”שפה ברורה” לכל העמים
”כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה”. — צפניה ג׳:9.
1, 2. (א) כהתגשמות הנבואה שבצפניה ג׳:9, מה מבצע יהוה בימינו? (ב) כדי להבין כיצד נבואת צפניה משפיעה עלינו, אילו שאלות דורשות תשובה?
יהוה אלהים מבצע עבודה נפלאה ביותר בימינו — הוא מאחד אנשים בני כל העמים. כשם שניבא זה מכבר בדברו הקדוש, הוא עושה כן בכך שהוא מלמדם ”שפה” חדשה. — צפניה ג׳:9.
2 מהי ”שפה” זו? מדוע היא נחוצה? מה דרוש מאיתנו אישית כדי ללמוד אותה?
כושר הדיבור
3. (א) באיזו מתנה נפלאה ניחן האדם? (ב) באיזו שפה דיבר האדם הראשון?
3 יכולת התיקשורת באמצעות הדיבור הינה מתת נעלה המבדילה את האדם מכל שאר בעלי־החיים. האדם הראשון נברא עם מוח בעל יכולת לחשוב בצורה אינטליגנטית. הבורא העניק לו מיתרי־קול, לשון ושפתיים ששימשו לדיבור, וכמו־כן, אוצר מלים והכושר ליצור מלים חדשות. אדם יכול היה להבין את יהוה כשהוא דיבר אליו, וכן להביע את מחשבותיו במלים. (בראשית א׳:28–30; ב׳:16, 17, 19–23) ככל הנראה, השפה שניתנה לאדם היתה זו שמאוחר יותר נקראה עברית. במשך לפחות 757,1 השנים הראשונות לקיום האנושות, דיברו הכל את אותה השפה. — בראשית י״א:1.
4. כיצד השפיעו המאורעות בימי נמרוד על שפת האנושות?
4 בימי נמרוד, על־מנת לסכל את מזימותיהם של אנשים רשעים, בילבל יהוה את שפתם של כל אלה שהירשו למשטר הממשלתי שהוקם, לגייסם לבניית מגדל בבל. (בראשית י״א:3–9) נראה שתחילה יהוה מחק מזכרונם כל זכר משפתם המשותפת הקודמת, ואזי החדיר לשכלם שפות חדשות. דבר זה כלל לא רק קובץ מלים חדש, אלא גם כללי־דיקדוק חדשים ואף דפוסי־חשיבה חדשים. מאותן שפות שייצר יהוה בבבל, התפתחו בהדרגה שפות נוספות, עד שהיום, בהתאם לאקדמיות הלשון, מדוברות כיום ברחבי תבל כשלושת אלפים שפות.
5. כיצד נוכל לדעת במה כרוכה ’ההפיכה לשפה ברורה’?
5 עבור אנשים המדברים בכל אותן שפות, האם הגשמת ההבטחה, ”אהפוך אל עמים שפה ברורה”, נועדה לדרוש מהם לנטוש את שפת האם שלהם וללמוד את השפה המקורית שהעניק יהוה לאדם הראשון? סקירת הנסיבות שבהקשר לנתינת הנבואה תעזור לנו להשיב על שאלה זו.
הצורך ב”שפה ברורה”
6–8. (א) איזה מצב דתי התפתח בממלכת יהודה בתקופה שקדמה לנתינת הנבואה שבצפניה ג׳:9? (ב) איזו גישה רווחה בקרב העמים שסבבו את יהודה?
6 זמן לא רב לפני־כן, שלט בממלכת יהודה המלך מנשה, ואחריו המלך אמון שהקים במות לעבודת הבעל, העסיק מגידי־עתידות, וקידם פולחן ספיריטיסטי. (מלכים ב׳. כ״א:1–6; דברי־הימים ב׳. ל״ג:21–23) כתוצאה מכך, בימי שלטונו של המלך יאשיהו, בנו ויורשו של אמון, מינה יהוה את נביאו צפניה, כדי שיזהיר את בני־העם שהדין שגזר אלהים נועד להתבצע על ארצם. — צפניה א׳:1, 2.
7 אף־על־פי שתושבי יהודה ידעו הן מתולדותיהם הם והן מכתבי־הקודש שיהוה הוא האל האמיתי, הם המשיכו לעסוק בפולחן הלא־מוסרי של עבודת־הבעל. הם סגדו לשמש, לירח, למזלות ולכל צבא השמים, דבר שהיווה הפרה חמורה של חוקי אלהים. (דברים ד׳:19; מלכים ב׳. כ״ג:5) בנוסף לכל אלה, הם נטלו חלק בתכניות בין־דתיות, ונהגו כאילו כל הדתות שוות בערכן, כשנשבעו אמונים הן ליהוה והן לאל־הכזב, מַלְכָם. גישתם היתה ש”לא ייטיב יהוה ולא יירע”. (צפניה א׳:4–6, 12) ובאשר לעמים שסבבו את יהודה, במהלך הדורות כולם גילו יחס עוין ליהוה ולעמו, כך שגם הם נועדו לסבול מביצוע גזרי־הדין שפסק נגדם אלהים. — צפניה ב׳:4–15.
8 על רקע זה ובנסיבות הללו ניבא יהוה: ”אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יהוה, לעבדו שכם אחד”. (צפניה ג׳:9) מהי, אם כן, אותה ”שפה ברורה”, ברה, טהורה?
9. (א) מדוע ’השפה הברורה’ אינה עברית או דבר־אלהים הכתוב כשלעצמו? (ב) מהי אותה ”שפה ברורה”, וכיצד היא משפיעה על חיי דובריה?
9 האם המדובר בשפה העברית? כמובן שלא; תושבי יהודה כבר דיברו עברית, אך דיבורם והתנהגותם לא היו ’ברים’ או טהורים בעיני יהוה. כמו־כן, ’השפה הברורה’ אינה מתייחסת רק לדברו הכתוב של אלהים. גם זה כבר היה בידיהם. אולם, הם היו זקוקים להבנת האמת על אלהים ועל מטרתו, ורק יהוה יכול היה להעניק להם זאת באמצעות רוחו. אילו היו לומדים לדבר ”שפה ברורה” זו, כל חשיבתם, דיבורם והתנהגותם היו מתרכזים בהכרת העובדה שיהוה הוא האל האמיתי היחיד. (צפניה ב׳:3) הם היו שמים בו את כל מבטחם ומצדדים בריבונותו. הדבר הינו בעל עניין רב עבורנו היום. מדוע?
אלה שזכו ללמוד את ’השפה הברורה’
10. לאיזו תקופה נועדה נבואת צפניה ג׳:9?
10 בהצביעו על תקופה עתידה לבוא בה נועדה הנבואה להתגשם, אמר צפניה בפרק ג׳:9: ”כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה”. מתי יגיע מועד זה? פסוק 8 משיב שהדבר יתרחש בעת שיהוה ’יאסוף את העמים’, ולפני ש’ישפוך עליהם את זעמו’, אז יהפוך הוא את שפתם של ”כל ענווי הארץ” ל”שפה ברורה” או טהורה.
11. (א) אילו שתי התגשמויות היו כבר לנבואת צפניה לפני ימינו? (ב) מאילו בחינות התגשמות הנבואה בימינו שונה?
11 במרוצת שלטונו של המלך יאשיהו, בטרם הירשה יהוה לצבאות בבל להוציא לפועל את משפטו, היו רבים שנטשו את פולחן־הכזב, ופנו לעבודת יהוה. (דברי־הימים ב׳. ל״ד:3–33) במקביל לכך, במאה הראשונה לספירה, בטרם נחרבה ירושלים בידי הרומאים, אלפי אנשים למדו את האמת על יהוה ועל מטרתו, והתאחדו בשירותו. אותה עת שפת האמת הועשרה רבות באמצעות מעשיו של ישוע בהגשמת מטרתו של יהוה. אולם, בימינו אנו זוכה נבואת צפניה להתגשמות בקנה־מידה כלל־עולמי. כל העמים נאספים עתה ל”מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות” בהר־מגידון. (ההתגלות ט״ז:14–16) ’איסוף’ זה מתבצע מאז לידת המלכות בשנת 1914. ומאותה עת, יהוה אכן מאפשר לבני־אדם מכל רחבי תבל ללמוד אותה ”שפה ברורה”, כהתגשמות לנבואה זו. למידת ”שפה” זו היא בעלת חשיבות רבה ביותר, מפני שניצולי ”הצרה הגדולה” הממשמשת ובאה, יהיו אנשים שבאמת הפכו את ’השפה הברורה’ לשפתם הם. — יואל ג׳:5.
12. (א) איזה קשר קיים בין החזון המתואר בישעיהו פרק ו׳ לבין הנבואה על ’השפה הברורה’? (ב) מדוע היתה השארית המשוחה זקוקה לעזרה כדי שתוכל להמשיך להיות כשירה לשירות יהוה?
12 בתואם עם כך, כעבור זמן קצר לאחר מלחמת־העולם הראשונה החל יהוה לפקוח את עיני רוחם של משרתיו המשוחים להבין את החזון הנפלא המתואר בישעיהו פרק ו׳, פסוקים 1–4. חזון זה הדגיש את החשיבות שבשפתיים טהורות, אם אנו חפצים לשרת את יהוה על־פי רצונו. הוא הדגיש גם שיהוה הינו קדוש במידה עילאית, ולכן על משרתיו לשקף תכונה זו. (פטרוס א׳. א׳:15, 16) אך, חברי השארית המשוחה היו זקוקים לעזרה מבחינה זו. במרוצת מלחמת־העולם הראשונה, הם טימאו, במידה מסוימת, את עצמם עקב מעורבות בענייני העולם. ”יראת יהוה [הינה] טהורה”, או ברה, אך הם התירו לפחד מפני אדם ואירגוני אנוש להשפיע על שפתותיהם, כששיתקו במידה משמעותית את הכרזת דבר־אלהים. (תהלים י״ט:10) עקב מגעיהם עם הנצרות, היו חברי השארית עדיין מזוהמים מחלק ממסורותיה ומנהגיה.
13, 14. (א) כיצד גילתה השארית גישה חיובית, ואיזו פעולה נקט יהוה לטובתה? (ב) כיצד העניק יהוה לשארית ”שפה ברורה”?
13 בהבינה את משמעות מצבה, אמרה השארית, בדומה לישעיהו: ”אוי לי! כי נדמיתי, כי איש טמא־שפתיים אנוכי, ובתוך עם טמא־שפתיים אנוכי יושב; כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני!” (ישעיהו ו׳:5) חברי השארית הבינו שמצבם לא השביע את רצון יהוה. הם לא המשיכו בשאננות בדרכם השגויה, ולא מיאנו בעיקשות לקבל את התוכחה מפי יהוה. הם לא הצטרפו לכמורה כשזו שילמה מס־שפתיים למלכות אלהים, אך תמכו בחבר־הלאומים כאילו ייצג הוא מלכות זו.
14 בזכות חרטה כנה מצד חברי שארית ענווים אלה, טיהר יהוה את שפתותיהם בחסדו. ישעיהו ו׳:6, 7 ממשיך ומציין: ”ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו ריצפה במלקחיים לקח מעל המזבח. ויגע על פי, ויאמר: ’הנה, נגע זה על שפתיך וסר עוונך וחטאתך תכופר’”. היה זה המידע המטהר שבדבר־אלהים ששרף, כאילו באש, את מסורותיהם ותורותיהם של בני־אדם. אותו מידע הסיר מלבם את חרדת האדם והניח במקומה התלהבות לוהטת להשתמש בשפתיהם להסבת כבוד ליהוה. בכך הגשים יהוה את הבטחתו: ”כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [ברה, טהורה], לקרוא כולם בשם יהוה”. — צפניה ג׳:9.
15. כיצד תאמה היענותה של השארית את הסיבה שבגינה העניק לה יהוה ”שפה ברורה”?
15 לכן, כאשר כיתת ”ישעיהו” בת־זמננו החלה לשמוע את קול יהוה שואל, כמצוטט בישעיהו ו׳:8: ”את מי אשלח, ומי ילך לנו?” היא בשמחה השיבה: ”הנני, שלחני!” לא היה זה קל לכל חברי השארית להתחיל ליטול חלק פעיל בשירות־השדה, אולם הם חפצו שיהוה ישתמש בהם בתור ”עם לשמו”. רוחו חיזקה אותם, ומספרם הלך וגדל.
16. (א) אילו תוצאות בלתי־צפויות הניבה פעילותה של השארית בהטפת הבשורה? (ב) כיצד מגלים חברי ’ההמון הרב’ שגם הם מדברים אותה ”שפה ברורה”?
16 עם חלוף הזמן, נעשה ברור שפעילותם בהטפת הבשורה הניבה תוצאות בלתי־צפויות. באמצעותם, יהוה עזר לקבוצה אחרת של אנשים ללמוד אותה ”שפה ברורה”. (ישעיהו נ״ה:5) לחברי קבוצה זו לא הוענקה תקווה שמימית, אך הם החשיבו זאת לזכות גדולה להיות שוּתפים לשארית יורשי־המלכות, ולשרת ”שכם אחד” עימם בהכרזת מלכות אלהים. בהדרגה, יצאו הם ”מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות”, בהרכיבם ”המון רב” המונה עתה מיליונים. הדיבור הנשמע מפיהם אינו סוג הדיבור המזהה אותם עם אף גורם פלגני של העולם הזה. הם אינם תולים את תקוותיהם באף אדם או אף אירגון אנוש. תחת זאת, הם ”קוראים בקול גדול: ’הישועה לאלהינו היושב על הכסא ולשה’”. — ההתגלות ז׳:9, 10.
מה דרוש מאיתנו כדי ללמוד אותה ”שפה ברורה”
17. מדוע חשוב שנלמד לדבר היטב את ’השפה הברורה’, ושנתאמץ לשפר את השליטה בה?
17 יהא אשר יהא משך הזמן בו התרועענו עם אירגון יהוה, אנו עדיין יכולים לעשות רבות כדי לשפר את בקיאותנו ב’שפה הברורה’ ואת יכולתנו להשתמש בה. חשוב מאוד שנשקיע מאמצים בכך. מדוע? מפני שהדבר מגלה עד כמה אנו אוהבים את האמת.
18, 19. (א) מדוע חשוב שנפתח אהבה עזה לאמת, ממש מההתחלה? (ב) מדוע חשוב להמשיך לטפח אהבה זו?
18 ראשית, אהבה מעין זו פועלת בקרבנו כדי לפתוח את שכלנו ולבנו, כך שנהיה מסוגלים להבין פסוקים אליהם מסב מישהו את תשומת־לבנו; כמו־כן, היא גורמת לנו להתקרב אל יהוה ולהעריך את אירגונו. מכאן שאהבת האמת הינה המפתח לשיחרור מכבלי דתות־הכזב. יש המגלים עניין בבשורה שבכתבי־הקודש, אך לעולם אינם נוטשים היבטים מסוימים של דתות־הכזב או של דרך־החיים המתירנית המאפיינת אותן. מדוע לא? כמוסבר בתסלוניקים ב׳. ב׳:10, הם ”לא קיבלו את אהבת האמת אשר יכלו להיוושע בה”. כמה חיוני שתהיה לנו אהבה זו!
19 מאז שאנו מאמצים אל לבנו את האמת, עלינו להמשיך לטפח אהבה זו. זהו אחד הגורמים העיקריים בהתפתחותנו הרוחנית. זכור שיהוה מתייחס אל האמת כאל ”שפה”. כאשר אדם לומד שפה חדשה, עליו להשקיע מאמצים שקדניים כדי להעשיר את אוצר המלים שלו, לבטא מלים בצורה נכונה, ללמוד את כללי־הדיקדוק וכדומה. אהבתו לשפה החדשה ולאנשים הדוברים אותה, תעזור לו להמשיך להתקדם. כעבור מספר חודשים, הוא כבר מסוגל לדבר בשפה במידה מסוימת, אך יידרשו ממנו מאמצים מתמשכים במשך שנים, אולי, עד שידבר בה כיליד המקום. בדומה לכך, דרושים מאמצים כדי לשלוט היטב ב’שפה הברורה’.
20. (א) מה הופך ”שפה” זו לברורה או טהורה באמת? (ב) מדוע חיוני שכל אחד יגלה זהירות מירבית באשר ל’דיבורו’?
20 העובדה שה”שפה” שהעניק יהוה למשרתיו הינה ”ברורה” או טהורה, היא ראויה־לציון במיוחד. הדבר נכון לא בשל צורתה הדיקדוקית, אלא מפני שהיא טהורה מבחינה רוחנית ומוסרית. אין מקום ב”שפה” זו לשקרים, לרמיה או ללשון חלקלקה. על דוברי ”שפה” זו תמיד לדבר אמת. (צפניה ג׳:13; אפסיים ד׳:25) בנוסף לכך, גם על דיבורם לשקף את ערכיו הנעלים של יהוה גם באשר למוסריות מינית. (אפסיים ה׳:3, 4) כתבי־הקודש גם מבהירים לנו שכל דבר הקשור ב”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות־הכזב, הוא טמא. (ההתגלות י״ח:2–4) פסלי אליליה נקראים ’גילולים’, מונח המתייחס לצורת הגלל או הצואה של בעלי־חיים. (ירמיהו נ׳:2) מן הראוי, איפוא, שעל כל אלה הלומדים את ’השפה הברורה’ להיפטר מכל האביזרים של פולחן־כזב, לדחות את תורותיו, להשתחרר מחגיו, וכמו־כן, להוציא כליל משפתם את הביטויים המשקפים את חשיבתו המוטעית. מלבד זה, הכתוב בהתגלות ט״ז:13–16 מפנה את תשומת־לבנו לכך שהתעמולה המאחדת את העמים בהתנגדותם למלכות אלהים, טמאה גם היא, ומקבלת את השראתה מהשדים. מכאן שעלינו להיות ערים שלא להרשות לאף אחד מהדברים הללו לטמא את ’שפתנו’.
21. מה כלול בלמידת ’השפה הברורה’, מלבד המלים המדוברות?
21 אמנם, ניתן לתאר את מה שאנו לומדים בתור ’שפה’, אך אין משמע הדבר שדובריה פשוט לומדים להשתמש במונחים המוכרים למשרתי יהוה. טון הקול, תנועות־ידיים והבעות־פנים חשובים גם הם בהידברות. הם עשויים להעביר מסרים מעבר למה שמלים יכולות להביע. לעתים קרובות הם משקפים את פנימיוּתנו. הם עשויים לשקף אם הצלחנו לעקור מאישיותנו קינאה, מריבות, והתקפות זעם, שהם כולם ”מעשי הבשר” החוטא. כשרוח אלהים פועלת במלוא החופשיות בחיינו, פירותיה מתגלים באופן שבו אנו מתקשרים עם אחרים. — גלטיים ה׳:19–23; אפסיים ד׳:31, 32.
22. כאשר אנו לומדים את ’השפה הברורה’ היטב, כיצד ישפיע הדבר על החלטותינו?
22 כל מי שלמד שפה חדשה ידע שהשיג התקדמות של ממש כשהוא מצא עצמו חושב בשפה החדשה, במקום לתרגם משפת האם שלו. כך גם בלמדנו את האמת, כשאנו משקיעים מאמצים כנים ליישמה בחיינו ובקביעות משתפים אחרים בה, בהדרגה אנו מוצאים עצמנו חושבים במושגים של האמת. איננו משווים כל העת את הישן עם החדש ונאבקים לבחור ביניהם. אפילו בדברים פעוטים, עקרונות המקרא תמיד צצים במחשבותינו לפי הצורך, כדי להדריכנו. — משלי ד׳:1–12.
23. תהא שפת האם שלהם אשר תהא, מה מראה שעדי־יהוה ברחבי העולם דוברים כולם את ’השפה הברורה’?
23 האנושות דוברת אלפי שפות, אולם ניתן לתת ביטוי ל’שפה הברורה’ בכל אחת מהן. בכל רחבי תבל, משתמשים עדי־יהוה ב’שפה הברורה’ באחדות מלאה, בשרתם ”שכם אחד”, במתן עדות פומבית המסבה כבוד ותהילה ליהוה, האל האוהב.
(מקור המאמר: 1991/4/1)
שאלות חזרה
▫ מה כרוך בכושר הדיבור?
▫ מהי ’השפה הברורה’?
▫ במי התגשמה נבואת צפניה ג׳:9?
▫ כיצד נוכל להוכיח שאנו באמת ובתמים אוהבים את ’השפה הברורה’?
[תמונה בעמוד 14]
דוברי ’השפה הברורה’ משתפים בה אחרים
[תמונה בעמוד 17]
תהא אשר תהא שפת האם שלהם, ברחבי תבל מדברים עדי־יהוה את ’השפה הברורה’