הם עשו את רצון יהוה

פאולוס מעיד באומץ לפני אישים רמי מעלה

הניגוד בין שני הגברים בולט מאין כמוהו.‏ האחד חובש כתר ואילו השני כבול בשלשלאות.‏ האחד מלך;‏ השני אסיר.‏ לאחר שנתיים בכלא הוצב פאולוס לפני מלך היהודים,‏ הורדוס אגריפס ה־2.‏ המלך ואשתו,‏ ברניקה,‏ באו ”‏ברוב הדר ונכנסו לאולם עם שרי האלף ונכבדי העיר”‏ (‏מעשי־השליחים כ״ה:‏23‏)‏.‏ אחד המקורות מציין:‏ ”‏קרוב לוודאי שמאות אנשים נכחו במקום”‏.‏

הנציב החדש,‏ פסטוס,‏ יזם את המפגש.‏ לקודמו,‏ פליקס,‏ לא היה אכפת לתת לפאולוס להירקב בכלא.‏ אך פסטוס פקפק באמיתות ההאשמות שיוחסו לפאולוס.‏ פאולוס הרי עמד על כך שהוא חף מפשע ודרש להציג את עניינו לפני הקיסר!‏ המקרה הצית את סקרנותו של המלך אגריפס.‏ ”‏גם אני חפצתי לשמוע את האיש”‏,‏ אמר.‏ פסטוס מיהר לארגן את הפגישה וודאי תהה מה יחשוב המלך על האסיר המוזר הזה (‏מעשי־השליחים כ״ד:‏27 עד כ״ה:‏22‏)‏.‏

למחרת עמד פאולוס לפני קהל אישים רמי מעלה.‏ ”‏חושב אני את עצמי למאושר על שאני מגן על עצמי לפניך היום”‏,‏ אמר אל אגריפס,‏ ”‏בייחוד משום שאתה בקי בכל המנהגים והשאלות שבקרב היהודים.‏ לפיכך מבקש אני ממך לשמוע אותי באורך־רוח”‏ (‏מעשי־השליחים כ״ו:‏2,‏ 3‏)‏.‏

דברי ההגנה האמיצים של פאולוס

תחילה סיפר פאולוס לאגריפס על עברו כרודף המשיחיים.‏ ”‏דחקתי בהם לגדף את שמו [‏של ישוע]‏”‏,‏ אמר.‏ ”‏רדפתי אותם אפילו עד ערים מחוץ לארץ”‏.‏ אחרי כן גולל לפניו את החזון המדהים שראה,‏ ובו שאל אותו ישוע שהוקם לתחייה:‏ ”‏למה אתה רודף אותי?‏ קשה לך לבעוט בדורבנות”‏a (‏מעשי־השליחים כ״ו:‏4–14‏)‏.‏

ישוע הטיל על שאול להעיד לגויים על ’‏דבר זה שראה אותו ועל הדברים שלשמם ייראה אליו’‏.‏ פאולוס סיפר לאגריפס שהוא מתמסר לתפקידו.‏ אך,‏ ”‏בגלל זה”‏,‏ הוסיף,‏ ”‏תפסוני יהודים במקדש וניסו להרוג אותי”‏.‏ פאולוס ניצל את התעניינותו של אגריפס ביהדות,‏ וציין שבעדותו אין הוא ”‏אומר דבר מלבד הדברים שהנביאים ומשה אמרו כי עתידים הם לקרות”‏ בעניין מות המשיח ותחייתו (‏מעשי־השליחים כ״ו:‏15–23‏)‏.‏

פסטוס התפרץ לדבריו.‏ ”‏הלימוד הרב מביא אותך לידי שיגעון”‏!‏ ”‏אינני משתגע,‏ הוד מעלתו פסטוס,‏ אלא דברים של אמת ושל טעם אני משמיע”‏,‏ השיב פאולוס.‏ הוא הפנה את דבריו אל אגריפס ואמר:‏ ”‏המלך יודע את העניינים האלה ואני מדבר אליו בביטחון,‏ שכן אני בטוח שלא נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה,‏ כי לא בקרן זווית נעשתה זאת”‏ (‏מעשי־השליחים כ״ו:‏24–26‏)‏.‏

אז פנה ישירות אל אגריפס.‏ ”‏המלך אגריפס,‏ המאמין אתה בנביאים?‏”‏ השאלה ללא ספק הביכה את אגריפס.‏ אחרי הכל,‏ היה עליו לשמור על התדמית שלו,‏ ותמיכה בדעה של פאולוס תתפרש כתמיכה בדבר שפסטוס כינה ”‏שיגעון”‏.‏ ייתכן שפאולוס הבחין שאגריפס מהסס והשיב בעצמו על השאלה.‏ ”‏אני יודע שאתה מאמין!‏”‏,‏ אמר.‏ בשלב זה אגריפס פצה פיו והתבטא במילים לא־מחייבות.‏ ”‏עוד מעט ואתה משכנע אותי להיות משיחי!‏”‏ (‏מעשי־השליחים כ״ו:‏27,‏ 28‏)‏.‏

פאולוס ניצל במיומנות את דבריו החמקניים של אגריפס להדגשת נקודה חשובה.‏ ”‏אם עוד מעט ואם עוד הרבה”‏,‏ אמר,‏ ”‏תפילתי לאלוהים שלא רק אתה אלא גם כל השומעים אותי היום,‏ יהיו כמוני — רק בלי הכבלים האלה”‏ (‏מעשי־השליחים כ״ו:‏29‏)‏.‏

אגריפס ופסטוס הגיעו למסקנה,‏ שפאולוס לא עשה שום דבר המחייב מוות או מאסר.‏ אך לא ניתן היה לבטל את בקשתו להביא את עניינו לפני הקיסר.‏ משום כך אמר אגריפס לפסטוס:‏ ”‏האיש הזה היה יכול להשתחרר לולא פנה אל הקיסר”‏ (‏מעשי־השליחים כ״ו:‏30–32‏)‏.‏

לקחים עבורנו

הדרך שבה העיד פאולוס לפני אישים רמי מעלה מהווה דוגמה מצוינת עבורנו.‏ פאולוס דיבר עם המלך אגריפס בתבונה.‏ הוא ידע ודאי על השערורייה סביב אגריפס וברניקה.‏ נישואיהם היו למעשה גילוי עריות,‏ כי ברניקה היתה אחותו של אגריפס.‏ אלא שפאולוס החליט שלא לדבר על מוסריות באותו מעמד.‏ הוא הדגיש נקודות שבהן הוא ואגריפס היו תמימי דעים.‏ יתרה מזו,‏ אף שהתחנך לרגלי הפרוש גמליאל,‏ הודה פאולוס שאגריפס בקי במנהגי היהודים (‏מעשי־השליחים כ״ב:‏3‏)‏.‏ חרף ערכי המוסר הירודים של אגריפס,‏ דיבר אליו פאולוס בכבוד מפני שאגריפס החזיק במשרה נכבדה (‏רומים י״ג:‏7‏)‏.‏

בהעידנו באומץ לב על עיקרי אמונתנו,‏ אין לנו עניין לחשוף או לגנות את המנהגים הטמאים של בני שיחנו.‏ אדרבה,‏ כדי להקל עליהם לקבל את האמת עלינו להבליט את הצדדים החיוביים של הבשורה ולהדגיש את התקוות המשותפות לכולנו.‏ בשיחה עם מבוגרים או עם בעלי סמכות עלינו להכיר במעמדם (‏ויקרא י״ט:‏32‏)‏.‏ כך נצליח לחקות את פאולוס שאמר:‏ ”‏אני הכל למען הכל כדי שאושיע לפחות כמה מהם”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏22‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏