הם עשו את רצון יהוה

אמונת ההורים באה על שכרה

בקרב בני־ישראל,‏ לידת בן זכר נחשבה לדבר משמח ביותר.‏ משמעה ששושלת היוחסין תימשך ושהמשפחה לא תאבד את נחלתה.‏ אך בסביבות השנה 1593 לפה״ס,‏ לידת בן נראתה אולי יותר כקללה מאשר כברכה בעיני העברים.‏ מדוע?‏ משום שפרעה,‏ מלך מצרים,‏ נתמלא חשש לנוכח צמיחתה המהירה של האוכלוסייה היהודית בתחום שלטונו,‏ ולכן ציווה להמית את כל הבנים היִלוֹדים (‏שמות א׳:‏12,‏ 15–22‏)‏.‏

במהלך ניסיון נתעב זה לרצח־עם,‏ חבקו עמרם ויוכבד,‏ זוג עברי נשוי,‏ בן יפהפה.‏ לא קשה לדמיין עד כמה העיבה החרדה מגזירת פרעה על שמחתם.‏ אולם,‏ כשהביטו ההורים בבנם התינוק,‏ היו נחושים בדעתם שלא ינטשוהו,‏ ויהי מה (‏שמות ב׳:‏1,‏ 2;‏ ו׳:‏20‏)‏.‏

הם פעלו באמונה

שלושה חודשים הצפינו עמרם ויוכבד את הרך הנולד (‏שמות ב׳:‏2‏)‏.‏ זה היה מסוכן,‏ שכן העברים והמצרים חיו בשכנוּת.‏ כל מי שייתפס בניסיון לעקוף את הצו שהוציא פרעה,‏ קרוב לוודאי שסופו למות — וזה גם דינו של התינוק.‏ אם כן,‏ מה יכלו הורים מסורים אלה לעשות להצלת תינוקם ולהישארותם בחיים?‏

יוכבד ליקטה כמה קנים של גומא.‏ גומא הפפירוס הוא מין צמח ביצות חזק,‏ דומה לבמבוק,‏ בעל גבעול משולש בערך בעובי אצבע.‏ גובהו מגיע ל־6 מטרים.‏ צמח זה שימש את המצרים להכנת נייר,‏ מחצלאות,‏ מפרשים לכלֵי שיט,‏ סנדלים וסירות קלות.‏

יוכבד עשתה מקני הגומא תיבה בגודל מתאים לתינוקהּ.‏ היא השתמשה בחימר ובזפת כדי ללכדה ולאטום אותה.‏ יוכבד הניחה את התינוק בתיבה,‏ ואת התיבה שמה בסוּף שעל גדת היאור (‏שמות ב׳:‏3‏)‏.‏

התינוק מתגלה

מרים,‏ בתה של יוכבד,‏ עמדה בקרבת מקום כדי לראות מה ייעשה לו.‏ אז הגיעה בת פרעה לרחוץ ביאור.‏a ייתכן שיוכבד ידעה שהנסיכה נהגה לפקוד איזור זה בנהר,‏ ובכוונה השאירה את התיבה בְּמקום שבו תתגלה בקלות.‏ על כל פנים,‏ בת פרעה הבחינה מייד בתיבה הצפה לה בין קני הסוף,‏ ושלחה אחת מאַמהותיה להביאה.‏ בראותה את הילד הבוכה בתיבה,‏ ניעורו בה רגשות חמלה.‏ היא הבינה שזה תינוק עברי.‏ אך כיצד תוכל להרשות שהילד המקסים יירצח?‏ מלבד טוב־לב אנושי,‏ ייתכן שבת פרעה הושפעה מהאמונה המצרית הרוֹוחת,‏ שרשות הכניסה לשמים תלויה ברשימת המעשים הטובים שעושה הפרט בחייוb (‏שמות ב׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏

מרים,‏ שצפתה במתרחש ממרחק־מה,‏ ניגשה אל בת פרעה.‏ ”‏האלך וקראתי לך אשה מֵינֶקת מן העבריות ותֵיניק לך את הילד?‏”‏ שאלה.‏ ”‏לכי!‏”‏ ענתה הנסיכה.‏ מרים מיהרה אל אמה.‏ לא חלף זמן רב,‏ ויוכבד ניצבה לפני בת פרעה.‏ ”‏הֵילִיכִי את הילד הזה והֵינִיקִהו לי”‏,‏ אמרה הנסיכה,‏ ”‏ואני אתן את שכרך”‏.‏ ייתכן מאוד שבשלב זה הבינה בת פרעה שיוכבד היא אם התינוק (‏שמות ב׳:‏7–9‏)‏.‏

יוכבד גידלה את בנה עד גמילתו.‏c הדבר פתח לפניה הזדמנויות יקרות רבות ללמדו על אלוהי האמת,‏ יהוה.‏ אז החזירה יוכבד את הילד לבת פרעה,‏ וזו קראה שמו משה,‏ ’‏כי מן המים מָשתה אותו’‏ (‏שמות ב׳:‏10‏)‏.‏

לקח עבורנו

עמרם ויוכבד ניצלו עד תום את ההזדמנות הקצרה שהיתה להם ללמד את ילדם את העקרונות של עבודת־אלוהים הטהורה.‏ כך צריכים לנהוג ההורים בימינו.‏ למעשה,‏ הכרחי שיעשו כן.‏ ”‏השטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏8‏)‏.‏ הוא שמח להפיל ברשתו צעירים יקרים — נערים ונערות — שיש להם פוטנציאל להיעשות למשרתי יהוה טובים.‏ גילם הרך אינו מעורר בלב השטן שום רגשי אהדה!‏ על כן,‏ הורים נבונים מחנכים את פעוטותיהם לירוא את אלוהי האמת,‏ יהוה (‏משלי כ״ב:‏6;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏

מאמציהם של עמרם ויוכבד להסתיר את תינוקם בשלושת החודשים הראשונים לחייו נזכרים בעברים י״א:‏23 כפועל אמונה.‏ הורים יראי־אלוהים אלה היו בטוחים בכוחו של יהוה להצילם,‏ ונתנו ביטוי לביטחונם כשסירבו לנטוש את ילדם,‏ ועל זאת בורכו.‏ גם עלינו להקפיד לדבוק בחוקי יהוה ובעקרונותיו,‏ בביטחון שכל דבר שיהוה מרשה שיקרה לנו,‏ יפעל בסופו של דבר לטובתנו ולאושרנו הנצחיים (‏רומים ח׳:‏28‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏