פניה המשתנים של הנצרות — האם הם לרצון אלוהים?‏

נניח שאתה מבקש מצייר לצייר את דיוקנך.‏ הוא מסיים את מלאכתו וכולך נפעם;‏ הדמות בתמונה דומה לך כשתי טיפות מים.‏ אתה חושב על ילדיך,‏ על נכדיך ועל הנכדים שלהם מביטים בדיוקן בגאווה רבה.‏

חולפים כמה דורות והנה אחד מצאצאיך סבור שהקרחת בראש הדיוקן אינה מחמיאה לך,‏ ומוסיף קצת שיער.‏ אחר אינו אוהב את מבנה האף,‏ ומשנה אותו.‏ בחלוף הדורות מתבצעים ”‏שיפורים”‏ נוספים,‏ ובסופו של דבר אין כמעט שום דמיון בינך לבין הדיוקן.‏ איך היית מרגיש אילו ידעת מראש שכך יקרה?‏ אין ספק שהיית כועס.‏

למרבה הצער,‏ סיפורו של הדיוקן הוא בעצם סיפורה של הנצרות.‏ ההיסטוריה מלמדת שזמן קצר אחרי מותם של שליחי ישוע,‏ החלו פניה הרשמיים של הדת המשיחית האמיתית להשתנות,‏ בדיוק כפי שניבא המקרא (‏מתי י״ג:‏24–30,‏ 37–43;‏ מעשי השליחים כ׳:‏30‏)‏.‏a

מן הראוי,‏ כמובן,‏ למצוא דרכים ליישם את עקרונות המקרא בתרבויות ובתקופות שונות.‏ אך כל ניסיון לשנות את עיקרי האמונה המקראיים כדי להתאימם לקווי החשיבה הפופולריים הוא סיפור שונה לגמרי.‏ וזה בדיוק מה שקרה.‏ תן דעתך לשינויים שחלו במספר תחומים הרי חשיבות.‏

הכנסייה מתאחדת עם המדינה

ישוע לימד שממשלתו או מלכותו היא ממשלה שמימית,‏ אשר בבוא היום תשמיד את כל שלטונות האדם ותפרוש שלטונה על פני כל הארץ (‏דניאל ב׳:‏44;‏ מתי ו׳:‏​9,‏ 10‏)‏.‏ היא לא תיוצג על־ידי מערכות אנוש פוליטיות.‏ ”‏מלכותי איננה מן העולם הזה”‏,‏ אמר ישוע (‏יוחנן י״ז:‏16;‏ י״ח:‏36‏)‏.‏ זו הסיבה שתלמידי ישוע היו אנשים שומרי חוק שלא התערבו בפוליטיקה.‏

בימי הקיסר הרומי קונסטנטינוס,‏ במאה הרביעית לספירה,‏ פקעה סבלנותם של משיחיים רבים אשר חיכו לביאת המשיח ולהקמת מלכות אלוהים.‏ בהדרגה השתנתה גישתם לפוליטיקה.‏ ”‏לפני קונסטנטינוס”‏,‏ מציין הספר תולדות אירופה (‏Europe​—A History)‏ ”‏לא חיפשו המשיחיים לכבוש עמדות כוח [‏פוליטיות]‏ כאמצעי לקידום מטרתם.‏ אחרי קונסטנטינוס החלו הנצרות והפוליטיקאים הבכירים ללכת יד ביד”‏.‏ בדמותה החדשה הפכה הנצרות לדת הרשמית ה”‏אוניברסלית”‏,‏ כלומר,‏ הדת ה”‏קתולית”‏ של האימפריה הרומית.‏

האנציקלופדיה התקופות הגדולות בהיסטוריה של תרבויות העולם מציינת שבשל המיזוג בין הכנסייה למדינה הגיעו פני הדברים לכך ש”‏לקראת שנת 385 לספירה,‏ 80 שנה בלבד אחרי גל־הרדיפות הגדול האחרון של נוצרים,‏ כבר החלה הכנסיה עצמה להוציא כופרים להורג ואנשי הכמורה שלה כבר הפעילו כוח שהשתווה כמעט לזה של הקיסרים”‏.‏ מני אז החל עידן שבו החרב דוחקת את רגלי השכנוע כאמצעי להמרת דת,‏ והכמרים עטורי התארים ובעלי השררה תופסים את מקומם של המבשרים הענווים בני המאה הראשונה (‏מתי כ״ג:‏9,‏ 10;‏ כ״ח:‏​19,‏ 20‏)‏.‏ ההיסטוריון ה.‏ ג׳.‏ וֶלס ציין שקיימים ’‏הבדלים עמוקים’‏ בין הנצרות של המאה הרביעית לבין ”‏תורת ישו מנצרת”‏.‏ ’‏הבדלים עמוקים’‏ אלו הטביעו חותמם גם בעיקרי אמונה בסיסיים הקשורים באלוהים ובישוע.‏

שינוי דמותו של אלוהים

ישוע ותלמידיו לימדו שיש ”‏אלוהים אחד,‏ האב”‏ ולו שם ייחודי,‏ יהוה,‏ המופיע כ־000,‏7 פעם בכתבי־היד העתיקים של המקרא (‏קורינתים א׳.‏ ח׳:‏6;‏ תהלים פ״ג:‏19‏)‏.‏ את ישוע ברא אלוהים;‏ הוא ”‏בכור כל בריאה”‏ (‏קולוסים א׳:‏15‏)‏.‏ כיציר כפיים הודה ישוע:‏ ”‏האב גדול ממני”‏ (‏יוחנן י״ד:‏28‏)‏.‏

במאה השלישית החלו כמה כמרים רבי השפעה,‏ חסידי תורת השילוש של אפלטון,‏ פילוסוף עובד אלילים יווני,‏ לשנות את דמותו של אלוהים ולהתאימה לשילוש.‏ במאות שחלפו מאז,‏ רוממה תורה לא־מקראית זו את ישוע למעמד שווה לזה של יהוה והפכה את רוח קודשו של אלוהים,‏ כלומר את כוחו הפעיל,‏ ליישות חיה.‏

בעניין אימוץ תורת השילוש הפגאנית בידי הכנסייה אומרת האנציקלופדיה הקתולית החדשה:‏ ”‏הנוסחה של ’‏אלוהים אחד בשלוש דמויות’‏ לא קנתה אחיזה,‏ לא כל שכן נטמעה לגמרי,‏ בחיים המשיחיים ובאמונה המשיחית המוצהרת לפני תום המאה הרביעית לספירה.‏ אלא שדווקא נוסחה זו היא הטוענת הראשונה לתואר דוֹגמה (‏דוֹגמת השילוש‏)‏.‏ בקרב האבות האפוסטוליים לא היה דבר הדומה כהוא זה למנטאליות ולזווית ראייה אלו”‏.‏

האנציקלופדיה אמריקנה אומרת בנימה דומה:‏ ”‏תורת השילוש במאה הרביעית לא שיקפה בדייקנות את תורתם של המשיחיים הקדומים באשר לטבעו של אלוהים;‏ ההיפך,‏ זו היתה סטייה מתורתם”‏.‏ ספר עזר למקרא בהוצאת אוקספורד מכנה את השילוש אחד מ”‏עיקרי האמונה המאוחרים”‏.‏ אם כן,‏ השילוש אינו המושג האלילי היחיד שחדר לכנסייה.‏

שינוי דמותה של הנפש

אחת האמונות הרווחות כיום היא שלכל אדם נפש בת אלמוות הממשיכה לחיות אחרי מות הגוף.‏ הידעת שגם תורה כנסייתית זו היא תוספת מאוחרת?‏ ישוע נתן משנה תוקף לאמת המקראית שהמתים ”‏אינם יודעים מאומה”‏,‏ שהם כביכול ישנים (‏קהלת ט׳:‏5;‏ יוחנן י״א:‏11–13‏)‏.‏ הדרך היחידה לחיות שוב היא בתחיית המתים,‏ בשעה שישני עפר יקיצו משנתם (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ נפש בת אלמוות,‏ אם היא קיימת,‏ אינה זקוקה לתחיית המתים משום שהאלמוות מוציא את המוות מכלל אפשרות.‏

ישוע הקים מתים והדבר תרם להמחשת עיקר האמונה המקראי של תחיית המתים.‏ ראה,‏ לדוגמה,‏ את סיפורו של אלעזר,‏ שהיה מת ארבעה ימים.‏ כשהקימוֹ ישוע לתחייה,‏ יצא אלעזר מן הקבר חי ונושם.‏ לא מסופר שאיזו נפש בת אלמוות ירדה מחיי עונג שמימיים ונכנסה לגופו של אלעזר.‏ אילו כך קרה,‏ לא ניתן היה לומר שישוע עשה עימו חסד (‏יוחנן י״א:‏​39,‏ 43,‏ 44‏)‏.‏

אם כן,‏ מניין צמחה תורת הישארות הנפש?‏ המילון לתיאולוגיה נוצרית בהוצאת וֶסטמיניסטר מציין שמושג זה ”‏חב את קיומו יותר לפילוסופיה היוונית מאשר להתגלות המקראית”‏.‏ האנציקלופדיה היהודית מציינת:‏ ”‏האמונה שהנפש ממשיכה להתקיים לאחר מות הגוף,‏ איננה אלא השערה פילוסופית או תיאולוגית,‏ ולא אמונה מוחלטת,‏ שכן אין המקרא מלמד עליה במפורש בשום מקום”‏.‏

לא אחת קורה ששקר מוליד שקר,‏ והוא הדין בתורת הישארות הנפש.‏ תורה זו סללה את הדרך לתורה האלילית של עינויי נצח באש גיהינום.‏b לעומת זאת,‏ המקרא אומר מפורשות ש”‏שכר החטא הוא מוות”‏ (‏רומים ו׳:‏23‏)‏.‏ בכתבי־הקודש נאמר:‏ ”‏הים נתן את המתים אשר בו,‏ מוות ושאול נתנו את מתיהם”‏ (‏ההתגלות כ׳:‏13‏)‏.‏ יוצא מכך ששוכני ה”‏שאול”‏ — מילה המתורגמת בתרגומים אחרים ל”‏גיהינום”‏ — הם פשוט מתים או ’‏ישנים’‏,‏ כפי שאמר ישוע (‏ההתגלות כ׳:‏13‏)‏.‏

האם אתה סבור שתורת עינויי הנצח בגיהינום מציגה את אלוהים באור חיובי?‏ סביר להניח שלא.‏ מחשבה זו מעוררת סלידה בקרב אנשים הוגנים ואוהבים.‏ המקרא,‏ לעומת זאת,‏ מלמד ש”‏האלוהים הוא אהבה”‏,‏ ויחס אכזרי כזה,‏ גם כלפי בעלי־החיים,‏ הוא דבר מתועב בעיניו (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8;‏ משלי י״ב:‏10;‏ ירמיהו ז׳:‏31;‏ יונה ד׳:‏11‏)‏.‏

סילוף ה‏”‏דיוקן‏”‏ בזמננו

סילוף דמותו של אלוהים ושל הדת המשיחית האמיתית נמשך גם היום.‏ פרופסור לדתות תיאר לאחרונה את המאבק הניטש בכנסייתו הפרוטסטנטית ”‏בין סמכותם של כתבי־הקודש ועיקרי האמונה לבין סמכותן של אידיאולוגיות זרות והומניסטיות,‏ בין נאמנותה של הכנסייה לראשות המשיח לבין התאמת הנצרות לרוח התקופה.‏ סלע המחלוקת הוא:‏ מי קובע את סדר יומה של הכנסייה.‏.‏.‏ כתבי־הקודש או האידיאולוגיה השלטת של ימינו?‏”‏

לצערנו,‏ ידה של ”‏האידיאולוגיה השלטת של ימינו”‏ עדיין על העליונה.‏ אין זה סוד,‏ למשל,‏ שכנסיות רבות שינו את עמדתן בסוגיות שונות כדי להצטייר כפרוגרסיביות ורחבות אופקים.‏ הן נעשו ליברליות מאוד,‏ בעיקר בענייני מוסר,‏ כפי שהוזכר במאמר הראשון.‏ אלא שהמקרא מראה חד וחלק כי זנות,‏ ניאוף והומוסקסואליות הם חטאים חמורים בעיני אלוהים ושכל עושי מעשים אלו ”‏לא יירשו את מלכות האלוהים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏​9,‏ 10;‏ מתי ה׳:‏27–32;‏ רומים א׳:‏​26,‏ 27‏)‏.‏

כשכתב השליח פאולוס את המילים המובאות לעיל,‏ היה העולם היווני־הרומי שמסביבו נגוע בצורות שונות של רשעות.‏ הוא יכול היה לומר לעצמו:‏ ’‏נכון שאלוהים הפך את סדום ועמורה לעפר ואפר בשל חטאי מין חמורים,‏ אבל זה קרה לפני 000,‏2 שנה.‏ עקרונות אלו ודאי אינם תקפים בעידן נאור זה’‏.‏ אך פאולוס לא ניסה להצדיק דפוסי התנהגות שליליים ולא סילף את האמת המקראית (‏גלטים ה׳:‏19–23‏)‏.‏

הבט ב‏”‏דיוקן‏”‏ המקורי

אל מנהיגי הדת היהודים בימיו אמר ישוע שעבודתם אינה אלא הבל,‏ משום שיראתם את אלוהים היתה ”‏מצוות אנשים מלומדה”‏,‏ כלומר,‏ על־פי תורות של בני אדם (‏מתי ט״ו:‏9‏)‏.‏ אנשי דת אלו עשו בתורה שנתן אלוהים ביד משה כפי שאנשי הכמורה בנצרות עשו,‏ ועדיין עושים בתורת המשיח — הם ”‏התיזו”‏ את צבעי המסורת על האמת האלוהית.‏ ישוע הסיר את כל צבעי השקר,‏ לתועלתם של ישרי הלב (‏מרקוס ז׳:‏7–13‏)‏.‏ הוא תמיד דיבר אמת,‏ גם כאשר צרמו דבריו לאוזני שומעיו.‏ כמו כן,‏ הוא תמיד נשען על דבר־אלוהים (‏יוחנן י״ז:‏17‏)‏.‏

איזה הבדל בין ישוע לבין רוב הנוצרים!‏ המקרא חזה:‏ ”‏[‏האנשים]‏ יאספו להם מורים לפי מאווייהם לשם שעשועי אוזניים,‏ ומן האמת יטו אוזניהם לפנות אל האגדות”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ד׳:‏​3,‏ 4‏)‏.‏ אגדות אלו,‏ שעל מקצתן דיברנו,‏ הרסניות מבחינה רוחנית,‏ ואילו האמת שבדבר־אלוהים בונה ומובילה לחיי־נצח.‏ זו האמת שעדי־יהוה מעודדים אותך לבחון (‏יוחנן ד׳:‏24;‏ ח׳:‏32;‏ י״ז:‏3‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 7]‏

מניין בא הכינוי משיחי?‏

במשך עשר שנים לפחות אחרי מותו של ישוע,‏ היו מוכרים תלמידיו כמי ששייכים ל”‏דרך”‏ (‏מעשי השליחים ט׳:‏2;‏ י״ט:‏​9,‏ 23;‏ כ״ב:‏4‏)‏.‏ מדוע?‏ משום שדרך חייהם נסובה סביב האמונה בישוע המשיח,‏ אשר הוא ”‏הדרך והאמת והחיים”‏ (‏יוחנן י״ד:‏6‏)‏.‏ זמן מה אחרי שנת 44 לספירה,‏ באנטיוכיה שבסוריה,‏ זכו התלמידים ”‏בהשגחת אלוהים”‏ לכינוי ”‏משיחיים”‏ (‏מעשי השליחים י״א:‏26‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ הכינוי נעשה מהר מאוד שגור אפילו בפיהם של פקידי הממשל דאז (‏מעשי השליחים כ״ו:‏28‏)‏.‏ הכינוי החדש לא הוביל לשינוי אורח חייהם של המשיחיים,‏ והם המשיכו ללכת בעקבות דוגמתו של המשיח (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏21‏)‏.‏

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

בפעילותם בציבור מפנים עדי־יהוה את האנשים לדבר־אלוהים,‏ המקרא

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]‏

שלישי משמאל:‏ United Nations/Photo by Saw Lwin