האם אסור להתלונן?
מה יותר מרגיז וכואב מדבר שעליו אי־אפשר להתלונן? המרקיז דה קוסטין (1790–1857)
שנתיים סבלה הטרדות מיניות מעמית לעבודה. בתגובה למחאתה, גידף אותה המטריד ומאז התייחס אליה בקרירות. רגשותיה העצורים הזיקו לבריאותה, אך מה יכלה לעשות? במקרה אחר, תלמיד שהיה המצטיין בכיתתו סולק מבית־הספר, מכיוון שמצפונו לא הרשה לו להשתתף בשיעורי אמנויות הלחימה, שהיוו חלק מתוכנית הלימודים. שניהם חשו שנעשה להם עוול. האם עליהם להתלונן? האם יוכלו לצפות לשיפור לאחר שיתלוננו או שמא מצבם רק יחמיר?
תלונות אלה ואחרות הן דבר שבשגרה כיום, בעולם של אנשים לא מושלמים, שהתנאים בו אינם אידיאליים. התלוננות מתחילה בהבעה פסיבית של אי שביעות רצון, צער, כאב או תרעומת על מצב מסוים ומרחיקה עד להאשמה רשמית נגד הצד השני. הרוב מעדיפים להימנע מתלונה ועימות; אך האם יש לשתוק ויהי מה? מה אומר המקרא בנידון?
השלכות שליליות על המתלונן ועל זולתו
אין ספק שרוח התלוננות בלתי פוסקת היא דבר מזיק, והמקרא מגנה זאת. המרבה להתלונן מזיק לגופו ולרוחניותו ומכעיס את מי שעליהם הוא מתלונן. משל מקראי על אשה הנוהגת להתאונן אומר: ”דֶלֶף טורד ביום סגריר ואשת מִדיָנים נשתווה” (משלי כ״ז:15). קובלנה נגד יהוה או נגד דבר מטעמו ראויה במיוחד לגינוי. עם ישראל התלונן על המן שקיבל בדרך נס ב־40 שנות נדודיו במדבר. ’לחם קלוקל’, כינה אותו. כעונש, שלח יהוה נחשים ארסיים ורבים מהמתלוננים חסרי הכבוד מתו (במדבר כ״א:5, 6).
יתר על כן, ישוע יעץ לתלמידיו שלא להתלונן על ”הקיסם” שבעין רעינו, על מגרעותיהם, אלא לשים לב היטב ל”קורה” שבעיננו, הגדולה מן הקיסם, לחולשותינו (מתי ז׳:1–5). ברוח דומה, גינה פאולוס את שפיטת הזולת (סוג של התלוננות) ואמר כי העושה כן, ’אין לו במה להצטדק, שכן החורץ משפט עושה אותם דברים’. על רקע אזהרות אלה, אל נהיה ביקורתיים שלא לצורך ואל נפתח רוח של התלוננות (רומים ב׳:1).
האם כל תלונה ראויה לגינוי?
האם המסקנה המתבקשת היא שכל תלונה ראויה לגינוי? לא, אין זה כך. המקרא מלמד שיש עוולות רבות בעולמנו הלקוי, שהצדק דורש את תיקונן. באחד ממשליו, סיפר ישוע על שופט רשע שעשה באי־רצון את משפטה של אלמנה מקופחת, כדי שלא ”תבוא תמיד ותייגע [אותו]” (לוקס י״ח:1–8). במובנים מסוימים, ייתכן שגם עלינו להתמיד בתלונותינו עד כי יתוקן המעוות.
ישוע יעץ לנו להתפלל לבואה של מלכות אלוהים. האין בזה עידוד להכיר בליקויי העולם הזה ו’לקרוא’ אל אלוהים שיתקן את הטעון תיקון? (מתי ו׳:10) כשהגיעה ה’זעקה’ על רשעת סדום ועמורה הקדומות לאוזניו, שלח יהוה שליחים כדי ’לראות הכצעקתה’ ולתקן את המצב (בראשית י״ח:20, 21). לרווחת הזועקים אליו, השמיד יהוה את שתי הערים על יושביהן הלא מוסריים, וכך תיקן את המעוות.
הקהילה המשיחית
היש סיבה לנהוג אחרת כשמדובר באחים בקהילה המשיחית? המשיחיים, על אף היותם גברים ונשים לא מושלמים, משתדלים בכל מאודם לשרת את אלוהים בשלום ובאחדות. עם זאת, מתעוררים אצלם מצבים המצדיקים מידה מסוימת של התלוננות ואשר ראוי שיבואו על תיקונם. במאה הראשונה, זמן קצר לאחר חג השבועות התעוררה בעיה בקהילת המשוחים. משיחיים חדשים רבים נשארו בירושלים כדי להמשיך ללמוד ולהתעודד. אורגנה חלוקת מזון. אך ’היהודים דוברי היוונית החלו להתלונן על דוברי העברית על שהזניחו את אלמנותיהם בחלוקת הסעד היומית’. השליחים לא גינו את המתלוננים ולא האשימו אותם כעושי צרות, אלא נקטו פעולה לתיקון המצב. אם מציגים לפני המשגיחים בקהילה תלונות מוצדקות בכבוד הראוי וברוח טובה, יטו אחים אלה אוזן בענווה ויפעלו בנידון (מעשי־השליחים ו׳:1–6; פטרוס א׳. ה׳:3).
פנייה לסמכות המתאימה
האם שמת לב שלפי הדוגמאות שהזכרנו, יש להציג את התלונות ברוח טובה ולסמכות המתאימה? למשל, אין טעם להתלונן במשטרה על מסים כבדים או להלין לפני שופט על מחלות פיסיות. לפיכך, אין זה הולם להתלונן על מצב כלשהו שהתפתח בקהילה או מחוצה לה לפני אדם שאין בסמכותו או בכוחו לעזור.
ברוב הארצות כיום קיימים בתי משפט ורשויות אחרות, וניתן לפנות אליהם בתקווה להקל קשיים. כשפנה התלמיד שהוזכר בתחילה אל בית המשפט והציג את תלונתו, פסקו השופטים לטובתו. הוא הוחזר לבית־הספר וקיבל התנצלות. כמו־כן, העובדת שהוטרדה מינית הסתייעה באיגוד נשים עובדות. המועצה החינוכית התנצלה לפניה. מעסיקיה נקטו צעדים למניעת הטרדות מיניות.
אף־על־פי־כן, אין לצפות שכל תלונה תניב תוצאה חיובית. המלך החכם שלמה הכיר במציאות ואמר: ”מעוּות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להימנות” (קהלת א׳:15). ניטיב לעשות אם נכיר בעובדה שבעניינים מסוימים אין לנו אלא לחכות עד שאלוהים יפעל לפתרון בעיות, כשיראה לנכון לעשות כן.
[תמונה בעמוד 31]
זקני־הקהילה מטים אוזן לתלונות מוצדקות ופועלים בנידון