עד כמה איתנה אמונתך בתחיית המתים?
”אני התחייה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות” (יוחנן י״א:25).
1, 2. מדוע זקוק עובד יהוה לאמונה איתנה בתחיית המתים?
עד כמה איתנה תקוותך לתחיית המתים? האם תקווה זו נוסכת בך כוח לנוכח החרדה מפני המוות ומנחמת אותך בעקבות מות אדם יקר? (מתי י׳:28; תסלוניקים א׳. ד׳:13) האם אתה כאחד ממשרתי אלוהים הרבים מימי קדם שהתנסו בהלקאות שוטים, בחרפת לעג, בעינויים, בכבלים ובכלא והתחזקו בעזרת האמונה בתחיית המתים? (עברים י״א:35–38).
2 עובד יהוה אמיתי מאמין מעל לכל ספק בתחיית המתים, ואמונתו השלימה משפיעה על אורח חייו. מה נפלא לדעת שהים, המוות והשאול יתנו את מתיהם במועד שקבע אלוהים, ושהמוקמים לתחייה יוכלו לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות! (ההתגלות כ׳:13; כ״א:4, 5).
ספקות בדבר חיים לאחר המוות
3, 4. במה רבים מאמינים בדבר החיים לאחר המוות?
3 הנצרות מלמדת זה מכבר שיש חיים לאחר המוות. במאמר בכתב־העת יו. אס. קתוליק נמסר: ”זה דורי־דורות משתדלים המשיחיים להתמודד עם אכזבות החיים וסבלותיהם על־ידי ציפייה לחיים אחרים, חיים של שלום ושביעות־רצון, של הגשמה ואושר”. אף שהציבור בכמה ארצות נוצריות נעשה חילוני ומסתכל על הדתות בציניות מסוימת, רבים עדיין סבורים שחייב להיות משהו אחרי המוות. אלא שבעיניהם הנושא ברובו לוּט בערפל.
4 במאמר בכתב־העת טיים נכתב: ”אנשים עדיין מאמינים [בחיים לאחר המוות]: התמונה שמצטיירת במוחם פשוט הולכת ומתערפלת והכמרים ממעיטים לדבר על כך”. מדוע הכמרים מדברים על החיים לאחר המוות פחות מבעבר? חוקר הדתות, ג׳פרי ברטן ראסל, אומר: ”לדעתי, [אנשי הכמורה] אינם מעוניינים להיכנס לנושא, משום שהם מבינים כי יהיה עליהם לטפס מעל חומה גבוהה של ספקנות”.
5. מהי הדעה הרווחת כיום בנושא הגיהינום?
5 כנסיות רבות מלמדות שיש חיים לאחר המוות בשמים או בגיהינום. אם אנשי הכמורה אינם ששים לדבר על השמים, קל וחומר שאין הם ששים לדבר על הגיהינום. מאמר בעיתון ציין: ”הכנסיות בימינו, שמאמינות בעונש נצחי בגיהינום... מגמדות אמונה זו”. רוב התיאולוגים המודרנים אינם מאמינים בגיהינום כמקום עינויים ממשי, כפי שנהוג היה ללמד בימי־הביניים. הם דוגלים בגרסה ”אנושית” יותר של הגיהינום. לדברי הרבה מודרניסטים, החוטאים אינם מתענים ממש בגיהינום, אלא סובלים בגלל ”התנתקותם הרוחנית מאלוהים”.
6. מדוע יש שנוכחים כי אמונתם לוקה בחסר בשעת טרגדיה?
6 ריכוך עיקר־אמונה כנסייתי זה כדי שלא לפגוע ברגשות החברה המודרנית אולי תורם לפופולריות של כנסיות מסוימות, אך מותיר מיליוני באי כנסיות כנים אובדי עצות סביב השאלה במה להאמין. כשהם צריכים להתמודד פנים אל מול פנים עם המוות, מתחוור להם לא אחת כי אמונתם לוקה בחסר. גישתם היא כגישתה של אשה שאיבדה בתאונה טרגית כמה מבני משפחתה. לשאלה אם היא שואבת נחמה מאמונתה הדתית, השיבה בהססנות, ”אני מתארת לעצמי שכן”. אך גם אם היתה מצהירה בביטחון מלא שאמונתה הדתית עוזרת לה, איזו תועלת ארוכת טווח תצמח לה אם עיקרי־אמונתה עומדים על כרעי תרנגולת? זו שאלה חשובה כי, למען האמת, מה שרוב הכנסיות מלמדות על החיים לאחר המוות שונה בתכלית ממה שמלמד המקרא.
השקפת הנצרות על החיים לאחר המוות
7. (א) איזו אמונה משותפת לרוב רובן של הכנסיות? (ב) כיצד הגדיר תיאולוג אחד את האמונה בהישארות הנפש?
7 חרף חילוקי הדעות, רוב רובם של הזרמים בנצרות תמימי דעים כי לאדם נפש בת אלמוות, שמוסיפה להתקיים אחרי מות הגוף. הרוב מאמינים כי במות האדם עולה נשמתו השמיימה. יש החוששים שנשמתם תרד לגיהינום בוער או לפורגטוריום. מכל מקום, האמונה בנפש בת אלמוות מהווה גורם מכריע בהשקפתם על החיים לאחר המוות. התיאולוג, אוסקר קולמן, דיבר על כך במאמר שיצא לאור בספר אלמוות ותחיית המתים (Immortality and Resurrection). הוא כתב: ”אם נשאל היום נוצרים מן השורה... מה לדעתם מלמדת הברית החדשה על גורל האדם אחרי מותו, תהא תשובתם, למעט כמה יוצאים מן הכלל: ’הישארות הנפש’”. קולמן הוסיף: ”דעה מקובלת זו היא מבין השגיאות הגדולות ביותר בנצרות”. קולמן ציין כי דבריו עוררו בשעתם סערה. אבל, הצדק עימו.
8. מאחר שיהוה לא ברא את האדם כדי שזה יעלה השמיימה, איזו תוחלת נתן לאדם וחוה?
8 יהוה אלוהים לא ברא את האדם כדי שזה יעלה השמיימה אחרי מותו. אלוהים לא התכוון מלכתחילה שהאדם ימות. אדם וחוה נבראו מושלמים וניתנה להם התוחלת למלא את כדור־הארץ בצדיקים (בראשית א׳:28; דברים ל״ב:4). להורינו הראשונים נאמר שימותו רק אם ימרו את פי אלוהים (בראשית ב׳:17). אילו שמעו בקול אביהם השמימי, היו ממשיכים לחיות לנצח עלי־אדמות.
9. (א) מהי באמת נפש האדם? (ב) מה קורה לנפש לאחר המוות?
9 למרבה הצער, אדם וחוה המרו את פי אלוהים (בראשית ג׳:6, 7). על ההשלכות הטרגיות דיבר השליח פאולוס: ”כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12). אדם וחוה מתו ולא חיו לנצח עלי־אדמות. מה אירע להם? האם היו להם נפשות בנות אלמוות שהורדו לגיהינום בוער בגלל חטאם? לא ולא. המקרא מלמד שהאדם, כשנברא, היה ”לנפש חיה” (בראשית ב׳:7). לא ניתנה לו נפש; הוא נעשה לנפש, כלומר, ליצור חי (קורינתים א׳. ט״ו:45). לא רק אדם נעשה ל”נפש חיה”. ספר בראשית מציין שגם בעלי־החיים הנחותים היו ”נפש חיה”! (בראשית א׳:24) במותם הפכו אדם וחוה לנפשות מתות. אחריתם היתה כפי שאמר יהוה לאדם: ”בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת. כי עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג׳:19).
10, 11. במה מודה האנציקלופדיה הקתולית החדשה באשר למה שמלמד המקרא על הנפש, ובמה דומה הדבר לכתוב במקרא?
10 האנציקלופדיה הקתולית החדשה בעצם תומכת בעמדה זו. בנושא ”הנפש (במקרא)” מציינת האנציקלופדיה: ”בברית הישנה [התנ״ך] אין כל דיכוטומיה [חלוקה לשני דברים] בין גוף ונפש”. היא מוסיפה שהמילה ”נפש” במקרא ”אינה מצביעה בשום מקרה על דבר הנפרד מן הגוף או מן האדם עצמו”. למעשה, פעמים רבות המילה נפש ”משמעה בעלי־חיים או בני אדם”. גילוי לב זה מהווה חידוש מרענן, אך השאלה המתבקשת היא מדוע עובדות אלו נעלמות מעיניהם של באי הכנסיות?
11 כמה דאגות ופחדים היו נחסכים מן הנוצרים אילו ידעו את האמת המקראית הפשוטה: ’הנפש החוטאת תמות’ ולא תסבול מאש גיהינום! (יחזקאל י״ח:4) אמת זו אומנם שונה לגמרי ממה שהנצרות מלמדת, אך היא עולה בקנה אחד עם דברי האיש החכם שלמה שנכתבו בהשראת אלוהים: ”החיים יודעים שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר [בחיים אלו], כי נשכח זכרם. כל אשר תמצא ידך לעשות, בכוחך עשה. כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול [הקבר המשותף של האנושות], אשר אתה הולך שמה” (קהלת ט׳:5, 10).
12. מניין שאבה הנצרות את האמונה בנפש בת אלמוות?
12 מדוע הכנסייה מלמדת דבר שונה לחלוטין מן הכתוב במקרא? האנציקלופדיה הקתולית החדשה בנושא ”נפש, בני אדם והישארות הנפש” מסבירה, כי אבות הכנסייה הקדומים מצאו תימוכין לאמונה בנפש בת אלמוות, לא במקרא, כי אם ”במשוררים ובפילוסופים ובמסורת הכללית של הפילוסופיה היוונית. ... לימים, העדיפו חסידי הסכולסטיקה להיעזר בדברי אפלטון או בעקרונותיו של אריסטו”. האנציקלופדיה מוסרת כי ”תפיסת העולם האפלטונית והניאו־אפלטונית” — כולל האמונה בנפש בת אלמוות — חדרה לבסוף ”ללב ליבה של התיאולוגיה הנוצרית”.
13, 14. מדוע אין זה הגיוני לחפש הארה אצל פילוסופים יוונים עובדי אלילים?
13 האם משיחיים אמיתיים צריכים לפנות אל פילוסופים יוונים עובדי אלילים כדי ללמוד נושא כה בסיסי כנושא החיים לאחר המוות? ודאי שלא. אל המשיחיים שחיו בקורינתוס שביוון כתב פאולוס: ”חוכמת העולם הזה היא סכלות בעיני אלוהים, שהרי כתוב: ’לוכד חכמים בעורמם’. ועוד: ’יהוה יודע מחשבות אדם, כי־המה הבל’” (קורינתים א׳. ג׳:19, 20). היוונים הקדומים היו עובדי אלילים. כיצד יהיו מקור אמת? פאולוס שאל את הקורינתים: ”מה קשר יש להיכל אלוהים עם אלילים? הן אנחנו היכל אלוהים חיים, כפי שאמר אלוהים: ’ושכנתי בתוכם’; ’והתהלכתי בתוככם’; ’והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם’” (קורינתים ב׳. ו׳:16).
14 האמיתוֹת הקדושות ניתנו דרך עם ישראל תחילה (רומים ג׳:1, 2). לאחר 33 לספירה ניתנו האמיתוֹת הקדושות דרך הקהילה המשיחית משוחת־הרוח בת המאה הראשונה לספירה. פאולוס אמר למשיחיים מן המאה הראשונה: ”לנו גילה אלוהים על־ידי רוחו [את אשר הכין לאוהביו]” (קורינתים א׳. ב׳:10; ראה גם ההתגלות א׳:1, 2). הדוקטרינה הנוצרית בדבר הישארות הנפש שאובה מן הפילוסופיה היוונית. אין מקורה בהתגלויות שהעניק אלוהים לעם ישראל או לקהילת המשיחיים המשוחים בת המאה הראשונה לספירה.
התקווה האמיתית הערוכה למתים
15. מהי, לדברי ישוע, התקווה האמיתית הערוכה למתים?
15 אם אין נפש בת אלמוות, מהי התקווה האמיתית הערוכה למתים? זו, כמובן, תחיית המתים, עיקר־אמונה מרכזי במקרא והבטחה נהדרת מפי אלוהים. ישוע הציג את תקוות תחיית המתים כשאמר למרתא ידידתו: ”אני התחייה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות” (יוחנן י״א:25). המאמין בישוע מאמין בתחיית המתים, ולא בנפש בת אלמוות.
16. מדוע הגיוני להאמין בתחיית המתים?
16 ישוע פנה קודם לכן לקבוצת יהודים ודיבר על תחיית המתים: ”אל תתמהו על זאת, כי תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו, ויֵצאו” (יוחנן ה׳:28, 29). מה שמתאר כאן ישוע שונה לגמרי מנפש בת אלמוות הממשיכה להתקיים לאחר מות הגוף ועולה ישירות השמיימה. הוא מדבר על בני אדם, השוכנים בקבריהם זה מאות או אלפי שנים, אשר ”יֵצאו” מקבריהם. אלו הן נפשות מתות שישובו לחיים. בלתי אפשרי? לא לאלוהים ה”מחיה את המתים והקורא בשם דברים בעוד אינם בנמצא” (רומים ד׳:17). הספקנים עשויים לצחוק לשמע הרעיון שמישהו יחזור מן המתים, אך רעיון זה תואם התאמה מושלמת לעובדה ש”האלוהים הוא אהבה”, ו”נותן גמול לדורשיו” (יוחנן א׳. ד׳:16; עברים י״א:6).
17. מה יבצע אלוהים באמצעות תחיית המתים?
17 הרי כיצד יגמול אלוהים למי שהיו ’נאמנים עד מוות’ אם לא יקימם לתחייה? (ההתגלות ב׳:10) תחיית המתים גם מאפשרת לאלוהים לבצע את מה שכתב השליח יוחנן: ”לזאת נגלה בן־האלוהים, להפר את פעולות השטן” (יוחנן א׳. ג׳:8). בגן־עדן הדיח השטן את הורינו הראשונים לחטא ולמוות ובזאת נעשה לרוצח המין האנושי (בראשית ג׳:1–6; יוחנן ח׳:44). ישוע נתן את חייו המושלמים ככופר מקביל ובזאת החל להפר את פעולות השטן. הכופר סלל את הדרך לפני בני האדם להשתחרר מן העבדות התורשתית לחטא, עבדות שאליה נמכרו בגלל מרדו של אדם (רומים ה׳:18). תחייתם של המתים, שמתו בגלל חטאו של אדם, תהווה הפרה נוספת של פעולות השטן.
גוף ונפש
18. כיצד הגיבו פילוסופים יוונים לדברי פאולוס על כך שישוע הוקם מן המתים, ומדוע?
18 השליח פאולוס בישר את הבשורה באתונה לפני קהל שבתוכו ישבו גם פילוסופים יוונים. הם הקשיבו לדבריו על אלוהי האמת האחד ולקריאתו לחזור בתשובה. מה אירע בהמשך? בסיום דבריו אמר: ”[אלוהים] יעד יום לשפוט תבל בצדק על־ידי איש אשר מינה, והמציא הוכחה לכל בהקימו אותו מן המתים”. דבריו עוררו סערת רוחות. ”כאשר שמעו על תחיית מתים, אחדים לגלגו” (מעשי־השליחים י״ז:22–32). התיאולוג אוסקר קולמן מציין: ”היוונים שהאמינו בהישארות הנפש התקשו, כנראה יותר מכולם, לקבל את המושג המשיחי בדבר תחיית המתים. ... משנתם של הפילוסופים הגדולים סוקרטס ואפלטון אינה יכולה בשום פנים ואופן לדור בכפיפה אחת עם משנתה של הברית החדשה”.
19. כיצד ניסו תיאולוגים נוצרים למזג בין תחיית המתים לבין האמונה בהישארות הנפש?
19 למרות זאת, בעקבות הכפירה הגדולה שצמחה לאחר מות השליחים, חתרו התיאולוגים למיזוג התורה המשיחית בעניין תחיית המתים עם תורת הישארות הנפש של אפלטון. ברבות הימים, היו שתמכו בפתרון מקורי: במוות נפרדת (או לפי גרסה אחרת ”משתחררת”) הנפש מן הגוף. לאחר מכן, לפי הספר תורת תחיית המתים בקווים כלליים (Outlines of the Doctrine of the Resurrection) מאת ר. ג׳. קוק, ביום הדין, ”כל גוף יתאחד שוב עם הנפש שלו, וכל נפש תתאחד עם הגוף שלה”. לדבריהם, האיחוד העתידי בין הגוף לבין הנפש בת האלמוות הוא תחיית המתים.
20, 21. מי לימדו ומלמדים את האמת בנושא תחיית המתים, ואיזו תועלת הם מפיקים מאמונה זו?
20 תיאוריה זו היא עדיין העמדה הרשמית של הזרמים המרכזיים בנצרות. הרעיון אולי נשמע הגיוני לתיאולוג, אך מרבית באי הכנסיות לא שמעו עליו מעולם. הם פשוט מאמינים כי במותם יעלו השמיימה. זו הסיבה שבכתב־העת קומונוויל מ־5 במאי 1995 האשים הסופר ג׳ון גרבי: ”האמונה של רוב הנוצרים [בנושא החיים שלאחר המוות] קרובה יותר לניאו־אפלטוניות מאשר לאמת המשיחית, ואין לה כל בסיס מקראי”. כמורת הנצרות החליפה את המקרא באפלטון, וכך שללה מצאן מרעיתה את התקווה המקראית של תחיית המתים.
21 לעומת זאת, עדי־יהוה דוחים פילוסופיות אליליות ודבקים בעיקר־האמונה המקראי בדבר תחיית המתים. עיקר־אמונה זה תורם לרוחניותם, משביע את רצונם ומהווה מקור נחמה. במאמרים הבאים נראה עד כמה מבוסס והגיוני עיקר־אמונה מקראי זה, הן למי שתקוותם ארצית והן למי שתקוותם לקום לתחייה ולחיות בשמים. כהכנה לדיון במאמרים, אנו ממליצים לך לקרוא בעיון את פרק ט״ו באיגרת הראשונה אל הקורינתים.
האם אתה זוכר?
◻ מדוע עלינו להאמין באמונה שלימה בתחיית המתים?
◻ איזו תוחלת העניק יהוה לאדם וחוה?
◻ מדוע אין זה הגיוני לחפש את האמת בפילוסופיה היוונית?
◻ מדוע תחיית המתים היא תקווה הגיונית?
[תמונה בעמוד 10]
בעקבות חטאם איבדו אדם וחוה את התוחלת לחיות לנצח עלי־אדמות
[תמונה בעמוד 12]
תיאולוגים נוצרים הושפעו מתורתו של אפלטון בדבר הישארות הנפש
[שלמי תודה]
Musei Capitolini. Roma