו לחדד את כושרו השכלי של הילד לקרוא ולדבר כראוי.‏

השקפה מאוזנת על הולָדת ילדים

פרנסת הילדים עלולה להיות משימה קשה במיוחד כאשר המשפחה ברוכת־ילדים.‏ הורים באפריקה אומרים לא אחת שהם אוהבים ילדים;‏ לפיכך,‏ הם מולידים ילדים רבים ככל האפשר!‏ בעוד הילדים עשויים להיחשב כמקור־הכנסה,‏ הורים רבים אינם מסוגלים לכלכל כיאות מספר רב של ילדים.‏

כמובן,‏ המקרא אומר כי ”‏נחלת יהוה בנים”‏ (‏תהלים קכ״ז:‏3‏)‏.‏ אך שים לב שמילים אלה נכתבו בתקופה ששררו תנאים טובים בישראל.‏ מאוחר יותר,‏ רעב קשה ומלחמה הפכו את הולָדת הילדים למבחן קשה (‏איכה ב׳:‏11,‏ 20;‏ ד׳:‏10‏)‏.‏ לנוכח המצב הקשה השורר בארצות מתפתחות רבות,‏ משיחיים אחראיים ישקלו בכובד־ראש ובאופן מציאותי לכמה ילדים יצליחו לספק מזון,‏ ביגוד,‏ דיור והדרכה.‏ לאחר שחישבו את המחיר,‏ זוגות רבים החליטו כי עדיף להם לא לפעול כמקובל,‏ אלא לתכנן את גודל המשפחה.‏c (‏השווה לוקס י״ד:‏28‏.‏)‏

ברור שאלה ”‏זמנים קשים”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ בעוד סדר־הדברים מידרדר אל קצו הבלתי נמנע,‏ ללא ספק יגברו הלחצים המופעלים על משפחות בארצות מתפתחות.‏ ברם,‏ ראשי משפחה הדבקים לחלוטין בעקרונותיו של דבר־אלוהים,‏ יצליחו לדאוג לצורכיהן הגופניים והרוחניים של משפחותיהם,‏ מאחר שיהוה מבטיח למשרתיו הנאמנים:‏ ”‏לא ארפך ולא אעזבך”‏ (‏עברים י״ג:‏5‏)‏.‏ אכן,‏ אפילו בארצות נחשלות,‏ משיחיים יכולים להצליח לעמוד באתגר של פרנסת בני־ביתם!‏

‏[‏הערות שוליים]‏