התוכל להאמין במקרא?
האמונה במקרא עודנה נפוצה, אפילו בעולם המודרני. בסקר גאלופ, שהתקיים לאחרונה בארצות־הברית, טענו 80 אחוז מן הנשאלים, כי הם מאמינים שהמקרא נכתב בהשראת אלוהים. בלי תלות בשיעור אחוזי המאמינים שבאיזור מגוריך, ברור לך שהם מצפים שהמקרא יילמד בבתי התפילה שלהם. אלא שבמקרים רבים שונים פני הדברים. הנה, למשל, האמונה בענישת הנפש לאחר המוות.
האם המקרא מלמד על פורגטוריום ועל גיהינום? למדנים רבים בנצרות ישיבו היום בשלילה. האנציקלופדיה הקתולית החדשה (New Catholic Encyclopedia) קובעת: ”הדוקטרינה הקתולית בדבר הפורגטוריום מבוססת, בסיכומו של דבר, על מסורות ולא על כתבי־הקודש”. בנושא הגיהינום מציין המילון לתיאולוגיה הנוצרית (A Dictionary of Christian Theology): ”לפי הברית החדשה, אש הגיהינום אינה מהווה חלק מן הבשורה המקורית”.
ועד הדוקטרינות של הכנסייה האנגליקנית תפס לא מזמן כותרות בעקבות המלצתו לבטל כליל את האמונה בגיהינום. ד״ר טום רייט, הכומר הראשי בקתדרלת ליצ׳פילד, מטעים כי ציורי הגיהינום מימים עברו ”הפכו את אלוהים למפלצת והותירו ברבים צלקות פסיכולוגיות עמוקות”. על־פי דו״ח הוועד, הגיהינום הנו ”חוסר קיום מוחלט”.a ברוח דומה מציגה האנציקלופדיה הקתולית החדשה את נקודת המבט הקתולית: ”התיאולוגיה של היום ניגשת לבעיית הגיהינום מזווית אחרת, שהגיהינום הוא התנתקות מאלוהים”.
לאמיתו של דבר, התמונה המצטיירת במקרא לגבי הנפש מתנגשת עם האמונה בפורגטוריום ובאש גיהינום. המקרא מדבר לא אחת על מות הנפש. ”הנפש החוטאת היא תמות” (יחזקאל י״ח:4). המתים, לפי המקרא, חסרי תודעה ואינם מסוגלים לחוש כאב. ”החיים יודעים שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה” (קהלת ט׳:5). המקרא מלמד שהתקווה הערוכה למתים היא לקום לתחייה. לאחר מות ידידו אלעזר המשיל ישוע את המוות לשינה. מרתא, אחותו של אלעזר, הצביעה על התקווה המקראית באומרה: ”אני יודעת שהוא יקום בתחייה ביום האחרון”. בהקמת אלעזר מן המתים נתן ישוע משנה תוקף לתקווה זו המובטחת לבני אדם (יוחנן ה׳:28, 29; י״א:11–14, 24, 44).
היסטוריונים טוענים, כי שורשי האמונה בנפש בת אלמוות נפרדת אינם נעוצים במקרא אלא בפילוסופיה היוונית. האנציקלופדיה הקתולית החדשה מבהירה, שהעברים הקדומים לא ראו באדם דבר המורכב מגוף גשמי ומנפש לא־גשמית. להלן גרסתה על אמונת העברים: ”לאחר שנשמת החיים חדרה לאדם הראשון, שאותו יצר אלוהים מן האדמה, נעשה האדם ל’נפש חיה’ (בראשית ב׳:7). שלא כמו בפילוסופיה היוונית, לא נחשב המוות לניתוק בין שני מרכיבים נפרדים באדם; נשמת החיים יוצאת, והאדם הופך ל’נפש מתה’ (ויקרא כ״א:11; במדבר ו׳:6; י״ט:13). המילה נפש היא בעצם האדם עצמו”.
האנציקלופדיה מלמדת, שחוקרים קתולים ”גורסים לאחרונה שהברית החדשה אינה מלמדת על הישארות הנפש במובנה ההלניסטי [יווני]”. הנה מסקנתה: ”הפתרון היסודי לבעיה אינו טמון בעיקרו בהשערות פילוסופיות, אלא במתנה העל־טבעית של תחיית המתים”.
המקרא או מסורת?
כיצד חדרו מושגים לא־מקראיים לתורת הכנסייה? כנסיות רבות טוענות, שהמקרא הוא עבורן האסמכתה הראשונה במעלה. למשל, האפיפיור יוחנן פאולוס ה־2 אמר לא מזמן שכתבי־הקודש צריכים ”להיחשב בעיני המאמינים כאמת לאמיתה וכבסיס המוחלט של אמונתנו”. עם זאת, בחוגים רחבים קיימת תמימות דעים שעיקרי האמונה של הנצרות בימינו אינם זהים לעיקרי האמונה של המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה. רוב הכנסיות רואות בשינויים חלק מן ההתפתחות הטבעית של תורת הכנסייה. יתרה מזו, הכנסייה הקתולית סבורה, שמסורת הכנסייה שווה בסמכותה לסמכותם של כתבי־הקודש. האנציקלופדיה הקתולית החדשה מציינת, כי הכנסייה ”דוגלת בדוקטרינות המבוססות על כתבי־הקודש ועל המסורת גם יחד”.
ההיסטוריה מלמדת שהכנסיות המירו את עיקרי האמונה המקראיים בעיקרי אמונה המושתתים אך ורק על המסורת. למעשה, כנסיות רבות גורסות כיום, שעיקרי האמונה המקראיים שגויים. למשל, לפי האנציקלופדיה הקתולית החדשה: ”אין ספק שאם נשפוט על־פי הידע העכשווי בתחומי המדע וההיסטוריה, יתברר שאמירות מקראיות רבות אינן נכונות”. לגבי ההסבר המקראי בדבר חוסר תודעתם של המתים היא מוסיפה: ”גם בנושאים דתיים מובא בתנ״ך ידע לוקה בחסר בעניין... החיים שלאחר המוות”. כדוגמה לכך מצטטת האנציקלופדיה את הכתוב בתהלים ו׳:6: ”אין במוות זכרך; בשאול מי יודה לך?” יש סמינרים ומכללות פרוטסטנטיים שאינם מלמדים עוד שהמקרא נקי מטעויות. הכנסייה הקתולית, לעומת זאת, מאמינה שבידה סמכות ההוראה המקנה לה את הזכות לפרש את הכתוב במקרא. אולי תשאל, ’ואם פירושים אלו סותרים את המקרא?’
חשיבותם של כתבי־הקודש
ישוע נסמך בדבריו פעמים רבות על המקרא ולא פעם פתח במילה: ”כָּתוּב” (מתי ד׳:4, 7, 10; לוקס י״ט:46). כאשר דיבר על מצבו של אדם נשוי לא התבססו דבריו על השערות פילוסופיות יווניות, אלא על סיפור הבריאה שבבראשית (בראשית א׳:27; ב׳:24; מתי י״ט:3–9). ברור אפוא, שישוע ראה בכתבי־הקודש ספרים עובדתיים שנכתבו בהשראת אלוהים. בתפילה אל אלוהים אמר: ”דברך אמת” (יוחנן י״ז:17).b
המקרא מתעד את הביקורת שהטיח ישוע במנהיגי הדת של ימיו: ”ביטלתם את מצוות אלוהים כדי לשמור את המסורת שלכם! ... מפירים אתם את דבר אלוהים על־ידי המסורת שלכם” (מרקוס ז׳:6–13). גם השליח פאולוס לא היה מוכן שהפילוסופיה היוונית או מסורות מוטעות ייטמעו במשנתו. ”היזהרו”, אמר, ”שאיש לא יוליך אתכם שולל בפילוסופיה ובתעתועי הבל, על־פי מסורות של בני אדם” (קולוסים ב׳:8; קורינתים א׳. א׳:22, 23; ב׳:1–13). היו מסורות או תורות שפאולוס קרא למשיחיים לחיות לפיהן, אך הן מעוגנות בכתבי־הקודש ותואמות אותם התאמה מושלמת (תסלוניקים ב׳. ב׳:13–15). פאולוס כתב: ”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא... למען יהיה איש האלוהים מושלם [”מיומן לגמרי”, ע״ח], ומוכשר [”כליל”, ע״ח] לכל מעשה טוב” (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17).
פאולוס חזה שהכתובים יסולפו. הוא הִתרה בטימותיאוס: ”יבוא הזמן שלא יסבלו את הלקח הבריא, ... ומן האמת יטו אוזניהם”. ואז הוסיף: ”אבל אתה עמוד על המשמר בכל דבר” (טימותיאוס ב׳. ד׳:3–5). כיצד? אחת הדרכים היא להיות ”אצילי־רוח”. לקסיקון יווני מגדיר מונח מקראי זה כ”נכונות ללמוד ולהעריך דבר בלי דעות משוחדות”. במונח זה תיאר לוקס את מאזיניו בבֵּרֵאה במאה הראשונה לספירה. מה שלימד היה חדש להם, והם לא רצו שיוליכום שולל. בשבחם כתב לוקס: ”יהודי בראה היו אצילי־רוח יותר מן היהודים שבתסלוניקי וקיבלו את הדבר בכל לב כשהם בודקים יום יום בכתובים אם הדברים האלה אכן כך”. אצילות־רוחם של אנשי בראה לא גרמה להם להיות ספקנים קטני אמונה. אדרבה, תודות להתעמקותם הכנה ”האמינו רבים מהם” (מעשי־השליחים י״ז:11, 12).
מדוע כדאי לחיות לפי המקרא
המשיחיים הראשונים נודעו בדבקותם במקרא ובאהבתם, שהתאפיינה ברוח של הקרבה עצמית. לעומתם, רבים כיום ”לכאורה בעלי יראת שמים, אך כופרים בתוקפה” (טימותיאוס ב׳. ג׳:5). כל משיחיות שאינה נאמנה לצורתה המקורית, אין בכוחה כדי להשפיע לטובה על חיי האדם. האין זה מסייע לנו להבין מדוע נרשמת בחלק הארי של הארצות הנוצריות עלייה בפשיעה, באי־מוסריות, בהתמוטטות מוסד המשפחה ובחומרנות? בארצות נוצריות, שהן משיחיות לכאורה, ניטשות מלחמות אתניות אכזריות אף בין בני אותה דת.
האם נמוגה אצילות־הרוח שאפיינה את אנשי בראה? היש קבוצה כלשהי של בני אדם המאמינים כיום במקרא וחיים לפיו?
האנציקלופדיה קאנאדיאנה (Encyclopedia Canadiana): ”הפעילות של עדי־יהוה היא תחייתה וכינונה מחדש של המשיחיות הקדומה שעל־פיה חיו ישוע ותלמידיו במאה הראשונה והשנייה לספירה”. האנציקלופדיה הקתולית החדשה אמרה על־אודות עדי־יהוה: ”המקרא הוא עבורם הבסיס הבלעדי שעליו בנויים עיקרי אמונתם וכללי התנהגותם”.
אין ספק שזו אחת הסיבות שעדי־יהוה בעולם כולו ידועים בשגשוגם הרוחני, בשלום ובשמחה השוררים בקרבם. לפיכך, הרינו מעודדים את קוראינו ללמוד עוד על עיקרי האמונה המקראיים התורמים לבריאות הרוחנית. ככל שתלמד, יתעצם ביטחונך במקרא ותתחזק אמונתך באלוהים. התועלת הנצחית בצדה של אמונה כזו מוכיחה שהמאמץ כדאי.
[הערות שוליים]
a ”National Public Radio—“Morning Edition
b למידע נוסף על מהימנות המקרא ראה החוברת ספר לכל אדם שיצאה לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים.
[תמונה בעמוד 6]
השליח פאולוס ואחרים בישרו בשווקים
[תמונה בעמוד 7]
עדי־יהוה רואים במקרא ”הבסיס הבלעדי שעליו בנויים עיקרי אמונתם וכללי התנהגותם”