הישרדות מ”יום יהוה”
”גדול יום יהוה ונורא מאוד, ומי יכילנו?” (יואל ב׳:11).
1. מדוע ’יום יהוה הנורא’ אמור להיות מאורע משמח?
”נורא”! כך מתאר יואל, נביא האלוהים, את ”יום יהוה” הגדול. אולם אנו, אוהבי יהוה, שהקדשנו לו את חיינו על יסוד קורבן הכופר של ישוע, איננו צריכים להתכווץ מפחד לנוכח יום יהוה הקרֵב. אומנם מדובר ביום נורא, אך גם ביום ישועות, יום של שחרור מסדר־דברים מרושע המייסר את האנושות זה אלפי שנים. כשיום זה לנגד עיניו, יואל קורא לעובדי אלוהים ’גילו ושימחו; כי הגדיל יהוה לעשות’, ומוסיף דברי עידוד: ”והיה כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט”. אם כן, בזכות המלכות שכונן אלוהים, ”תהיה פליטה, כאשר אמר יהוה, ובשרידים אשר יהוה קורא” (יואל ב׳:11, 21, 22; ג׳:5).
2. במימוש מטרות אלוהים, מה מתרחש (א) ”ביום האדון” (ב) ב”יום יהוה”?
2 אין לבלבל בין יום יהוה הנורא ובין ”יום האדון” שבספר ההתגלות א׳:10. ביום האדון מתגשמים 16 החזונות המתוארים בספר ההתגלות פרקים א׳ עד כ״ב. הוא מכיל את מועד התגשמותם של כל המאורעות שחזה ישוע בתשובה לשאלת תלמידיו: ”מתי יהיו דברים אלה, ומה יהיה האות לנוכחותך ולסיום סדר־הדברים?” נוכחותו השמימית של ישוע נתנה את אותותיה בארץ על־ידי ’מלחמות, רעב, שנאה, מגיפות והפקרות’ מבעיתים. ישוע מנחם את יראי האלוהים ככל שמתרבות מצוקות אלה. הוא שולח את תלמידיו כיום להכריז ”בשורה זו של המלכות... בכל העולם לעדות לכל הגויים”. שיאו של יום האדון יגיע בפרוץ יום יהוה הנורא, הוא ”קץ” סדר־הדברים הנוכחי (מתי כ״ד:3–14, ע״ח; לוקס כ״א:11). ביום ההוא יוציא יהוה לפועל במהירות את משפטו על עולמו המושחת של השטן. ”רעשו שמים וארץ; ויהוה מחסה לעמו” (יואל ד׳:16).
פעלי יהוה בימי נוח
3. מה מקביל בין המצב השורר כיום ובין זה ששרר בימי נוח?
3 המצב בעולם כיום מקביל לזה ששרר לפני יותר מ־000,4 שנה, ”בימי נוח” (לוקס י״ז:26, 27). בבראשית ו׳:5 אנו קוראים: ”וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יֵצֶר מחשבות לבו רק רע כל היום”. ממש כמו מצב העולם כיום! בכל עבר יש רֶשע, חמדנות וחוסר אהבה. לעתים נדמה ששחיתות האדם הגיעה לשיא השיאים. אך נבואת השליח פאולוס לגבי ”אחרית הימים” עודנה מתגשמת: ”אנשים רעים ומדיחים יגבירו רעתם, יתעו ויותעו” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1, 13).
4. איזו השפעה היתה לדתות הכזב בימי קדם?
4 האם עלה בידי הדתות לסייע לבני־האדם בימי נוח? ההיפך הוא הנכון. הדתות הכופרות, שהיו קיימות באותם ימים, תרמו רבות למצב ההרה אסון. הורינו הראשונים לא עמדו בפני תורת הכזב של ”הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן”. שני דורות לאחר האדם הראשון, ”הוחל לקרוא בשם יהוה”, כנראה באופן המחלל אותו (ההתגלות י״ב:9; בראשית ג׳:3–6; ד׳:26). לאחר מכן, מלאכים מרדנים חדלו לגלות מסירות בלעדית לאלוהים, ולבשו גוף בשר־ודם כדי לקיים יחסי מין אסורים עם בנות־האדם היפות. נשים אלה ילדו ענקים בני כלאיים שנקראו נפילים. הללו עשקו אנשים ונהגו בבריונות. בהשפעת השדים, ”השחית כל בשר את דרכו על הארץ” (בראשית ו׳:1–12).
5. על רקע המאורעות שהתרחשו בימי נוח, איזו קריאת אזהרה השמיע ישוע?
5 אולם, משפחה אחת שמרה אמונים ליהוה. לכן, ”בהביאו מבול על עולם של רשעים שמר [אלוהים] את נוח, מטיף הצדק, והשבעה אשר עימו” (פטרוס ב׳. ב׳:5). המבול היה צל נבואי ליום יהוה הנורא, המציין את קץ סדר־הדברים. עליו ניבא ישוע: ”את היום ההוא והשעה אין איש יודע, גם לא מלאכי השמים וגם לא הבן, אלא האב לבדו. כימי נוח כן יהיה בואו של בן־האדם. כמו שבימים קודם למבול היו אוכלים ושותים ומתחתנים עד היום שנכנס נוח לתיבה ולא ידעו עד שבא המבול וסחף את הכל, כך יהיה גם בואו של בן־האדם” (מתי כ״ד:36–39). כיום המצב דומה, לכן ישוע קורא לנו ’להישמר ולעמוד על המשמר בכל עת ולהתפלל שיהיה בכוחנו להימלט מכל העתידות האלה’ (לוקס כ״א:34–36).
העונש שגזר יהוה על סדום ועמורה
6, 7. (א) לְמה מהווים המאורעות בימי לוט צל נבואי? (ב) איזו אזהרה ברורה טמונה בכך עבורנו?
6 חלפו כמה מאות שנים מן המבול, וצאצאי נוח התרבו בארץ. אברהם הנאמן ולוט, בן־אחיו, היו עדי־ראייה ליום יהוה נוסף. לוט ומשפחתו התגוררו בעיר סדום. עיר זו והעיר הסמוכה עמורה, היו שטופות זימה מתועבת. גם החומרנות היתה בה לעמוד תווך, ואפילו אשת לוט הושפעה מכך לבסוף. יהוה אמר לאברהם: ”זעקת סדום ועמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאוד” (בראשית י״ח:20). אברהם התחנן ליהוה שיחוס על ערים אלה למען הצדיקים שבקרבן, אלא שיהוה הצהיר כי לא מצא בהן אפילו עשרה צדיקים. מלאכי אלוהים עזרו ללוט ולשתי בנותיו להימלט לצוער, עיר ששכנה בקרבת מקום.
7 מה אירע לאחר מכן? לוקס י״ז:28–30 עורך השוואה בין ”אחרית הימים”, התקופה שבה אנו חיים ובין ימי לוט: ”וכמו שהיה בימי לוט — אכלו ושתו, קנו ומכרו, נטעו ובנו, אך ביום שיצא לוט מסדום הומטרו אש וגופרית מן השמים והשמידו את הכל — כך יהיה ביום שיתגלה בן־האדם”. גורלן של סדום ועמורה ביום יהוה הנורא מכיל אזהרה ברורה עבורנו, אנו החיים בעת נוכחותו של ישוע. גם אנשי הדור הנוכחי ”התמכרו לזנות והלכו אחר בשר לקיום יחסים לא־טבעיים” (יהודה 7, ע״ח). יתרה מזו, רבות מן המגיפות שחזה ישוע לגבי ימינו נובעות מן ההרגלים המיניים הלא־מוסריים כיום (לוקס כ״א:11).
בני ישראל קוצרים ’סופה’
8. באיזו מידה שמר עם ישראל את בריתו עם יהוה?
8 ברבות הימים, בחר יהוה בישראל להיות לו ”סגולה מכל העמים... ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, בתנאי ש’שָמוע ישמעו בקולו וישמרו את בריתו’ (שמות י״ט:5, 6). האם הם העריכו זכות נפלאה זו? כלל וכלל לא! אומנם היו בָּעם עובדי אלוהים נאמנים ששירתוהו במסירות, כמו משה, שמואל, דוד, יהושפט, חזקיהו, יאשיהו, וכן נביאים ונביאות מסורים, אך עם ישראל בכללותו לא היה נאמן. לימים, התחלקה הממלכה לשתיים — לישראל וליהודה. שתי האומות הסתבכו לרוב בעבודת האלילים ובמנהגים מחללי־השם של תושבי הארצות השכנות (יחזקאל כ״ג:49).
9. מה היה משפט יהוה על ממלכת עשרת השבטים המורדת?
9 מה היה משפט יהוה? כתמיד, הוא השמיע אזהרות, לפי העיקרון המופיע בעמוס: ”כי לא יעשה אדני יהוה דבר, כי אם גָלה סודו אל עבדיו הנביאים”. עמוס עצמו קונן על ישראל, הממלכה הצפונית: ”למה זה לכם יום יהוה? הוא חושך ולא אור” (עמוס ג׳:7; ה׳:18). כעמוס, גם הנביא הושע הכריז: ”רוח יזרָעו, וסוּפָתָה יקצוֹרו” (הושע ח׳:7). יהוה הביא את צבא אשור ב־740 לפה״ס על ישראל, הממלכה הצפונית, כדי להחריבה אחת ולתמיד.
יהודה הכופרת נותנת את הדין בפני יהוה
10, 11. (א) מדוע לא אבה יהוה לסלוח ליהודה? (ב) אילו תועבות השחיתו את העם?
10 יהוה שלח את נביאיו גם ליהודה, הממלכה הדרומית. עם זאת, חלק ממלכי יהודה, כגון מנשה ויורשו, אמון, המשיכו לעשות הרע בעיניו. הם שפכו ’דם נקי הרבה מאוד, עבדו את הגילולים והשתחוו להם’. יאשיהו, בן אמון, אומנם עשה הישר בעיני יהוה, אך המלכים שמלכו אחריו והעם שוב נמלאו רֶשע, עד כי ”לא אבה יהוה לסלוח” (מלכים ב׳. כ״א:16–21; כ״ד:3, 4).
11 יהוה הכריז בפי ירמיהו הנביא: ”שמה ושערורה נהייתה בארץ: הנביאים ניבאו בשקר; והכוהנים יִרדו על ידיהם. ועמי אהבו כן, ומה תעשו לאחריתה?” אשמת דמים כבדה רבצה על יהודה. בני העם השחיתו את דרכם. הם גנבו, רצחו, נאפו, נשבעו לשקר, הלכו אחר אלוהים אחרים ועשו תועבות נוספות. מקדש אלוהים הפך ל”מערת פריצים” (ירמיהו ב׳:34; ה׳:30, 31; ז׳:8–12).
12. כיצד העניש יהוה את ירושלים הבוגדת?
12 יהוה הכריז: ”רעה אנוכי מביא מצפון [מארץ כשדים], ושבר גדול” (ירמיהו ד׳:6). הוא הביא את מעצמת העולם בבל, שהיתה אותה עת ”פטיש כל הארץ”, למען תהלום בירושלים הבוגדת ובמקדשה (ירמיהו נ׳:23). ב־607 לפה״ס, לאחר מצור קשה, נפלה העיר בידי צבאו החזק של נבוכדנאצר. ”ויִשחט מלך בבל את בני [המלך] צדקיהו ברִבלה לעיניו, ואת כל חורי יהודה שחט מלך בבל. ואת עיני צדקיהו עיוור, ויאסרהו בנחושתיים, לָבִיא אותו בבלה. ואת בית המלך ואת בית העם שרפו הכשדים באש, ואת חומות ירושלים נָתָצו. ואת יתר העם הנשארים בעיר, ואת הנופלים אשר נפלו עליו ואת יתר העם הנשארים, הגלה נבוזר־אדן רב־טבחים בבל” (ירמיהו ל״ט:6–9).
13. מי ניצלו מיום יהוה ב־607 לפה״ס, ומדוע?
13 יום נורא בהחלט! אך המעטים שצייתו ליהוה ניצלו מדין אש זה. עימם נמנו הרכבים הנוכרים שגילו רוח ענווה וכנועה, בניגוד לבני יהודה. בין הניצולים היו עבד־מלך, הסריס הנאמן שהציל את ירמיהו ממוות בבור הטיט, וגם ברוך, סופרו הנאמן של ירמיהו (ירמיהו ל״ה:18, 19; ל״ח:7–13; ל״ט:15–18; מ״ה:1–5). יהוה אמר לאנשים כאלה: ”אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם... מחשבות שלום, ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקווה”. הבטחה זו התגשמה בזעיר־אנפין ב־539 לפה״ס. המלך כורש, כובש בבל, שחרר את היהודים יראי האלוהים והם שבו לארצם כדי לבנות מחדש את ירושלים ואת בית־המקדש. גם מי שיצאו בימינו מן הדתות הבבליות ושבו לעבודת יהוה הטהורה, יכולים לצפות לעתיד מזהיר, לשלום נצחי בגן־העדן המשוקם של יהוה (ירמיהו כ״ט:11; תהלים ל״ז:34; ההתגלות י״ח:2, 4).
”צרה גדולה” במאה הראשונה
14. מדוע ניער יהוה חוצנו מעם ישראל לתמיד?
14 הבה נעבור למאה הראשונה לספירה. עד אז שוב פשטה הכפירה בקרב שבי ציון. יהוה שלח אל הארץ את בנו יחידו כמשיח. משנת 29 ועד 33 לספירה, הכריז ישוע בכל רחבי ישראל: ”חיזרו בתשובה, כי קָרבה מלכות שמים” (מתי ד׳:17). הוא אף אסף והכשיר תלמידים שיהיו שותפים להכרזת הבשורה הטובה על המלכות. כיצד הגיבו ראשי היהודים? הם השמיצו את ישוע ולבסוף ביצעו פשע מתועב. הם הוציאוהו להורג בייסורים על עמוד־הוקעה. יהוה ניער חוצנו מעם ישראל. עתה עם זה נפסל לתמיד בעיני אלוהים.
15. לאילו הישגים זכו היהודים שגילו חרטה?
15 ישוע קם לתחייה ובחג השבועות 33 לספירה שפך את רוח־הקודש על תלמידיו, והם החלו לדבר בלשונות ליהודים ולגרים שהחלו מתקהלים במהירות. השליח פטרוס פנה אל ההמון והכריז: ”את ישוע זה הקים אלוהים לתחייה ועל זאת אנחנו כולנו עדים... לכן יֵדע נא כל בית ישראל בבירור, שאלוהים שם לאדון ולמשיח את ישוע זה אשר אתם [”הוקעתם”, ע״ח]”. כיצד קיבלו ישרי־הלב את דבריו? הם ”התעצבו מאוד בלבם”, התחרטו על חטאיהם ונטבלו (מעשי־השליחים ב׳:32–41). פעילות ההכרזה על המלכות צברה תאוצה, וב־30 השנים שלאחר מכן הוכרזה הבשורה ”לכל הבריאה מתחת לשמים” (קולוסים א׳:23).
16. כיצד כיוון יהוה את השתלשלות המאורעות לביצוע משפטו על עם ישראל מלידה?
16 אז הגיעה העת שיהוה יוציא לפועל את משפטו על האומה שפסל מלהיות עמו, על עם ישראל מלידה. אלפים רבים, בני כל העמים בעולם שהיה ידוע דאז, התקבצו אל הקהילה המשיחית ונמשחו לישראל הרוחני, ”ישראל השייכים לאלוהים” (גלטים ו׳:16). היהדות בת אותם ימים התדרדרה לשנאה ולאלימות כיתתית. בניגוד לְמה שכתב פאולוס על ’כניעה לרשויות השלטון’, מרדו היהודים בגלוי במעצמה הרומית ששלטה בהם (רומים י״ג:1). יהוה כיוון ככל הנראה את השתלשלות המאורעות. בשנת 66 לספירה, לגיונות רומי, בפיקודו של המצביא גלוס, צרו על ירושלים. התוקפים הרומאים חדרו אל תוך העיר ואף חתרו תחת חומת המקדש. מן התיעוד ההיסטורי של יוסף בן מתתיהו עולה כי זו אכן היתה צרה, שניחתה על העיר ועל העם.a אך פתאום החלו חילות התוקפים לסגת. הדבר איפשר לתלמידי ישוע לציית לקריאה שבמתי כ״ד:15, 16 ’לנוס אל ההרים’.
17, 18. (א) באיזו צרה השתמש יהוה כדי לבצע את משפטו על היהודים? (ב) איזה בשר ’נמלט’, ולְמה היווה הדבר צל נבואי?
17 אך ההוצאה לפועל של משפט יהוה נשלמה בשיא הצרה שעתידה היתה לבוא. בשנת 70 לספירה, לגיונות רומי, הפעם בפיקודו של המצביא טיטוס, שבו ותקפו. מערכה זו היתה מכרעת! היהודים שנלחמו ביניהם, לא היו שקולים לרומאים. העיר ובית־המקדש נחרבו עד היסוד. יותר ממיליון יהודים כחושים סבלו ומתו, וכ־000,600 גופות הושלכו משערי העיר. לאחר נפילת העיר, 000,97 יהודים נמכרו לעבדות, ורבים מהם מתו לאחר מכן בבתי־חיזיון לקרבות לודרים. המשיחיים הצייתנים שנסו אל ההרים בעבר הירדן היו הבשר היחיד שניצל בשנות צרה אלה (מתי כ״ד:21, 22; לוקס כ״א:20–22).
18 כך זכתה נבואתו החשובה של ישוע על ”סיום סדר־הדברים” (ע״ח) להתגשמות ראשונה. שיאה היה ביום יהוה, שבו בוצע משפטו על האומה היהודית המרדנית ב־66–70 לספירה (מתי כ״ד:3–22). עם זאת, צרה זו היתה רק צל של ”יום יהוה הגדול והנורא” הקרב, צל של הצרה הסופית העומדת לבוא על העולם כולו (יואל ג׳:4). כיצד תוכל ’להימלט’? המאמר הבא יגלה זאת.
[הערת שוליים]
a יוסף בן מתתיהו מספר שהתוקפים הרומאים סבבו את העיר, חתרו תחת חלק מן החומה והתכוננו לשלח אש בשער של מקדש יהוה. פלצות נוראה אחזה בנצורים הרבים, שכן ראו שקצם קרב (תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ב׳, פרק י״ט).
שאלות חזרה
◻ מה הקשר בין ”יום האדון” ובין ”יום יהוה”?
◻ לאיזו אזהרה עלינו להישמע לאחר עיון במה שאירע בימי נוח?
◻ מהו הלקח הרב־עוצמה הנלמד מקורות סדום ועמורה?
◻ מי ניצלו מ’הצרה הגדולה’ במאה הראשונה לספירה?
[תמונות בעמוד 15]
יהוה מילט את נפשם של משפחות נוח ולוט ושל אנשים ב־607 לפה״ס וב־70 לספירה