המשיכו לעבוד שכם אחד
”כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יהוה, לעובדו שכם אחד” (צפניה ג׳:9).
1. מה מתרחש כיום כהתגשמות צפניה ג׳:9?
ברחבי העולם מדוברות כיום כ־000,6 שפות. בנוסף לשפות אלה קיימים ניבים שונים המיוחדים לאזורים מסוימים. גם אם אנשים דוברים שפות השונות מאוד זו מזו כגון ערבית וזולו, אלוהים עושה כיום דבר נפלא. הוא מאפשר לאנשים בכל מקום ללמוד ולדבר את השפה הטהורה היחידה. הדבר קורה כהתגשמות ההבטחה שנתן יהוה אלוהים בפי הנביא צפניה: ”אהפוך אל עמים שפה ברורה [טהורה], לקרוא כולם בשם יהוה, לעובדו שכם אחד” (צפניה ג׳:9).
2. מהי ’השפה הברורה’, ומה מתרחש בזכותה?
2 ’השפה הברורה’ היא אמת האלוהים הכתובה בדברו, המקרא. מדובר במיוחד בָּאמת אודות מלכות אלוהים אשר תקדש את שמו של יהוה, תצדיק את ריבונותו ותרעיף ברכות על האנושות (מתי ו׳:9, 10). זו השפה היחידה על הארץ שהיא טהורה מבחינה רוחנית, ודוברים אותה אנשים מכל העמים והגזעים. בזכותה הם יכולים לעבוד את יהוה ”שכם אחד”. הם עובדים אותו באחדות, בדעה אחת.
אין מקום למשוא פנים
3. מה מאפשר לנו לעבוד את יהוה באחדות?
3 בתור משיחיים אנו אסירי תודה על שיתוף הפעולה הרב־לשוני שקיים בינינו. אף־על־פי שאנו מכריזים את בשורת המלכות בלשונות רבות, אנו עובדים את אלוהים באחדות (תהלים קל״ג:1). הדבר מתאפשר מכיוון שבכל מקום על כדור־הארץ אנו דוברים את אותה שפה טהורה לתהילת יהוה.
4. מדוע אין מקום למשוא פנים בקרב עמו של אלוהים?
4 אין מקום למשוא פנים בקרב עמו של אלוהים. השליח פטרוס הבהיר זאת כאשר הכריז בשנת 36 לספירה את הבשורה בביתו של איש צבא נוכרי, קורנליוס. פטרוס אמר: ”באמת רואה אני שאלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי השליחים י׳:34, 35). לאור הדברים הללו, אין זה ראוי שיהיו בקהילה המשיחית משוא פנים, קְלִיקוֹת או אפליות.
5. מדוע זה פסול לתרום ליצירת קליקות בקהילה?
5 לאחר שביקרה באולם המלכות, אמרה סטודנטית אחת: ”לכנסיות מגיעים בדרך כלל אנשים מבני קבוצה אתנית או גזעית אחת. ... עדי־יהוה, לעומת זאת, ישבו כולם ביחד ולא בקליקות”. עם זאת, כמה מחברי הקהילה בקורינתוס הקדומה יצרו פילוגים. בזאת הם בעצם התנגדו לפעילותה של רוח הקודש, אשר מקדמת אחדות ושלום (גלטים ה׳:22). יצירת קליקות בקהילה משמעה התנגדות להדרכת הרוח. לפיכך, הבה נזכור את דבריו של פאולוס אל הקורינתים: ”אחיי, אני מפציר בכם בשם אדוננו ישוע המשיח שתהיו כולכם תמימי דעים במוצא פיכם ושלא יהיו פילוגים ביניכם, אלא עימדו מאוחדים לגמרי באותה מחשבה ובאותה דעה” (קורינתים א׳. א׳:10). פאולוס הדגיש את חשיבות האחדות גם באיגרתו אל האפסים (אפסים ד׳:1–6, 16).
6, 7. איזו הנחיה נתן יעקב בקשר למשוא פנים, וכיצד ניתן ליישם את דבריו?
6 המשיחיים תמיד נדרשו לא לנהוג במשוא פנים (רומים ב׳:11). בקהילה במאה הראשונה היו כמה שנשאו פנים לעשירים שבקרבם, ולכן התלמיד יעקב כתב: ”אחיי, אל יהא בכם משוא פנים באמונת אדוננו ישוע המשיח, אדון הכבוד. אם יבוא איש לבית הכנסת שלכם וטבעת זהב על ידו ולבושו הדור, ובא גם איש עני לבוש בגדים בלים, והנה פונים אתם אל האיש אשר לבושו הדור ואומרים: ’שב לך פה בטוב’; ולעני אתם אומרים: ’עמוד שם’ או ’שב מתחת להדום רגליי’ — האם אינכם מפלים בקרבכם בין איש לאיש והופכים להיות שופטים בעלי מחשבות רשע?” (יעקב ב׳:1–4).
7 כאשר לא־מאמינים עשירים הגיעו לאסיפה משיחית כשטבעות זהב על ידיהם ולבוש הדור לגופם, הם קיבלו יחס טוב יותר מאשר לא־מאמינים עניים שבאו בבגדים בלים. העשירים קיבלו מקום ’טוב’, ואילו לעניים נאמר לעמוד או לשבת על הרצפה לרגלי מישהו. אך אלוהים נתן את קורבן הכופר של ישוע גם לעשירים וגם לעניים, ללא אפליה (איוב ל״ד:19; קורינתים ב׳. ה׳:14). לכן אם אנו רוצים להשביע את רצון יהוה ולעבוד אותו שכם אחד, אל לנו להפלות בין אנשים או ’לנהוג במשוא פנים למען רווח’ (יהודה 4, 16).
הימנע מהתלוננות
8. מה אירע בעקבות התלונות של בני ישראל?
8 על מנת לשמור על אחדות ולהמשיך להשביע את רצון אלוהים, עלינו להישמע לעצתו של פאולוס: ”עשו כל דבר בלי להתלונן” (פיליפים ב׳:14, 15). בני ישראל חסרי האמונה שיצאו מעבדות במצרים התחילו להלין על משה ואהרון ולפיכך גם על יהוה אלוהים. בעקבות זאת, כל הגברים מגיל 20 ומעלה, מלבד יהושע, כָּלב והלוויים הנאמנים, לא נכנסו אל הארץ המובטחת ומתו בארבעים שנות הנדודים במדבר (במדבר י״ד:2, 3, 26–30; קורינתים א׳. י׳:10). איזה מחיר כבד הם שילמו על תלונותיהם!
9. מה קרה למרים עקב תלונותיה?
9 המאורע ממחיש מה יכול לקרות לעם שלם שמתלונן. אך מה לגבי יחידים? מרים, אחותו של משה, התלוננה ביחד עם אהרון אחיה: ”הרק אך במשה דיבר יהוה? הלוא גם בנו דיבר?” הכתוב מוסיף ואומר: ”וישמע יהוה” (במדבר י״ב:1, 2). מה היו התוצאות? אלוהים השפיל את מרים, שככל הנראה היתה המתלוננת הראשית. כיצד עשה זאת? הוא היכה אותה בצרעת והיא נאלצה לשהות מחוץ למחנה במשך שבעה ימים עד שטוהרה (במדבר י״ב:9–15).
10, 11. לְמה יכולה להוביל התלוננות בלתי מרוסנת? הבא דוגמה.
10 באומרנו התלוננות אין הכוונה לתלונה או לקובלנה על דבר פסול כלשהו. המתלוננים מייחסים חשיבות גדולה מדי לרגשותיהם או למעמדם, והם מושכים תשומת לב לעצמם במקום לתת כבוד לאלוהים. מצב זה, אם לא מטפלים בו, עלול ליצור פילוגים בין האחים ולחבל במאמציהם לעבוד את יהוה שכם אחד. זאת משום שהמתלוננים משמיעים בלי הפסק את תלונותיהם ומקווים שאחרים יזדהו איתם.
11 למשל, אולי מישהו מותח ביקורת על הצורה שבה זקן־קהילה מגיש את החלקים שלו באסיפה או על הדרך שבה הוא מטפל בתפקידיו. אם נקשיב למתלונן, אנו עלולים להתחיל לחשוב כמוהו. לפני שזרע האי־שביעות רצון נזרע במחשבותינו, מעשיו של זקן־הקהילה אולי לא הטרידו אותנו כלל, אבל פתאום זה מתחיל להפריע. מאותו הזמן, כל מה שהוא יעשה ייראה לנו לא בסדר וגם אנחנו נתחיל להתלונן עליו. התנהגות זו אינה ראויה בקהילת משרתי יהוה.
12. איזו השפעה יכולה להיות להתלוננות על הקשר שלנו עם אלוהים?
12 התלוננות על גברים שתפקידם לרעות את עדר האלוהים עלולה להוביל לגידוף. התמרמרות כזאת, או קללה, דהיינו תקווה שתפקוד אותם רעה, יכולה להשפיע קשות על הקשר שלנו עם יהוה (שמות כ״ב:27). מגדפים חסרי חרטה לא יירשו את מלכות האלוהים (קורינתים א׳. ה׳:11; ו׳:10). התלמיד יהודה כתב אודות מתלוננים שהיו ”דוחים את הסמכות העליונה ומגדפים את נושאי המשרות הנכבדות”, כלומר, את נושאי התפקידים בקהילות (יהודה 8). אותם מתלוננים לא השביעו את רצון אלוהים, ומן התבונה שנדחה את קו פעולתם המרושע.
13. מדוע לא כל תלונה פסולה?
13 עם זאת, לא כל תלונה פסולה בעיני אלוהים. הוא לא התעלם מה’זעקה’, כלומר מן התלונה על סדום ועמורה ולבסוף השמיד את הערים המרושעות (בראשית י״ח:20, 21; י״ט:24, 25). זמן קצר אחרי חג השבועות של שנת 33 לספירה בירושלים, ”החלו היהודים דוברי היוונית להתלונן על דוברי העברית על שהזניחו את אלמנותיהם בחלוקת הסעד היומית”. בעקבות זאת טיפלו ”השנים־עשר” בבעיה בכך שהפקידו ”שבעה אנשים בעלי שם טוב... על העניין” של חלוקת המזון היומית (מעשי השליחים ו׳:1–6). אל לזקני־הקהילה בימינו ’לאטום אוזנם’ לתלונות מוצדקות (משלי כ״א:13). ובמקום למתוח ביקורת על אחיהם לשירות יהוה, על הזקנים לעודד ולבנות את אחיהם (קורינתים א׳. ח׳:1).
14. איזו תכונה חיונית במיוחד כדי להימנע מהתלוננות?
14 כולנו צריכים להימנע מהתלוננות, מכיוון שרוח כזו היא הרסנית מבחינה רוחנית. גישה כזאת תפר את אחדותנו. במקום זאת, הבה תמיד נאפשר לרוח הקודש לעורר בנו אהבה (גלטים ה׳:22). יישום ”תורת המלכות”, תורת האהבה, יעזור לנו להמשיך לעבוד את יהוה שכם אחד (יעקב ב׳:8; קורינתים א׳. י״ג:4–8; פטרוס א׳. ד׳:8).
הישמר מפני לשון הרע
15. מה ההבדל בין רכילות ובין לשון הרע?
15 התלוננות יכולה להוביל לרכילות, ולכן עלינו להיזהר במוצא פינו. רכילות היא שיחה בטלה על אנשים ועל עיסוקיהם. אך לשון הרע היא הוצאת דיבה תוך מטרה לפגוע בשמו של אדם אחר. דיבורים כאלה משקפים רשעות וחוסר יראת אלוהים. לפיכך אלוהים אמר לבני ישראל: ”לא תלך רכיל בעמך” (ויקרא י״ט:16).
16. מה אמר פאולוס בנוגע לכמה שנהגו לרכל, וכיצד צריכה הוראתו להשפיע עלינו?
16 הואיל ושיחות בטלות יכולות להוביל ללשון הרע, גער פאולוס בכמה שנהגו לרכל. אחרי שהזכיר את האלמנות הזכאיות לסיוע מצד הקהילה, הוא התייחס לאלמנות שהתרגלו ”להיות בטלניות; ולא בטלניות בלבד, אלא גם רכלניות ומתערבות בעניינים לא להן ומדברות דברים שאין צורך להשמיעם” (טימותיאוס א׳. ה׳:11–15). אם משיחית מוצאת שהיא נוטה להשמיע דברים שעלולים להידרדר ללשון הרע, מוטב שתישמע להוראת פאולוס להיות ’רצינית, נמנעת מלשון הרע’ (טימותיאוס א׳. ג׳:11). כמובן, גם גברים משיחיים צריכים להישמר מפני רכילות (משלי י׳:19).
אל תשפוט!
17, 18. (א) מה אמר ישוע באשר לשפיטת אחינו? (ב) כיצד נוכל ליישם את מה שאמר ישוע על שפיטה?
17 גם אם איננו מוציאים דיבה על מישהו, עלינו לעשות כל מאמץ לא לשפוט את הזולת. ישוע גינה גישה כזו כשאמר: ”אל תשפטו למען לא תישָפטו, כי במשפט אשר אתם שופטים תישָפטו ובמידה אשר אתם מודדים יימדד לכם. מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך? איך תאמר לאחיך: ’הנח לי להוציא את הקיסם מעינך’, והנה הקורה בעינך? צבוע! הוצא תחילה את הקורה מעינך; אחרי כן תראה היטב ותוכל להוציא את הקיסם מעינו של אחיך” (מתי ז׳:1–5).
18 אין טעם שנעזור לאחינו להוציא ”קיסם” קטן מעינו בשעה שיכולת השיפוט שלנו לקויה בגלל ”קורה” סמלית. למעשה, אם אנחנו מבינים עד כמה רחום אלוהים, לא נמהר לשפוט את אחינו ואחיותינו לאמונה. הרי כיצד נוכל להבין אותם בדיוק כפי שאבינו השמימי מבין אותם? אין פלא אפוא שישוע הזהיר אותנו ’לא לשפוט למען לא נישָפט’! מודעות למגרעות האישיות שלנו צריכה למנוע מאיתנו לעשות עוול במשפט לפני אלוהים.
חלשים אך נכבדים
19. מה צריכה להיות השקפתנו לגבי אחינו לאמונה?
19 אם אנו נחושים בדעתנו לעבוד את אלוהים שכם אחד עם אחינו לאמונה, אזי לא רק שנימנע מלהיות ביקורתיים אלא גם נקדים לנהוג בהם כבוד (רומים י״ב:10). נבקש את טובתם במקום את טובתנו, ונשמח לבצע עבורם גם מטלות שאולי אינן נחשבות מכובדות (יוחנן י״ג:12–17; קורינתים א׳. י׳:24). כיצד נוכל לשמור על גישה טובה כזו? עלינו לזכור שכל מאמין יקר בעיני יהוה ושאנו זקוקים איש לרעהו, בדיוק כשם שכל איבר בגוף תלוי באיברים האחרים (קורינתים א׳. י״ב:14–27).
20, 21. איזו משמעות נושא עבורנו הכתוב בטימותיאוס ב׳. ב׳:20, 21?
20 יש להודות כי המשיחיים הם כלי חרס חלשים, שהופקד בידיהם אוצר נפלא — השירות (קורינתים ב׳. ד׳:7). כדי שנבצע את הפעילות הקדושה הזו לתהילת יהוה, עלינו לשמור על מעמד של כבוד לפניו ולפני בנו. רק אם נישאר טהורים מוסרית ורוחנית נוכל להמשיך להיות כלים של כבוד בידי אלוהים. בעניין זה כתב פאולוס: ”בבית גדול לא רק כלי זהב וכסף, אלא גם כלי עץ וחרס, ומהם כמה לכבוד וכמה לקלון. לפיכך אם איש יטהר את עצמו מאלה יהיה כלי לכבוד, מקודש ומועיל לבעל הבית ומוכן לכל מעשה טוב” (טימותיאוס ב׳. ב׳:20, 21).
21 מי שאינם נוהגים על־פי דרישות אלוהים הם ’כלים לקלון’. אך אם ננהג כרצון אלוהים, נהיה ’כלים לכבוד, מקודשים, או מובדלים, לשירות יהוה ומוכנים לכל מעשה טוב’. לכן כל אחד יכול לשאול את עצמו: ’האם אני ”כלי לכבוד”? האם אני משפיע לטובה על אחיי לאמונה? האם אני משתייך לקהילה שהחברים בה עובדים שכם אחד עם משרתי יהוה אחרים?’
המשיכו לעבוד שכם אחד
22. לְמה ניתן להשוות את הקהילה המשיחית?
22 הקהילה המשיחית דומה למשפחה. כאשר כל חברי המשפחה עובדים את יהוה, שוררת אווירה אוהבת, תומכת ונעימה. משפחה מורכבת מאנשים בעלי אישיות שונה, אך יש בה מקום מכובד לכולם. מצב דומה קיים בקהילה. אף־על־פי שכולנו שונים זה מזה — וגם בלתי מושלמים — אלוהים מושך אותנו אליו באמצעות ישוע המשיח (יוחנן ו׳:44; י״ד:6). יהוה וישוע אוהבים אותנו, וכפי שנכון לגבי משפחה מאוחדת, עלינו להקפיד לגלות אהבה זה לזה (יוחנן א׳. ד׳:7–11).
23. מה עלינו לזכור ולהיות נחושים לעשות?
23 בקהילה המשיחית, שהיא כמו משפחה, אנחנו מצפים בצדק למצוא נאמנות. השליח פאולוס כתב: ”רצוני שהאנשים יתפללו בכל מקום בנשיאת ידיים טהורות [”נאמנות”, ע״ח], בלא כעס ובלא מחלוקת” (טימותיאוס א׳. ב׳:8). פאולוס קישר כאן בין נאמנות ובין תפילות פומביות ”בכל מקום” שבו נאספים המשיחיים יחדיו. רק גברים נאמנים צריכים לייצג את הקהילה בתפילה. אלוהים, כמובן, מצפה שנהיה נאמנים גם לו וגם איש לרעהו (קהלת י״ב:13, 14). לכן הבה נהיה נחושים לעבוד יחדיו בהרמוניה, כמו האיברים בגוף האדם. רצוננו לשרת באחדות כחלק ממשפחה של עובדי יהוה. מעל לכול, הבה נזכור שאנו זקוקים זה לזה, ושנוכל להשביע את רצון אלוהים ולזכות לברכותיו אם נמשיך לעבוד את יהוה שכם אחד.
מהי תשובתך?
• בזכות מה מתאפשר למשרתי יהוה לעבוד אותו שכם אחד?
• מדוע נזהרים המשיחיים לא לנהוג במשוא פנים?
• מה לדעתך פסול בהתלוננות?
• מדוע עלינו לכבד את אחינו לאמונה?
[תמונה בעמוד 15]
פטרוס ראה ש”אלוהים איננו נושא פנים”
[תמונה בעמוד 16]
האם אתה יודע מדוע השפיל אלוהים את מרים?
[תמונה בעמוד 18]
משיחיים נאמנים עובדים את יהוה שכם אחד ובשמחה