חתונות משמחות המסבות כבוד ליהוה
וולש ואלתיה נישאו בסוֹבֶטוֹ שבדרום אפריקה ב־1985. מדי פעם הם מביטים באלבום התמונות עם בתם, זינזי, ומעלים זיכרונות מאותו יום מאושר. זינזי נהנית לזהות את האורחים, ואוהבת במיוחד לראות בתמונות את אמהּ לבושה בשמלת כלולות יפה.
האירוע החל בנאום חתונה שניתן באולם ציבורי בסוֹבֶטוֹ. אחרי כן שרה מקהלה של בני נוער משיחיים שירי הלל לאלוהים בארבעה קולות. בהמשך סעדו האורחים וברקע התנגנה מוסיקה שקטה של נעימות מלכות. לא הוגשו משקאות חריפים, לא הושמעה מוסיקה רעשנית ולא היו ריקודים. האורחים נהנו איש מחברת רעהו ובירכו את בני הזוג. כל הסיפור נמשך כשלוש שעות. ”חתונה זו תמיד מעלה בי זכרונות נעימים”, נזכר ריימונד, זקן־קהילה משיחי.
וולש ואלתיה התחתנו בתקופה שבה שירתו כמתנדבים בסניף הדרום אפריקני של חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים. הם יכלו להרשות לעצמם לערוך חתונה צנועה בלבד. יש משיחיים שהחליטו לפרוש משירות מלא ולעבוד בעבודות חילוניות כדי שיוכלו לערוך חתונה מפוארת. וולש ואלתיה אינם מתחרטים על כך שהיתה להם חתונה צנועה, משום שתודות לכך התאפשר להם להמשיך לשרת את אלוהים בשירות מלא עד שזינזי באה לעולם.
מה אם בני הזוג מחליטים שיהיו מוסיקה חילונית וריקודים בחתונה שלהם? מה אם הם מחליטים להגיש יין ומשקאות חריפים אחרים? ומה אם ידם משגת לקיים חתונה גדולה ומפוארת? מה עליהם לעשות כדי להבטיח שהחתונה תהיה אירוע משמח, היאה לעובדי אלוהים? יש לשקול היטב שאלות אלו, מפני שהמקרא מצווה: ”אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו — עשו את הכל למען כבוד אלוהים” (קורינתים א׳. י׳:31).
הימנע מהוללות
קשה להעלות על הדעת חתונה שאין בה שמחה. אך הסכנה היא להיתפס לקיצוניות השנייה ולהיגרר להוללות בלתי מרוסנת. בחתונות רבות של זוגות שאינם עדי־יהוה קורים דברים הממיטים חרפה על אלוהים. למשל, נהוג להשתכר. למרבה הצער, היו שהשתכרו גם בחתונות משיחיות.
המקרא מזהיר כי ה’שיכר הומה’ (משלי כ׳:1). המילה ”הומה” משמעה ”רועש, משמיע קול רם”. אם אלכוהול עלול לגרום לאדם להרעיש, תאר לעצמך מה עלול הוא לגרום לקבוצה גדולה של אנשים המרבים בשתייה חריפה! ברור אפוא, שאירועים אלו עלולים להידרדר בנקל ל”שכרות, הוללות וכדומה”, הנמנות בכתבי־הקודש עם ”מעשי הבשר”. עושי מעשים אלו, שאינם מגלים חרטה, אינם ראויים לרשת חיי־נצח תחת מלכות האלוהים (גלטים ה׳:19–21).
המילה היוונית שתורגמה ל”הוללות” שימשה לתיאור תהלוכת רחוב רעשנית של בני נוער שתויים למחצה, אשר שרו, רקדו וניגנו. אם האלכוהול יזרום בחופשיות יתרה בחתונה, ואם תושמע מוסיקה רעשנית ויהיו ריקודים משולחי רסן, קיימת סכנה של ממש שהאירוע ידרדר ויהפוך להוללות. באווירה כזו, עלולים החלשים בָּאמת להתפתות על נקלה לעשיית מעשי בשר אחרים כגון ’ניאוף וזנות, טומאה, זימה [התנהגות נלוזה] וכעס’. מה ניתן לעשות כדי להבטיח שמעשי בשר כאלה לא ייעשו ולא יעיבו על שמחת החתונה? כדי להשיב על השאלה, הבה נראה מה מסופר במקרא על חתונה מסוימת.
חתונה שבה נכח ישוע
ישוע ותלמידיו הוזמנו לחתונה בקנה שבגליל. הם נענו להזמנה, וישוע אף תרם לשמחת האירוע. כשאזל היין, סיפק ישוע בדרך נס יין משובח. אין ספק שכמות היין שנותרה שימשה את החתן המאושר ובני משפחתו זמן רב אחרי החתונה (יוחנן ב׳:3–11).
יש מספר לקחים שאפשר ללמוד מן החתונה הזו. תחילה, ישוע ותלמידיו לא הגיעו לחתונה בלי הזמנה. המקרא מציין מפורשות שהם הוזמנו (יוחנן ב׳:1, 2). בדומה לכך, בשני משלים על חתונות, דיבר ישוע על האורחים כמי שהגיעו לחתונה לאחר שהוזמנו אליה (מתי כ״ב:2–4, 8, 9; לוקס י״ד:8–10).
בארצות מסוימות נהוג שכל אחד רשאי להיכנס למסיבת חתונה, גם אם אין הוא בין המוזמנים. אולם הדבר עלול להוליד קשיים כספיים. בני זוג, שאינם בעלי אמצעים, עלולים להיכנס לחובות רק כדי להבטיח שיהיה מספיק אוכל ושתייה להמוני אורחים הזורמים ללא הגבלה. לפיכך, אם בני זוג משיחיים מחליטים לערוך חתונה צנועה עם מספר אורחים נקוב, מן הראוי שעמיתיהם לאמונה שלא הוזמנו יבינו ויכבדו את החלטתם. איש אחד שהתחתן בקֵייפּטַאוּן, דרום אפריקה, זוכר שהזמין כ־200 איש לחתונה. לחרדתו, הגיעו 600 אורחים, ובתוך זמן קצר נגמר כל האוכל. בין הלא־מוזמנים היה אוטובוס מלא בתיירים שטיילו בקֵייפּטַאוּן באותו סוף שבוע. מדריך התיירים, שהיה קרוב־רחוק של הכלה, חשב שמותר לו להביא את הקבוצה כולה מבלי ליידע את הכלה או את החתן.
אם לא נֶאמר שמסיבת החתונה פתוחה לכל, לא יאה למשיחי אמיתי לבוא ללא הזמנה ולאכול ולשתות מהאוכל והשתייה שהוכנו עבור האורחים המוזמנים. מי שמתפתים ללכת ללא הזמנה צריכים לשאול את עצמם, ’אם אלך לחתונה, האין זה יעיד על חוסר אהבה כלפי הזוג הטרי? האם לא אגרום לאי־נוחות ואגרע משמחת האירוע?’ משיחי בוגר לא ייפגע מכך שלא הוזמן, וברוב אהבתו יוכל גם לשלוח כרטיס ברכה לזוג ולאחל להם את ברכת יהוה. ייתכן שגם יראה לנכון לעזור לזוג ולתת להם מתנה כדי להוסיף על שמחתם (קהלת ז׳:9; אפסים ד׳:28).
מי אחראי?
בחלקים מסוימים באפריקה נהוג שקרובי המשפחה המבוגרים דואגים לסידורי החתונה. בני הזוג מעריכים זאת, מפני שזה מקל עליהם מבחינה כספית. הם עשויים גם להסיק שזה מסיר מהם את האחריות לכל הנעשה בחתונה. אך, לפני שנענים לכל הצעות העזרה שמציעים קרובי משפחה בעלי כוונות טובות, חייב הזוג לוודא שהעניינים יתנהלו כרצונם.
ישוע היה בן אלוהים ש’ירד מן השמים’, ולמרות זאת אין שום רמז לכך שהוא לקח את העניינים לידיו בחתונה שבקנה (יוחנן ו׳:41). המקרא מציין שמישהו אחר שימש כ”ראש המסיבה” (יוחנן ב׳:8). אותו אדם מסר דין וחשבון לראש המשפחה החדש, כלומר, לחתן (יוחנן ב׳:9, 10).
קרובי משפחה משיחיים חייבים לכבד את ראשותו של הבעל, ראשות שהוענקה לו מאת אלוהים (קולוסים ג׳:18–20). הוא האחראי לכל מהלך העניינים בחתונה. מטבע הדברים, יתנהג החתן בשיקול דעת, ואם אפשר, יתחשב ברצונותיהם של הכלה, של הוריו ושל הוריה. אך אם קרובי המשפחה מתעקשים לארגן את החתונה בצורה המנוגדת לרצון בני הזוג, יהיה על הזוג לדחות באדיבות את עזרתם ולארגן חתונה צנועה מכיסם. בדרך זו לא יקרו דברים שיותירו להם זכרונות לא־נעימים. למשל, בחתונה משיחית באפריקה, הרים ראש הטקס הלא־מאמין כוס לחיי האבות המתים!
לעתים מחליטים בני הזוג לצאת לירח הדבש לפני תום מסיבת החתונה. במקרה זה, ידאג החתן שכמה אנשים אחראים יקפידו שעקרונות המקרא לא יופרו ושהמסיבה תסתיים בשעה סבירה.
תכנון קפדני ומאוזן
נראה כי הוגש שפע של מזון בחתונה בקנה, שכן המקרא מתאר זאת כמסיבה. כאמור, היה יין בשפע. אין ספק, שהושמעה מוסיקה מתאימה והיו ריקודים מכובדים — מאפיינים שכיחים בחיי החברה היהודיים. ישוע הראה זאת במשלו המפורסם על הבן האובד. האב העשיר במשל שמח מאוד שבנו המתחרט שב הביתה ואמר: ”נאכל ונשמח”. ישוע אמר כי המסיבה כללה ”קול נגינות וריקודים” (לוקס ט״ו:23, 25).
עם זאת, מעניין לציין שהמקרא אינו מזכיר מפורשות את המוסיקה והריקודים שהיו בחתונה בקנה. למעשה, בשום חתונה המוזכרת במקרא אין התייחסות לריקודים. בקרב משרתיו הנאמנים של אלוהים בימי המקרא מילאו הריקודים כנראה תפקיד משני בחתונות. היש מה ללמוד מכך?
בכמה חתונות משיחיות באפריקה משתמשים במערכות קול משוכללות ורבות עוצמה. המוסיקה יכולה להגיע לעוצמה כה גבוהה, שהאורחים אינם מסוגלים לשוחח זה עם זה בנוחות. לעתים אין מספיק אוכל, אך יש די והותר ריקודים היוצאים בנקל מכלל שליטה. במקום מסיבת חתונה, נעשים אירועים אלו סיבה למסיבת ריקודים. המוסיקה הרועשת מושכת לא פעם עושי צרות למיניהם, זרים שפשוט נכנסים ללא הזמנה.
הואיל ובחתונות המוזכרות במקרא אין הדגש במוסיקה ובריקודים, האין בזה כדי לשמש קו מנחה לבני זוג המתכננים חתונה שתסב כבוד ליהוה? למרות זאת, בחתונות שנערכו לאחרונה בדרום אפריקה, נתבקשו כמה בני נוער משיחיים לרקוד במסיבת הכלולות, ולצורך כך הקדישו שעות ארוכות כדי ללמוד צעדי ריקוד מסובכים. במשך חודשים גזלו מהם האימונים זמן רב. המשיחיים צריכים להקדיש את זמנם לדברים ”חשובים יותר”, כגון פעילות ההטפה, לימוד אישי ונוכחות באסיפות הקהילה (אפסים ה׳:16; פיליפים א׳:10, ע״ח).
מכמות היין שסיפק ישוע עולה כי החתונה בקנה היתה גדולה ומפוארת. אך אין ספק שהאירוע לא היה הומה ושהאורחים לא הפריזו בשתיית משקאות אלכוהוליים כפי שקרה בחתונות יהודיות אחרות (יוחנן ב׳:10). מניין לנו שכך הדבר? משום שהאדון ישוע המשיח נכח במקום. הרי ישוע, יותר מכל אדם אחר, הקפיד למלא אחר מצוות אלוהים בנושא חברה רעה: ”אל תהי בסובאי יין” (משלי כ״ג:20).
אם בני זוג מחליטים שיהיו יין או משקאות חריפים אחרים בחתונה, עליהם לוודא שהמשקאות יוגשו בפיקוחם של אנשים אחראים. ואם הם מחליטים שתהיה מוסיקה, עליהם לבחור בסוגי מוסיקה מתאימים ולדאוג שאדם אחראי יפקח על עוצמת הקול. אין לתת לאורחים להשתלט על המוסיקה ולהשמיע סגנונות מפוקפקים או להגביר את עוצמת הקול לרמות בלתי סבירות. אם מחליטים שיהיו ריקודים, ניתן לארגן ריקודים מכובדים ומאופקים. אם בני משפחה לא־מאמינים ומשיחיים לא־בוגרים מתנועעים לצלילי המוסיקה בתנועות גסות וחושניות, יכול החתן להחליף את סגנון המוסיקה או לבקש בטקט שהריקודים יופסקו. אם החתן לא יעשה כן, עלולה החתונה להידרדר למסיבה פרועה ולהוות גורם מכשיל (רומים י״ד:21).
בשל הסכנות הכרוכות בסוגים מסוימים של ריקודים מודרניים, במוסיקה רעשנית ובהגשה חופשית של משקאות חריפים, החליטו כמה אחים משיחיים שלא לכלול מרכיבים אלו בחתונתם. היו שעקב כך נמתחה עליהם ביקורת. מן הראוי לשבח אותם על שאיפתם להימנע מכל דבר העלול להמיט חרפה על שמו הקדוש של אלוהים. מאידך גיסא, יש חתנים הדואגים שתתנגן מוסיקה הולמת, שיהיו ריקודים נאותים ושיוגשו משקאות חריפים במידה מתונה. כך או כך, החתן הוא האחראי למה שקורה בחתונה.
יש באפריקה אחים חסרי בגרות המזלזלים בחתונות משיחיות מכובדות ואומרים שהן כמו לוויות. אך אין זו השקפה מאוזנת. מעשי הבשר עשויים להסב תענוג רגעי, אלא שהדבר מחלל את שם אלוהים והמשיחי נותר עם מצפון מיוסר (רומים ב׳:24). רוח קודשו של אלוהים, לעומת זאת, מניבה שמחה אמיתית (גלטים ה׳:22). זוגות משיחיים רבים נזכרים בגאווה בחתונה שערכו, בידיעה שזה היה אירוע משמח, אשר לא היווה ”מכשול בשום דבר” (קורינתים ב׳. ו׳:3).
וולש ואלתיה עדיין זוכרים את הדברים החיוביים ששמעו מפי קרובי משפחה לא־מאמינים שנכחו בחתונתם. אחד מהם אמר: ”נמאס לנו מן החתונות הרעשניות שיש היום. זה היה כל כך נחמד לנכוח בחתונה צנועה לשם שינוי”.
וחשוב מכל, חתונות משיחיות משמחות ומכובדות מסבות כבוד למכונן מוסד הנישואין, יהוה אלוהים.
[תיבה/תמונה בעמוד 22]
בדוק את הנקודות שלהלן
• אם תבקש מקרוב משפחה לא־מאמין לשאת נאום, האם וידאת מראש שלא יתן במה למסורות לא־משיחיות?
• אם תהיה מוסיקה, האם בחרת בשירים מתאימים?
• האם המוסיקה תושמע בעוצמה סבירה?
• אם יהיו ריקודים, האם יהיו הם מכובדים?
• האם יוגשו משקאות חריפים במידה מתונה?
• האם יהיו אנשים אחראים שיפקחו על הגשת המשקאות?
• האם קבעת שעת סיום סבירה למסיבת החתונה?
• האם יהיו אנשים אחראים שישמרו על הסדר עד סוף מסיבת החתונה?