החיפוש אחר חיים ארוכים יותר
”אדם ילוד אשה, קצר ימים ושבע רוגז. כציץ יצא וַיִמָל, ויברח כצל ולא יעמוד” (איוב י״ד:1, 2).
מעטים כיום יחלקו על אמירה זו בדבר קצרוּת החיים, אף שנכתבה לפי קרוב ל־500,3 שנה. מאז ומתמיד חש האדם אי שביעות רצון לנוכח העובדה שמבחר שנותיו חולפים חיש קל ובסופו של דבר הוא מזדקן ומת. זו הסיבה שבמהלך ההיסטוריה נוסו שיטות רבות מספור להארכת החיים.
בימי איוב אכלו המצרים אשכים של בעלי־חיים בניסיון נוֹאָל לשוב לימי עלומיהם. אחת ממטרותיה העיקריות של האלכימיה בימי־הביניים היתה למצוא תרופת פלא שתאריך את החיים. אלכימאים רבים האמינו שזהב המיוצר באופן מלאכותי יעניק חיי אלמוות ושאכילה מצלחות זהב תאריך את החיים. טאואיסטים סינים מימי קדם סברו כי יוכלו לשנות את הרכבו הכימי של הגוף בטכניקות שונות כגון מדיטציה, תרגילי נשימה ותזונה, ומתוך כך ישיגו חיי אלמוות.
חוקר הארצות הספרדי, חוּאן פּוֹנסֶה דֶה לֶאון, נודע בחיפושו הקדחתני אחר ’מעיין הנעורים הנצחיים’. רופא בן המאה ה־18 המליץ בספרו הרמיפוס רדיביבוס שנערות בתולות יוחזקו בעונת האביב בחדר קטן, והבל פיהן ירוכז בבקבוקים וישמש בהכנת שיקוי להארכת חיים. למותר לציין שאף לא אחת משיטות אלו נחלה הצלחה כלשהי.
חלפו כ־500,3 שנה מאז כתב משה את דברי איוב, והנה האדם מתהלך על הירח, ממציא מכוניות ומחשבים וחוקר את האטום ואת התא החי. ואולם, חרף הקדמה הטכנולוגית, אנו עדיין ’קצרי ימים ושבעי רוגז’. חלה אומנם עלייה של ממש בתוחלת החיים בארצות המפותחות, אך עלייה זו נעוצה בעיקר בשיפורים ברפואה, בהיגיינה ובתזונה. למשל, מאמצע המאה ה־19 עד אמצע שנות ה־90’ של המאה הנוכחית, עלה אורך החיים הממוצע בשבדיה מ־40 ל־75 שנים אצל גברים ומ־44 ל־80 שנים אצל נשים. האם משמע הדבר שהשאיפה לחיים ארוכים יותר באה על סיפוקה?
לא, מפני שאף־על־פי שבארצות מסוימות יותר אנשים מגיעים לגיל זקנה, לא איבדו דברי משה שנכתבו לפני שנים רבות את תוקפן: ”ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה... כי גָז חיש ונעופה” (תהלים צ׳:10). היחול שינוי בעתיד הקרוב? היוכל האדם לחיות חיים ארוכים בהרבה? המאמר הבא ידון בשאלות אלו.