הבשורה על־פי הלמדנים
”מה אומר עלי העם, מי אני?” (לוקס ט׳:18) זאת שאל ישוע את תלמידיו לפני כמעט אלפיים שנה. השאלה היתה שנויה במחלוקת באותם ימים. נראה שעתה, יותר מבעבר, משמשת השאלה סלע־מחלוקת, ובייחוד בתקופת חג המולד, האמור להתמקד בישוע. רבים מאמינים שישוע נשלח מן השמים לגאול את האנושות. האם זו דעתך?
יש למדנים שחושבים אחרת. ”התדמית של ישוע כאדם שלימד כי הוא בן־האלוהים, אשר מת בעבור חטאי העולם, אינה נכונה מבחינה היסטורית”, טוען מרקוס ג׳. בּוֹרְג, פרופסור לדת ותרבות.
למדנים אחרים טוענים, כי ישוע האמיתי היה שונה מזה שעליו אנו קוראים במקרא. יש המחזיקים בדעה, שכל ספרי הבשורה נכתבו ארבעה עשורים או יותר לאחר מות ישוע, ושעד אז יופּתה דמותו האמיתית של ישוע. הבעיה לא היתה נעוצה בזיכרון הכותבים, מעריכים החוקרים, אלא בפרשנותם. לאחר מות ישוע, החלו התלמידים לראות את דמותו באור אחר — בתור בן־האלוהים, המושיע והמשיח. יש המצהירים בתוקף שישוע לא היה אלא חכם נודד, מהפכן חברתי. וזו, לדברי הלמדנים, האמת לאמיתה.
ההשקפה ה”למדנית” על ישוע
להגנת השקפתם ה”למדנית”, דומה שהמבקרים להוטים לשלול כל דבר שנראה על־טבעי וקשור לישוע. למשל, יש אומרים שסיפור הולדתו מבתולה נועד לחפות על כך שישוע היה ילד לא־חוקי. אחרים פוסלים את נבואותיו של ישוע לגבי חורבן ירושלים בטענה, שנבואות אלו נוספו לספרי הבשורה לאחר ”התגשמותן”. יש שאף אומרים כי מעשי הריפוי של ישוע בוצעו על טהרת הפסיכוסומטיה — ניצחון הרוח על החומר. האם רעיונות אלו נראים לך הגיוניים או מגוחכים?
למדנים מסוימים אפילו טוענים שתלמידי ישוע פִברקו את תחייתו כדי למנוע את התפרקות תנועתם. ככלות הכל, מנמקים החוקרים, הנוהים אחר ישוע היו חסרי אונים בלעדיו, לכן החזירו את אדונם אל זירת המאורעות באמצעות כתביהם. לדעתם, זו המשיחיות שקמה לתחייה לא ישוע. אם זה נשמע כמו קשקוש למדני, מה תאמר על הצעתה של התיאולוגית ברברה תירינג, שלפיה ישוע כלל לא הוצא להורג? היא סבורה שישוע המשיך בחייו לאחר הוקעתו, התחתן פעמיים והיה אב לשלושה.
כל הטענות הללו מורידות את ישוע למעמד היחיד שבו רוב הלמדנים מוכנים לקבל אותו: איש חכם, יהודי החי בשולי החברה, רפורמטור חברתי — הכל מלבד בן־האלוהים, אשר בא כדי ”לתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28).
ייתכן שבתקופה זו בשנה, קראת קטעים מספרי הבשורה, כמו תיאור לידתו של ישוע באֵבוס. אולי שמעת זאת בכנסייה. האם התיאורים שבספרי הבשורה נתפסים אצלך כרבי־ערך וכמהימנים? אם כן, שים לב למצב המזעזע. בסמינר המכונה הסמינר על ישוע, קבוצת חוקרים מתכנסת פעמיים בשנה מאז שנת 1985 כדי לקבוע עד כמה אותנטיים דברי ישוע. האם ישוע באמת אמר את הדברים שהמקרא מייחס לו? משתתפי הסמינר ערכו הצבעה באמצעות חרוזים צבעוניים לגבי כל אמירה של ישוע. חרוז אדום משמעו, שאין ספק כי ההצהרה נאמרה מפי ישוע; חרוז ורוד פירושו, שסביר להניח כי ישוע אמר זאת; חרוז אפור סימל ספק; וחרוז שחור ציין זיוף.
אולי תטריד אותך העובדה, שהסמינר על ישוע הצהיר ש־82 אחוז מהמילים המיוחסות לישוע, כנראה לא נאמרו מפיו. רק ציטוט אחד מספר הבשורה של מרקוס נחשב למהימן. לדעתם, ספר הבשורה של לוקס כה תעמולתי, עד כי ”אין לו תקנה”. בשורת יוחנן כולה, פרט לשלוש שורות, הוגדרה כזיוף, החרוז השחור, ושלוש השורות הנותרות הוגדרו כמוטלות בספק, החרוז האפור.
לא רק עניין אקדמי
האם אתה מסכים עם הלמדנים? האם התיאור של ישוע שהם מציגים בפנינו מדויק יותר מהתיאור המקראי? שאלות אלה אינן רק נושא לוויכוח למדני. בעונה זו, אתה עשוי להיזכר בכך, שעל־פי המקרא שלח אלוהים את ישוע ”למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16).
אם ישוע היה פשוט חכם נודד, שעליו ידוע לנו אך מעט, הרי שיהא זה חסר טעם ’להאמין’ בו. לעומת זאת, אם התיאור המקראי של ישוע הוא אמת, ישועתנו הנצחית כרוכה בו. לפיכך, עלינו למצוא את התשובה — האם המקרא מלמד את האמת על־אודות ישוע?