’בחוכמה יִרְבּוּ ימינו’
מי יתכחש לעובדה שהחוכמה חיונית לפתרון בעיות החיים? חוכמת אמת היא היכולת לתרגם דעת ובינה למעשים נכונים. היא ההיפך הגמור מסכלות, טיפשות וטירוף. זו הסיבה שכתבי־הקודש מאיצים בנו לקנות חוכמה (משלי ד׳:7). לאמיתו של דבר, ספר משלי נכתב בראש ובראשונה כדי להקנות לקורא חוכמה ומוסר. בתחילת הספר נאמר: ”משלי שלמה בן־דוד מלך ישראל לדעת חוכמה ומוסר” (משלי א׳:1, 2).
תן דעתך להדרכות המהימנות שאנו מוצאים בפרקים הראשונים של ספר משלי. כאב אוהב הפונה אל בנו, מפציר שלמה בקוראיו לקבל מוסר ולהקשיב לחוכמה (פרקים א׳ ו־ב׳). הוא מסביר לנו כיצד לפתח קשר הדוק עם יהוה וכיצד לנצור את לבנו (פרקים ג׳ ו־ד׳). אחר כך הוא מזהיר אותנו לבל נאבד את תומתנו המוסרית (פרקים ה׳ ו־ו׳). הוא חושף את שיטת הפעולה של אשה מופקרת — מידע יקר ערך לכולנו (פרק ז׳). הוא מציג את סגולותיה הקוסמות של החוכמה בהתגלמותה (פרק ח׳). לפני שהוא ממשיך למשלים תמציתיים בפרקים הבאים, מציג שלמה המלך סיכום מדרבן של הדברים שנידונו עד כה (פרק ט׳).
’לכו, איכלו את לחמי ושתו בייני’
סיום החלק הראשון של ספר משלי אינו סיכום יבש המציג בקווים כלליים את העצות שהוזכרו קודם לכן. אדרבה, הוא מתואר כמשל מרגש ויפהפה המניע את הקורא לבקש חוכמה.
פרק ט׳ של ספר משלי נפתח במילים: ”חוכמות בנתה ביתה; חָצבה עמודיה שבעה” (משלי ט׳:1). חוקר אחד מעלה את הסברה שהמילים ”עמודיה שבעה” ”מצביעות על בית מידות מפואר הבנוי סביב חצר ונשען על שלושה עמודים בכל צד ועל עמוד אחד במרכז האגף השלישי הפונה אל החלל הפתוח שהוא הכניסה”. כך או כך, חוכמת אמת בנתה בית יציב להכנסת אורחים רבים.
הכל ערוך לסעודה. יש בשר ויש גם יין. החוכמה מקדישה תשומת לב אישית להכנת הסעודה ולעריכת השולחן. ”טבחה טִבחה; מָסכה יינה; אף ערכה שולחנה” (משלי ט׳:2). על שולחן סמלי זה מוגש מזון רוחני מאיר עיניים המהווה חומר לעיכול ולמחשבה (ישעיהו נ״ה:1, 2).
מי מוזמנים לסעודה שמכינה החוכמה? ”שלחה נערותיה, תקרא על גפֵי מרומי קָרֶת: ’מי פתי, יסור הנה’. חסר לב אמרה לו: ’לכו לַחֲמוּ בלחֲמִי ושתו ביַיִן מָסָכתי. עִזבו פתָאיִם [חסרי ניסיון] וִחיו, ואִשרו בדרך בינה’” (משלי ט׳:3–6).
החוכמה שולחת את נערותיה להזמין את האורחים. הן הולכות למקומות ציבורים שמהם ניתן לקרוא להמונים. כולם מוזמנים — ’חסרי לב’ או חסרי בינה וכן גם חסרי ניסיון (משלי ט׳:4). מושטת להם הבטחה של חיים. החוכמה שבדבר־אלוהים, הכולל את ספר משלי, היא אכן בהישג ידו של כמעט כל אדם. עדי־יהוה פועלים כיום כשליחי חוכמת האמת ומזמינים אנשים בכל מקום שיימצאו ללמוד את המקרא. רכישת ידע זה עשויה בהחלט להוביל לחיי עולם (יוחנן י״ז:3).
המשיחיים חייבים לקבל את מוסר החוכמה, ובייחוד הצעירים ומי שהחלו לא מכבר ללמוד על יהוה. הם אולי ’חסרי לב’ בשל ניסיון מוגבל בדרכי אלוהים. אין משמע הדבר שכל מניעיהם פסולים, אך דרושים זמן ומאמצים להביא את הלב למצב שבאמת רצוי בעיני יהוה אלוהים. לשם כך יש צורך להתאים את המחשבות, הרצונות, המאוויים והמטרות לרצון יהוה. עליהם לעורר בקרבם תיאבון ל”חלב הזך של הדבר” (פטרוס א׳. ב׳:2).
האין זה נכון שכולנו חייבים לעזוב את ”השלב הראשון”? אין ספק שעלינו לפתח עניין ב”עמוקות האלוהים” ולהיזון מן המאכל המוצק המתאים למבוגרים (עברים ה׳:12 עד ו׳:1; קורינתים א׳. ב׳:10). ”העבד הנאמן והנבון”, הפועל בהכוונתו הישירה של ישוע המשיח, מקפיד לספק לכל מזון רוחני בעִתו (מתי כ״ד:45–47, דל’). הבה נסעד את לבנו משולחן החוכמה ונלמד בשקדנות את דבר־אלוהים ואת הספרות המקראית שמספקת כיתת העבד.
”אל תוכַח לץ”
תורת החוכמה כוללת תיקון ותוכחה. אך לא הכל מקבלים זאת בעין יפה. לפיכך, בסיום החלק הראשון של ספר משלי מובאת האזהרה: ”יוֹסֵר לֵץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרָשָע מוּמו. אל תוכַח לֵץ, פן ישנאך” (משלי ט׳:7, 8).
הלץ חש זעם ושנאה כלפי מי שמנסה ליישר את דרכיו. הרָשע אינו מוקיר דברי תוכחה. יהיה זה טיפשי לנסות להורות את האמת היפה שבדבר־אלוהים למישהו ששונא אותה ובז לה! כשבישר השליח פאולוס באנטיוכיה, הוא נתקל בקבוצת יהודים שלא אהבה את האמת. הם ניסו לגרור אותו לוויכוחים והחלו לגדף אותו ולדבר נגדו. בתגובה השיב פאולוס בפשטות: ”מכיוון שאתם דוחים [את דבר אלוהים] ודנים את עצמכם לבלתי ראויים לחיי עולם, הנה אנו פונים אל הגויים” (מעשי השליחים י״ג:45, 46).
במאמצינו לבשר את בשורת המלכות לישרי לב, אל ניכנס לעימותים ולוויכוחים עם לצים. המשיח ישוע הורה לתלמידיו: ”כשאתם נכנסים לבית ברכוהו ב’שלום’. אם ראוי הבית יבוא עליו ה’שלום’ שלכם, אך אם איננו ראוי ישוב ה’שלום’ שלכם אליכם. כל מי שלא יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם, צאו מן הבית ההוא ומן העיר ההיא ונערו את האבק מעל רגליכם” (מתי י׳:12–14).
תגובתו של החכם לתוכחה הפוכה מזו של הלץ. שלמה אומר: ”הוכַח לחכם ויֶאֶהָבֶך. תן לחכם ויחכם עוד” (משלי ט׳:8, 9). החכם יודע ש”כל מוסר בעת בואו אינו נחשב לשמחה כי אם לעצב, אבל אחרי כן יתן פרי שלום וצדקה למתחנכים בו” (עברים י״ב:11). התוכחה אומנם כואבת, אך למה לנו להשיב באותו מטבע או להתבצר בעמדתנו אם יש בה כדי להחכים אותנו?
”הודע [תן דעת] לצדיק ויוסֶף לקח” (משלי ט׳:9). איש אינו חכם או מבוגר מכדי ללמוד. משמח מאוד לראות שאפילו קשישים מקבלים את האמת ומקדישים את חייהם ליהוה. אל נאבד את הצמא לידע ואל נחדל להשתמש בכושר החשיבה.
”יוסיפו לך שנות חיים”
להבלטת הנושא הנידון מציין שלמה את התנאי המוקדם לרכישת חוכמה. הוא כותב: ”תחילת חוכמה יראת יהוה, ודעת קדושים בינה” (משלי ט׳:10). לא תיתכן חוכמת אלוהים ללא יראת כבוד עמוקה ליהוה. אדם יכול לרכוש ידע רב, אך אם אין לו יראת יהוה, הוא לא ישתמש בידע זה לתפארת הבורא. הוא עלול אף להסיק מסקנות מוטעות מתוך עובדות ידועות ולהתנהג כאוויל. יתרה מזו, דעת יהוה האל הקדוש, חיונית לקניית בינה שהיא מסגולותיה של החוכמה.
אילו פירות מניבה החוכמה? (משלי ח׳:12–21, 35) מלך ישראל אומר: ”כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים” (משלי ט׳:11). אריכות ימים ושנות חיים הן תוצאות הקִרבה אל החוכמה. ”החוכמה תְחַיֶה בעליה” (קהלת ז׳:12).
זו אחריותנו האישית להשקיע את המאמצים הדרושים לרכישת חוכמה. להדגשת נקודה זו אומר שלמה: ”אם חכמתָּ, חכמתָּ לךְ; ולַצְתָּ, לבדךָ תשא” (משלי ט׳:12). החכם מחכים לתועלתו, והלץ אשם לבדו בסבלותיו. ואכן, את אשר נזרע נקצור. אם כן, הבה ’נקשיב לחוכמה’ (משלי ב׳:2).
”אשת כסילוּת הומיה”
על דרך הניגוד, אומר שלמה בהמשך: ”אשת כסילוּת הוֹמִיה. פתַיוּת ובל ידעה מה. וישבה לפתח ביתה, על כיסא, מרומי קָרֶת. לקרוא לעוברי דרך, המישרים אורחותם: ’מי פֶתי, יסור הנה’” (משלי ט׳:13–16).
הכסילות מדומה לאשה קולנית, חסרת חינוך ונבערת. גם היא בנתה בית. היא לקחה על עצמה את התפקיד להזמין לביתה את חסרי הניסיון. לעוברי האורח יש שתי ברירות. האם ייענו להזמנתה של החוכמה או לזו של הכסילוּת?
”מים גנובים יימתקו”
הן החוכמה והן הכסילוּת מזמינות את השומע ’לסור הנה’. אלא שהצעותיהן שונות. החוכמה מזמינה את האדם לסעודה של יין, בשר ולחם. הפיתוי של הכסילוּת מזכיר לנו את דרכיה של אשה מופקרת. שלמה אומר: ”חסר לב ואמרה לו: ’מים גנובים יימתָקו, ולחם סְתָרים ינעם’” (משלי ט׳:16, 17).
לא יין מסוך מציעה ”אשת כסילות”, אלא מים גנובים (משלי ט׳:13). ההנאה המינית בין בעל לאשה משולה במקרא לשתיית מים מרעננים (משלי ה׳:15–17). לפיכך, מים גנובים מציינים יחסי־מין לא־מוסריים הנעשים בסתר. מים אלו לכאורה מתוקים — טובים מיין — מפני שהם גנובים ומבליעים בתוכם רעיון של התחמקות מעונש. הלחם שנלקח בסתר נראה טעים יותר מן הלחם והבשר שמגישה החוכמה, מן הסיבה הפשוטה שהוא הושג בדרכים לא־כשרות. טיפשי הדבר להימשך לדברים אסורים ונסתרים.
ההזמנה שמושיטה החוכמה כוללת הבטחה של חיים, ואילו אשת כסילות אינה מדברת על מה שצפוי להולך בדרכיה. אולם שלמה מזהיר: ”ולא ידע כי רפאים שם, בעִמקי שאול קְרֻאֶיה” (משלי ט׳:18). ”ביתה של אשת הכסילות אינו בית אלא מָאוּזוֹלֵאוֹם”, כותב חוקר אחד. ”אם תיכנס אליו לא תצא ממנו חי”. אין זה חכם לחיות בסגנון חיים לא־מוסרי; סופו מוות.
ישוע המשיח אמר: ”היכנסו דרך הפתח הצר, כי רחב הפתח ומרווחת הדרך המוליכה לאבדון ורבים ההולכים בה. אך צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה” (מתי ז׳:13, 14). הבה ניזון בכל עת משולחן החוכמה ונימנה עם מי שהולכים בדרך המובילה לחיים.
[תמונה בעמוד 31]
זו אחריות אישית לרכוש חוכמה
[תמונה בעמוד 31]
החכם מקבל תוכחה בברכה