הירונימוס — מתרגם מקרא חדשן שעורר מחלוקות

ב־8 באפריל 1546 קבעה ועידת טְרֶנְטוֹ שה’‏ווּלגטה’‏ (‏בשפה הלטינית)‏ ”‏אושרה על־ידי הכנסייה [‏הקתולית]‏.‏.‏.‏ ואיש אל יעז ואל יתיימר לדחותה בשום תואנה שהיא”‏.‏ תַרגום זה אומנם הושלם יותר מאלף שנים קודם לכן,‏ אך ה’‏וולגטה’‏ ומתרגמהּ,‏ הירונימוס,‏ עוררו מחלוקת שנמשכה זמן רב.‏ מי היה הירונימוס?‏ מדוע עמדו הוא ותַרגום המקרא שלו בעין הסערה?‏ כיצד משפיעה יצירתו על תִרגום המקרא בימינו?‏

כיצד הפך ללמדן

אֶוּזֵבּיוּס הירונימוס נולד ב־346 לספירה בערך,‏ בסטרידון שבפרובינציה הרומית,‏ דלמטיה,‏ סמוך לגבול הנוכחי בין איטליה לסלובניה.‏a הוריו היו אמידים יחסית.‏ כבר בגיל צעיר טעם ממנעמי הכסף כשהתחנך ברומא לרגלי המדקדק המפורסם,‏ דוֹנַטוּס.‏ הירונימוס הצטיין בדקדוק,‏ ברטוריקה ובפילוסופיה.‏ בתקופה זו למד גם יוונית.‏

אחרי שעזב את רומא ב־366 לספירה יצא הירונימוס לנדודים ולבסוף התיישב באַקְווִילֵיאָה,‏ ובה התוודע לתורת הסגפנות.‏ מושגי ההתכחשות העצמית שבו את לבו,‏ והוא וקבוצת ידידים חיו במשך כמה שנים חיי סגפנות.‏

ב־373 לספירה התפרדה החבילה מסיבות עלומות.‏ הירונימוס המאוכזב שם פעמיו מזרחה וחצה את ביתיניה,‏ גלטיה וקיליקיה ולבסוף הגיע לאנטיוכיה שבסוריה.‏

המסע הארוך גבה ממנו מחיר כבד.‏ מפאת בריאותו הלקויה ותשישותו עמד הירונימוס למות מקדחת.‏ ”‏הו,‏ מי יתן ויעביר אותי אליך האדון ישוע המשיח”‏,‏ כתב אל ידידו.‏ ”‏גופי העלוב,‏ אשר גם במיטבו חלש הוא,‏ התמוטט”‏.‏

וכאילו לא די בחולי,‏ בבדידות ובהתחבטויות הפנימיות,‏ בא עליו משבר נוסף — משבר רוחני.‏ בחלום ראה את עצמו ”‏נסחב אל כס־המשפט”‏ של אלוהים.‏ כשנשאל לזהותו השיב:‏ ”‏נוצרי אנוכי”‏.‏ אז יצאה בת קול מהשמים והשיבה:‏ ”‏שקר בפיך,‏ קיקרוני [‏חסידו של קיקרו]‏ אתה ולא נוצרי”‏.‏

עד אז כמהה נפשו ללמוד בעיקר יצירות קלאסיות של עובדי אלילים ולא את דבר־אלוהים.‏ ”‏לבי בער מנקיפות מצפון”‏,‏ אמר.‏ לתיקון המעוות נדר הירונימוס בחלומו:‏ ”‏אדון,‏ אם אי פעם אניח ידי שוב על ספרי חול ואם אקרא בהם שוב,‏ איחשב כמי שהתכחש לך”‏.‏

לימים טען הירונימוס שנדר הנאמר בחלום אינו בתוקף.‏ למרות זאת,‏ היה מנוי וגמור עימו לקיים את הנדר — לפחות באופן עקרוני.‏ על כן עזב את אנטיוכיה והתבודד בכאלקיס שבמדבר הסורי.‏ הוא חי חיי נזיר ושקע ראשו ורובו בלימוד המקרא וספרות תיאולוגית.‏ הוא סיפר:‏ ”‏מאז שקדתי על ספרי אלוהים כאשר לא שקדתי מעודי על ספרי אנוש”‏.‏ הוא למד את הלשון הסורית המקומית והחל ללמוד עברית בסיועו של יהודי מומר.‏

משימה מטעם האפיפיור

חמש שנים בערך חלפו עליו כנזיר,‏ ובסופן שב אל אנטיוכיה להמשיך בלימודיו.‏ בשובו התחוור לו שהכנסייה מפולגת להחריד.‏ עוד בהיותו במדבר פנה הירונימוס אל האפיפיור דאמאסוס וביקש את עצתו:‏ ”‏הכנסייה מחולקת לשלושה פלגים,‏ וכל פלג חפץ בתמיכתי”‏.‏

ברבות הימים החליט הירונימוס לחבור אל פולינוס,‏ אחד מתוך שלושה שטענו לתואר בישוף אנטיוכיה.‏ הירונימוס הסכים לשמש כלי שרת בידי פולינוס בשני תנאים.‏ ראשית כל,‏ שיהיה חופשי למלא את שאיפותיו הנזיריות.‏ שנית,‏ שלא יוטל עליו לשרת ככומר בכנסייה כלשהי.‏

ב־381 לספירה התלווה הירונימוס אל פולינוס בדרכו לוועידות קונסטנטינופול והמשיך עימו לרומא.‏ האפיפיור דאמאסוס הבחין חיש קל בכישוריו הלמדניים והבלשניים של הירונימוס.‏ בתוך שנה התמנה הירונימוס לתפקיד יוקרתי — מזכירו האישי של דאמאסוס.‏

בתפקידו כמזכיר לא נרתע הירונימוס מפולמוסים.‏ למעשה,‏ נדמה היה כי הוא שש לקראתם.‏ למשל,‏ הוא לא חדל לחיות חיי סגפן,‏ אפילו בחצר הפאר של האפיפיור.‏ בנוסף לכך,‏ בהטיפו לחיי פשטות ובגנותו בראש חוצות את מעשי הזוועה של אנשי הכמורה,‏ רכש לו הירונימוס אויבים רבים.‏

ואולם,‏ חרף הביקורות שמתחו עליו נהנה הירונימוס מתמיכתו המלאה של האפיפיור דאמאסוס.‏ לא בִּכְדִי עודד אותו האפיפיור להמשיך במחקרו המקראי.‏ בעת ההיא היו מספר רב של תַרגומי מקרא ללטינית.‏ רובם תורגמו ברשלנות והכילו שגיאות שזעקו לשמים.‏ מנוחתו של דאמאסוס נטרדה גם מן העובדה שהקרע בין כנסיות המזרח לבין כנסיית המערב נגרם מהבדלי שפה.‏ מעטים במזרח ידעו לטינית;‏ ובמערב כמעט שלא ידעו יוונית.‏

האפיפיור דאמאסוס חפץ אפוא בתרגום לטיני מתוקן של ספרי הבשורה.‏ הוא רצה שהמקור בשפה היוונית יתורגם בדייקנות ללטינית צחה ובהירה.‏ הירונימוס היה מבין הלמדנים המעטים שיכלו להוציא מתחת ידם תרגום כזה.‏ תודות לשליטתו ביוונית,‏ בלטינית ובסורית,‏ וידיעותיו המוגבלות בעברית,‏ נחשב הירונימוס כשיר למשימה.‏ אם כן,‏ במצוות האפיפיור החל הירונימוס בפרויקט שארך יותר מ־20 שנה.‏

המחלוקת מחריפה

אף שתרגם את ספרי הבשורה במהירות רבה,‏ התאפיין תרגומו בלמדנות ובבהירות.‏ הוא השווה בין כל כתבי־היד היווניים שהיו בנמצא באותם ימים ותיקן את הטקסט הלטיני תיקוני סגנון ותוכן,‏ כדי להבטיח נאמנות גדולה יותר לטקסט היווני.‏

תרגום ארבעת ספרי הבשורה בעריכת הירונימוס נחשב למקובל בחוגים רבים.‏ הוא הדין בתרגומו המתוקן לספר תהלים,‏ תרגום המבוסס על תרגום השבעים שבשפה היוונית.‏ אף־על־פי־כן,‏ קמו לו מבקרים.‏ ”‏יצורים בזויים”‏,‏ כתב הירונימוס,‏ ”‏האשימוני שחתרתי לשנות קטעים מספרי הבשורה,‏ ושהתעלמתי מסמכותם של חכמי הקדם ומהדעה הרווחת בעולם כולו”‏.‏ גינויים אלו החריפו אחרי מותו של האפיפיור דאמאסוס ב־384 לספירה.‏ הואיל והיחסים בינו לבין האפיפיור החדש היו קרירים,‏ החליט הירונימוס לעזוב את רומא ולשאת רגליו מזרחה.‏

כיצד התמחה בעברית

בסתיו 386 לספירה התיישב הירונימוס בבית־לחם ונותר בה עד יום מותו.‏ התלוו אליו חבורת נאמניו,‏ וביניהם פאולה,‏ אשה עשירה מאצילי רומא.‏ בהשפעת הירונימוס אימצה פאולה את חיי הסגפנות.‏ במימונה הוקם מנזר שבראשו עמד הירונימוס.‏ במנזר המשיך בלימודיו והשלים את מפעל חייו.‏

מאחר שחי בארץ ישראל התאפשר לו לשפר את שליטתו בעברית.‏ הוא שכר את שירותיהם של מורים יהודים כדי שיעזרו לו להתגבר על קשיי השפה.‏ אך למרות עזרת המורים היתה זו משימה קשה.‏ על אחד מהם,‏ בר־חנינא מטבריה,‏ אמר הירונימוס:‏ ”‏בדאגות ובכסף רב עלה בידי לשכנע את בר־חנינא ללמדני בחסות הלילה”‏.‏ מדוע למדו בלילה?‏ מפני שבר־חנינא חשש מה יחשבו היהודים אם יראוהו בחברת ”‏נוצרי”‏.‏

בימיו נהגו היהודים ללעוג לגויים דוברי עברית על שלא ידעו לבטא כראוי את האותיות הגרוניות.‏ אך לאחר עבודה מרובה שלט הירונימוס בעיצורים אלו.‏ מילים עבריות רבות תעתק הירונימוס ללטינית.‏ התעתוק הֵקל עליו לזכור את המילים ותרם לשימור המבטא העברי של ימיו.‏

המחלוקת הגדולה ביותר שעורר הירונימוס

לא ידוע בוודאות כמה מספרי המקרא התכוון האפיפיור דאמאסוס שהירונימוס יתרגם.‏ אבל אין ספק באשר לרצינותו של הירונימוס בנושא.‏ הוא דבק במטרה והקדיש למבצע את מלוא תשומת־לבו.‏ בלבו בערה התשוקה להפיק דבר ”‏שישמש את הכנסייה ויהיה נכס לדורות”‏.‏ על כן,‏ שם לו למטרה להוציא תרגום לטיני מתוקן של המקרא כולו.‏

את התנ״ך התעתד הירונימוס לתרגם מתרגום השבעים.‏ תרגום יווני זה של התנ״ך,‏ שתורגם במאה השלישית לפה״ס,‏ נחשב בעיני רבים ליצירה שנכתבה בהשראת אלוהים.‏ על כך מעידה תפוצתו הנרחבת של תרגום השבעים בעת ההיא בקרב נוצרים דוברי יוונית.‏

אלא שבמהלך העבודה מצא הירונימוס סתירות בין כתבי־היד היווניים,‏ כפי שהיו בכתבי־היד הלטיניים.‏ תסכולו גבר,‏ ולבסוף הגיע לכלל מסקנה שלצורך תרגום מהימן יהיה עליו לעקוף את כתבי־היד היווניים,‏ כולל תרגום השבעים הנערץ,‏ ולתרגם ישירות מן הנוסח העברי.‏

החלטה זו עוררה סערת רוחות.‏ היו שכינוהו זייפן המקרא ומחלל שם שמים,‏ המבטל את מסורת הכנסייה והולך אחר היהודים.‏ גם אוגוסטינוס — גדול התיאולוגים הנוצרים של אותה תקופה — הפציר בהירונימוס לשוב אל תרגום השבעים ואמר:‏ ”‏אם תרגומך יופץ ביותר ויותר כנסיות,‏ עצוב יהיה שמקריאת כתבי־הקודש יתגלעו חילוקי דעות בין הכנסיות הלטיניות לכנסיות היווניות”‏.‏

אוגוסטינוס חרד שייווצר קרע בכנסייה אם כנסיות המערב ישתמשו בתרגומו הלטיני של הירונימוס — המבוסס על הנוסח העברי — והכנסיות היווניות במזרח ישתמשו בתרגום השבעים.‏b יתרה מזו,‏ אוגוסטינוס חשש מפני דחיקת רגלי תרגום השבעים לטובת תרגום שרק הירונימוס יוכל להגן עליו.‏

מה עשה הירונימוס לנוכח כל אותם מתנגדים?‏ בהתאם לאופיו התעלם ממבקריו.‏ הוא המשיך לתרגם ישירות מן הנוסח העברי,‏ ובשנת 405 לספירה השלים את תרגום המקרא ללטינית.‏ שנים רבות אחר כך זכה תרגומו לכינוי ’‏וולגטה’‏,‏ כלומר,‏ הוצאה עממית.‏ (‏המילה הלטינית וולגטוס משמעה ”‏שווה לכל נפש”‏.‏)‏

הישגים ארוכי טווח

תרגום התנ״ך פרי עטו של הירונימוס היה הרבה יותר מתיקון נוסח קיים.‏ הוא שינה לדורות את חקר המקרא ואת תִרגומו.‏ ”‏הוולגטה”‏,‏ ציין ההיסטוריון וויל דוראנט,‏ היא ”‏היצירה הספרותית הגדולה ורבת ההשפעה מכל אלו שנכתבו במאה הרביעית”‏.‏

על אף היותו טיפוס חד לשון ומעורר מחלוקות,‏ הצליח הירונימוס בגפו להחזיר את חקר המקרא אל הנוסח העברי שנכתב בהשראה.‏ בעין בוחנת חקר את כתבי־היד המקראיים בשפה העברית והיוונית והשווה ביניהם — כתבי־יד עתיקים שאינם עוד בנמצא.‏ עבודתו קדמה למלאכתם של בעלי המסורה.‏ הואיל וכך,‏ ה’‏וולגטה’‏ מהווה כלי יקר ערך להשוואה בין תרגומי מקרא שונים.‏

מבלי לתמוך בהתנהגותו הקיצונית ובהשקפותיו הדתיות,‏ יכולים אוהבי דבר־אלוהים להוקיר את המאמצים העילאיים שהשקיע מתרגם מקרא חדשן זה.‏ ואכן,‏ הירונימוס הגשים את מטרתו — הוא הוציא מתחת ידו ”‏נכס לדורות”‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

פסלו של הירונימוס בבית־לחם

‏[‏שלמי תודה]‏

Garo Nalbandian

‏[‏שלמי תודה בעמוד 26]‏

משמאל למעלה,‏ כתב־יד עברי:‏ באדיבות היכל הספר,‏ מוזיאון ישראל,‏ ירושלים;‏ משמאל למטה,‏ כתב־יד סורי:‏ באדיבות The Trustees of the Chester Beatty Library, Dublin;‏ באמצע למעלה,‏ כתב־יד יווני:‏ באדיבות רשות העתיקות של ישראל