שית לבך להוראה
”השגח על עצמך ושית לבך להוראה. התמד בזה, כי בעשותך כן תושיע גם את עצמך וגם את השומעים אליך” (טימותיאוס א׳. ד׳:16).
1, 2. מדוע יש כיום צורך דחוף במורים נלהבים?
”לכו ועשו תלמידים מאנשי כל הגויים, ... ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם” (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח). מצווה זו מפי ישוע המשיח מלמדת שעל כל המשיחיים להשתדל להיות מורים. יש צורך במורים נלהבים, שיעזרו לישרי הלב להכיר את אלוהים לפני שיהיה מאוחר מדי (רומים י״ג:11). השליח פאולוס קרא: ”הכרז את הדבר, התמד בעתו ושלא בעתו” (טימותיאוס ב׳. ד׳:2). לשם כך, צריך ללמד בתוך הקהילה ומחוצה לה. פעילות ההטפה אינה מסתכמת בהכרזת בשורת אלוהים. כדי לעזור למעוניינים להפוך לתלמידים דרושה יכולת הוראה טובה.
2 אנחנו חיים ב”זמנים קשים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). פילוסופיות ותורות כזב שוטפות את מוחם של ההמונים. רבים ”חשוכי דעת” ו’מנוּונים’ מבחינה מוסרית (אפסים ד׳:18, 19). יש המתייסרים מפצעים רגשיים כואבים. כן, בני האדם ”יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מתי ט׳:36). בעזרת כושר ההוראה נוכל לעזור לישרי הלב לחולל את השינויים הדרושים.
מורים בתוך הקהילה
3. (א) מה כרוך במצוות ישוע ללמד? (ב) על מי מוטלת האחריות העיקרית ללמד במסגרת הקהילה?
3 מיליונים מקבלים הדרכה אישית במסגרת שיעורי־המקרא הביתיים. אחרי טבילתם זקוקים החדשים לעזרה נוספת למען יהיו ”מושרשים ומיוסדים” (אפסים ג׳:17). בקיום מצוות ישוע שבמתי כ״ח:19, 20 אנו מכוונים את החדשים אל ארגון יהוה, והם לומדים בתוך הקהילה. הכתוב באפסים ד׳:11–13 מוסר על גברים המתמנים לשמש ”רועים ומורים, כדי להכשיר את הקדושים לעבודת השירות, לבניית גוף המשיח”. במסגרת ההוראה יש צורך לפעמים ’להוכיח, לגעור, להפציר, וזאת בכל אורך רוח’ (טימותיאוס ב׳. ד׳:2). מלאכת ההוראה היתה כה חשובה, שבאיגרתו אל הקורינתים מציין פאולוס את המורים מייד אחרי השליחים והנביאים (קורינתים א׳. י״ב:28).
4. כיצד מסייע לנו כושר ההוראה לעשות כמצוות פאולוס בעברים י׳:24, 25?
4 נכון, לא כל המשיחיים משמשים כזקני־קהילה או משגיחים. אף־על־פי־כן, הקריאה לעורר זה את זה ”לאהבה ולמעשים טובים” מופנית לכולם (עברים י׳:24, 25). כדי לעשות כן באסיפות יש להכין היטב תשובות, שיש בהן כדי לבנות ולעודד, ולתת אותן מכל הלב. גם מבשרי מלכות מנוסים יכולים ’לעורר למעשים טובים’, אם יצאו לשירות השדה עם החדשים וישתפו אותם בידיעותיהם ובניסיונם. בהזדמנויות כאלה ובנסיבות לא־רשמיות ניתן להעניק הדרכה חשובה. למשל, לנשים בוגרות נאמר שתהיינה ”מלמדות את הטוב” (טיטוס ב׳:3).
משוכנעים באמיתוּת האמונה
5, 6. (א) במה שונה המשיחיות האמיתית מדתות הכזב? (ב) כיצד עוזרים זקני־הקהילה לחדשים להחליט החלטות נבונות?
5 יוצא מכך שהמשיחיות שונה בתכלית מדתות הכזב, שחלק ניכר מהן מנסות להשתלט על אורח החשיבה של חסידיהן. בתקופה שחי ישוע עלי־אדמות הנהיגו מנהיגי הדת מסורות מכבידות, ובעזרתן ניסו לשלוט כמעט על כל צדדי החיים של העם (לוקס י״א:46). כמורת הנצרות נהגה פעמים רבות כמותם.
6 לעומת זאת, עבודת אלוהים האמיתית נעשית מ”כוח ההיגיון” (רומים י״ב:1, ע״ח). על עובדי יהוה ’למצוא נכונים’ את הדברים שהם לומדים, כלומר להשתכנע באמיתותם (טימותיאוס ב׳. ג׳:14). המשגיחים צריכים לעתים לקבוע קווים מנחים והליכים מסוימים לצורך תפקודה התקין של הקהילה. אך במקום לנסות להחליט החלטות עבור אחיהם לאמונה, זקני־הקהילה מלמדים אותם ”להבחין בין טוב לרע” (עברים ה׳:14). את זאת הם עושים בראש ובראשונה על־ידי הזנת הקהילה ”מדברי האמונה ומהתורה הטובה” (טימותיאוס א׳. ד׳:6).
שית לבך להוראה
7, 8. (א) כיצד אנשים מן השורה מצליחים ללמד? (ב) מדוע דרושים מאמצים כדי להיות מורה טוב?
7 הבה נחזור לדון במשימתנו ללמד. האם נחוצים כישורים מיוחדים, השכלה מיוחדת ויכולות מסוימות להשתתף בפעילות זו? לאו דווקא. מלאכת הוראה זו מתבצעת ברובה על־ידי אנשים מן השורה בעלי יכולת ממוצעת (קורינתים א׳. א׳:26–29). פאולוס מסביר: ”האוצר הזה [השירות] נתון לנו בכלי חרס [בגופנו הלא־מושלם], כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו” (קורינתים ב׳. ד׳:7). ההצלחה הכבירה שקוצרת פעילות ההכרזה על המלכות בעולם כולו היא עדות לכוחה של רוח יהוה!
8 עם זאת, דרושים מאמצים נמרצים להיות ”פועל לא ייבוש, המחלק נכונה את דבר האמת” (טימותיאוס ב׳. ב׳:15). פאולוס קרא לטימותיאוס: ”השגח על עצמך ושית לבך להוראה. התמד בזה, כי בעשותך כן תושיע גם את עצמך וגם את השומעים אליך” (טימותיאוס א׳. ד׳:16). כיצד נוכל לשית לבנו להוראה בתוך הקהילה ומחוצה לה? האם צריך בהכרח ללמוד שיטות הוראה או לפתח כישורים מסוימים?
9. מה חשוב יותר מיכולת וכישורים טבעיים?
9 בדרשת ההר המפורסמת הפגין ישוע שליטה יוצאת מן הכלל בשיטות הוראה שונות. כשגמר את דבריו ”השתומם המון העם על תורתו” (מתי ז׳:28). כמובן, איש מאיתנו אינו מיומן בהוראה כמו ישוע. אולם, אין צורך להיות נואמים בחסד עליון כדי להיות מורים טובים. הרי לפי איוב י״ב:7, אפילו ”בהמות” ו”עוף השמים” יכולים ללמד בלי לומר דבר! לצד יכולת וכישורים טבעיים, העיקר הוא האישיות שלנו — התכונות וההרגלים הרוחניים שסיגלנו לעצמנו ושכדאי לתלמידינו לאמצם (פטרוס ב׳. ג׳:11; לוקס ו׳:40).
תלמידי דבר־אלוהים
10. כיצד שימש ישוע דוגמה ומופת כתלמיד של דבר־אלוהים?
10 מורה טוב המלמד את אמיתוֹת המקרא חייב בעצמו ללמוד את דבר־אלוהים (רומים ב׳:21). בנושא זה שימש ישוע דוגמה ומופת. בשירותו ציטט קטעים ממחצית ספרי התנ״ך או התבטא ברוח דומה לכתוב בהם.a בקיאותו בדבר־אלוהים באה לידי ביטוי בגיל 12, כשמצאוהו ”יושב בין המורים, שומע אותם ושואל אותם” (לוקס ב׳:46). כשבגר נהג ישוע ללכת לבית הכנסת, שם קראו בדבר־אלוהים (לוקס ד׳:16).
11. אילו הרגלי למידה טובים חייב המורה לרכוש?
11 האם אתה קורא את דבר־אלוהים בשקיקה? אם תחפור בו ”תבין יראת יהוה ודעת אלוהים תמצא” (משלי ב׳:4, 5). אם כן, רכוש הרגלי למידה טובים. השתדל לקרוא קטע מדבר־אלוהים מדי יום ביומו (תהלים א׳:2). עשה לך להרגל לקרוא כל הוצאה של המצפה ועורו! מייד עם קבלתן. הקשב היטב באסיפות הקהילה. למד לערוך מחקרים יסודיים. אם תלמד ’להתחקות היטב על כל הדברים’ תוכל ללמד את הזולת מבלי לצאת בהצהרות מוגזמות או לא־מדויקות (לוקס א׳:3).
אהבה וכבוד לתלמידים
12. כיצד התייחס ישוע אל תלמידיו?
12 תכונה חשובה נוספת היא גישה נכונה כלפי תלמידיך. הפרושים בזו למי שהקשיבו לישוע. ”ההמון הזה, שאינם יודעים את התורה, ארורים הם!”, אמרו (יוחנן ז׳:49). ישוע, לעומתם, רחש אהבה עמוקה וכבוד רב לתלמידיו. הוא אמר: ”לא אוסיף לקרוא לכם עבדים, כי העבד אינו יודע את אשר יעשה אדוניו. קראתי לכם ’ידידים’, מפני שהודעתי לכם את כל אשר שמעתי מאת אבי” (יוחנן ט״ו:15). מכך אפשר ללמוד כיצד תלמידי ישוע צריכים ללמד את הזולת.
13. מה חש פאולוס כלפי תלמידיו?
13 למשל, פאולוס לא התייחס אל תלמידיו בקרירות ובצורה עניינית. אל הקורינתים אמר: ”גם אם יש לכם עשרת אלפים מחנכים במשיח, אין לכם אבות רבים; כי אני, על־ידי הבשורה, הולדתי אתכם במשיח ישוע” (קורינתים א׳. ד׳:15). לעתים הוכיח פאולוס את תלמידיו בדמעות! (מעשי השליחים כ׳:31) התנהגותו התאפיינה בסבלנות ובאדיבות עילאיות. על כן אמר לתסלוניקים: ”נהגנו בעדינות כשהיינו אתכם, כאשה המטפלת בילדיה” (תסלוניקים א׳. ב׳:7).
14. מדוע חשוב לגלות התעניינות אישית בתלמידי המקרא שלנו? תן דוגמה.
14 האם אתה נוהג כדוגמתם של ישוע ופאולוס? אהבה אמיתית לתלמידינו תכפר על כל חיסרון ביכולתנו האישית. האם תלמידי המקרא שלנו חשים שאיכפת לנו מהם? האם אנו מקדישים מזמננו כדי להכירם? אחות משיחית, שהתקשתה לעזור לתלמידתה להתקדם מבחינה רוחנית, שאלה אותה באדיבות: ”יש משהו שמטריד אותך?” האשה שפכה את לבה וסיפרה על אינספור דאגות ובעיות. שיחה אוהבת זו היוותה עבורה נקודת מפנה. במקרים כאלו, יאה לציין פסוקים מן המקרא ולומר דברי עידוד ונחמה (רומים ט״ו:4). אולם יש כאן מקום למילת אזהרה: התלמיד עשוי להתקדם בצעדי ענק, ועדיין ייתכן שיהיו לו הרגלים לא־משיחיים שעליו להתגבר עליהם. משום כך, לא יהא זה מן התבונה להתרועע עימו חברתית יתר על המידה. חשוב להקפיד על גבולות משיחיים טובים (קורינתים א׳. ט״ו:33).
15. כיצד נוכל לגלות כבוד כלפי תלמידי המקרא שלנו?
15 מי שמכבד את תלמידיו לא ינסה לנהל להם את החיים (תסלוניקים א׳. ד׳:11). אולי אנחנו לומדים עם אשה שחיה עם גבר מחוץ לנישואין. נניח שיש להם ילדים משותפים. האשה רוכשת ידע מדויק על אלוהים ומעוניינת להתרצות אליו (עברים י״ג:4). האם עליה להתחתן עם הגבר או להיפרד ממנו? אולי אנו משוכנעים שנישואיה לאדם שאינו מגלה כמעט שום עניין בדברים רוחניים יפריעו בעתיד להתקדמותה. או מצד שני, אנו חוששים לגורל ילדיה וסבורים שעדיף לה להתחתן איתו. בכל מקרה, יהיה זה חוסר כבוד וחוסר אהבה מצדנו להתערב בחייה ולנסות להכתיב לה את דעתנו. בסופו של דבר היא זו שתצטרך לחיות עם השלכות החלטתה. האם לא עדיף ללמד אותה להשתמש ב’חושיה’ ולהחליט בעצמה מה לעשות? (עברים ה׳:14).
16. כיצד יכולים זקני־הקהילה לגלות אהבה וכבוד כלפי עדר אלוהים?
16 על זקני־הקהילה במיוחד לנהוג בעדר באהבה ובכבוד. באיגרתו אל פילימון אמר פאולוס: ”אף שיש לי העוז במשיח לצוותך לעשות את מה שנחוץ, הרי בגלל האהבה אני מעדיף לבקש” (פילימון 8, 9). מצבים מתסכלים עלולים להתעורר מדי פעם בקהילה. ייתכן שיהיה צורך בתקיפות. פאולוס האיץ בטיטוס ’להוכיח [את החוטאים] תוכחה קשה, למען יהיו בריאים באמונה’ (טיטוס א׳:13). למרות זאת, המשגיחים צריכים להקפיד מאוד לבל ידברו בגסות אל הקהילה. ”עבד האדון מן הדין שלא יריב”, כתב פאולוס, ”אלא יהא נוח לכל, מוכשר ללמד, סבלן” (טימותיאוס ב׳. ב׳:24; תהלים קמ״א:3).
17. איזו טעות עשה משה, ומה יכולים הזקנים ללמוד מכך?
17 המשגיחים חייבים להזכיר לעצמם שוב ושוב שהם רועים את ”עדר אלוהים” (פטרוס א׳. ה׳:2). משה, למרות ענוותו, שכח זאת לזמן קצר. בני ישראל ”המרו את רוחו, ויבטא בשפתיו” (תהלים ק״ו:33). אלוהים כעס מאוד לנוכח היחס הלא־הוגן שניתן לעדרו, אף־על־פי שהעם לא היה טלית שכולה תכלת (במדבר כ׳:2–12). במצבים קשים דומים ייטיבו הזקנים לעשות אם ישתדלו ללמד ולהדריך בחוכמה ובטוב לב. אחינו מגיבים בצורה הטובה ביותר אם מתייחסים אליהם בהתחשבות כאל מי שזקוקים לעזרה ולא כאל חוטאים חסרי תקנה. חשוב שהזקנים יאמצו את הגישה החיובית שהיתה לפאולוס באומרו: ”אנחנו בטוחים באדון בנוגע אליכם, שאתם עושים ואף תוסיפו לעשות את מה שציווינו” (תסלוניקים ב׳. ג׳:4).
מענה לצרכים
18, 19. (א) כיצד עלינו להתחשב בתלמידי מקרא בעלי יכולת מוגבלת? (ב) כיצד נוכל לעזור לתלמידים המתקשים לעכל נושאים מסוימים?
18 מורה טוב מתאים את עצמו לכישרונות ולמגבלות של תלמידיו. (השווה יוחנן ט״ז:12.) במשל שסיפר ישוע על כיכרי הכסף, נתן האדון זכויות ”לכל איש לפי כישרונו” (מתי כ״ה:15). ניתן לנהל שיעורי־מקרא באותה שיטה. מומלץ, כמובן, ללמוד פרסום מקראי מסוים בתקופת זמן קצרה יחסית. אך יש להכיר בעובדה שלא כולם קוראים היטב או קולטים מהר מושגים חדשים. לכן, צריך לפעול בתבונה כדי לדעת מתי לעבור מנקודה לנקודה בשיעור, אם התלמיד מתקשה לעמוד בקצב. חשוב יותר לעזור לתלמיד להבין את מה שהוא לומד מאשר להקפיד על קצב קבוע (מתי י״ג:51).
19 הוא הדין לגבי תלמידי מקרא המתקשים לעכל נושאים מסוימים, כגון השילוש או חגים דתיים. אין זה הכרחי, על־פי־רוב, להוסיף במסגרת השיעורים חומר נוסף ממחקר מקראי, אך ניתן לעשות זאת מדי פעם אם יהא זה לתועלתו של התלמיד. יש להפעיל שיקול דעת כדי שלא להאט שלא לצורך את התקדמותו.
הייה נלהב!
20. מדוע ניתן לומר שפאולוס שימש דוגמה להתלהבות ולביטחון רב בפעילות ההוראה שלו?
20 ”הייו נלהבי רוח”, אומר פאולוס (רומים י״ב:11). כן, מן הראוי לגלות התלהבות ומסירות בניהול שיעורי־מקרא ביתיים או בהגשת שיחות מעל הבמה באסיפות הקהילה. אל התסלוניקים אמר פאולוס: ”בשורתנו לא באה אליכם רק במילים, אלא גם בגבורה וברוח הקודש ובביטחון רב” (תסלוניקים א׳. א׳:5). פאולוס ועמיתיו נתנו ’לא רק את בשורת אלוהים אלא גם את נפשם’ (תסלוניקים א׳. ב׳:8).
21. כיצד נוכל ללמד בהתלהבות?
21 התלהבות אמיתית מקורה באמונה שלימה שתלמידי המקרא שלנו צריכים לשמוע את מה שיש לנו לומר. אל נְלמד באופן מכני. עזרא הסופר שת לבו להוראה ו”הכין לבבו לדרוש את תורת יהוה ולעשות וללמד בישראל” (עזרא ז׳:10). עלינו לנהוג כמותו ולהתכונן להוראה ביסודיות תוך הרהורים בחשיבות החומר. נתפלל נא ליהוה שימלא אותנו באמונה ובביטחון (לוקס י״ז:5). התלהבותנו תסייע לתלמידי המקרא לפתח אהבה אמיתית לאמת. כמובן, כדי לשית לבנו להוראה יש לנצל שיטות הוראה מסוימות, והמאמר הבא ידון בכמה מהן.
[הערת שוליים]
a ראה הבנה מכתבי־הקודש (אנג׳) כרך ב׳, עמוד 1071. יצא לאור מטעם .Watchtower Bible and Tract Society of New York, Inc
האם אתה זוכר?
◻ מדוע יש צורך במורים משיחיים מיומנים?
◻ אילו הרגלי למידה טובים ניתן לפתח?
◻ מדוע חשוב לגלות אהבה וכבוד כלפי תלמידינו?
◻ כיצד עלינו להתחשב בתלמידי המקרא שלנו?
◻ מדוע חשוב ללמד בהתלהבות ובביטחון רב?
[תמונה בעמוד 10]
מורים טובים לומדים בעצמם את דבר־אלוהים
[תמונה בעמוד 13]
גלה התעניינות אישית בתלמידי המקרא